דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ערכין דף כ
(ערכין יט,ב)
בעי רבא: אמדוהו אומד של נזקין (שחבל
בו חבירו ואמדוהו כמה היה יפה וכמה הוא יפה), ואמר "דמי עלי" (ולא אמר "ערכי עלי") – מהו (מיבעי
תו למישיימיה או לא)?: מי אמר הא אמדוהו חדא זימנא? או דילמא שאני אומדנא דבי
עשרה מאומדנא דבי תלתא? (שהאומר דמי עלי נישום בעשרה, כדתנן
פרק קמא דסנהדרין (דף ב.) 'הקרקעות תשעה וכהן,
ואדם כיוצא בהן' ואומד של נזקין בשלשה, כדתנן 'גזילות וחבלות בשלשה')
אם תמצא לומר שאני אומדנא דבי עשרה מאומדנא דבי תלתא, אמר
"דמי עלי" ואמדוהו, וחזר ואמר "דמי עלי" מהו?: הכא ודאי
אמדוהו בי עשרה? או דילמא שבח ביני וביני?
אמר "דמי עלי" ולא אמדוהו, וחזר ואמר "דמי
עלי" מהו?: הכא ודאי
(ערכין כ,א)
בחד זימנא אמדינן ליה (פי
שנים בדמים יתן)? או דלמא כיון דבזה אחר זה נדר - תרי זימני אמדינן ליה? ואם
תמצא לומר כיון דבזה אחר זה נדר תרי זימני אמדינן ליה, אמר "שני דמי
עלי" בבת אחת מהו?: הכא ודאי בבת אחת נדר, בבת אחת אמדינן ליה? או דלמא כיון
דקאמר "שני" - כזה אחר זה דמי? אם תימצי לומר כיון דקאמר
"שני" כזה אחר זה דמי, אמדוהו מאליו (בלא
שום צורך אלא לשום דברים בעלמא ועשרה היו שם) מהו? מי
אמרינן 'הא אמיד מאליו וקאי'? או דלמא בעינן כוונה לאומדנא?
פשוט מהא (מתניתין) חדא (מהני בעיות), דתנן: '"דמי עלי" ומת - לא יתנו יורשין,
שאין דמים למתים (ומעיקרא לא ידעינן כמה שוה)'
ואי סלקא דעתא 'אמדוהו מאליו הוי אומדנא', הא אמיד וקאי, (דהא) מי איכא גברא דלא שוי ארבעה זוזי!?
אמדוהו מאליו - נחית לאומדנא, "דמי עלי" לא
נחית לאומדנא (שלא נאמד מעולם, אלא השתא הוא דאמדינן, ואנן - אומדנא
בעינן).
משנה:
חומר בערכין מבנדרים; כיצד?
האומר "ערכי עלי" ומת - יתנו היורשים (דבר קצוב הוא, הלכך יתנו היורשין); "דָמַי עלי" ומת - לא
יתנו היורשים, שאין דמים למתים.
(והא דתניא בבבא קמא (דף
כז.) 'ונתן פדיון נפשו [שמות כא,ל] = דמי ניזק' - התם הוא טעמא משום דמשעתא דאזיק רמי עליה לשלומי כשעת ההיזק, וההיא
שעתא דאזקיה חי הוא! אבל "דמי עלי" שאינו נודר אלא מה שישומוהו בית דין,
והרי לא בא לידי כך, שהרי מת - לא יתנו היורשין.)
"ערך ידי" ו"ערך רגלי עלי" - לא אמר
כלום; "ערך ראשי" ו"ערך כבידי עלי" - נותן ערך כולו;
זה הכלל: דבר שהנשמה תלויה בו - נותן ערך כולו (בערכך נפשות [ויקרא
כז,ב] כתיב).
"חצי ערכי עלי" - נותן חצי ערכו; "ערך
חציי עלי" - נותן ערך כולו (הוי כ"ערך ראשי"
ו"ערך כבידי": דהוי דבר שהנשמה תלויה בו);
"חצי דָמַי עלי" - נותן חצי דמיו; "דמי
חציי עלי" - נותן דמי כולו (דהא תניא בפרק 'השג יד' (לעיל
יח.) 'הקשתה דמים לערכין לידון בכבודו');
זה הכלל: דבר שהנשמה תלויה בו - נותן דמי כולו.
האומר "ערכו של פלוני עלי": מת הנודר והנידר -
יתנו היורשין;
"דמיו של פלוני עלי" ומת הנודר - יתנו היורשין;
מת הנידר - לא יתנו היורשין, שאין דמים למתים.
גמרא:
תנו רבנן: 'חומר בנדרים מבערכין: שהנדרים חלין על בהמה
חיה ועוף (אם אמר "דמי בהמתי עלי", אבל 'ערך' אינו אלא
באדם),
ואין נדונים בהשג יד (שאם אמר "דמַי עלי" ואין
ידו משגת - יתן הכל לכשיוכל), משאין כן בערכין;
חומר בערכין מבנדרים, כיצד?
אמר "ערכי עלי" ומת - יתנו יורשין; "דמי
עלי" ומת - לא יתנו יורשין, שאין דמים למתים'.
'אמר "ערכי עלי" ומת - יתנו יורשין' -
שמע מינה מלוה על פה גובה מן היורשין! (ופלוגתא היא בכמה דוכתי)?
שאני הכא, דמלוה כתובה בתורה היא.
שמע מינה מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא! (ופלוגתא היא במסכת בכורות בפרק 'יש בכור לנחלה' (דף מט:))?
הכא במאי עסקינן - כשעמד בדין (וחייבוהו
קודם מותו, דהוה ליה כמלוה בשטר).
דכוותה גבי 'דמי עלי' שעמד בדין? אמאי לא יתנו יורשין (הרי אמדוהו בית דין)?
'דמי עלי' - מחוסר אומדנא (שחייבוהו
לשלם ולא הספיקו לאומדו עד שמת); 'ערכי עלי' לא מחוסר ולא כלום.
ערך ידי ורגלי עלי [לא אמר כלום]:
אמר רב גידל אמר רב: ונותן דמיה.
והא 'לא אמר כלום' קתני?
'לא אמר כלום' – לרבנן (דאמרי
בפרק קמא (לעיל ה.) 'אדם מוציא דבריו לבטלה'), 'ונותן
דמיה' (ואוקימנא בפרק קמא) לרבי מאיר (דאליבא דרבי מאיר אמרה).
הא אמרה חדא
זימנא, דאמר רב גידל אמר רב: 'האומר "ערך כלי זה עלי" נותן דמיו'!?
מהו דתימא התם הוא דאדם יודע שאין ערך לכלי וגמר ואמר לשם
דמים, אבל הכא מיטעא קטעי: דסבר כי היכי דאיכא ערך ראשי וערך כבידי - איכא נמי ערך
ידי וערך רגלי, אבל דמי לא קאמר (והלכך לא ליתיב דמי)' -
קא משמע לן.
ערך ראשי וערך כבידי נותן ערך כולו:
מאי טעמא?
'נפשות' [ויקרא כז,ב: דבר אל בני ישראל ואמרת
אלהם איש כי יפלא נדר בערכך נפשת לה’] קאמר
רחמנא.
זה הכלל: דבר שהנשמה תלויה בו [נותן ערך כולו]:
לאתויי מן הארכובה ולמעלה.
חצי ערכי עלי נותן [נותן חצי ערכו;
"ערך חציי עלי" - נותן ערך כולו]:
תנו רבנן: '"חצי ערכי עלי" - נותן חצי ערכו;
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: לוקה ונותן ערך שלם';
'לוקה'? אמאי?
אמר רב פפא: לוקה בערך שלם; מאי טעמא? - גזירה
"חצי ערכי" אטו "ערך חציו" - וערך חציו הוי דבר שהנשמה תלויה
בו.
חצי דמי עלי נותן [חצי דמיו] דמי חציי עלי נותן דמי כולו: מאי טעמא?
(ויקרא כז,ב) [דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש כי יפלא] נדר
בערכך נפשות [לה’]
כתיב (נדר בערכך - הוקשו נדרים לערכין).
זה הכלל דבר שהנשמה תלויה בו [נותן דמי כולו]:
לאתויי מן הארכובה ולמעלה.
תנו רבנן: 'המעריך חצי ערך כלי: רבי מאיר אומר: נותן
דמיו; וחכמים אומרים: לא אמר כלום'.
רבא חלש, עול לגביה אביי ורבנן, ויתבי וקאמרי: בשלמא רבי
מאיר, קסבר אין אדם מוציא דבריו לבטלה, לא שנא כולו ולא שנא חציו (ואשמועינן בחציו וכל שכן בכולו: דאף על גב דלאו אורחא לאינדובי חצי דמי
כלי - אפילו הכי יהיב, וכל שכן כולו), אלא רבנן מאי קסברי?: אי אדם מוציא
דבריו לבטלה - אפילו כולו נמי (אפילו אמר "ערך כלי זה
עלי" - ליפטר), ואי אין אדם מוציא דבריו לבטלה - אפילו חציו נמי!?
אמר להו אביי ורבא: רבנן דהכא - כרבי מאיר סברי לה (ומשום הכי לא פליג(ג) בכולו), וסברי לה כרבי שמעון:
סברי לה כרבי מאיר, דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה,
וסברי לה כרבי שמעון, דאמר: שלא התנדב כדרך המתנדבים (רבי
שמעון פוטר האומר "הרי עלי מנחה מן השעורין" בפ"ב דמנחות (דף
קג.)):
כוליה אורחיה לאיתנדובי, פלגיה לאו אורחיה לאיתנדובי.
האומר ערכו של פלוני עלי ומת הנודר [והנידר - יתנו היורשין;
"דמיו של פלוני עלי" ומת הנודר - יתנו היורשין; מת
הנידר - לא יתנו היורשין, שאין דמים למתים]:
מאי ניהו (כלומר: מתניתין, דקתני 'יתנו
היורשין' - היכי מיתוקמא?)
שעמד בדין (בעל כרחנו כשעמד בדין קודם מותו,
כדאוקמא לרישא, ואמאי הדר קתני לה?) היינו הך?!
סיפא איצטריך ליה: '"דמיו של פלוני עליו ומת
הנודר - יתנו היורשים' -
(ערכין כ,ב)
מהו דתימא ' (אף על גב דעמד בדין נודר קודם
מותו,)
כיון דלא אמדוהו (הואיל ולא אמדו נידר בחיי נודר) לא
אישתעבוד נכסי (דיתמי)' - קא משמע לן: כיון דעמד בדין
אישתעבודי אישתעבוד נכסי, ואומדנא - גלויי מילתא בעלמא הוא (לגלות
מהו חייב, והואיל ונידר קיים - אמדינן ליה).
משנה:
"שור זה עולה" ו"בית זה קרבן (לבדק הבית)", ומת השור ונפל הבית (קודם
שהחזיק בו גזבר) - פטור מלשלם.
"שור זה עלי עולה" ו"בית זה עלי
קרבן" - מת השור ונפל הבית חייב לשלם.
גמרא:
אמר רב חייא בר רב: לא שנו (דכי
אמר 'עלי' חייב לשלם) אלא דאמר "דמי שור זה עלי עולה" (דאם אבד השור - הדמים לא אבדו: דהא לא אמר 'דמים הללו', ולא היו בעין),
אבל אמר "שור זה עלי עולה", כיון דאמר 'זה' ומת - אינו חייב באחריותו:
'עלי להביאו (לטרוח עד שיתקרב)' קאמר.
מיתיבי: '"שור זה עולה" - השור הקדש,
ומועלין בו; מת או נגנב - אינו חייב באחריותו; "שור זה עלי עולה"
- השור הקדש, ומועלין בו; מת או נגנב - חייב באחריותו'?
מי אלימא ממתניתין, דאוקימנא דקאמר 'דמי' - הכי נמי דקאמר
דמי! (וכדאוקימנא לקמן, דאמר "יקדש שור זה לדמיו והדמים עלי עולה",
הלכך השור קדוש: דהאמר "יקדש השור", ואם מת חייב באחריותו, דהאמר
"עלי")
(והכא
ליכא למימר כדאמר לעיל; דהתם - כיון דאמר "זה" - למפטר נפשיה מאחריות
אתי, ו"עלי" - אטורח הבאה קאי; אבל הכא - דלא הוו דמים קמיה, ולא אמר
"הללו" - ודאי "עלי" - אאחריות קאי, והאי דקאמר
"זה" - הכי קאמר: 'שור זה יהא קדוש עד שאמכרנו ואביא דמיו'.)
והא מדסיפא דקאמר 'דמי', רישא דלא קאמר דמי, דקתני סיפא:
'"דמי שור עולה" - השור חולין (דלא
הקדיש אלא מעות דמי השור לכשימכר) ואין מועלין בו; מת או נגנב - אינו
חייב באחריותו (שהרי לא נמכר, ונמצא שלא הקדיש
כלום),
אבל (אם נמכר השור וקָדשוּ הדמים ואבדו) חייב באחריות דמיו'!?
רישא וסיפא דקאמר 'דמי': רישא דאמר 'יקדיש השור לדמיו' (והלכך חייב באחריותו: שהרי חל קדושת דמים על השור, והוא קיבל עליו אחריות
דמיו; והאי "עלי" - אחריות הוי, הואיל ואדמים קאי, ודמים לא הוו קמיה
דלימא 'הללו'), וסיפא דקאמר 'לכשיבאו דמיו יקדשו' (הלכך
אינו חייב באחריותו: דכיון דמת השור ולא בא לכלל דמים - נמצא שלא הקדיש כלום).
והא אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם?
אמר רב יהודה אמר רב: הא מני? - רבי מאיר היא, דאמר 'אדם
מקדיש דבר שלא בא לעולם' (דתניא: '"הרי את מקודשת לי
לאחר שאתגייר", "לאחר שתתגיירי" כו' - רבי מאיר אומר: מקודשת').
איכא דאמרי: אמר ליה רב פפא לאביי, ואמרי לה רמי בר חמא
לרב חסדא: כמאן? כרבי מאיר, דאמר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם; אמר ליה: ואלא כמאן?
ואיכא דמתני לה (להא דרב יהודה ואביי ורמי בר חמא) –
אהא:
'המשכיר בית לחברו ונתנגע, אף על פי שחלטו כהן (שאמר "טמא הוא", ועומד לנתץ) - (כל זמן שלא נתצו) אומר לו (משכיר לשוכר) "הרי
שלך לפניך (ולא אשכיר לך בית אחר שהרי בית שהשכרתי לך קיים)";
נתצו (כהן) – חייב להעמיד לו
בית (חייב משכיר להעמיד בית אחר לשוכר, דמשום מזליה דמשכיר הוא, שנחשד על הגזל
או על צרות העין);
(ערכין כא,א)
הקדישו הדר בו מעלה שכר להקדש (קסלקא
דעתא שהדר בו הקדישו)';
'הקדישו הדר בו'? היכי מצי מקדיש לה?: (ויקרא
כז,יד) [ו]איש כי יקדיש ביתו קדש [לה' והעריכו הכהן בין
טוב ובין רע כאשר יעריך אתו הכהן כן יקום] אמר רחמנא: מה ביתו ברשותו אף
כל ברשותו?
הכי קאמר: 'הקדישו משכיר - הדר בו מעלה שכר להקדש';
הקדישו משכיר - היכי דייר ביה? במעילה קאי? ותו: מעלה שכר
להקדש? כיון דמעל ביה - נפיק ליה שכר לחולין? (ונראה
לי דלא גרסינן 'שכר' והכי גרסינן: 'כיון דמעל - נפיק ליה לחולין', כלומר: משנהנה
בתשמיש הבית ומעל - יצא הבית לחולין, כדתנן [מעילה
פ"ה מ"ג, דף יט:] 'אין מועל אחר מועל במוקדשין
אלא בבהמה וכלי שרת בלבד' וקרן וחומש אית ליה לשלומי, ולא שכר להקדש: דכל מידי
דהקדש, מכי מעל ביה - נפיק לחולין, דאמרינן במסכת מעילה (דף יח.) 'אין מעילה בכל מקום אלא שינוי', וכן הוא אומר [יהושע
ז,א] וימעלו בני ישראל מעל
ביי' ויעבדו את הבעלים, והיינו שינוי: שמוציאו מהקדש
לחול)
דאמר: 'לכשיבא שכרו – יקדש (השכר)' (והבית לא הקדיש).
והא אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם?
אמר רב יהודה אמר רב: הא מני? - רבי מאיר היא, דאמר אדם
מקדיש דבר שלא בא לעולם.
איכא דאמרי אמר ליה רב פפא לאביי, ואמרי לה רב מרי בר חמא
לרב חסדא: כמאן, כרבי מאיר, דאמר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם;
אמר ליה: ואלא כמאן?
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה
– נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in
the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .