דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ערכין דף כא
(ערכין כ,ב)
ואיכא דמתני לה (להא דרב יהודה ואביי ורמי בר חמא) –
אהא [תוספתא בבא מציעא פ"ח מ"יב]:
'המשכיר בית לחברו ונתנגע, אף על פי שחלטו כהן (שאמר "טמא הוא", ועומד לנתץ) - (כל זמן שלא נתצו) אומר לו (משכיר לשוכר) "הרי
שלך לפניך (ולא אשכיר לך בית אחר שהרי בית שהשכרתי לך קיים)";
נתצו (כהן) – חייב להעמיד לו
בית (חייב משכיר להעמיד בית אחר לשוכר, דמשום מזליה דמשכיר הוא, שנחשד על הגזל
או על צרות העין);
(ערכין כא,א)
הקדישו הדר בו מעלה שכר להקדש (קסלקא
דעתא שהדר בו הקדישו)';
'הקדישו הדר בו'? היכי מצי מקדיש לה?: (ויקרא
כז,יד) [ו]איש כי יקדיש ביתו קדש [לה' והעריכו הכהן בין
טוב ובין רע כאשר יעריך אתו הכהן כן יקום] אמר רחמנא: מה ביתו ברשותו אף
כל ברשותו?
הכי קאמר: 'הקדישו משכיר - הדר בו מעלה שכר להקדש';
הקדישו משכיר - היכי דייר ביה? במעילה קאי? ותו: מעלה שכר
להקדש? כיון דמעל ביה - נפיק ליה שכר לחולין? (ונראה
לי דלא גרסינן 'שכר' והכי גרסינן: 'כיון דמעל - נפיק ליה לחולין', כלומר: משנהנה
בתשמיש הבית ומעל - יצא הבית לחולין, כדתנן [מעילה
פ"ה מ"ג, דף יט:] 'אין מועל אחר מועל במוקדשין
אלא בבהמה וכלי שרת בלבד' וקרן וחומש אית ליה לשלומי, ולא שכר להקדש: דכל מידי
דהקדש, מכי מעל ביה - נפיק לחולין, דאמרינן במסכת מעילה (דף יח.) 'אין מעילה בכל מקום אלא שינוי', וכן הוא אומר [יהושע
ז,א] וימעלו בני ישראל מעל
ביי' ויעבדו את הבעלים, והיינו שינוי: שמוציאו מהקדש
לחול)
דאמר: 'לכשיבא שכרו – יקדש (השכר)' (והבית לא הקדיש).
והא אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם?
אמר רב יהודה אמר רב: הא מני? - רבי מאיר היא, דאמר אדם
מקדיש דבר שלא בא לעולם.
איכא דאמרי אמר ליה רב פפא לאביי, ואמרי לה רב מרי בר חמא
לרב חסדא: כמאן, כרבי מאיר, דאמר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם;
אמר ליה: ואלא כמאן?
משנה:
חייבי ערכין ממשכנין אותן;
חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן;
חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותן אף על פי שאין מתכפר לו
עד שיתרצה (עולות ושלמים אף על גב דשלמים מכפרת אעשה, הואיל ולאו
חובה היא עליה - לא חשיב לה כפרה, ואתי לשהויי, הלכך ממשכנין אותן),
שנאמר (ויקרא א,ג) [אם עלה קרבנו מן הבקר
זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אתו] לרצונו
[לפני
ה'] - כופין אותו עד שיאמר "רוצה אני";
וכן אתה אומר בגיטי נשים: כופין אותו עד שיאמר "רוצה
אני".
גמרא:
אמר רב פפא: פעמים שחייבי חטאות ממשכנין אותן, חייבי
עולות אין ממשכנין אותן:
חייבי חטאות ממשכנין אותן בחטאת נזיר: דכיון דאמר מר 'אם
גילח על אחד משלשתן (חטאת או עולה או שלמים: דשלשה
קרבנות כתובין בו, ואמרינן בספרי דבי רב 'ואחר
ישתה הנזיר יין [במדבר
ו,כ] אחר מעשה יחידי') -
יצא, ואם נזרק עליו אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתות יין וליטמא למתים' - פשע בה ולא
מייתי;
חייבי עולות אין ממשכנין אותן - בעולת יולדת (דלא משתריא בקדשים עד דמתיא לה).
מאי ניהו (כלומר: מאי טעמא אמרת דעולתה
מעכבתה)?:
דאקדמיה קרא (משום דאקדמיה קרא: עולה מקמי חטאת, דכתיב [ויקרא
יב,ו] תביא כבש בן שנתו לעולה [ובן יונה או תר לחטאת...])? והאמר רבא
למקראה הקדימה הכתוב (שתהא נקראת במקרא תחילה, ולא שתקרב
תחילה [בפרק 'כל התדיר' במסכת זבחים (דף צ.)])?
אלא בעולת מצורע, דתניא: 'רבי ישמעאל בנו של רבי יהודה
בן ברוקה אומר: כשם שחטאתו ואשמו עיכבתו - כך עולתו עיכבתו'.
[חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותו] ואף
על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה:
תנו רבנן [ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא ג
משנה טו]: '(ויקרא א,ג) [אם עלה קרבנו מן הבקר
זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד] יקריב אותו [לרצונו לפני ה'] -
מלמד שכופין אותו;
יכול בעל כרחו?
תלמוד לומר: 'לרצונו'
הא כיצד?
כופין אותו עד שיאמר "רוצה אני"'.
אמר שמואל: עולה צריכה דעת, שנאמר 'לרצונו'.
מאי קא משמע לן? תנינא: 'אף על פי שאין מתכפר לו עד
שיתרצה, שנאמר 'לרצונו'!?
לא, צריכא דפריש ליה חבריה (שהיה
זה חייב עולה, ובא חבירו והפרישה משלו לכפרתו של זה, וקאמר שמואל דבעינן שיודיע את
המתכפר) ;
מהו דתימא 'כי בעינן דעת – מדידיה (כגון היכא דבית דין ממשכנין אותו -
צריך שיאמר 'רוצה אני'), אבל מדחבריה לא' - קא משמע לן: זימנין דלא ניחא ליה
דליכפר במידי דלא דידיה.
מיתיבי: '"חטאתו ואשמו של פלוני עלי" -
(ערכין כא,ב)
לדעת (שהודיע את המתכפר)
יצא, שלא לדעת לא יצא;
"עולתו ושלמיו של פלוני עלי" - בין לדעת בין
שלא לדעת יצא'!?
אמר לך שמואל: כי תניא ההיא (דלא
בעינן דעת בעלים) - בשעת כפרה (בשעת הקרבה תניא),
דאירצי (שנתרצה בדבר) בשעת הפרשה (דהא הודיעו בשעת הפרשה); כי
קאמינא אנא (דצריך דעת) - בשעת הפרשה (והא
דשמואל דבעי דעת – בהפרשה, ולא בכפרה).
ופליגא דעולא, דאמר עולא (דאיהו
אמר איפכא): לא חילקו בין חטאת לעולה, אלא שחטאת צריכה דעת בשעת הפרשה,
ועולה אין צריכה דעת בשעת הפרשה, אבל בשעת כפרה, אידי ואידי לדעת יצא שלא לדעת לא
יצא;
מיתיבי '"חטאתו ואשמו עולתו ושלמיו של פלוני
עלי" לדעת יצא שלא לדעת לא יצא' (אלמא בכולהו בעינן דעת וקשיא
לתרוייהו)?
שמואל מוקי לה בשעת הפרשה, עולא מוקי לה בשעת כפרה.
אמר רב פפא: מתנייתא (הא
דקתני לעיל עולתו ושלמיו של פלוני עלי בין לדעת בין שלא לדעת יצא והך בתרייתא
דקתני בכולהו שלא לדעת לא יצא) אהדדי לא קשיין: הא בשעת כפרה הא
בשעת הפרשה, ואמוראי נמי לא קשיא (לעולא כדאית ליה ולשמואל כדאית ליה):
שמואל מוקי קמייתא בשעת כפרה בתרייתא בשעת הפרשה, עולא מוקי איפכא; אמוראי ודאי
פליגי. פשיטא!?
מהו דתימא מאי 'בשעת הפרשה' דקאמר שמואל = 'אף בשעת
הפרשה' (דבין בהפרשה בין בכפרה בעי דעת), ואף על גב דהך קמייתא תיובתיה (דקתני דעולה לא בעיא דעת דהאי שינויא דשָׁנִי הש"ס לעיל 'אמר לך
שמואל כי תניא ההיא בשעת כפרה כו' - לאו מילתא היא)' - קא משמע
לן (רב פפא דקאמר לאמוראי נמי לא קשיין: שמואל מוקי קמייתא בשעת כפרה, מכלל
דשמואל בכפרה לא בעי דעת, ושינויא דשנין לעיל - שינויא הוא).
וכן בגיטי נשים כופין [אותו עד שיאמר
"רוצה אני"]:
אמר רב ששת: האי מאן דמסר מודעא אגיטא - מודעיה מודעא.
פשיטא!?
לא, צריכא דעשאוה (אחרי כן) ואירצי (לתת הגט, והמודעא לא ביטל): מהו דתימא 'בטולי בטליה' (מסתמא בטלה למודעא)? - קא משמע לן (רב ששת דלא, וממתניתין יליף טעמא):
דאם כן ליתני '(כופין אותו) עד שיתן'; מאי 'עד שיאמר'? -
עד דמבטל ליה למודעיה.
הדרן עלך האומר משקלי
מסכת
ערכין פרק ששי שום היתומים
(ערכין כא,ב)
משנה:
שום היתומים שלשים יום (בית
דין היורדים לנכסי יתומים למוכרן להגבות לבעל חוב - שמין את הקרקע ומכריזין שלשים
יום 'כל הרוצה ליקח יבא ויקח')
ושום ההקדש (גזבר המוכר קרקע של הקדש)
ששים יום,
ומכריזין בבקר ובערב.
גמרא:
מאי שנא בבקר ובערב?
אמר רב יהודה אמר רב: בשעת הוצאת פועלים ובשעת הכנסת
פועלים: בשעת הוצאת פועלים דאיכא דניחא למיזבן - אמר להו לפועלים "איזילו
סיירו לה ניהלי (ראו אם יפה היא)";
בשעת הכנסת פועלים דנידכר (בעל הבית באורתא)
דאמר להו (מאי דאמר לפועלים בצפרא:) "ניזיל
נישיילינהו (אם יפה היא)".
תניא נמי הכי: 'שום היתומים שלשים יום, ושום ההקדש
ששים יום, ומכריזין בבקר ובערב: בשעת הוצאת פועלים ובשעת הכנסת פועלים; אומר: שדה
פלוני בסימניה ובמצריה - כך היא יפה (כך וכך היא עושה תבואה) וכך
היא שומא (בכך וכך שמאוה בית דין); כל הרוצה
ליקח - יבא ויקח על מנת ליתן לאשה בכתובתה ולבעל חוב בחובו (על מנת שיפרע לאשה או לבעל חוב)'.
למה לי למימר (לאכרוזי) 'על מנת
ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב חובו'?
דאיכא דניחא ליה בבעל חוב דמיקל בזוזי (שנוטל זוזים שבורים וחסרים, שאין דרך סוחרים מקפידין בכך),
ואיכא דניחא ליה באשה דשקלה על יד על יד (פורתא פורתא).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .