2דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
ערכין דף כג
(ערכין כג,א)
משנה:
המקדיש נכסיו, והיתה עליו כתובת אשה:
רבי אליעזר אומר: כשיגרשנה ידור הנאה (ידור שלא יחזירנה לעולם, דשמא משום ערמה מגרש לה: שתגבה כתובתה מן ההקדש
ויחזירנה);
רבי יהושע אומר: אינו צריך.
כיוצא בדבר אמר רבן שמעון בן גמליאל: אף הערב לאשה
בכתובתה והיה בעלה מגרשה - ידירנה הנאה שמא יעשה קינוניא (ערמה) על נכסים
של זה ויחזיר את אשתו.
גמרא:
במאי קמיפלגי?
רבי אליעזר סבר אדם עושה קינוניא על ההקדש, ורבי יהושע
סבר אין אדם עושה קינוניא על ההקדש.
ואלא הא, דאמר רב הונא: שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו, ואמר
"מנה לפלוני בידי" – נאמן, חזקה אין עושה קינוניא על הקדש' - לימא כתנאי
אמרה לשמעתיה (ולאו דברי הכל היא)?
לא! עד כאן לא פליגי אלא בבריא (דהתם
קאמר רבי אליעזר דאדם עושה קינוניא על ההקדש, משום דמאי דשקיל מהקדש ליהוי דידיה),
אבל בשכיב מרע (דלמיתה קאי) - דברי הכל אין אדם עושה קינוניא על
ההקדש;
מאי טעמא?
אין אדם חוטא ולא לו (להרויח
בשביל אחר - לא יחטא).
איכא דאמרי בבריא דכולי עלמא לא פליגי דאדם עושה קינוניא
על הקדש, והכא - בנדר שהודר ברבים קמיפלגי: מר סבר יש לו הפרה (ומשום הכי אינו צריך: דהא לא מהני מידי), ומר (רבי אליעזר) סבר (כיון דמדרינן ליה ברבים שלא
יחזירנה) (שוב) אין לו הפרה
(הלכך מהני הנדר ומדרינן);
ואיבעית אימא דכולי עלמא נדר שהודר ברבים יש לו הפרה,
והכא בנדר שהודר על דעת רבים (שאומרים לו נדור)
קמיפלגי;
ואלא הא דאמר אמימר 'נדר שהודר ברבים יש לו הפרה, על דעת
רבים אין לו הפרה' - לימא כתנאי אמרה לשמעתיה? ותו: 'רבי יהושע אומר אינו צריך'-
'אינו מועיל' מיבעי ליה!?
אלא הכא בשאלה דהקדש קמיפלגי. (רבי
אליעזר סבר: אין נשאלין על ההקדש לחכם, ואפילו אומר לו לחכם "לא לדעת כן
נדרתי", והקדש טעות הוא - אפילו הכי אין חכם מתיר נדרו, הלכך: זה המגרש את
אשתו בהקדישו מתחרט ואינו מוצא חכם שיתירנו, ולכך עושה קינוניא זו; ורבי יהושע
סבר: נשאלין על הקדש, והכא אינו צריך לידור הנאה: דאי משום קינוניא הוה עביד - הוה
מתשיל על נדריה ולא בעי לגרשה!)
והתניא (בניחותא דבשאלה פליגי): 'המקדיש
נכסיו והיתה עליו כתובת אשה: רבי אליעזר אומר: כשהוא מגרשה ידור הנאה; רבי יהושע
אומר: אינו צריך; ואמר רבי אלעזר ברבי שמעון: הן הן דברי בית שמאי הן הן דברי בית
הלל (מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע היינו נמי מחלוקת בית שמאי ובית הלל),
שבית שמאי אומרים: הקדש טעות (כגון "שור לבן היוצא מביתי
הקדש" ונמצא שחור) = הקדש (ואין שאלה להקדש),
ובית הלל אומרים: הקדש טעות אינו הקדש.'
וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר [אף הערב לאשה בכתובתה
והיה בעלה מגרשה - ידירנה הנאה שמא יעשה קינוניא על נכסים של זה ויחזיר את אשתו]:
משה בר עצרי - ערבא דכלתיה הוה, ורב הונא בריה - צורבא
מרבנן הוה, ודחיקא ליה מילתא; אמר אביי: ליכא דנסבי עצה לרב הונא דליגרש לדביתהו
ותיתבע כתובתה מאבוה ולהדרה מיהדרי?
אמר ליה רבא: והאנן 'ידור הנאה' תנן!?
ואביי?
אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש (שיאמרו
לו 'דור הנאה'!? ילך בצנעה ויגרשנה)?
לסוף איגלאי מלתא דכהן הוה (רב
הונא, ואי הוה מגרשה לא מצי לאהדורה).
אמר אביי: בתר עניא אזלא עניותא
ומי אמר אביי הכי? והאמר אביי 'איזהו רשע ערום? - זה
המשיא עצה למכור בנכסים כרבן שמעון בן גמליאל (במסכת
כתובות (דף צה:): 'האומר בשעת מיתה "נכסיי
לך ואחריך לפלוני" וירד הראשון ומכר [ואכל כו'], רשב"ג אומר: אין לשני
אלא מה ששייר הראשון; וה"נ הוי רשע ערום.)
בריה שאני, וצורבא מרבנן שאני.
ותיפוק ליה דערב דכתובה לא משתעבד?
(ערכין כג,ב)
קבלן הוה (שהתפיסה רב הונא מטלטלי לכתובתה,
והיא השלימתו לאביו, והיינו 'קבלן': שנושא ונותן ביד).
הניחא למאן דאמר קבלן, אף על גב דלית ליה נכסים ללוה
משתעבד, אלא למאן דאמר: אית ליה משתעבד, לית ליה (נכסי
ללוה בשעת הלואה) לא משתעבד (ערב באמירתו: דכיון דאין לו ממה
ליפרע מן הלוה - לא גמר ומשעבד נפשיה) - מאי איכא למימר?
איבעית אימא: רב הונא הוה ליה, ואישתדוף;
ואיבעית אימא: אבא לגביה בריה - שעבדה משעבד נפשיה;
דאיתמר (לעיל קאי, דאמרן 'הניחא למאן דאמר:
קבלן, וכו'): ערב דכתובה דברי הכל לא משתעבד; קבלן דבעל חוב דברי הכל
משתעבד; ערב דבעל חוב וקבלן דכתובה פליגי: איכא למאן דאמר 'אית ליה נכסי ללוה –
משתעבד, לית ליה - לא משתעבד' ואיכא למאן דאמר: אף על גב דלית ליה – משתעבד.
והלכתא בכולהו: אף על גב דלית ליה נמי משתעבד, לבר מערב
דכתובה: דאף על גב דאית ליה - לא משתעבד; מאי טעמא? מצוה קעביד (לזווגם) ולא מידי חסריה (דהא לא יהיבא זוזי).
ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה וקא גרשה לדביתהו; שלחה רב
יוסף בריה דרבא לקמיה דרב פפא: ערב תנן (דחיישינן שמא יעשו קנוניא עליו,
וידור הנאה), הקדש תנן, לוקח מהו (מי חיישינן לקנוניא: שלאחר שתטרוף
זו קרקע מן הלוקח יחזירנה, וידור הנאה)?
אמר ליה: תנא כי רוכלא ניחשיב וניזיל? (כסוחר זה שמונה מעותיו, כלומר: תנא הני, והוא הדין ללוקח.)
נהרדעי אמרי: דתנן – תנן, דלא תנן - לא תנן.
אמר רב משרשיא: מאי טעמא דנהרדעי? - בשלמא הקדש משום ריוח
דהקדש; ערב - נמי מצוה הוא דעבד, ולאו מידי חסריה; אלא לוקח מכדי מידע ידע דכל חד
וחד איכא עליה כתובה, אמאי ניזיל וניזבון (בתמיה וכי היה לו לקנות)? -
איהו הוא דאפסיד אנפשיה.
משנה:
המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה (כגון
שקדמו גירושין להקדש, דליכא קינוניא) ובעל חוב - אין האשה יכולה לגבות
כתובתה מן ההקדש, ולא בעל חוב את חובו, אלא הפודה פודה (בעלים
פודין אותן מן ההקדש בזול בדינר או בדבר מועט על מנת לשלם, דודאי לא חייל עלייהו
הקדש, שהרי אינו שלו! והאי 'דבר מועט' - משום גזירה הוא, כדמפרש בגמרא) על
מנת ליתן לאשה בכתובתה ולבעל חוב את חובו.
הקדיש תשעים מנה והיה חובו מאה מנה - מוסיף עוד דינר (בעל חוב יוסיף עוד להלוותו דינר לזה) ופודה את
הנכסים האלו על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב את חובו.
[מדוע? כשבעל פודה עליו
להוסיף חומש וממילא אין לו? תשובה: כי בתנאים שכתובים במשנה איש לא יפדה אלא בנכוי
דמי החוב, ואם נאלצחם לעשות תקנה לאחר – נעשה למקדיש עצמו, שהרי הקדיש דבר
המשועבד, כלומר: שאינו שלו]
גמרא:
למה לי למימר 'הפודה פודה' (תשקול
אשה ובעל חוב בלא פדיון, דהא לא חל הקדש עלייהו, ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו)?
משום דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו (בפרק בתרא
(לקמן לג.)): שלא יאמרו 'הקדש יוצא בלא פדיון'.
מתניתין דלא כרבן שמעון בן גמליאל, דתניא: 'רבן שמעון בן
גמליאל אומר: אם היה חובו כנגד הקדשו - פודה (בדבר
מועט, כדאמרן: השתא איכא למימר: כי אוזפיה מעיקרא - אדעתא למיגביה מהנך נכסי
אוזפיה) ואם
לאו (דחובו יותר מהקדישו) אינו פודה' (לאו אדעתא דהכי אוזפיה, אלא המוני
הימניה, הלכך לא גבי מהקדש. לישנא אחרינא: ואם לאו אינו פודה אלא בלא פדיון
יקח; והראשון שמעתי והוא עיקר.)
ורבנן עד כמה? (עד כמה סבירא להו דאדעתא דהני נכסי
אוזפיה?)
אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת: עד פלגא. (אבל בציר מפלגא - לא.)
משנה:
אף על פי שאמרו 'חייבי ערכין ממשכנין אותו (גזבר נכנס לבתיהן ונוטל בעל כרחן)' - נותנין לו מזון שלשים יום וכסות
שנים עשר חדש, מטה מוצעת וסנדליו ותפליו (אכולהו משיירינן לו מעות לקנותן אם
אין לו);
'לו' - אבל לא לאשתו ולבניו.
אם היה אומן נותן לו שני כלי אומנות מכל מין ומין (שיש אומנות שצריכה ארבע וחמש כלים):
חרש נותנין לו שני מצעדין (דלדור"ש)
ושני מגירות (שייג"א [משׂוֹר]: סכין מלא פגימות, וחותך
מהר, כעין שיש לעושי מסריקות).
רבי אליעזר אומר: אם היה איכר - נותן לו צמדו (צמד בקר הן כלי אומנתו), חמר - נותן לו חמורו;
היה לו מין אחד מרובה ומין אחד מועט (כגון שלשה מעצדים ומגירה אחת) - אין אומר למכור את המרובה וליקח מן
המועט, אלא נותנין לו שני מינין מן המרובה (נותן שנים מן המרובה, והשלישית
לגזבר) וכל
שיש לו מן המועט (כמה שיש לו, ולא זבנינא ליה
אחריתי: דכי היכי דעד השתא הוה סגי ליה בהכי - השתא נמי תיסגי ליה).
המקדיש נכסיו - מעלין לו תפיליו (תפילין
בכלל נכסיו, ופודה אותן).
גמרא:
מאי טעמא?
דאמר קרא
(ערכין כד,א)
(ויקרא כז,ח)
ואם מך הוא מערכך [והעמידו לפני הכהן והעריך אתו הכהן על פי אשר תשיג יד הנדר
יעריכנו הכהן] - (דרשינן) החייהו
מערכך (דהכי משמע: הוא יהיה קיים מערכך).
אבל לא לאשתו ובניו וכו':
מאי טעמא?
'הוא מערכך' - ולא אשתו
ובניו מערכך.
-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in
the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .