דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ערכין דף יח
(ערכין יז,ב)
אלא מעתה (ויקרא ה,א) [ונפש כי תחטא
ושמעה קול אלה] והוא עד [או ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו]
- עד שיהא כשר
מתחלתו ועד סופו? וכי תימא הכי נמי, והא תניא 'היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה
חתנו - ונעשה חתנו, פקח ונתחרש, פתוח ונסתמא (סומא
פסול לעדות, דבעינן או ראה), שפוי
ונשתטה - הרי זה פסול, אבל היה יודע לו עדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו,
(ערכין יח,א)
ואחר כך מתה בתו (קודם
שבא לבית דין להעיד); פקח ונתחרש וחזר ונתפקח, פתוח ונסתמא ואחר כך נתפתח,
שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה – כשר; זה הכלל: כל שתחילתו וסופו בכשרות - כשר'?
שאני התם, דאמר קרא 'או ראה
אם לא יגיד': בראייה והגדה תלא רחמנא מילתא, והא איכא.
ואלא 'והוא' למה לי?
לכדתניא: 'ראה סיאה (סיעה) של
בני אדם עומדין ועידיו ביניהן, ואמר: "משביעני עליכם אם יודעים אתם לי עדות
שתבואו ותעידוני", יכול יהו חייבין (העדים
קרבן שבועת העדות אם לא העידוהו)? תלמוד לומר: 'והוא
עד' והרי לא ייחד עידיו (שהרי
השביע את כולן);
יכול אפילו אמר "כל מי (שיודע
עדות אני משביע)" (לא יהו חייבין)?
תלמוד לומר: 'והוא עד',
והרי ייחד עידיו' (שהרי לא השביע אלא עדיו).
אבל בקרבנות אינו כן [אפילו מת אביו והניח לו ריבוא,
או ספינתו בים ובאה לו ברבואות - אין להקדש בה כלום]:
'אביו מת והניח לו ריבוא' - עשיר הוא (ואמאי אין להקדש כלום בהן)?
אמר רבי אבהו: אימא 'מניח לו ריבוא' (שעדיין לא מת אביו אבל עתיד הוא להניח לו).
פשיטא (דהא לית ליה)!?
כשהיה אביו גוסס (בשעה שהכהן מעריכו):
מהו דתימא רוב גוססין למיתה - קא משמע לן.
'ספינתו בים ובאה לו בריבואות' - עשיר הוא?
אמר רב חסדא: כשהיתה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים (ואין לו בתוכה כלום אלא שכרה, והיינו 'ריבוא' דקתני במתניתין).
והאיכא שכירות?
שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף.
ותיפוק ליה משום ספינה?
הא מני? - רבי אליעזר היא, דתנן (בפרק
'שום היתומים' [ערכין פ"ו מ"ג, להלן כג,ב] גבי ערכין): 'רבי אליעזר אומר: אם היה איכר - נותן לו (הכהן) צמדו (צמד בקר דהיא פרנסתו),
וחמר - נותן לו (הכהן) חמורו (ואינו נוטלה להקדש)'. [כמו
שמסדרים לבעל חוב ומחזירים לו עבוטו.]
משנה:
'השנים בנידר' כיצד?
ילד (מבן כשרים ועד בן ששים, דהוי ערכו
חמשים שקלים) שהעריך זקן - נותן ערך זקן, וזקן שהעריך את הילד - נותן ערך
ילד.
'הערכין בנערך' כיצד?
איש שהעריך האשה נותן ערך אשה, ואשה שהעריכה איש נותנת
ערך איש (ולא אזלינן בקצב הערך בתר מעריך).
'והערך בזמן הערך' כיצד?
העריכו פחות מבן חמש ונעשה יתר על בן חמש, פחות מבן עשרים
ונעשה יתר על בן עשרים - נותן בזמן הערך.
גמרא:
תנו רבנן: 'אתה הקשית דמים לערכין (בפרק קמא (לעיל דף ד:), דאמרינן 'נדר בערכך נפשות: נדר היינו דמים, בערכך
היינו ערכין - היקישן הכתוב להני תרי מילי:): מרגלית לקלים (דאזלינן במרגלית בתר קלים, דכתיב בערכין ונתן
את הערכך ביום ההוא [ויקרא
כז,כג] ודרשינן לקמן (דף כד.) 'שלא ישהה מרגלית לקלים': עני שהעריך עצמו ובא כהן להעריכו, ויש
לו מרגלית שוה שלשים סלעים - אין אומרים אם משהין אותה עד שיעלוה לכרך שיש שם עשיר
והוא יקננה בחמשים סלעים, הילכך חמשים סלעים יש לו ויתן ערך שלם - אין אומרים כן,
ואין להקדש אלא מקומו ושעתו; והכי נמי בדמים: אם אמר "דמי מרגלית זו
עלי"- אין שמין אותה לפי מכר הכרכים, אלא לפי מכר אותה שעה ואותו מקום)
ולידון בכבודו (שאם העריך דבר שהנשמה תלויה בו,
כגון שאמר "ערך ראשי עלי" - נותן ערך שלם, דכתיב גבי ערכין [ויקרא
כז,ב] בערכך נפשות: דבתר נפש אזלינן), יכול נקיש ערכין לדמים שיתן כשעת נתינה (דבדמים פשיטא לן דיהיב כשעת נתינה ולא כשעת נדר, דהא כעבד בשוק שמין אותו;
ואם אמר "דָמַי עלי" בתשרי, ובניסן בא לבית דין - מי יודע מה היה שוה
בשעת נדר, ושעת נתינה היינו שעה שהוא בא לבית דין)?
תלמוד לומר: (ויקרא כז,יז)
[אם
משנת היבל יקדיש שדהו] כערכך יקום (דמשמע: ערכין בשעת ערך): אינו נותן אלא בזמן הערך (שאם העריך עצמו בן ששים ונעשה יותר על ששים - נותן ערך גדול ולא ערך זקן)'.
משנה:
יום שלשים כלמטה הימנה (ואם
אמר "ערך פלוני קטן עלי", ואותו קטן היה באותו יום בן שלשים הוי כלמטה,
ולא אמר כלום; ואין ערך לפחות מבן חדש דהכי כתיב ואם
מבן חדש [ויקרא כז,ה]);
שנת חמש ושנת
עשרים כלמטה מהם, שנאמר (ויקרא כז,ז) ואם מבן ששים שנה ומעלה [אם זבר והיה
ערכך חמשה עשר שקל ולנקבה עשרה שקלים] (ומעלה משמע: שׁשָׁלמָה שנת ששים, ואז הוא נידון כזקן, אבל בשנת ששים -
נידון כילד) - הרי אנו למדים בכולן משנת ששים: מה שנת ששים כלמטה הימנה - אף
שנת חמש, ושנת עשרים כלמטה הימנה.
הן אם עשה שנת ששים כלמטה ממנה להחמיר (כלומר: וכי כן הוא? אם עשינו שנת ששים כלמטה להחמיר, דערך גדול יש לו
לפחות מבן ששים: חמשים סלעים, וליותר על בן ששים אין ערך אלא חמשה עשר סלעים),
נעשה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנו להקל (דערך [יותר] על בן עשרים יותר גדול
הוא מפחות מבן עשרים, וכן בבן חמש, כדכתיב בקראי - בתמיה)?
תלמוד לומר: שנה שנה* לגזירה שוה: מה שנה האמורה בשנת
ששים [ויקרא כז,ז:
ואם מבן ששים שנה ומעלה אם זכר והיה ערכך חמשה עשר שקל ולנקבה עשרה שקלים]
כלמטה - אף שנה האמורה משנת חמש [ויקרא
כז,ה: ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה והיה
ערכך הזכר עשרים שקלים ולנקבה עשרת שקלים] ושנת עשרים [ויקרא כז,ג: והיה ערכך הזכר מבן עשרים
שנה ועד בן ששים שנה והיה ערכך חמשים שקל כסף בשקל הקדש]
כלמטה ממנו, בין להקל ובין להחמיר.
רבי אליעזר [אלעזר?] אומר: עד שיהו יתירות על השנים חדש
ויום אחד (לעולם שנת חמש ושנת עשרים ושנת ששים כלמטה, עד שתשלם
כל השנה וחדש ויום אחד משנה האחרת).
גמרא:
מופנה! דאי לא מופנה - איכא למיפרך כדפרכינן (כדפרכינן במתניתין)!?
'שנה' 'שנה'
יתירי כתיבי (דמצי למכתב 'ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים' [במקום ויקרא
כז,ה:
ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה והיה ערכך הזכר עשרים שקלים
ולנקבה עשרת שקלים], ואנא ידענא דעשרים נמי בשנים
משתעי; שנה למה לי?)
לימא מתניתין (דמצריך קרא למילף שנת דנת עשרים כלמטה) דלא כרבי,
דאי רבי - האמר 'עד ועד בכלל' (וכיון דכתיב מבן
חמש שנים ועד בן עשרים ממילא ידענא דשנת עשרים בכלל,
והיינו כלמטה), דתניא: '(שמות יב,טו) [שבעת ימים מצות
תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל] מיום הראשון ועד יום השביעי; יכול ראשון (יהא מוזהר על חמץ) ולא ראשון
בכלל, שביעי ולא שביעי בכלל,
(ערכין יח,ב)
כענין שנאמר (ויקרא
יג,יב) [ואם פרוח תפרח
הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל עור הנגע] מראשו ועד רגליו [לכל מראה עיני הכהן]: 'ראשו'
ולא ראשו בכלל (דפשיטא לן כדמפרש לקמן 'מראשו ולא ראשו בכלל'), 'רגליו' ולא רגליו בכלל?
תלמוד לומר: (שמות
יב,יח) [בראשן בארבעה
עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת]
עד יום האחד ועשרים לחודש בערב. (אלמא יום ראשון בכלל, כדכתיב ברישא דקרא בערב
תאכלו מצות, ושביעי נמי בכלל - מסיפיה דקרא, כדכתיב בערב.)
רבי אומר:
אינו צריך! 'ראשון' - וראשון בכלל! 'שביעי' - ושביעי בכלל!'
אפילו תימא רבי: שקולי משקלי קראי (שקולין
הן המדרשות: לפי מדרשו של רבי יש להכריען כלמטה ויש להכריען כלמעלה):
מכדי כתיב (ויקרא כז,ו) [ואם]
מבן חודש ועד בן חמש שנים [והיה ערכך הזכר חמשה שקלים כסף ולנקבה ערכך שלשת שקלים
כסף] (ואמרינן 'עד ועד בכלל' - הרי בן
חמש כלמטה); תו (והדר כתיב): (ויקרא
כז,ו) [ואם] מבן חמש
שנים ועד בן עשרים שנה [והיה ערכך הזכר עשרים שקלים ולנקבה עשרת שקלים] למה
לי (ולרבי - מבן חמש ובן חמש בכלל, דהאמר 'מיום
הראשון הראשון בכלל!' הרי שנת חמש כלמעלה!? הכי הוה ליה
למיכתב: 'ועד בן עשרים שנה והיה ערכך וגו'... ועד בן ששים שנה והיה ערכך וגו' [ולא לומר 'מבן'])?
הילכך אישתקלו להו (אי לאו גזירה שוה - לא קמה לן
הכרעה להיכא).
אמר מר: 'ראשו -
ולא ראשו בכלל, רגליו - ולא רגליו בכלל' –
מנלן?
איבעית אימא: שאני סימנים דגופו מסימנים דראשו (דסימני נגע שבמקום שיער נידון בשיער צהוב, ובנגע שבמקום בשר נידון בשיער
לבן ובפסיון);
איבעית אימא: (ויקרא יג,יב)
[ואם
פרוח תפרח הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו]
לכל מראה עיני הכהן ('לכל מראה' - ואינו יכול לראות
בראש מפני השיער וברגל בין אצבע לאצבע).
ר"א אומר עד שיהו יתירות על השנים חודש ויום
אחד:
תניא: 'רבי אליעזר
אומר: נאמר כאן 'למעלה' [ויקרא
כז,ז: ואם מבן ששים שנה ומעלה אם זכר והיה ערכך
חמשה עשר שקל ולנקבה עשרה שקלים]
ונאמר להלן (גבי לוים) 'חודש
ומעלה' [במדבר
ג,טו:
פקד את בני לוי לבית אבתם למשפחתם כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם] מה להלן מבן חודש ויום אחד (כדכתיב מבן חדש ומעלה: דכבר נכנס בה חדש האחר) אף
כאן חודש ויום אחד.'
ואימא כי התם: מה התם (מה
מעלה דכתיב גבי חדש לא הוי אלא) חד
יומא - אף כאן (אף [ו]מעלה דהכא גבי שָׁנים לא הוי אלא) חד יומא?
אם כן גזירה שוה מאי אהני (בלא
גזירה שוה ידענא דחד יומא בעינן, דהא ומעלה כתיב)?
תנו רבנן: 'שנה האמורה בקדשים (כגון (במדבר כח) כבשים
בני שנה),
שנה האמורה בבתי ערי חומה, שתי שנים שבשדה אחוזה (שהמוכר
שדה אחוזה אינו רשאי לגאול עד שתהא שתי שנים ביד הלוקח, דכתיב (ויקרא
כה,טו) במספר שני תבואות ימכר לך, ומיעוט שנים שתים), ושש שנים שבעבד עברי, וכן שבבן ושבבת (שנים האמורים בבן ובבת, ולקמן מפרש להו) - כולן מעת
לעת (אותו יום ואותה שעה לשנה הבאה, ולא אזלינן בתר מנין עולם דכי מטי תשרי
ניחשוב ליה שתא)'.
'שנה האמורה בקדשים' - מנלן?
אמר רב אחא בר יעקב אמר קרא: (ויקרא יב,ו;
במדבר ו, פסוקים יב,יד) 'כבש בן שנתוֹ'
שנתו שלו ולא של מנין עולם [ספרא תזריע פרשתא א פ"ג
מ"ג];
'שנה האמורה בבתי ערי חומה' - דכתיב (ויקרא
כה,כט) [ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה והיתה גאלתו]
עד תום שנת ממכרו [ימים תהיה גאלתו] - ממכרו שלו
ולא שנה למנין עולם [ספרא בהר פרשתא ד משנה ב];
'שתי שנים שבשדה אחוזה' - דכתיב [ויקרא כה,טו: במספר
שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך] במספר שני תבואות ימכר לך: פעמים
שאדם אוכל שלש תבואות בשתי שנים [תוספתא ערכין פ"ה מ"א]; (כיון דכתיב 'שני'
- שני תבואות במשמע; 'תבואות'
למה לי? אלא מלמד שכל תבואה שימצא באותן שתי שנים יאכל, ואפילו שלש; כגון: אם מכרו
לו בניסן מליאה קמה, ולא יגאלנה עד שתי שנים בניסן באותו יום, ואם קדם וקצר - הרי
שאכל שלש תבואות, וכשיפדנה מוכר - יחשוב שנים מיום שמכרה עד היובל: אם היו עשר
שנים והוא מכרה בעשרה מנים, נמצא שמכרה לכל שנה במנה: שהרי ביובל היתה עתידה
לחזור; הלכך כשהוא פודה עכשיו - נותן שמנה מנים לשמנה שנים הנותרים, וזה אכל שלש
תבואות שוות כמה מנים בשתי שנים! ואילו הוה אזלינן בתר מנין עולם, מתשרי הבאה בשנה
האחרת הוה פריק ליה, ולא הוה אכיל אלא שתי תבואות.)
'שש שבעבד עברי' - דכתיב (שמות כא,ב) [כי תקנה עבד
עברי] שש שנים יעבוד ובשביעית [יצא לחפשי חנם]:
זימנין דבשביעית נמי יעבוד;
'ושבבן ושבבת - כולן מעת לעת' - למאי הילכתא?
אמר רב גידל אמר רב: לערכין. (דלא
אזלינן בשנת חמש, ועשרים, וששים בתר מנין עולם.)
רב יוסף אמר: לפרקין ד'יוצא דופן' (במסכת
נדה (פ"ה מ"ו; דף מה:):
'בן י"ב שנה - נדריו נבדקין, בן י"ג נדריו קיימין; בת אחת עשרה נדריה
נבדקין, בת שתים עשרה נדריה קיימין' וכן הרבה שנות בן ובת שנינו שם, וקאמר הכא
דכולהו מעת לעת שנולדו).
אמר ליה אביי לרב יוסף: מי פלגיתו?
אמר ליה: לא! אנא אמרי חדא והוא אמר חדא;
הכי נמי מסתברא, דאי סלקא דעתא פליגי, מאן דאמר לערכין לא
אמר ליוצא דופן? והאמר רב (התם במסכת נדה (דף
מז:))
'הילכתא בכולה פירקא (ד'יוצא דופן') מעת לעת'?!
ואלא למאן דאמר לערכין, (הואיל
וסבירא ליה נמי התם מעת לעת) מאי טעמא לא אמר ליוצא דופן?
(אמר לך: אפילו הכי - הכא לא קתני
להו)
דומיא דהנך (שנה דקדשים ודעבד עברי קתני): מה הנך
דכתיבא (באורייתא) - אף הנך דכתיבא (והנהו שנים ד'יוצא דופן' - כולהו
דרבנן).
ואידך?
אי סלקא דעתך דכתיבא, האי 'שבבן ושבבת'? -
(ערכין יט,א)
'שבזכר ושבנקבה' מיבעי ליה (כלישנא
דקרא, דכתיב בערכין 'אם זכר'
[ויקרא כז,ז], 'אם
נקבה' [ויקרא כז,ד],
ולא כתיב 'בן' ו'בת', אבל [בפרק] 'יוצא דופן' - כוליה 'בן'
ו'בת' תנינן).
ומאי שנא (בערכין): נקבה, דכי
מיזקנא (יותר על ששים) - קיימא אתילתא (דערך ילדה שלשים שקל, וערך זקנה
עשרת שקלים), ומאי שנא זכר (דכי עבר על ששים) דלא
קאי אתילתא (דבציר ערך זקן טפי מתילתא בערך ילד: דילד - חמשים
שקלים, וזקן - ט"ו שקלים)?
אמר חזקיה: אמרי אינשי: סבא בביתא - פאחא (שבר) בביתא (שאינו אלא למשא; לישנא אחרינא
'פחחא' גרסינן, לשון ערום ועריה, דמתרגמינן לערום 'פחיח' בתרגום של נביאים (יחזקאל
טז,ז));
סבתא בביתא - סימא (מטמון) בביתא (יכולה לטרוח ולעשות מלאכה בזקנותה).
הדרן עלך השג יד
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use
at yeshol@zahav.net.il .