דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

לזכר אמי מורתי חנה הולנדר ז"ל נפטרה ד אלול תשס"ב

 

ערכין דף יז

(ערכין טז,ב)

עד היכן תכלית יסורין (סוף מדת יסורין, כלומר: יסורין שאין פחותין מהן)?

אמר רבי אלעזר: כל שארגו לו בגד ללבוש ואין מתקבל עליו (שאינו למדתו כהגון, וצער הוא לו).

מתקיף לה רבא זעירא, ואיתימא רבי שמואל בר נחמני: גדולה מזו אמרו: 'אפילו נתכוונו למזוג (כוס של יין) בחמין (במים חמין) ומזגו לו בצונן, בצונן ומזגו לו בחמין', ואת אמרת כולי האי?

מר בריה דרבינא אמר: אפילו נהפך לו חלוקו (שלא לבשה כסדר, וצריך להופכה ולפושטה).

רבא, ואיתימא רב חסדא, ואיתימא רבי יצחק, ואמרי לה במתניתא תנא: 'אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים';

דווקא שלש ועלו בידו שתים (איכא טירחא למיהדר ולמשקל שלישית), אבל שתים ועלו בידו שלש – לא, דליכא טירחא למישדייהו.

וכל כך למה (כלומר: למאי הילכתא הוו יסורין)?

דתניא דבי רבי ישמעאל: 'כל שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין - קיבל עולמו' (כל מנוחתו לעתיד, ואי עבר עליה חד מהנך - הרי הוא 'יסורין').

במערבא אמרי:

 

(ערכין יז,א)

פורענות מזדמנת לו (למי שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין).

 

תניא: 'רבי אליעזר הגדול אומר: אלמלא בא הקב"ה עם אברהם יצחק ויעקב בדין - אין יכולין לעמוד מפני תוכחה (שהיה מוכיח להם מעשיהם), שנאמר (שמואל א יב,ז) ועתה התיצבו ואשפטה אתכם לפני ה' את כל צדקות ה' אשר עשה אתכם ואת אבותיכם.'

 

(תהלים כד,ו) זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה (דמקיש דור לדורשיו): פליגי בה רבי יהודה נשיאה ורבנן: חד אמר: דור לפי פרנס, וחד אמר פרנס לפי דורו.

למאי הלכתא?: אילימא למעליותא (לענין חסידות), דמר סבר: אי מעלי דרא - מעלי פרנס, ומר סבר: אי מעלי פרנס - מעלי דרא, הא איכא צדקיה, דהוה מעלי ודריה לא הוה מעלי - והא יהויקים דלא הוה מעלי ודריה הוה מעלי, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב: (ירמיהו כו,א) בראשית ממלכות יהויקים מלך יהודה [היה הדבר הזה מאת ה' לאמר והמשך התוכחה עד פסוק ז] (מאי שנא דכתיב ביהויקים וצדקיהו בראשית [ירמיה כח,א: ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיה מלך יהודה...] לפי שביקש הקב"ה להפוך מעשה בראשית בימיהם)? - ביקש הקב"ה להחזיר את העולם לתוהו ובהו בשביל יהויקים; כיון שנסתכל בדורו - נתיישבה דעתו; ביקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם לתוהו ובהו מפני דורו של צדקיהו; כיון שנסתכל בצדקיהו - נתיישבה דעתו [אם כן לא זו ההסבר הנכון];

אלא לענין תוקפא (כעס) וניחותא (נוח לרצות) קאמרינן. [עיין מהרש"א]

 

הדרן עלך יש בערכין

==================================================================

 

ערכין פרק רביעי השג יד

 

[ויקרא כז,ח: ואם מך הוא מערכך והעמידו לפני הכהן והעריך אתו הכהן על פי אשר תשיג יד הנדר יעריכנו הכהן]

 

(ערכין יז,א)

משנה:

השג יד בנודר (תורת דין השג יד: שהעני נידון בערכין לפי השג ידו, כדכתיב ואם מך הוא מערכך: בתר נודר אזלינן, ולא בתר נידר, כדמפרש לקמן), והשנים בנידר (כדמפרש לקמן: ילד שהעריך זקן - נותן ערך זקן: דלא אזלינן בתר שנים דידיה - דנודר, דהא לא אמר "ערכי עלי" אלא "ערך פלוני עלי", וערך זקן מבן ששים ומעלה פחות מערך ילד), והערכין בנערך (קצב הערך דזכר ונקבה בתר נערך אזיל, ולא בתר מעריך, כדמפרש לקמן: איש שהעריך אשה: דאמר "ערך פלונית עלי" נותן ערך אשה), והערך בזמן הערך (כדמפרש לקמן: שאם העריך עצמו פחות מבן עשרים, דהוי ערך קטן, וקודם נתינתו נעשה בן עשרים - אינו נותן אלא כשעה שהעריך תחילה).

'השג יד בנודר' כיצד?

עני שהעריך את העשיר - נותן ערך עני, ועשיר שהעריך את העני - נותן ערך עשיר;

אבל בקרבנות אינו כן: הרי שאמר "קרבנו של מצורע זה עלי": היה מצורע עני - מביא קרבן עני; עשיר - מביא קרבן עשיר.

 

במצורע כתוב: ויקרא יד, י: וביום השמיני יקח שני כבשים תמימם וכבשה אחת בת שנתה תמימה ושלשה עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן ולג אחד שמן:

ויקרא יד,כא: ואם דל הוא ואין ידו משגת ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר עליו ועשרון סלת אחד בלול בשמן למנחה ולג שמן: ויקרא יד,כב: ושתי תרים או שני בני יונה אשר תשיג ידו והיה אחד חטאת והאחד עלה:

 

רבי אומר: אומר אני: אף בערכין כן (אילו מתרמי בערכין דומיא דקרבנות הוי כקרבנות, דהא דאמרת דערכין אינן כקרבנות - משום דלא דמו אהדדי); וכי מפני מה עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני (לפי השג ידו)? - שאין העשיר חייב כלום (משום דאין העשיר חייב כלום, ולא דמי למצורע, וזה שאמר על העשיר - לא נתכוון אלא לפי מדת שנותיו של העשיר: שפחותין או יתירין על שנותיו שלו, הלכך נידון בהשג יד: דהא לא פירש כלום, אלא ערך מדת שנותיו של העשיר קיבל עליו, ודין ערך נידון בהשג יד); אבל עשיר שאמר "ערכי עלי" (דהוי חייב ערך שלם - דומיא דמצורע עשיר) ושמע עני ואמר "מה שאמר זה עלי" - נותן ערך עשיר.

 

גמרא:

(וקפריך:) 'השג יד'? במעריך הוא (ולא בנודר, שהאומר "דמי עלי" אין נידון בהשג יד, אלא הכל יתן כשיוכל, דאמרינן בפרק 'האומר משקלי עלי' (לקמן כ) 'חומר בנדרים מבערכין: שהנדרים אין נידונים בהשג יד')?

(ומשני:) כדכתיב (ויקרא כז,ח) [ואם מך הוא מערכך והעמידו לפני הכהן והעריך אתו הכהן על פי] אשר תשיג יד הנודר יעריכנו הכהן (כלומר: האי דקרי למעריך הכא 'נודר' - דלישנא דקרא נקט).

'השנים בנידר'? בנערך הוא (ולא בנידר: דהאומר "דמי פלוני עלי" - אין נידון לפי מדת שנים אלא כפי שאותו פלוני נמכר בשוק)!?

איידי דאמר 'השג יד בנודר' - אמר נמי 'השנים בנידר'. 

 

'השג יד בנודר' כיצד? - עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני: 

מאי טעמא?

דאמר קרא: (ויקרא כז,ח) [ואם מך הוא מערכך והעמידו לפני הכהן והעריך אתו הכהן על פי] אשר תשיג יד הנודר [יעריכנו הכהן] - בנודר תלה רחמנא;

 

'אבל בקרבנות אינו כן: הרי שאמר "קרבנו של מצורע זה עלי": היה מצורע עני מביא קרבן עני'

ואף על גב דמדירו עשיר (בתמיה: 'מדירו' היינו זה שאמר "קרבן מצורע עלי")? (ויקרא יד,כא) ואם דל הוא [ואין ידו משגת ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר עליו ועשרון סלת אחד בלול בשמן למנחה ולג שמן] אמר רחמנא, ולא דל הוא!

אמר רבי יצחק: כשהיה מדירו עני.

ודלמא עליה דידיה (דמצורע) חס רחמנא (אדלות), (אבל) אמדירו לא (ואף על גב דהוי עני), דהכתיב 'הוא'? [לכאורה הדרוש הוא: 'הוא' -בהוויתו יהיה כל העת מעת שנדר עד עת ההערכה; אך גם ניתן ללמוד כך: שהיה אפשר לכתוב 'אם אין ידו משגת' בלי 'דל הוא']

אמר רב אדא בר אהבה: 'ואין ידו משגת' - לרבות את הנודר; אבל מדירו עשיר - הכי נמי דמייתי בעשירות.

אם כן מאי 'אבל בקרבנות אינו כן' (הא בקרבנות נמי אזלת בתר נודר)?

 

(ערכין יז,ב)

(ומשני:) חדא אמצורע עני ומדירו עני (כלומר: ודאי חדא מהנך מילי דמתניתין, דהיינו הך דקתני 'אם היה מצורע עני מביא קרבן עני' - ודאי במדירו עני קמיירי, וכדאוקימנא), וחדא למעוטי מצורע עשיר ומדירו עני (ומאידך מילתא נפקא לן דבקרבנות אינו כן, דקתני 'אם היה מצורע עשיר מביא קרבן עשיר' - ואף על גב דמדירו עני, והיינו למעוטי מדיר מדין ערכין: דלא אזלינן בתר נודר); סלקא דעתך אמינא 'הואיל ואיתרבו איתרבו' - קא משמע לן (כלומר: ואיצטריך לאשמועינן 'אבל בקרבנות אינו כן' לאשמועינן דהיכא דמצורע עשיר ומדירו עני מביא קרבן עשיר, דסלקא דעתא אמינא 'הואיל ואיתרבי נודר מואין ידו משגת דחס רחמנא עליה כי הוי איהו עני, ומצורע עני אתרבי נמי אפילו היכא דמצורע עשיר הואיל והוא עני - קא משמע לן;

לי נראה, ועיקר, דהכי גרסינן: 'אם כן מאי אבל בקרבנות אינו כן' – אחדא: אמצורע עשיר ומדירו עני, סלקא דעתך אמינא כו' ואני שמעתיה כמות שהיא כתובה בספרים, ופירושה כמו שפירשתיה, ואין כן שיטת הש"ס.): לפי שמצינו בערכין עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני יכול אף זה כן (עני שאמר "קרבן מצורע עשיר זה עלי") - תלמוד לומר: 'אם דל הוא' (חס רחמנא עליה ולא על מדירו).

 

ולרבי, דאמר: 'אומר אני אף בערכין כן (דאי הוי עשיר מחוייב ערך, ואמר עני "מה שאמר זה עלי" - נותן ערך עשיר)' אלמא אמר: בתר חיובא דגברא (דנערך) אזלינן (היכא דהוא חייב כלום דומיא דמצורע) והא (דמצורע עשיר ומדירו עני) לא צריכא קרא למעוטי (דמערכין נפקא לן דמייתי בעשירות), 'הוא' למעוטי מאי?

למעוטי מצורע עני ומדירו עשיר (דמייתי בעשירות): סלקא דעתך אמינא 'הואיל ואמר רבי בתר חיובא דגברא אזלינן' - קא משמע לן.

(ולרבנן לא איצטריך למעוטי, דהואיל דבערכין אזלינן בתר נודר - במצורע נמי אזלינן בתר נודר; אבל לרבי איצטריך להכי.)

 

 

משנה:

היה עני והעשיר (קודם נתינה), עשיר והעני (קודם נתינה) - נותן ערך עשיר.

רבי יהודה אומר: עני והעשיר וחזר והעני - נותן ערך עשיר;

אבל בקרבנות אינו כן (שאם היה מצורע עשיר והעני, או עני והעשיר - הכל הולך אחר הבאת קרבנותיו, כדאמר בברייתא בגמרא: מצורע שהביא קרבנותיו כו' טעמא דאיקבע בקרא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, אבל מדברי כולן נלמד דבתר הבאת קרבנותיו אזלינן);

(אערכין קאי ומלתא באפי נפשיה היא:) אפילו מת אביו (של מעריך זה בשעה שהכהן מעריכו) והניח לו ריבוא, או ספינתו בים ובאה לו ברבואות - אין להקדש בה כלום. (ובגמרא מפרש לה.)

[הרמב"ם בפירוש המשניות חולק על פירוש רש"י, ועיין תוספות ד"ה אבל]

 

גמרא:

'עני והעשיר' - (ויקרא כז,ח) [ואם מך הוא מערכך והעמידו לפני הכהן והעריך אתו הכהן על פי] אשר תשיג יד הנודר [יעריכנו הכהן] (דמשמע בתר שעת נדר אזלינן);

 עשיר והעני – 'על פי אשר תשיג';

 

רבי יהודה אומר: אפילו עני והעשיר וחזר והעני - נותן ערך עשיר:

מאי טעמא דרבי יהודה?

אמר קרא (ויקרא כז,ח) ואם מך הוא מערכך [והעמידו לפני הכהן והעריך אתו הכהן על פי אשר תשיג יד הנודר יעריכנו הכהן]: עד שיהא במכותו מתחלתו ועד סופו;

אלא מעתה (ויקרא יד,כא) ואם דל הוא [ואין ידו משגת ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר עליו ועשרון סלת אחד בלול בשמן למנחה ולג שמן] הכי נמי: עד שיהא בדלותו מתחלתו ועד סופו!? וכי תימא הכי נמי - והתנן [נגעים פ"יד מ"יא]: 'מצורע שהביא (קצת) קרבנותיו: עני והעשיר, עשיר והעני - הכל הולך אחר חטאת (אם הביא חטאת בהמה בעשירות - מביא נמי עולת בהמה, ואם הביא חטאת העוף בעניות - אף על פי שהעשיר - מביא נמי עולה בעניות), דברי רבי שמעון; רבי יהודה אומר: הכל הולך אחר אשם', ותניא: 'רבי אליעזר בן יעקב אומר: הכל הולך אחר צפרים (שתי צפורין חיות שהוא מביא לצורך הזאה קודם תגלחת: אם בשעה שהזו עליו הוי עני - מביא בעניות קרבנותיו, ואם באותה שעה היה עשיר - מביא כל קרבנותיו בעשירות)'?

הא אתמר עלה: אמר רב יהודה אמר רב: ושלשתן מקרא אחד דרשו (דגזירת הכתוב היא): (ויקרא יד,לב) [זאת תורת אשר בו נגע צרעת] אשר לא תשיג ידו בטהרתו: רבי שמעון סבר: דבר המכפר מאי ניהו? – חטאת (דהכי כתיב במצורע עני (ויקרא יד, ספוקים יח,כ) וכפר עליו הכהן וסמיך ליה האי קרא דזאת תורת אשר בו נגע צרעת וגו', דמשמע אשר לא תשיג ידו: בשעת כפרה יהא לו תורה זו של דלות, ואף על פי שהשיגה ידו אחר כך); ורבי יהודה סבר: דבר המכשיר, ומאי ניהו? – אשם (דהכי משמע: אשר לא תשיג ידו בשעת טהרה תהא לו תורת עניות, וטהרה - זהו אשם המכשירו לבא במקדש ולאכול בקדשים, שמדם האשם הוא נותן על בהונות ותנוך אזנים); רבי אליעזר בן יעקב סבר: הגורם לו טהרה, ומאי ניהו? – ציפרים (צפרין גורמין לו טהרה: שכל זמן שאינו מביא צפרין - אינו יכול לגלח);

ואלא 'הוא' למה לי?

לרבי כדאית ליה ולרבנן כדאית להו (כדדרשינן לעיל).

אלא מעתה (ויקרא ה,א) [ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה] והוא עד [או ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו]  - עד שיהא כשר מתחלתו ועד סופו? וכי תימא הכי נמי, והא תניא 'היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו - ונעשה חתנו, פקח ונתחרש, פתוח ונסתמא (סומא פסול לעדות, דבעינן או ראה), שפוי ונשתטה - הרי זה פסול, אבל היה יודע לו עדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו,

 

(ערכין יח,א)

ואחר כך מתה בתו (קודם שבא לבית דין להעיד); פקח ונתחרש וחזר ונתפקח, פתוח ונסתמא ואחר כך נתפתח, שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה – כשר; זה הכלל: כל שתחילתו וסופו בכשרות - כשר'?

שאני התם, דאמר קרא 'או ראה אם לא יגיד': בראייה והגדה תלא רחמנא מילתא, והא איכא.

ואלא 'והוא' למה לי?

לכדתניא: 'ראה סיאה (סיעה) של בני אדם עומדין ועידיו ביניהן, ואמר: "משביעני עליכם אם יודעים אתם לי עדות שתבואו ותעידוני", יכול יהו חייבין (העדים קרבן שבועת העדות אם לא העידוהו)? תלמוד לומר: 'והוא עד' והרי לא ייחד עידיו (שהרי השביע את כולן);

יכול אפילו אמר "כל מי (שיודע עדות אני משביע)" (לא יהו חייבין)?

תלמוד לומר: 'והוא עד', והרי ייחד עידיו' (שהרי לא השביע אלא עדיו). 

 

אבל בקרבנות אינו כן [אפילו מת אביו והניח לו ריבוא, או ספינתו בים ובאה לו ברבואות - אין להקדש בה כלום]: 

'אביו מת והניח לו ריבוא' - עשיר הוא (ואמאי אין להקדש כלום בהן)?

אמר רבי אבהו: אימא 'מניח לו ריבוא' (שעדיין לא מת אביו אבל עתיד הוא להניח לו).

פשיטא (דהא לית ליה)!?

כשהיה אביו גוסס (בשעה שהכהן מעריכו): מהו דתימא רוב גוססין למיתה - קא משמע לן.

 

'ספינתו בים ובאה לו בריבואות' - עשיר הוא?

אמר רב חסדא: כשהיתה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים (ואין לו בתוכה כלום אלא שכרה, והיינו 'ריבוא' דקתני במתניתין).

והאיכא שכירות?

שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף.

ותיפוק ליה משום ספינה?

הא מני? - רבי אליעזר היא, דתנן (בפרק 'שום היתומים' [ערכין פ"ו מ"ג, להלן כג,ב] גבי ערכין): 'רבי אליעזר אומר: אם היה איכר - נותן לו (הכהן) צמדו (צמד בקר דהיא פרנסתו), וחמר - נותן לו (הכהן) חמורו (ואינו נוטלה להקדש)'. [כמו שמסדרים לבעל חוב ומחזירים לו עבוטו.]

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use
at yeshol@zahav.net.il .

1