דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ערכין דף יד
(ערכין יג,ב)
ערכין
פרק שלישי יש בערכין
[ויקרא
כז,טז: ואם משדה אחזתו יקדיש איש
לה' והיה ערכך לפי זרעו זרע חמר שערים בחמשים שקל כסף]
משנה:
יש בערכין להקל ולהחמיר, ובשדה אחוזה (במקדיש שדה אחוזה [נאמר ויקרא
כז,טז: ואם משדה אחזתו יקדיש איש לה' והיה ערכך לפי זרעו
זרע חמר שערים בחמשים שקל כסף]) להקל ולהחמיר, ובשור המועד שהמית
העבד להקל ולהחמיר, באונס ובמפתה ובמוציא שם רע להקל ולהחמיר:
'יש בערכין להקל ולהחמיר' כיצד?
אחד שהעריך (שאמר "ערך פלוני עלי") את
הנאה שבישראל ואת הכעור שבישראל נותן חמשים סלע (נאה
שבישראל שוה מאה מנה אין נותן אלא חמישים סלע; להחמיר: שהמעריך הכעור שבישראל
אפילו אינו שוה אלא חמשה סלעים - נותן חמשים סלעים מבן עשרים עד בן ששים);
ואם אמר "הרי דמיו עלי" - נותן את שוויו.
גמרא:
יש בערכין להקל וכו' ולהחמיר כיצד אחד שהעריך כו':
בישראל - אִין, בעובד כוכבים לא (שאם
אמר ישראל "ערך עובד כוכבים פלוני עלי" לא אמר כלום, דעובד כוכבים אינו
נערך)?
לימא מתניתין דלא כרבי מאיר, דתנן: 'עובד כוכבים: רבי מאיר אומר: נערך אבל לא
מעריך (טעמא מפרש בפרק קמא (לעיל דף
ה:))'?
אפילו תימא רבי מאיר: הוא הדין דאפילו עובד כוכבים נמי, אלא
(ערכין יד,א)
מלתא אגב אורחיה קמשמע לן (דלא
תנא 'את הנאה שבכנענים', לפי שאסור להזכיר שם נוי על כנעני, דכתיב (דברים
ז,ב) [ו]לא
תחנם - לא תתן להם חן) כדרב יהודה
אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיאמר 'כמה נאה כותי זה'.
וליתני 'את הנאה שבישראל ואת הכעור שבכותים'?
בחד אומה קמיירי, בתרי אומה לא מיירי.
ולא? והא קתני (גבי אונס ומפתה [להלן
ערכין פ"ג מ"ד]) 'הגדולה שבכהונה ואת הקטנה שבישראל' (אלמא בתרתי אומי קא מיירי)?
התם חד אומה הוא, אלא מקדיש הוא דקדישי כהנים טפי;
ואיבעית אימא: איידי דקא בעי למתני סיפא 'שדה אחוזה',
דבישראל הוא דמשכחת לה (דין שדה אחוזה: שיהא פודהו בחמשים
שקל כסף אלא בשויו), בעובד כוכבים לא משכחת לה - דלאו בני אחוזה נינהו (בארץ ישראל) - משום הכי קתני לה 'בישראל'.
משנה:
'בשדה אחוזה להקל ולהחמיר' – כיצד?
אחד המקדיש בחולת המחוז (סביבות
עיר, שאינה חשובה כל כך מפני מדרס הרגלים; 'חולת' = סביבות, כמו 'מחול
הכרם' (כלאים פ"ד מ"א);
מחוז = עיר; לישנא אחרינא: 'מחוז' - שם מקום שלא היו שדותיו חשובין)
ואחד המקדיש בפרדיסות סבסטי (כרמים של אותו מקום ומעולים הם
מאוד) -
נותן (מי שפודה אותם בין בעלים בין אדם אחר) זרע (בבית זרע) חומר שעורים בחמשים שקל כסף (אם
תחלת היובל היה, ואם לא - מגרע לפי השנים שעברו סלע ופונדיון לשנה, כדכתיב קרא [ויקרא
כז,טז: ואם משדה אחזתו יקדיש איש לה' והיה ערכך לפי זרעו זרע חמר
שערים בחמשים שקל כסף]), ובשדה מקנה נותן את שוויו.
רבי אליעזר אומר: אחד שדה מקנה ואחד שדה אחוזה (דכולהו מיפרקי בחמישים שקלים); מה בין שדה אחוזה לשדה מקנה? שבשדה
אחוזה הוא נותן חומש (שדה אחוזה, אם בעלים פודין אותה -
מוסיפין חומש על החמישים, כדכתיב (ויקרא כז,יט) ואם גאל יגאל את השדה המקדיש
[אתו ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם לו]),
ובשדה מקנה אינו נותן חומש (כדמפרש בגמרא).
גמרא:
אמר רב הונא: הקדיש שדה מליאה אילנות, כשהוא פודן - פודה
אילנות בשווין, וחוזר ופודה קרקע בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף.
אלמא קסבר רב הונא 'אדם מקדיש - בעין יפה מקדיש (אילנות לבד וקרקע לבד, ולא שיפדה אילנות אגב קרקע)'.
איתיביה רב נחמן לרב הונא: 'אחד המקדיש בחולת המחוז
ואחד המקדיש בפרדיסות סבסטי נותן בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף' (פרדיסות היינו כרמים נטועים, וקתני 'חמשים שקל', אלמא נפדין אילנות אגב
קרקע)!?
אמר ליה: 'ראויה לפרדיסות' (ואינה
נטועה)
קאמר.
איתיביה: 'בית זרע - אין לי (נפדה
בחמשים שקלים) אלא בית זרע (שראוי לזריעה), שדה גפנים
ושדה קנים ושדה אילנות מנין? תלמוד לומר: 'שדה' [ויקרא
כז,יט: ואם גאל יגאל את השדה
המקדיש אתו ויסף חמשית כסף ערכך
עליו וקם לו] מכל מקום'.
אמר ליה: הכי נמי פודה (האילנות
בשויהן)
וחוזר ופודה (קרקע; ו'שדה מכל מקום' דקאמר - לא קאי אלא אקרקע).
איתיביה: 'הקדיש שלשה אילנות (נטועין ומפוזרין כסדרן) ממטע עשרה לבית סאה (שאם היו עשרה מפוזרין כדרך אלו היו מחזיקין בית סאה - זו היא דין נטיעת
אילנות, וכל קרקע שביניהם צריך להם) - (לפיכך, אם הקדישו) הרי זה הקדיש את הקרקע (שבניהם) ואת
האילנות (וכל אילנות קטנים)
שביניהם; כשהוא פודה - פודה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף; (אם נטועין) פחות מיכן (בפחות ממטע עשרה לבית סאה) או
יתר על כן (אין זה סדר נטיעת אילנות, ולא הקדיש אלא אילנות וכשהוא
פודן פודה בשויהן), או שהקדישן בזה אחר זה - הרי זה לא הקדיש לא את הקרקע (שאין קנין קרקע אלא לשלש אילנות, כדאמר בבבא בתרא) ולא את
האילנות שביניהם; ולא עוד (ולא אלו בלבד נפדין בשויהן שאין
עמהן הקדש קרקע כלל), אלא אפילו הקדיש אילנותיו (שאינן
נטועים כסדר) ואחר כך הקדיש קרקע (דאיכא למימר ליפרקו אגב ארעייהו), (אפילו הכי, הואיל ולא קדשו יחד) כשהוא פודה - פודה את האילנות
בשוויהן וחוזר ופודה קרקע בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף',
וכי תימא הכא נמי פודה וחוזר ופודה - הא מדסיפא פודה וחוזר ופודה מכלל דרישא לא (תיובתא לרב הונא מרישא: דהיכא דהקדישן יחד נפדין אגב קרקע)! [וממשיך רב נחמן לנתח את האפשרות של רב הונא לתרץ:] אלא
הא מני - רבי שמעון היא, דאמר 'מקדיש בעין רעה מקדיש', דתנן [בבא בתרא
פ"ד מ"ו]: 'המקדיש את השדה - הקדיש את כולה (כל אשר בתוכה); רבי שמעון אומר: לא הקדיש (אילנות
שבה) אלא
חרוב המורכב וסדן השקמה (שהם זקנים וגדולים מאד, ויונקים
משדה הקדש טפי משאר אילנות; והכי מפורש בבבא בתרא 'סדן השקמה': דדרך שקמין לקוץ
אותם כדי שיגדלו בעובי, וקודם שנקצץ קרי ליה 'בתולת שקמה', ולאחר קציצה קרי ליה
'סדן השקמה'; הכי תניא במסכת נדה (דף ח:))' - אי רבי
שמעון, אימא סיפא: 'ולא עוד אלא אפילו הקדיש אילנותיו ואחר כך הקדיש קרקע,
כשהוא פודה - פודה את האילנות בשוויהן וחוזר ופודה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל
כסף', ואי רבי שמעון - ליזיל בתר פדיון (והואיל
ובשעת פדיון יש קרקע עם האילנות) וליפרקו אגב ארעייהו (ואף על גב דבשעת הקדש הקדישן בפני עצמם), דהא שמעינן
ליה לרבי שמעון דאזיל בתר פדיון, דתניא 'מנין ללוקח שדה מאביו והקדישה ואחר כך
מת אביו (אף על גב דבשעת הקדש הואי 'שדה מקנה'),
מנין (הואיל ולאחר שמת אביו הוי 'שדה אחוזה')
שתהא לפניו כשדה אחוזה ( ונפדית בחמשים שקלים ולא בשויה)? -
תלמוד לומר: (ויקרא כז,כב) אם את
שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו [יקדיש לה']: שדה שאינה
ראויה להיות שדה אחוזה (יש
לה דין שדה מקנה לפדות בשוויה), יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה -
דברי רבי יהודה ורבי שמעון; רבי מאיר אומר: מנין ללוקח שדה מאביו ומת
אביו ואחר כך הקדישה (דבשעת הקדש הויא 'שדה אחוזה') -
מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה?
(ערכין יד,ב)
תלמוד לומר: (ויקרא כז,כב)
אם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו [יקדיש לה']: שדה שאינה
שדה אחוזה, יצתה זו שהיא שדה אחוזה (אבל
הקדישה ואחר כך מת אביו אינה אלא כשדה מקנה)' - אילו לרבי יהודה ולרבי שמעון
אפילו הקדישה ואחר כך מת אב – 'שדה אחוזה' הויא; מאי טעמא? אי משום קרא - קרא
לכדרבי מאיר הוא דאתא (דאשר
לא משדה אחוזתו דלמא לאו למעוטי הקדישה ואחר כך מת אביו, אלא למעוטי
מת אביו ואחר כך הקדישה, וכדדריש ליה רבי מאיר), אלא לאו
משום דאזיל בתר פדיון (וכיון דבשעת פדיון מת אביו - הויא
לה שדה אחוזה)!?
אמר רב נחמן בר יצחק: רבי יהודה ורבי שמעון - קרא אשכחו
ודרוש: אם כן (דלכדרבי מאיר הוא דאתא) לכתוב רחמנא
'אם את שדה מקנתו אשר לא אחוזתו'; מאי 'משדה'? - שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה.
אמר רב פפא: הקדיש טרשין - פודן בשווין (ואף על גב דאחוזה נינהו);
מאי טעמא? –
'בית זרע' אמר רחמנא, והני לאו בני זריעה
נינהו;
לא גאלן (ומכרם גזבר לאחר) -
יוצאין (לכהנים) ביובל (כדכתיב (ויקרא
כז,כ) ואם לא יגאל [את
השדה ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד])
מאי טעמא? –
'שדה' [ויקרא
כז,כא: והיה השדה בצאתו
ביובל קדש לה' כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו] אמר רחמנא - כל דהו;
מכר טרשין - נגאלין פחות משתי שנים (ואף
על גב דמוכר קרקע לחבירו אין רשאי לגאול עד שתהא שתי שנים ביד הלוקח)
מאי טעמא? - (ויקרא
כה,טו) [במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך]
במספר שני תבואות [ימכר לך] אמר רחמנא, והאי - לאו בני תבואה
נינהו;
לא גאלן (אם מכרם גזבר לאחר) - (אין יוצאין לכהנים:) חוזרת לבעלים ביובל;
מאי טעמא? - [ויקרא
כה,כח:
ואם לא מצאה ידו די השיב לו והיה ממכרו ביד הקנה אתו עד שנת היובל ויצא ביבל]
ושב לאחוזתו, אמר רחמנא והאי נמי 'אחוזה' היא.
הקדיש אילנות - פודה בשוויהן;
מאי טעמא? – בית זרע אמר רחמנא [ויקרא
כז,טז: ואם משדה אחזתו יקדיש איש לה' והיה ערכך לפי זרעו
זרע חמר שערים בחמשים שקל כסף], ולא אילנות.
לא גאלן - אין יוצאין לכהנים ביובל;
(ויקרא
כז,כא) והיה השדה [בצאתו ביבל קדש לה' כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו] אמר
רחמנא, ולא אילנות;
מכר אילנות - אין נגאלין פחות משתי שנים;
מאי טעמא? - שני
תבואות [ויקרא כה,טו: במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני
תבואת ימכר לך] אמר רחמנא, והני בני תבואות נינהו;
לא גאלן - אין חוזרת לבעלים ביובל;
מאי טעמא? - ושב לאחוזתו [ויקרא
כה,כז:
וחשב את שני ממכרו והשיב את העדף לאיש אשר מכר לו ושב לאחזתו] אמר
רחמנא, ולא אילנות.
אמר מר: 'הקדיש אילנות - פודה בשווין'; אמאי? וליקדשו אגב
ארעייהו וליפרקוה אגב ארעייהו (מקום מושב האילן, ולהדרו לבעלים
אגב ארעייהו אם מכרן והגיע היובל, ואמאי אמר 'מכר אילנות ולא גאלם אין חוזרין
לבעלים ביובל')? וכי תימא 'אילנות אקדיש, ארעא לא אקדיש' - והאמרי נהרדעי: מאן
דמזבן ליה דקלא לחבריה קני ליה משיפולא ועד תהומא (מקום
מושב האילן עד תהומו)!?
לאו מי איתמר עלה: בבא מחמת טענה (שטוענו
שהזכיר לו שָׁם קרקע).
שדה מקנה נותן שוויו:
תנו רבנן: '[ויקרא
כז,כג: וחשב לו הכהן את] מכסת [הערכך
עד שנת היבל ונתן את הערכך ביום ההוא קדש לה'] מה בא
ללמוד? לפי שנאמר (בגאולת שדה אחוזה) [ויקרא כז,טז: ואם
משדה אחזתו יקדיש איש לה' והיה ערכך לפי זרעו] זרע
חומר שעורים בחמשים שקל כסף, יכול אף שדה מקנה כן?
תלמוד לומר (בשדה מקנה כתיב): 'מכסת' (מכסת = מנין דמיו דהיינו שויין);
רבי אליעזר אומר: נאמר כאן (בשדה
מקנה) 'וחשב
[לו הכהן את מכסת הערכך]' ונאמר להלן
(בשדה אחוזה) 'וחשב' [ויקרא
כז,יח:
ואם אחר היבל יקדיש שדהו וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרת עד שנת
היבל ונגרע מערכך]; מה להלן דבר קצוב (חמשים
כסף) -
אף כאן דבר קצוב'.
איבעיא להו: רבנן אית להו (הך)
גזירה שוה (דוחשב)
ומפקין ליה לחומש (למילף חומש אשדה מקנה משדה אחוזה)? או
דלמא לית להו גזירה שוה ולית להו לחומש?
אמר רבא: מסתברא לית להו גזירה שוה: מדגלי רחמנא חומש גבי
שדה אחוזה וגבי מקדיש ביתו - הוו ליה שני כתובין הבאין כאחד, וכל שני כתובין הבאין
כאחד אין מלמדין; ולמאן דאמר
מלמדין, מדגלי רחמנא חומש במעשר בבהמה טהורה ובבהמה טמאה הוה ליה טובא,
ואין מלמדין.
תניא כוותיה דרבא - ולא מטעמיה: תניא '[ויקרא כז,כג: וחשב לו הכהן את] מכסת הערכך [עד שנת היבל ונתן את הערכך ביום ההוא קדש לה']; הקישו
הכתוב לערכין: מה ערכין אין מוסיף חומש - אף שדה מקנה אין מוסיף חומש'. (תניא כוותיה דרבא דאין חומש בשדה מקנה; ולא
מטעמיה: דאילו טעמא דרבא מדגלי חומש בכל הנך דוכתי, וטעמא דברייתא מדהיקישו
לערכין: לאדם שהעריך עצמו או חבירו.)
משנה:
'בשור המועד שהמית את העבד להקל ולהחמיר' - כיצד?
אחד שהמית את הנאה שבעבדים ואת הכעור שבעבדים - נותן
שלשים סלע; המית בן חורין - נותן שוויו (דכתיב במועד (שמות
כא,ל) אם כופר יושת עליו [ונתן
פדין נפשו ככל אשר יושת עליו] ותניא בבבא קמא (דף
מ.): ונתן פדיון נפשו - דמי ניזק); חבל בזה ובזה (בין בעבד בין בבן חורין ולא המיתו) -
נותן (משלם) נזק שלם.
גמרא:
במועד – אִין, בתם לא (אסיפא
קאי, דקתני 'חבל בזה ובזה כו'; דרישא פשיטא לן דקנס דעבד לא שייך בתם,
דכתיב בתם ובעל השור נקי
[שמות כא,כח] ואמרינן בבבא קמא בפרק
'שור שנגח ארבעה וחמשה' (דף מב.):' נקי מדמי עבד'; וקתני
נמי 'המית בן חורין נותן שויו'; ודמי כופר לא שייך בתם, דהתם נמי אמרינן 'נקי
מחצי כופר')? לימא מתניתין דלא כרבי עקיבא, דתנן (בבבא
קמא בפרק 'המניח את הכד' [בבא קמא פ"ג מ"ח]:
'שני שוורים תמים שחבלו זה בזה [משלמים במותר חצי נזק...]): 'רבי
עקיבא אומר: אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם' (והיינו
'במותר': אם חבל גם האדם בשור, ושָׁמו בית דין חבלה שבאדם יותר על חבלה שבשור -
בעל השור משלם אותו מותר נזק שלם; אלמא תם שחבל באדם משלם נזק שלם)!
אפילו תימא רבי עקיבא: הוא הדין דאפילו תם נמי, ואיידי
דקא בעי למתנא סיפא 'המית [את ה]עבד... המית בן חורין' -
דבמועד הוא דמשכחת לה, בתם לא משכחת לה - משום הכי קתני (נקט
ברישא)
'מועד' (והאי דקאמר 'סיפא' - לאו סיפא ממש, אלא סיפא דרישא היא, דמועד ברישא קתני
לה).
משנה:
'באונס ובמפתה להקל ולהחמיר' - כיצד?
אחד שאנס ופיתה את גדולה שבכהונה ואת הקטנה שבישראל -
נותן חמשים סלעים;
והבושת והפגם - הכל לפי המבייש והמתבייש.
(פגם
מפרש בכתובות (דף מ): שָׁמין אותה כמה אדם רוצה
ליתן בין שפחה בתולה לשפחה בעולה להשיאה לעבדו שיש לו קורת רוח הימנו.)
גמרא:
אמאי? אימא חמשים סלעים אמר רחמנא מכל מילי (ובושת ופגם לא ליתיב ליה)?
אמר רב זעירא: יאמרו (בתמיה)
'בעל בת מלכים חמשים בעל בת הדיוטות חמשים?' (אבל
השתא: כי יהיב בושת - יש חילוק בין בת מלכים לבת הדיוטות).
אמר ליה אביי: אי הכי, גבי עבד נמי יאמרו עבד נוקב מרגלית
שלשים, עבד עושה מעשה מחט שלשים?
אלא אמר רב זעירא:
(ערכין טו,א)
אילו באו עליה שנים אחד שלא כדרכה (תחילה)
ואחד כדרכה (דאכתי הואי בתולה ואית לה קנס), יאמרו:
'בעל פגומה (דליכא בושת כולי האי יהיב) חמשים (סלעים), בעל שלמה חמשים (ואילו בעל בתולה שלימה לא יהיב נמי
אלא חמשים)?' (אבל השתא גבי בושת איכא חילוק דיהיב דמי בושת לשלימה
טפי מפגומה).
אמר ליה אביי: אי הכי, גבי עבד נמי יאמרו: עבד בריא שלשים
עבד מוכה שחין (דהוי פגום דומיא דנבעלה שלא כדרכה)
שלשים!?
אלא אמר אביי: אמר קרא (דברים
כב,ל) [ונתן האיש השכב עמה לאבי הנער חמשים כסף ולו תהיה לאשה]
תחת אשר עינה [לא יוכל שלחה כל ימיו] (דמשמע:
הני חמשים כסף יתן בשביל קנס העינוי; ומדאיצטריך למכתב הכי) - מכלל
דאיכא (מכלל דמיחייב מילי אחרנייתא, כגון) בושת ופגם (דלאו
קנסא דעינוי נינהו, דבלאו עינוי נמי איכא בושת ופגם, היינו נזק: ששוה פחות מבתחילה).
רבא אמר: דאמר (רישיה ד)קרא: (דברים
כב,כט) ונתן האיש השוכב עמה [לאבי הנער חמשים כסף ולו
תהיה לאשה]: הנאת שכיבה חמשים, מכלל דאיכא מילתא אחריתי, ומאי ניהו? בושת
ופגם.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .