דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ערכין דף טז
(ערכין טו,ב)
אמר
(ערכין טז,א)
רבה בר רב הונא: כל מילתא דמיתאמרא באפי תלתא (שהבעלים אמרוה בפני שלשה) - לית בה משום לישנא בישא; מאי טעמא?
חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה (המגלה
אותה - אינו לשון הרע, שזה גילה תחלה דעתו שאם מגלה אותו - אינו חושש, דמידע ידע
דסופה להגלות, דחברך חברא אית ליה, וזה מגלה לחבירו וזה לחבירו עד שיודע).
כי אתא רב דימי - אמר: מאי דכתיב (משלי
כז,יד) מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם קללה תחשב לו (אותה ברכה קללה היא לו לחבירו)? - כגון דמיקלע לאושפיזא, וטרחו קמיה
שפיר, למחר נפיק יתיב בשוקא ואמר "רחמנא ניברכיה לפלניא דהכי טרח קמאי",
ושמעין אינשי (אלִמֵי שהוא עשיר) ואזלין
ואנסין ליה (לממוניה; לישנא אחרינא אנסי ליה שמתאכסנין אצלו
אורחין עד שמכלין ממונו).
תני רב דימי אחוה דרב ספרא: לעולם אל יספר אדם בטובתו של
חבירו, שמתוך טובתו בא לידי רעתו (שכשהוא מספר בטובתו יותר מדאי -
הוא עצמו אומר חוץ ממדה רעה זו שבו, או אחרים שומעין שזה משבחו ואומרים "הלא
מדת כך וכך בידו").
איכא דאמרי רב דימי אחוה דרב ספרא חלש; על רב ספרא לשיולי
ביה, אמר להו: תיתי לי דקיימי כל דאמר רבנן
אמר ליה: הא מי מקיימת 'לעולם אל יספר אדם בטובתו של
חבירו שמתוך טובתו בא לידי גנותו'?
אמר להו: לא שמיעא לי, ואי הוה שמיעא לי – קיימתה.
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: על שבעה דברים
נגעים באין: על לשון הרע, ועל שפיכות דמים, ועל שבועת שוא, ועל גילוי עריות, ועל
גסות הרוח, ועל הגזל, ועל צרות העין (שצרה עינו באחרים ואינו מהנה
שכיניו מכליו על ידי שאלה).
על לשון הרע - דכתיב (תהלים
קא,ה) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית [גבה עינים ורחב לבב אתו
לא אוכל] (ואוקימנא לעיל דהיינו נגעים);
על שפיכות דמים - דכתיב (שמואל ב
ג,כט) [יחלו על ראש יואב ואל כל בית אביו] ואל
יכרת מבית יואב זב ומצורע [ומחזיק בפלך ונפל בחרב וחסר לחם] (מפני שהרג את אבנר);
ועל שבועת שוא - דכתיב (מלכים ב
ה,כג) ויאמר נעמן הואל (השבע ששלחך אלישע וקח ככרים) קח ככרים [ויפרץ בו ויצר ככרים כסף
בשני חרטים ושתי חלפות בגדים ויתן אל שני נעריו וישאו לפניו] וכתיב (מלכים
ב ה,כז) וצרעת נעמן תדבק בך [ובזרעך לעולם ויצא
מלפניו מצרע כשלג];
ועל גילוי עריות - דכתיב (בראשית
יב,יז) וינגע ה' את פרעה נגעים [גדלים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם];
ועל גסות הרוח – דכתיב (בעוזיהו
משתעי) (דברי
הימים ב כו,טז) ובחזקתו [צ"ל וכחזקתו] גבה לבו עד להשחית וימעול בה' אלהיו [ויבא אל היכל ה'
להקטיר על מזבח הקטרת] (דברי הימים ב כז,יט)
[ויזעף
עזיהו ובידו מקטרת להקטיר ובזעפו עם הכהנים] והצרעת
זרחה במצחו [לפני הכהנים בבית ה' מעל למזבח הקטרת];
ועל הגזל - דכתיב (ויקרא יד,לו)
וצוה הכהן ופנו את הבית [בטרם יבא הכהן לראות את הנגע ולא
יטמא כל אשר בבית ואחר כן יבא הכהן לראות את הבית];
תנא: 'הוא כונס ממון שאינו שלו - יבא הכהן ויפזר ממונו';
ועל צרות העין - דכתיב (ויקרא
יד,לה) ובא אשר לו הבית [והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית],
ותנא דבי רבי ישמעאל: 'מי שמיוחד ביתו (כלי
תשמישו) לו (שלא השאילם לאחרים)'.
איני! והא אמר רבי ענני בר ששון: למה נסמכה פרשת בגדי
כהונה לפרשת קרבנות (בפרשת 'ואתה תצוה' נסמכה ענין
המילואים לבגדי כהונה)? - לומר לך: מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין:
כתונת מכפרת על שפיכות דמים - דכתיב (בראשית
לז,לא) [ויקחו את כתנת יוסף וישחטו שעיר עזים]
ויטבלו את הכתנת בדם (רמז היה להם שטבילת כפרת דמים עולה
על ידי כתנת);
מכנסים מכפרים על גילוי עריות - דכתיב (שמות
כח,מב) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה [ממתנים ועד ירכים יהיו];
מצנפת מכפרת על גסי הרוח - כדרבי חנינא, דאמר רבי חנינא: יבא
דבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה;
אבנט מכפרת על הרהור הלב - אהיכא דאיתיה <דכתיב (שמות
כח,ל) [ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התמים]
והיו על לב אהרן [בבאו לפני ה' ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה'
תמיד]>
חושן מכפר על הדינין - דכתיב (שמות
כח,טו) ועשית חושן משפט [מעשה חשב כמעשה אפד תעשנו זהב תכלת וארגמן ותולעת
שני ושש משזר תעשה אתו];
אפוד מכפר על עבודה זרה - דכתיב (הושע ג,ד) [כי ימים רבים
ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ו]אין
אפוד ותרפים (בזמן שאין אפוד - הוי עון תרפים);
מעיל מכפר על לשון הרע: אמר הקב"ה: יבא דבר שבקול (פעמוני המעיל נשמעין) ויכפר על מעשה הקול (לשון
הרע); (ואת אמרת נגעים אתו עליה!?)
ציץ מכפר על מעשה עזי פנים: כתיב הכא (שמות
כח,לח) והיה על מצח אהרן [ונשא אהרן את עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל
מתנת קדשיהם והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה'], וכתיב התם (ירמיהו
ג,ג) [וימנעו רבבים ומלקוש לוא היה] ומצח
אשה זונה היה לך [מאנת הכלם];
לא קשיא: הא דאהנו מעשיו (שנתקוטטו
על ידו), הא
דלא אהנו מעשיו: אי אהנו מעשיו - אתו נגעים עליה, אי לא אהנו מעשיו - מעיל מכפר. (ואי קשיא 'אמאי לא מותיב ליה משפיכות דמים וגילוי עריות, דקאמר לעיל
'נגעים באין עליהם', והכא תניא דבגדי כהונה מכפרין?
תריץ: דהא דתני 'בגדי כהונה
מכפרין' - לאו עליה דידיה אלא על האחרים, שעל ידו נענשין: דבשפיכות דמים כתיב (במדבר
לה,לג) כי הדם הוא יחניף [את
הארץ ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו [פסוק לד] ולא תטמא את הארץ...], ובגילוי עריות כתיב (ויקרא
יח,כה) ותטמא הארץ ואפקוד עונה
עליה... אבל לשון הרע לא אשכחן דמיענשי ביה אחריני.)
והאמר רבי סימון אמר רבי יהושע בן לוי: שני דברים לא
מצינו להם בקרבנות כפרה, בדבר אחר מצינו להם כפרה: שפיכות דמים ולשון הרע
שפיכות דמים בעגלה ערופה, ולשון הרע בקטרת, דתניא רבי
חנינא: 'למדנו לקטרת שמכפרת, דכתיב (במדבר יז,יב)
[ויקח
אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם] ויתן
את הקטרת ויכפר על העם', ותנא דבי רבי ישמעאל: 'על מה
קטרת מכפרת? - על לשון הרע; אמר הקב"ה: יבא דבר שבחשאי (קטורת נעשית בהיכל בחשאי, כדתניא בפרק 'הוציאו לו' במסכת יומא (דף
מד.) פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה)
ויכפר על מעשה חשאי (לשון הרע בחשאי הוא)';
קשיא שפיכות דמים אשפיכות דמים (דקאמרינן לעיל 'בגדי כהונה מכפרין
על אחרים', וקא חזינן דעגלה ערופה מכפרת על אחרים, דעל ההורג אינה מכפרת,
דקיימא לן בסוטה (דף מו:) שאם נתערפה העגלה ואחר כך
נמצא ההורג - מנין שהוא נהרג? - תלמוד לומר ולארץ
לא יכופר [לדם אשר שפך בה כי אם
בדם שפכו] (במדבר לה,לג)),
קשיא לשון הרע אלשון הרע (דלעיל דקתני דבגדי כהונה מכפרין)?
שפיכות דמים אשפיכות דמים לא קשיא: הא דידיע מאן קטליה (עגלה מכפרת), הא דלא ידיע מאן קטליה.
'דידיע מאן קטליה'? בר קטלא הוא (וכל
כמה דלא מיקטל לא מיכפרי אחריני דכתיב (במדבר לה,לג) ולארץ לא יכופר
[לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו])!?
במזיד ולא אתרו ביה;
לשון הרע אלשון הרע לא קשיא: הא בצינעא (דמעשה חשאי קטרת מכפרת),
(ערכין טז,ב)
הא בפרהסיא (דאמעשה קול הוא - מעיל מכפר).
בעא מיניה רבי שמואל בר נדב מרבי חנינא, ואמרי לה רבי
שמואל בר נדב חתניה דרבי חנינא מרבי חנינא, ואמרי לה מרבי יהושע בן לוי: מה נשתנה
מצורע שאמרה תורה (ויקרא יג,מו) [כל ימי אשר הנגע בו יטמא
טמא הוא] בדד ישב מחוץ למחנה מושבו? - הוא
הבדיל בין איש לאשתו בין איש לרעהו, לפיכך אמרה תורה 'בדד ישב' (שעל לשון הרע באו נגעים עליו)'
אמר רבי יהודה בן לוי: מה נשתנה מצורע שאמרה תורה יביא
שתי ציפרים לטהרתו [ויקרא
יד,ד: וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהרות ועץ ארז
ושני תולעת ואזב]? - אמר הקב"ה: הוא עושה מעשה פטיט (לשון קול היוצא בחשאי ובלע"ז פולי"ר) - לפיכך
אמרה תורה יביא קרבן פטיט (שהצפרים צועקין בכל שעה).
תנו רבנן [דומה לספרא קדושים פרשתא ב
פ"ד מ"ח]: '(ויקרא יט,יז) לא תשנא את אחיך בלבבך [הוכח תוכיח את
עמיתך ולא תשא עליו חטא];
יכול לא יכנו (על דבר תוכחה), לא יסטרנו (כלאחר יד) ולא יקלקלנו?
תלמוד לומר:
'בלבבך': שנאה שבלב הכתוב מדבר;
מנין לרואה
בחבירו דבר מגונה שחייב להוכיחו?
שנאמר 'הוכח תוכיח'.
הוכיחו ולא
קבל - מנין שיחזור ויוכיחנו?
תלמוד לומר:
'תוכיח' מכל מקום;
יכול אפילו
משתנים פניו (שיוכיחנו ברבים להלבין פניו)?
תלמוד לומר:
'לא תשא
עליו חטא'.
תניא [השוה לספרא קדושים פרשתא ב
פ"ד מ"ט]: 'אמר רבי טרפון:
תמה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה; אם אמר לו "טול קיסם (כלומר: עון קטן שבידך)
מבין עיניך" - אמר לו (זה יכול לומר לו) "טול קורה מבין עיניך (טול אתה עון גדול שבידך)"
(הלכך אין יכולין להוכיח, שכולן חוטאים).
אמר רבי
אלעזר בן עזריה: תמיהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח (דרך
כבוד שלא יהו פניו משתנין);
ואמר רבי
יוחנן בן נורי: מעיד אני עלי שמים וארץ שהרבה פעמים לקה עקיבא על ידי: שהייתי קובל
עליו (כשהייתי רואה בו דבר גנאי) לפני רבן גמליאל וכל שכן שהוספתי בו אהבה, לקיים מה שנאמר (משלי
ט,ח) אל תוכח
לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך'.
בעא מיניה רבי יהודה בריה דרבי שמעון: תוכחה לשמה (לשם שמים) וענוה שלא לשמה (שעושה עצמו עניו שאינו רוצה
להוכיחו, ואותה ענוה - שלא לשם שמים הוא, אלא שלא ישנאנו) - הי
מינייהו עדיפא?
אמר ליה: ולא מודית דענוה לשמה עדיפא, דאמר מר (במסכת
עבודה זרה בפרק קמא (דף כ:)):
'ענוה גדולה מכולם' (דכתיב [ישעיהו
סא,א] יען משח אותי לבשר ענוים – 'לבשר חסידים' לא נאמר)?
שלא לשמה נמי עדיפא, דאמר רב יהודה אמר רב 'לעולם יעסוק
אדם בתורה ובמצות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה'!
היכי דמי תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה?
כי הא: דרב הונא וחייא בר רב הוו יתבי קמיה דשמואל, אמר
ליה חייא בר רב (לשמואל): חזי מר דקא
מצער לי (לן רב הונא שמכה וחובט אותי)!
קביל עליה דתו לא מצער ליה.
בתר דנפיק (חייא בר רב) - אמר ליה (רב הונא לשמואל): (להכי מצערנא ליה:) הכי
והכי קא עביד (דברים מגונים)! (והיינו
'ענוה שלא לשמה': דלא אמר ליה בפניו, ושלא בפניו סיפר בגנותו)!
אמר ליה: אמאי לא אמרת ליה באנפיה?
אמר ליה: חס לי דליכסוף זרעיה דרב על ידאי.
עד היכן תוכחה (עד היכן אדם חייב להוכיח את חבירו)?
רב אמר: עד הכאה (עד שיקצוף זה ויכה את המוכיח)!
ושמואל אמר: עד קללה (שיקלל
את המוכיח: שהרי יהונתן הוכיח לשאול עד שקצף שאול [כדלהלן])!
ורבי יוחנן אמר: עד נזיפה!
כתנאי: 'רבי אליעזר אומר: עד הכאה! רבי יהושע אומר: עד
קללה! בן עזאי אומר: עד נזיפה!'
אמר רב נחמן בר יצחק: ושלשתן מקרא אחד דרשו: (שמואל
א כ,ל) ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות [הלוא ידעתי כי
בחר אתה לבן ישי לבשתך ולבשת ערות אמך] וכתיב (שמואל א
כ,לג) ויטל שאול את החנית עליו להכותו [וידע יהונתן כי כלה היא
מעם אביו להמית את דוד]; למאן דאמר 'עד הכאה' - דכתיב 'להכותו',
ולמאן דאמר 'עד קללה' - דכתיב 'לבשתך ולבושת ערות אמך';
ולמאן דאמר 'עד נזיפה' - דכתיב 'ויחר אף שאול'.
ולמאן דאמר 'נזיפה' - הכתיב הכאה וקללה?
שאני התם דאגב חביבותא יתירא דהוה ביה ליהונתן בדוד מסר
נפשיה טפי.
עד היכן לא ישנה אדם באכסניא שלו?
רב אמר: עד הכאה (שיכה בעל הבית את האכסנאי או את
אשתו);
ושמואל אמר: עד שיפשלו לו כליו לאחוריו (עד שיפשיל בעל הבית כלי האכסנאי לאחוריו להשליכם מן הבית)
בהכאה דידיה (בהפשלה ובהכאה דאכסנאי גופיה)
כולי עלמא לא פליגי (כולי דתו לא מצי קאי),
בהפשלת כליו לאחוריו כולי עלמא נמי לא פליגי; כי פליגי בהכאה דדביתהו: מר (שמואל) סבר: כיון דלדידיה לא מצער ליה - מאי נפקא ליה מינה (הלכך עד הפשלה)? ומר סבר: אתי לאיטרודי (להתקוטט);
וכל כך למה (לו לסבול)?
דאמר מר: אכסנאי (המשנה מאכסניא שלו)
פוגם (בעל הבית) ונפגם (הוא עצמו, דאמרי אינשי: כמה קשים
אלו, שלא יוכלו לדור יחד).
אמר רב יהודה אמר רב: מנין שלא ישנה אדם באכסניא שלו מן
התורה? – שנאמר: (בראשית יג,ג)
[וילך
למסעיו מנגב ועד בית אל] עד המקום אשר היה שם אהלו בתחלה
[בין
בית אל ובין העי];
רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא: 'וילך
למסעיו' (בדרך שהיה רגיל לחנות ממסע למסע:
שלא שינה בית מלוניו).
מאי בינייהו?
איכא בינייהו אכסנאי דאקראי (כגון
אכסנאי שבדרך שלן שם במקרה בעלמא: ששקעה לו שם חמה; למאן דאמר מאהלו לא חשיב אלא אכסניא קבועה, ומאן דאמר ממסעיו - חשיב אפילו דאקראי).
אמר רבי יוחנן: מנין שלא ישנה אדם מאומנותו ומאומנות
אבותיו? - שנאמר (מלכים א ז,יג-יד)
וישלח המלך שלמה ויקח את חירם מצר בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש צרי חרש
נחושת [וימלא
את החכמה ואת התבונה ואת הדעת לעשות כל מלאכה בנחשת ויבוא אל המלך שלמה ויעש את כל
מלאכתו] ואמר מר: אימיה מבית דן, וכתיב (שמות לא,ו;
לח,כג) 'אהליאב
בן אחיסמך למטה דן'.
עד היכן תכלית יסורין (סוף
מדת יסורין, כלומר: יסורין שאין פחותין מהן)?
אמר רבי אלעזר: כל שארגו לו בגד ללבוש ואין מתקבל עליו (שאינו למדתו כהגון, וצער הוא לו).
מתקיף לה רבא זעירא, ואיתימא רבי שמואל בר נחמני: גדולה
מזו אמרו: 'אפילו נתכוונו למזוג (כוס של יין) בחמין (במים חמין) ומזגו לו בצונן, בצונן ומזגו לו בחמין', ואת אמרת כולי
האי?
מר בריה דרבינא אמר: אפילו נהפך לו חלוקו (שלא לבשה כסדר, וצריך להופכה ולפושטה).
רבא, ואיתימא רב חסדא, ואיתימא רבי יצחק, ואמרי לה
במתניתא תנא: 'אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים';
דווקא שלש ועלו בידו שתים (איכא
טירחא למיהדר ולמשקל שלישית), אבל שתים ועלו בידו שלש – לא, דליכא טירחא למישדייהו.
וכל כך למה (כלומר: למאי הילכתא הוו יסורין)?
דתניא דבי רבי ישמעאל: 'כל שעברו עליו ארבעים יום בלא
יסורין - קיבל עולמו' (כל מנוחתו לעתיד, ואי עבר עליה חד
מהנך - הרי הוא 'יסורין').
במערבא אמרי:
(ערכין יז,א)
פורענות מזדמנת לו (למי
שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין).
תניא: 'רבי אליעזר
הגדול אומר: אלמלא בא הקב"ה עם אברהם יצחק ויעקב בדין - אין יכולין לעמוד
מפני תוכחה (שהיה מוכיח להם מעשיהם), שנאמר (שמואל א
יב,ז) ועתה
התיצבו ואשפטה אתכם לפני ה' את כל צדקות ה' אשר עשה אתכם ואת אבותיכם.'
(תהלים כד,ו)
זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה (דמקיש
דור לדורשיו): פליגי בה רבי יהודה נשיאה ורבנן: חד אמר: דור לפי פרנס, וחד
אמר פרנס לפי דורו.
למאי הלכתא?: אילימא למעליותא (לענין
חסידות),
דמר סבר: אי מעלי דרא - מעלי פרנס, ומר סבר: אי מעלי פרנס - מעלי דרא, הא איכא
צדקיה, דהוה מעלי ודריה לא הוה מעלי - והא יהויקים דלא הוה מעלי ודריה הוה מעלי,
דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב: (ירמיהו כו,א)
בראשית ממלכות יהויקים מלך יהודה [היה הדבר הזה מאת ה' לאמר והמשך
התוכחה עד פסוק ז] (מאי שנא דכתיב ביהויקים וצדקיהו בראשית [ירמיה
כח,א: ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיה מלך יהודה...] לפי שביקש הקב"ה להפוך מעשה בראשית בימיהם)? - ביקש
הקב"ה להחזיר את העולם לתוהו ובהו בשביל יהויקים; כיון שנסתכל בדורו -
נתיישבה דעתו; ביקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם לתוהו ובהו מפני דורו של
צדקיהו; כיון שנסתכל בצדקיהו - נתיישבה דעתו [אם
כן לא זו ההסבר הנכון];
אלא לענין תוקפא (כעס) וניחותא (נוח לרצות) קאמרינן. [עיין מהרש"א]
הדרן עלך יש בערכין
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .