דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ערכין דף כה
(ערכין כד,ב)
תא שמע: 'ולא גואלין אחר היובל פחות משנה'; בשלמא
לשמואל: לא גואלין לאחר יובל פחות משנה (דקא משמע לן מתניתין דבשנת יובל
עצמה, אם הקדישה - אין צריך ליגאל: דלא קדשה), אלא לרב
מאי 'אחר יובל [פחות מ]שנה'?
מי סברת אחר יובל ממש? - מאי 'אחר יובל'? =
(ערכין כה,א)
באמצע יובל (כלומר: האי 'אחר' - אפילו
אחר עשרים או שלשים שנה קאי, ומאי 'פחות שנה' דקאמר?): דכל כמה
דלא מליא ליה שנה - לא מגרע ליה (הכי קאמר: הבא לגאול באמצע יובל
וליתן סלע ופונדיון לשנים הבאים, והיה עומד בניסן שהוא אמצע שנה - לא יאמר 'חצי
סלע וחצי פונדיון אני נותן משנה זו', אלא נותן סלע ופונדיון שלם, והיינו דקאמר 'אין
גואלין בפחות משנה': דכמה דלא נפקא לה כולה שתא - לא מיגרע ליה כלל, ולא יהיב
גאולת חצי שנה, אלא גאולת שנה שלימה).
מאי קא משמע לן? דאין מחשבין חדשים עם ההקדש - הא בהדיא
קתני 'אין מחשבין חדשים עם ההקדש'?
'מה טעם' קאמר: מה טעם לא גואלין לאחר יובל פחות משנה? -
משום דאין מחשבין חדשים עם ההקדש (כדאמרן: שאם בא לגאלה חמש שנים
וחצי לפני היובל - אין מחשבין אותן ששה חדשים שיצאו משנה לשנה ששית, אלא נותן ששה
סלעים וששה פונדיונין).
אין מחשבין חדשים [להקדש, אבל הקדש מחשב חדשים]:
תנו רבנן: 'מנין שאין מחשבין חדשים עם ההקדש?
תלמוד לומר: (ויקרא כז,יח)
[ואם אחר היבל יקדיש שדהו] וחשב
לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות [עד שנת היבל ונגרע מערכך]: (השנים הנותרות - כל מה שנותר חֲשוֹב שנים:) שנים
אתה מחשב, ואי אתה מחשב חדשים;
מניין שאם אתה רוצה לעשות חדשים לשנה (לחשוב אותן חדשים שיצאו כאילו הן שנה והוי רווחא דידיה) –
עושה?
היכי דמי? -
כגון דאקדשיה בפלגא דארבעין ותמני (דאי חשבת לחדשים שיצאו ביציאה
גמורה, הוו להו פחות משתי שנים, ואינה נגאלת בגירוע)
תלמוד לומר: 'וחשב לו
הכהן' מכל מקום'.
משנה:
המקדיש שדהו בשעת היובל (בזמן
שהיובל נוהג) - נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף; (אבל
בזמן שאין היובל נוהג - פודה אותה בשוויה כשאר הקדישות;)
היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה
טפחים - אינן נמדדין עמה (והן נפדין בשווין, והשאר לפי חשבון
חמשים סלעים לבית כור); פחות מכאן נמדדין עמה.
הקדישה שתים ושלש שנים לפני היובל - נותן סלע ופונדיון
לשנה, ואם אמר "הריני נותן דבר שנה בשנה" אין שומעין לו, אלא נותן את
כולו כאחד, אחד בעלים ואחד כל האדם (פודה בית חומר בחמשים שקל, בין
שהיא שוה אלף שקלים בין שאינה שוה אלא חמשה שקלים);
מה בין בעלים לכל אדם? - אלא שבעלים נותנין חומש (דכתיב [ויקרא כז, יט] ואם
גאל יגאל את השדה המקדיש אותו [ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם
לו]) וכל
אדם אין נותנין חומש.
גמרא:
תנא: כור זרע ולא כור תבואה (קרקע
שקוצרין הימנו כור תבואה, דהוי בציר מכור זרע טובא: דבההוא לא בעי חמשים, אלא לפי
חשבון הזרע: או שליש כור או רביע כור) ; מפולת יד (שזורעין
ביד) ולא
מפולת שוורים (שהיו רגילין לתת שקין מלאין זרע על השוורים, ומנוקבין השקין
מתחתיהן נקבין רחבים, ומוליכין אותן על פי המחרישה והזרע נופל; וגדולה קרקע המקבלת
כור זרע במפולת יד שאינו עבה מקרקע המקבלת כור זרע במפולת זרע שוורים שהיא עבה).
תני לוי: לא מעבה (אין משערין בזרע מעובה, שהוא
הפסידו של פודה) ולא מידק (שהוא הפסד דהקדש, דהוי בית כור
גדול) אלא
בינוני (בזריעה בינונית).
('מעובה' = שנותנין בה זרע מרובה;
מידק = שנותנין זרע מועט, ובלע"ז קליי"ר [דליל].)
היו שם נקעים עמוקים [עשרה טפחים או סלעים גבוהים
עשרה טפחים - אינן נמדדין עמה; פחות מכאן נמדדין עמה]:
וליקדשו (הנך נקעים) באנפי
נפשייהו (וליפרקו נמי לפי חשבון חמשים לבית כור, ומה הנאה יש במה שאין נמדדים עמה?
הא אינהו נמי הכי מיפרקי)? וכי תימא 'כיון דלא הוו בית כור לא הוו קדשי' – והתניא [ספרא
בחוקותי פרשתא ד פרק י משנה יא]: '[ויקרא
כז, טז: ואם
משדה אחזתו יקדיש איש לה’ והיה ערכך לפי זרעו זרע חמר שערים בחמשים שקל כסף] 'שדה' מה
תלמוד לומר (הוה ליה למיכתב 'ואם מאחוזתו יקדיש
איש וגו')? לפי שנאמר 'זרע
חומר שעורים בחמשים שקל כסף' -
אין לי אלא שהקדיש כענין הזה (בית כור שלם), מנין לרבות לתך (חצי כור), וחצי לתך, סאה, ותרקב (חצי
סאה: תרי וקב, דהיינו שלש קבין שהן חצי סאה),
וחצי תרקב? תלמוד לומר: 'שדה' מכל מקום'. [## אולי 'משדה' – אפילו חלק משדה
מכל מקום.]
אמר מר עוקבא בר חמא: הכא בנקעים מלאים מים, דלאו בני
זריעה נינהו;
דיקא נמי דקתני דומיא דסלעים - שמע מינה.
אי הכי - פחות מכאן נמי?
הנהו 'נגאני דארעא' מיקרו (נגאני
= נקעים פחותין מעשרה [טפחים]; נגאני דארעא = ספלים של קרקע שהמים מתכנסין שם, ועל
שם הקרקע הם נקראים, ואינן חשובין בפני עצמן), (וסלעים הנמוכין מעשרה) שידרי דארעא מיקרו (כמו שדרה של בהמה שגבוהה).
הקדישה שתים ושלש [שנים לפני היובל - נותן סלע ופונדיון לשנה]:
תנו רבנן [פסרא בחוקותי פרשתא ד פרק י משנה
י]: [ויקרא כז,
יח: ואם
אחר היבל יקדיש שדהו וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרת עד שנת היבל]
ונגרע מערכך - אף מן ההקדש שאם אכלה הקדש שנה או שתים (דכי היכי דמיגרעא באותן שנים שעמדה בידו שלא הקדישה - הכי נמי מיגרעא מחמת
אותן שנים שעמדה ביד הקדש: משעת הקדש עד שעת פדיון) אי נמי [בספרא: 'או אם'] לא אכלה אלא שהיתה לפניו (שלא זרע בה גזבר כלום, ולא השכירה
לשום אדם: שהיתה לפניו ביד הקדש) - נותן [בספרא:
'מנכה'] סלע ופונדיון לשנה (מנכה
סלע ופונדיון לכל שנה ושנה מיובל שעבר עד שעת פדיון)'.
ואם אמר הריני נותן [דבר שנה בשנה - אין
שומעין לו, אלא נותן את כולו כאחד, אחד בעלים ואחד כל האדם; מה בין בעלים לכל אדם?
- אלא שבעלים נותנין חומש וכל אדם אין נוותנין חומש]:
תנו רבנן: 'מנין
שאם אמרו בעלים "הרינו נותנין דבר שנה בשנה" שאין שומעין להם? תלמוד
לומר: [ויקרא כז, יח: ואם אחר היבל
יקדיש שדהו] וחשב
לו הכהן את הכסף [על פי השנים הנותרת עד שנת היבל ונגרע מערכך] - עד שיהא כסף כולו כאחד;
אחד בעלים
ואחד כל אדם; מה בין בעלים לכל אדם שהבעלים נותנין חומש וכל אדם אין נותנין חומש'.
משנה:
הקדישה וגאלה - אינה יוצאה מידו ביובל (להיות מתחלקת לכהנים, כי היכי דהוה אי פריק לה איניש אחרינא: דהוה נפקא
ביובל מתחלקת לכהנים, כדכתיב (ויקרא כז,כא) והיה השדה בצאתו ביובל
[קדש לה’ כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו]);
גאלה בנו - יוצאה לאביו ביובל (ולא
לכהנים כדיליף בברייתא בגמרא);
גאלה אחר או אחד מהקרובים (מיד
גזבר, ובא המקדיש) וגאלה מידו - יוצאה לכהנים ביובל (יוצאה
ביובל ומתחלקת לכהנים כי היכי דהוה נפיק מידיה דההוא קרוב, דאתי האי מחמתיה);
גאלה אחד מן הכהנים (מיד
גזבר) והרי
היא תחת ידו, לא יאמר "הואיל (ואם גאלה ישראל) והיא
יוצאה לכהנים ביובל (היתה יוצאה לי ולחביריי ביובל) והרי
היא תחת ידי (שגאלתיה, אין לך כהן גדול ממני) - הרי היא
שלי", אלא יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לכל אחיו הכהנים.
(ערכין כה,ב)
גמרא:
[ויקרא כז,
יט: ואם
גאל יגאל את השדה המקדיש אתו ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם לו]
[ויקרא כז,
כ: ואם
לא יגאל את השדה ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד]
[ויקרא כז, כא: והיה השדה בצאתו ביבל קדש לה’ כשדה החרם לכהן תהיה
אחזתו]
תנו רבנן [ספרא בחוקותי פרשתא ד פרק י משנה יב]: [ויקרא כז, כ: ואם לא יגאל את השדה ואם מכר את השדה לאיש אחר לא
יגאל עוד ויקרא כז, כא: והיה השדה בצאתו ביבל קדש לה’ כשדה החרם לכהן תהיה
אחזתו]: 'אם לא
יגאל את השדה' – בעלים; 'ואם מכר את השדה' – גיזבר; 'לאיש אחר (והיה השדה בצאתו ביובל לכהנים [פסוק כא])' - לאחר ולא לבן (שאם גאלה בנו - אינה יוצאה לכהנים אלא לאביו);
אתה אומר
לאחר ולא לבן - או אינו אלא לאחר ולא לאח?
כשהוא אומר 'איש' הרי אח אמור (שיהא כאחֵר ותצא לכהנים), הא
מה אני מקיים 'אחר'? - לאחר ולא לבן;
ומה ראית
לרבות את הבן ולהוציא את האח?
מרבה אני הבן
- שכן קם תחת אביו ליעידה
אדרבה! מרבה
אני את האח שכן קם תחת אחיו לייבום!
כלום יש יבום
אלא במקום שאין בן? הא יש בן אין יבום.'
ותיפוק ליה דהכא תרתי והכא חדא (ולמה
לי לתרוצי 'כלום יש יבום כו')?
משום דעבד עברי מהאי פירכא נמי הוא דנפקא ליה: כלום יש
יבום אלא במקום שאין בן? (משום דהא דבן קם תחת אביו לעבד
עברי - לא נפקא לן מקרא, אלא מהאי פירכא: ד'כלום יש יבום וכו', דאמרינן בקדושין (דף
יז:): 'מה ראית לרבות את הבן לעבד עברי ולהוציא את האח? - מרבה
אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעידה; אדרבה: מרבה אני את האח שכן קם תחת אחיו ליבום'!
ומשני: 'כלום יש יבום אלא במקום שאין בן'? ואי לאו האי פירכא ד'כלום יש יבום כו' -
לא נפקא ליה בעבד עברי, והוה ליה הכא חדא והכא חדא.)
בעי רבה בר אבוה: בת מהו שתעמיד שדה לאביה (אם גאלתה בתו לשדה אחוזה מיד גזבר מהו שיצא לאביה ביובל ולא לכהנים)?:
כיון דלענין יבום בן ובת כי הדדי פטרי – מוקמה? או דילמא כיון דלענין נחלה בת
במקום בן כי אחר דמיא לא מוקמה?
תא שמע דתנא דבי רבי ישמעאל: 'כל שהוא אחר במקום בן'
(דהיכא דיש בן - חשוב זה כאחר, אינו מעמיד) והא נמי
במקום בן - כי אחר דמיא.
בעי רבי זירא: אשה (שהקדישה
שדה מלוג): מי
מעמיד לה שדה (מי יפדנה מיד הקדש שלא תצא לכהנים ביובל אם היא אינה
יכולה לפדותה)?: בעל מוקים לה, שכן יורשה (אפילו
יש לה בן - בעלה יורשה, ולא בן, כדכתיב [במדבר כז,יא] וירש אותה - מלמד שהבעל יורש את אשתו
(בבא בתרא דף קיא:))? או דילמא בן מוקים לה, שכן נוטל
בראוי כבמוחזק (דהא היכא דאין בעל, ובנה יורשה – בנה נוטל בנכסים
הראוים ליפול לאחר מיתה כבמוחזק לה לפני מיתה, אבל בעל היורש את אשתו אינו נוטל
בראוי כבמוחזק, כדאמרינן בפרק 'יש נוחלין' (בבא בתרא דף קיג.))?
תיקו.
בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא: הקדישהּ פחות משתי שנים
לפני היובל (ובא אחר וגאלה, ולא בגירוע אלא חמשים שלימין) מהו
שתצא לכהנים (ביובל כשאר שדה אחוזה)?
אמר ליה: מאי דעתיך(דתיבעי
למימר דלא נפקא)? [ויקרא כז,
יח: ואם
אחר היבל יקדיש שדהו וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרת עד שנת היבל]
ונגרע מערכך - [ויקרא כז, כא] והיה השדה בצאתו ביבל [קדש לה’ כשדה
החרם לכהן תהיה אחזתו] דבת גירעון - אִין, דלאו בת גירעון - לא? אדרבה: [ויקרא
כז, כ] [ו]אם לא יגאל השדה [ואם מכר את השדה לאיש
אחר לא יגאל עוד] ... [ויקרא כז, כא]
והיה השדה בצאתו ביובל [קדש לה’ כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו], והאי נמי
בת גאולה היא.
גאלה אחד מן הכהנים [והרי היא תחת ידו, לא יאמר
"הואיל והיא יוצאה לכהנים ביובל והרי היא תחת ידי הרי היא שלי", אלא
יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לכל אחיו הכהנים]:
תנו רבנן [ספרא בחוקותי פרשתא ד פרק יא משנה
ג]: [ויקרא כז, כא: והיה השדה בצאתו ביבל קדש לה’ כשדה החרם לכהן תהיה
אחזתו] 'לכהן
תהיה אחוזתו' מה תלמוד
לומר?
מנין לשדה
שיוצא לכהנים ביובל (שראוי לתת לכהנים ביובל: שהקדישה
בעלים ולא גאלה), וגאלה אחד
מן הכהנים (מיד גזבר) - מנין
שלא יאמר 'הואיל ויוצאה לכהן הרי תחת ידי ותהא שלי: ודין הוא: בשל אחרים אני זוכה (אם גאלה ישראל - היתה יוצאה מידו, ואני זוכה בה עם שאר אחיי), בשל עצמי לא כל שכן'? תלמוד לומר: '[לכהן תהיה] אחוזתו' (ואיכא
למידרש הכי): אחוזה שלו
ואין זה שלו (אחוזתו של כהן שירש מאביו תהא שלו
אבל זו אינה שלו); הא כיצד?
יוצא מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכהנים'.
משנה:
הגיע יובל ולא נגאלה - הכהנים (של
משמר היובל) נכנסין לתוכה ונותנין את דמיה (והיא
חלוטה בידם), דברי רבי יהודה;
רבי שמעון אומר: נכנסין ולא נותנין.
רבי אלעזר אומר: לא נכנסין ולא נותנין, אלא נקראת 'שדה
רטושין' (עזובה עד שיגאלנה אחר) עד היובל השני (וכשיגיע
יובל תצא מידו לכהנים); הגיע היובל השני ולא נגאלה - נקראת רטושי רטושין עד
היובל השלישי; לעולם אין הכהנים נכנסין לתוכה עד שיגאלנה אחר.
גמרא:
מאי טעמא דרבי יהודה?
גמר קודש קודש ממקדיש בית (במקדיש
בית כתיב [ויקרא כז, יד] כי
יקדיש את ביתו קדש ובשדה אחוזה כתיב (ויקרא
כז,כא) בצאתו
ביובל קודש [לה’ כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו]): מה להלן
בדמים - אף כאן בדמים (מה בית לא תצא לעולם מיד הקדש בלא
דמים, כדכתיב התם והעריכו הכהן [בין
טוב ובין רע כאשר יעריך אתו הכהן כן יקום]);
(ובית לא נפקא לכהנים לעולם, אלא
שדה אחוזה לחודה: דגזירת מלך היא - אף שדה אחוזה לא תצא מיד הקדש בלא דמים, הילכך
כי פריק לה אחֵר - הרי דמיה לבדק הבית הקדש, וכי מטי יובל - נפקא בחנם לכהנים, ואי
לא נגאלה יהבי כהנים דמי חמשים שקל ושקלי לה.)
ורבי שמעון גמר קודש קודש מכבשי עצרת (בכבשי עצרת כתיב (ויקרא כג,כ) קודש יהיו לה' לכהן): מה להלן
בחנם אף כאן בחנם;
ורבי יהודה נמי ניליף מכבשי עצרת?
דנין קדשי בדק הבית
(ערכין כו,א)
מקדשי בדק הבית ואין דנין קדשי בדק הבית מקדשי מזבח.
ורבי שמעון נמי נילף ממקדיש בית?
דנין דבר שמתנה לכהנים מדבר שמתנה לכהנים (כבשי עצרת ושדה אחוזה - מכ"ד מתנות כהונה נינהו (במדבר יח), אבל בית
לא הויא לעולם לכהנים, ואפילו גאלה אחר מיד הקדש), ואין דנין
דבר שמתנה לכהנים מדבר שאינו מתנה לכהנים.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות
שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .