2דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה
מלאה – בסוף הדף.
ערכין דף יט
(ערכין יח,ב)
'ושבבן ושבבת - כולן מעת לעת' - למאי הילכתא?
אמר רב גידל אמר רב: לערכין. (דלא
אזלינן בשנת חמש, ועשרים, וששים בתר מנין עולם.)
רב יוסף אמר: לפרקין ד'יוצא דופן' (במסכת
נדה (פ"ה מ"ו; דף מה:):
'בן י"ב שנה - נדריו נבדקין, בן י"ג נדריו קיימין; בת אחת עשרה נדריה
נבדקין, בת שתים עשרה נדריה קיימין' וכן הרבה שנות בן ובת שנינו שם, וקאמר הכא
דכולהו מעת לעת שנולדו).
אמר ליה אביי לרב יוסף: מי פלגיתו?
אמר ליה: לא! אנא אמרי חדא והוא אמר חדא;
הכי נמי מסתברא, דאי סלקא דעתא פליגי, מאן דאמר לערכין לא
אמר ליוצא דופן? והאמר רב (התם במסכת נדה (דף
מז:))
'הילכתא בכולה פירקא (ד'יוצא דופן') מעת לעת'?!
ואלא למאן דאמר לערכין, (הואיל
וסבירא ליה נמי התם מעת לעת) מאי טעמא לא אמר ל'יוצא דופן'?
(אמר לך: אפילו הכי - הכא לא קתני
להו)
דומיא דהנך (שנה דקדשים ודעבד עברי קתני): מה הנך
דכתיבא (באורייתא) - אף הנך דכתיבא (והנהו שנים ד'יוצא דופן' - כולהו
דרבנן).
ואידך?
אי סלקא דעתך דכתיבא, האי 'שבבן ושבבת'? -
(ערכין יט,א)
'שבזכר ושבנקבה' מיבעי ליה (כלישנא
דקרא, דכתיב בערכין 'אם זכר'
[ויקרא כז,ז], 'אם
נקבה' [ויקרא כז,ד],
ולא כתיב 'בן' ו'בת', אבל [בפרק] 'יוצא דופן' - כוליה 'בן'
ו'בת' תנינן).
ומאי שנא (בערכין): נקבה, דכי
מיזקנא (יותר על ששים) - קיימא אתילתא (דערך ילדה שלשים שקל, וערך זקנה
עשרת שקלים), ומאי שנא זכר (דכי עבר על ששים) דלא
קאי אתילתא (דבציר ערך זקן טפי מתילתא בערך ילד: דילד - חמשים
שקלים, וזקן - ט"ו שקלים)?
אמר חזקיה: אמרי אינשי: סבא בביתא - פאחא (שבר) בביתא (שאינו אלא למשא; לישנא אחרינא
'פחחא' גרסינן, לשון ערום ועריה, דמתרגמינן לערום 'פחיח' בתרגום של נביאים (יחזקאל
טז,ז));
סבתא בביתא - סימא (מטמון) בביתא (יכולה לטרוח ולעשות מלאכה בזקנותה).
הדרן עלך השג יד
===========================
ערכין
פרק חמישי האומר משקלי עלי
משנה:
האומר "משקלי עלי" נותן משקלו: אם כסף – כסף,
ואם זהב – זהב;
מעשה באִמָּהּ של ירמטיא (שם
האשה)
שאמרה "משקל בתי עלי" ועלתה לירושלים ושקלה משקלה זהב.
"משקל ידי עלי" (היאך
הוא שוקל? אם רוצה מכביד ואם רוצה מיקל)?
רבי יהודה אומר: ממלא חבית מים ומכניסה (לתוכו) עד מרפיקו (אציל שקורין איישיל"א [בית השחי; תוספות:
המרפק, כלשוננו]; וכשמכניסה יוצאין המים וכשמוציאה
נמצאת חסירה), ושוקל מבשר חמור ועצמות וגידים (שמשקל
בשר חמור כמשקל בשר אדם; ויהיו באותו בשר גידין ועצמות לפי מה שיש ביד, לפי שאין
משקל עצמות וגידים שוה למשקל בשר) ונותן לתוכה עד שתתמלא (דהשתא איכא נפח כשיעור ידו וכפי אותו משקל יתן).
אמר רבי יוסי: וכי היאך אפשר לכוין בשר כנגד בשר ועצמות
כנגד עצמות? אלא שמין את היד כמה היא ראויה לשקול.
גמרא:
מאי 'אם כסף – כסף, אם זהב - זהב'?
אמר רב יהודה: פירש "כסף" – כסף; פירש
"זהב" – זהב.
פשיטא?
הא קא משמע לן: טעמא דפירש, הא לא פירש - פטר נפשיה בכל
דהו (כל מה שהוא רוצה לשקול - ישקול), כרחבה, דאמר רחבה: באתרא דתקלי
כופרא (שמוכרים זפת במשקל) - פטר נפשיה אפילו בכופרא.
פשיטא?
לא, צריכא [במקום]
דאיכא דתקל [שמוכר במשקל] ואיכא דכייל
[שמוכר במדת נפח]; מהו דתימא
'כיון דכולהו לא תקלי – לא'? קא משמע לן.
אמר רב פפא: באתרא דתקלי שמכי (בצלים) -
פטר נפשיה אפילו בשמכי פשיטא?
לא צריכא דבתר דשקלי שדו תרי תלתא (כדרך
המוכרין);
מהו דתימא 'בטיל תורת משקל' (ונמצא שאין נמכרין במשקל)? -
קא משמע לן.
מעשה באמהּ של ירמטיא [שאמרה "משקל בתי
עלי" ועלתה לירושלים ושקלה משקלה זהב.]:
מעשה לסתור (קתני רישא 'אם כסף - כסף'
כו' ואוקימנא דקאתא לאשמועינן דאי לא פריש - פטר נפשיה בכל דהו, והדר תני באמהּ של
ירמטיא שאמרה משקל בתי סתם עלי ושקלתה בזהב)!
חסורי מחסרא והכי קתני: ואם אדם חשוב הוא - אף על גבי דלא
פריש - לפי כבודו אמרינן [שטמ"ק: אמדינן],
ומעשה באמה של ירמטיא שאמרה "משקל בתי עלי" ועלתה לירושלים ושקלוה ונתנה
משקלה זהב.
אמר רב יהודה: האומר "קומתי עלי" - נותן שרביט
שאינו נכפף ('קומתי' משמע: כקומתו, ונותן שרביט עב שלא יוכל לכופפו
אם פירש כסף כסף ואם זהב זהב); "מלא קומתי עלי" (לא
נתכוין אלא למדת גובה קומתו ולא לעובי) - נותן שרביט הנכפף.
מיתיבי: '"קומתי עלי", "מלא קומתי
עלי" - נותן שרביט שאינו נכפף'!?
הוא (רב יהודה) דאמר כרבי
עקיבא, דדייק לישנא יתירא, דתנן [בבא בתרא פ"ד מ"ב]: '(המוכר את הבית לא מכר) לא את הבור (שבה) ולא את הדות (בור = בחפירה בלא בנין כתלים, ודות
= בבנין) אף
על פי שכתב 'עומקה ורומה'; וצריך (מוכר) ליקח לו דרך
(מן הלוקח לילך בה לאותו בור ודות, שהרי כל הקרקע מכר לו, ולא שייר לו דרך:
דסבירא ליה 'מוכר - בעין יפה מוכר') - דברי רבי עקיבא, וחכמים אומרים:
אינו צריך (דמוכר - בעין רעה מוכר, ודרך שייר לו);
ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו (מוכר ללוקח): "( בית אני מוכר לך) חוץ מאלו (בור ודות)" שאין
צריך ליקח לו דרך' - אלמא כיון דלא צריך (לפרושי,
דהא מסתמא נמי אין בור ודות בכלל 'הבית', ופירש) וקאמר - (ודאי) לטפויי מילתא קאתי (ולהודיעו שמשייר לעצמו) הכא
נמי כיון דלא צריך וקאמר לטפויי מילתא קאתי (הכא
נמי כיון ד'קומתי' משמע נמי 'גובה קומתי' וקאמר 'מלא' - אלמא לטפויי מילתא אתא,
ולהודיע שאין דעתו אלא למדת הגובה).
איבעיא להו: "עומדי (עלי)"
מהו (מי הוי משמע שרביט קומתו או לא)?
(ערכין יט,ב)
"רוחבו" מהו (מי
הוי משמע 'שרביט רוחב דוגמתי' או הוי משמע 'שרביט ארוך כמדת רחבי')?
"ישיבתו" מהו? "עוביו" מהו? "היקיפו" מהו (מי יהיב שרביט נכפף וארוך כמדת היקפו? או דילמא שרביט עב כהקיפו בעי למיתב)?
תיקו.
[עיין רבנו גרשום
ותו"דה איבעיא להו, ובסופו דברי רבנו אלחנן; שטמ"ק ז]
משקל ידי עלי [רבי יהודה אומר: ממלא חבית מים ומכניסה עד מרפיקו, ושוקל
מבשר חמור ועצמות וגידים ונותן לתוכה עד שתתמלא.
אמר רבי יוסי: וכי היאך אפשר לכוין בשר כנגד בשר ועצמות כנגד
עצמות? אלא שמין את היד כמה היא ראויה לשקול
]:
תנו רבנן: '"משקל ידי ומשקל רגלי עלי": רבי
יהודה אומר: מביא חבית וממלא מים ומכניס ביד עד האציל (מרפק),
וברגל עד הארכובה (ומכאן ולמעלה לא הוי רגל אלא ירך), ושוקל בשר חמור גידים ועצמות ונותן
לתוכה עד שתתמלא; ואף על פי שאין ראיה לדבר - זכר לדבר, שנאמר (יחזקאל
כג,כ) [ותעגבה על
פלגשיהם] אשר
בשר חמורים בשרם [וזרמת סוסים זרמתם].
אמר לו רבי
יוסי: היאך אפשר לכוין בשר כנגד בשר, גידים כנגד גידים, עצמות כנגד עצמות?
אמר לו רבי
יהודה: אומדין.
אמר לו רבי
יוסי: עד שאומדין - ימודו את היד'.
ורבי יהודה?
כמה דאפשר עבדינן.
'ביד עד האציל'? ורמינהו: 'קידוש ידים ורגלים
במקדש עד הפרק (מקום חיבור הכף והזרוע)' (אלמא 'יד' לא הוי אלא עד הפרק, דהא יד כתיב בקרא [שמות
ל,יט: ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם])?
דאורייתא עד הפרק, בנדרים הלך אחר לשון בני אדם (בלשון בני אדם קרוי 'יד' עד האציל).
ודאורייתא עד הפרק? והא גבי תפילין, דכתיב 'ידך' [שמות
יג,טז: והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד
הוציאנו ה' ממצרים], ותנא דבי מנשה: 'ידך - זו קיבורית' (ברדו"ן בלע"ז, בגובה הזרוע רחוק מן האציל מעט)?
דאורייתא - קיבורית כולה; בנדרים הלך אחר לשון בני אדם;
וקידוש ידים ורגלים במקדש - הילכתא גמירי לה.
'ברגל עד הארכובה'? ורמינהו: 'רגלים [שמות
כג,יד:
שלש רגלים תחג לי בשנה] - פרט לבעלי קבין (מי שנחתך רגלו בפרק ראשון סמוך לשוקו, וחוקק קב מקבל כתיתין, ונותן שוקו
לתוכה, וקורין אשקנצ"א, שפטור מן הראיה: דאין לו רגל)' (אלמא לא מיקרי 'רגל' אלא עד פרק ראשון, שקורין קביל"א [קרסול])?
בנדרים הלך אחר לשון בני אדם.
ודאורייתא פרט לבעלי קבין? והא גבי חליצה, דכתיב 'רגלו' [דברים כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני
הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא
יבנה את בית אחיו], ותנא: '(למי שנחתך רגל ונשתייר בו קצת מן
הארכובה ולמטה:) חלצה מן הארכובה ולמטה - חליצתה כשרה' (אלמא עד הארכובה הוי רגל, וליחייב בראיה)!?
שאני התם דאמר קרא 'מעל
רגלו' (משמע: מה שעל רגלו, דהיינו שוק עד
הארכובה).
אי הכי, למעלה מהארכובה נמי!?
'מעל' ולא מעל
דמעל.
אמר רב פפא: שמע מינה (מדלא
חשיב שוק עד הארכובה 'מעל דמעל':) האי איסתוירא (קביל"א
שאין בה אלא פרק עליון המחברה עם השוק אבל למטה אין בה פרק אלא מעצם כף הרגל הוא) -
עד ארעא נחית, דאי סלקא דעתך (דאי סלקא דעתא למטה נמי)
מיפסק פסיק - הוה ליה איסתוירא 'מעל' ושקא 'מעל דמעל'!
רב אשי אמר: אפילו תימא מיפסק פסיק: כל דבהדי כרעא -
ככרעא דמי.
משנה:
"דמי ידי עלי" - שמין אותו כמה הוא שוה ביד
ובלא יד; זה חומר בנדרים מבערכין (דאילו אמר בערכין "ערך ידי
עלי", "ערך רגלי עלי" - לא אמר כלום אלא אם כן אמר בדבר שהנשמה
תלויה בה).
גמרא:
היכי שיימינן ליה?
אמר רבא: אומדין אותו אומד של נזקין (כמו שאומדין אדם שקיטע לו חבירו ידו: שמין אותו כעבד הנמכר בשוק כמה היה
יפה קודם לכן וכמה הוא יפה עכשיו).
אמר ליה אביי: מי דמי? התם גברא זילא הוא (שכבר נקטעה ידו ואפילו תחילת דמיו שאומדין עתה כמה היה יפה קודם לכן - אין
נישומין אלא בזול שהרי רואין אותו מזולזל), הכא גברא שביח הוא (ששתי ידיו שלימות, וצריך לשום כמה הוא יפה עכשיו שיקדיש דמיו וכמה הוא יפה
אם יחתכו ידיו)!
אמר אביי: אומדין כמה אדם רוצה ליתן בעבד העושה מלאכה
בידו אחת לעושה בשתי ידיו.
'ידו אחת' מאי ניהו? ואידך פסיקא (כלומר:
למה הוא עושה מלאכה בידו אחת - שהאחרת קטועה)? היינו הך (היינו 'אומד של נזקין')!?
אלא ידו מוכתבת לרבו ראשון (שלא
יעשה בה מלאכה לרבו שני; דהשתא שיימינן כגברא שביחא).
בעי רבא: אמדוהו אומד של נזקין (שחבל
בו חבירו ואמדוהו כמה היה יפה וכמה הוא יפה), ואמר "דמי עלי" (ולא אמר "ערכי עלי") – מהו (מיבעי
תו למישיימיה או לא)?: מי אמר הא אמדוהו חדא זימנא? או דילמא שאני אומדנא דבי
עשרה מאומדנא דבי תלתא? (שהאומר דמי עלי נישום בעשרה, כדתנן
פרק קמא דסנהדרין (דף ב.) 'הקרקעות תשעה וכהן,
ואדם כיוצא בהן' ואומד של נזקין בשלשה, כדתנן 'גזילות וחבלות בשלשה')
אם תמצא לומר שאני אומדנא דבי עשרה מאומדנא דבי תלתא, אמר
"דמי עלי" ואמדוהו, וחזר ואמר "דמי עלי" מהו?: הכא ודאי
אמדוהו בי עשרה? או דילמא שבח ביני וביני?
אמר "דמי עלי" ולא אמדוהו, וחזר ואמר "דמי
עלי" מהו?: הכא ודאי
(ערכין כ,א)
בחד זימנא אמדינן ליה (פי
שנים בדמים יתן)? או דלמא כיון דבזה אחר זה נדר - תרי זימני אמדינן ליה? ואם
תמצא לומר כיון דבזה אחר זה נדר תרי זימני אמדינן ליה, אמר "שני דמי
עלי" בבת אחת מהו?: הכא ודאי בבת אחת נדר, בבת אחת אמדינן ליה? או דלמא כיון
דקאמר "שני" - כזה אחר זה דמי? אם תימצי לומר כיון דקאמר "שני"
כזה אחר זה דמי, אמדוהו מאליו (בלא שום צורך אלא לשום דברים בעלמא
ועשרה היו שם) מהו? מי אמרינן 'הא אמיד מאליו וקאי'? או דלמא בעינן כוונה
לאומדנא?
פשוט מהא (מתניתין) חדא (מהני בעיות), דתנן: '"דמי עלי" ומת - לא יתנו יורשין,
שאין דמים למתים (ומעיקרא לא ידעינן כמה שוה)'
ואי סלקא דעתא 'אמדוהו מאליו הוי אומדנא', הא אמיד וקאי, (דהא) מי איכא גברא דלא שוי ארבעה זוזי!?
אמדוהו מאליו - נחית לאומדנא, "דמי עלי" לא
נחית לאומדנא (שלא נאמד מעולם, אלא השתא הוא דאמדינן, ואנן - אומדנא
בעינן).
-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות
שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in
the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .