דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

לזכר אמי מורתי חנה הולנדר ז"ל נפטרה ד אלול תשס"ב

 

ערכין דף יג

(ערכין יב,ב)

איבעית אימא: לעולם רבנן (לעולם אליבא דרבנן אמרה רבי יוסי למילתיה), (ודקא קשיא לך לעיל 'הוה ליה בשיתא בשבוע') וכי קתני 'וכן בשניה' – אשארא (אתשעה באב ומוצאי שבת);

הכי נמי מסתברא, דאי לא תימא הכי - משמרתו של יהויריב בשניה מי הואי? והתניא: 'ארבע משמרות עלו מן הגולה (בימי עזרא): ידעיה וחרים פשחור ואימר (שבמקדש ראשון היתה משמרת ידעיה קודם לחרים, ומשמרת חרים קודם לפשחור, ושל פשחור לאימר); עמדו נביאים שביניהם וחלקום לכ"ד משמרות (ולא היו יודעין כיצד יסדרן מי יעבוד אחר מי), (כתבו שם הכ"ד משמרות בכ"ד פתקין) בללום ונתנום בקלפי; בא ידעיה ונטל חלקו וחלק חביריו שש (וכוון ידעיה ברוח הקודש, ועלתה איגרתו בידו, וחזר והכניס ידו ונטל איגרת, וכן עד שש פעמים; ובאותו סדר שעלו האיגרות בידו - כך עשו אחריו אותן הכתובין באיגרות, זו אחר זו)  

 

(ערכין יג,א)

בא חרים ונטל חלקו וחלק חביריו שש, וכן פשחור וכן אימר (ויהויריב שוב לא עלה); התקינו נביאים שביניהם שאפילו יהויריב ראש משמרות עולה לא ידחה ידעיה ממקומו, אלא ידעיה עיקר ויהויריב טפל לו', אלא אשארא.

רב אשי אמר: הנך שית שני עד דסליק עזרא ומקדיש - לא קא חשיב להו (לעולם 'וכן בשניה' אמוצאי שביעית קאי, ורבנן היא, ודקא קשיא לך לעיל דבשביעית חרוב - לא קשיא: דשית שני קמאי מבנין הבית עד דסליק עזרא וקידש ארץ ישראל - לא מנו שמיטין ויובלות; דל שית שנין משני הבית - משכחת שנת ת"כ בשביעית, כיצד: ארבע מאה = תמניא יובלי, וארבע סרי = שני תרי שבועי, ובשנת תכ"א שהיה מוצאי שביעית - חרב), (ומנלן דעד שית שני לא סליק עזרא? -) דכתיב (עזרא ד,כד) באדין בטילת עבידת בית אלהנא די בירושלים [והות בטלא עד שנת תרתין למלכות דריוש מלך פרס] (אלמא בשנת שתים לדריוש התחיל הבנין), וכתיב (עזרא ו,טו) ושיציא ביתא דנא עד יום תלתא לירח אדר דהיא שנת שית למלכות דריוש מלכא, ותנא: 'באותו זמן לשנה הבאה עלה עזרא וגלותו עמו, דכתיב (עזרא ז,ח) ויבא ירושלים בחודש החמישי היא השנה השביעית למלך (אלמא בשנת שש נשלם, הרי חמש שנים, ובאותו זמן לשנה הבאה שהיא שנה ששית לבנין - עלה עזרא ובא לירושלים בחדש אב, ועד תשרי - שהוא שבע לבנין - לא התחיל למנות).

 

 

לוח השנים מנבוכדנצר עד עזרא

הטבלא – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד

המספרים = שנים למלכות נבוכדנצר

 

 

 

גופא: 'שבעה עשר יובלות מנו ישראל משנכנסו לארץ ועד שיצאו, ואי אתה יכול לומר משנכנסו מנו: שאם אתה אומר משנכנסו מנו - נמצא בית חרב בתחלת יובל! ואי אתה מוצא יחזקאל מ,א) [בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש] בארבע עשרה שנה אחר אשר הוכתה העיר [בעצם היום הזה היתה עלי יד ה' ויבא אתי שמה] [אלא צא מהם שבע שכיבשו ושבע שחילקו, ואתה מוצא 'בארבע עשרה שנה אחר אשר הוכתה העיר [כך הגירסה בדף יב,ב]]';

'שבע שכיבשו' מנלן?

דקאמר כלב (יהשוע יד,ז) בן ארבעים שנה אנכי בשלח משה עבד ה' אותי מקדש ברנע לרגל את הארץ [ואשב אותו דבר כאשר עם לבבי] [וגו' פסוק י] [ועתה הנה החיה ה' אותי כאשר דבר זה ארבעים וחמש שנה מאז דבר ה' את הדבר הזה אל משה אשר הלך ישראל במדבר] ועתה הנה אנכי היום בן חמש ושמונים שנה, ואמר מר: שנה ראשונה עשה משה משכן, שניה הוקם המשכן ושלח מרגלים; כי עבור ירדן כלב בר כמה הוי? בר תמנן נכי תרתין (דמשילוח מרגלים עד שנכנסו לארץ אינו אלא ל"ח לבד משנת השילוח, דהא בשנה השניה ליציאת מצרים נשתלחו), כי קא מפליג נחלות קאמר 'בן חמש ושמונים שנה [אנכי]'; אישתכח דשבע כיבשו.

'ושבע שחילקו' מנלן?

איבעית אימא מדשבע כיבשו שבע חילקו, ואיבעית אימא: מדלא משכחת להו 'ארבע עשרה שנה אחר אשר הוכתה העיר' (דליהוי יובל, אי לא מדלית ארבע עשרה לכיבוש ולחילוק).

 

 

משנה:

אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים כדי לשבת ולימים טובים של ראש השנה, ומוסיפין עד עולם;

אין פוחתין משתי חצוצרות, מתשעה כנורות (לא אתפרש טעמא), ומוסיפין עד עולם;

והצלצל לבד (צלצל אחד היה שם ולא יותר; וטעמא מפרש בגמרא).

 

גמרא:

(קסלקא דעתא כדי לשבת ולשני ימים טובים דווקא קאמר, דלהכי בעינן ששה: שאם יבאו יחד שבת ושני ימים טובים של ראש השנה ולא יוכלו לבקר יהו להם אילים מזומנים?) תמידין ומוספין טובא הוו!

תנא בעלמא קאי (דבכל ימות השנה נמי בעינן ששה, ולאו משום שבת וראש השנה, אלא משום דבן בג בג, וכדמפרש בסמוך), ואתמידין לחודיה קאי; ומאי 'כדי לשבת ולימים טובים'? - סימנא בעלמא, והכי קאמר: 'אין פוחתין מששה טלאים

 

(ערכין יג,ב)

המבוקרים בלשכת הטלאים ארבעה ימים קודם שחיטה', ומני? - בן בג בג היא, דתניא: 'בן בג בג אומר: מנין לתמיד שטעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה? - תלמוד לומר: (במדבר כח,ב) [צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי] תשמרו להקריב לי במועדו, ולהלן הוא אומר (שמות יב,ו) והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה [ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים]; מה להלן טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה - אף כאן טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה';

(ומשום הכי בעינן ששה לעולם: דבשעת חינוך נתנו שם ששה: שיהיו ארבעה ימים קודם לכן, ונטלו יום ראשון שנים לתמידים, ונתנו שנים תחתיהם, ויבקרום; ביום שני נטלו שנים מן הארבעה הנותרים, ונתנו שנים תחתיהם; ויום שלישי נטלו שנים הנותרים מן הראשונים, ונתנו שנים תחתיהן, וכן לעולם נוטלים שנים ונותנים שנים; ואותן שנתבקרו ונתנו שם יום ראשון - ראויים ליום רביעי, ואותן שניתנו בשני - ראויין בחמישי, וכן חוזרין חלילה לעולם, ונמצאו כל התמידין הנשחטין מבוקרין ארבעה ימים קודם שחיטה עם יום הביקור ויום השחיטה; כך שמעתי.

וקשיא לי: הא לא דמי לארבעה ימים דפסח, דביקורו בעשור ושחיטתו בי"ד - הרי ארבעה ימים לבד מיום השחיטה!? ולכך נראה בעיני דשמונה ניתנו שם ביום חינוך, ו'ששה' דקתני במתניתין - הכי משמע: אין פוחתים מששה, כלומר: שאפילו כשיטלו השנים שבכל יום - נשתיירו שם ששה מבוקרין, ולאחר כך קודם הלילה יבקרו שנים ויתנו שם, והנך - הואיל וליתנהו אכתי בשעת נטילת השנים - לא קחשיב להו.

לישנא אחרינא: סימנא בעלמא, דכי היכי דכי מקלעי שבת וראש השנה גבי הדדי, מיבקר ההוא דשלישי בשבת בערב שבת, דהא לא מצו היום לילך ולבקש טלה ולבקרו, השתא הוי ארבעה ימים קודם שחיטה - הכי נמי לעולם בעינן ארבעה ימים קודם שחיטה.)

דיקא נמי (דסימנא בעלמא הוא ולאו משום טעמא דשבת וראש השנה קא בעי להו): דקתני 'כדי לשבת' ולא קתני 'לשבת (ולשני ימים)' (דהוי משמע לצורך שבת וראש השנה, מדקתני 'כדי' שמע מינה כפי חשבון הראוי לשבת ולראש השנה, דהיינו ששה, וסימנא בעלמא הוא)!

שמע מינה.

 

משתי חצוצרות [מתשעה כנורות] ומוסיפין [עד עולם]: 

ועד כמה?

אמר רב הונא, ואמרי לה אמר רב זבדי אמר רב הונא: עד מאה ועשרים, שנאמר (דברי הימים ב ה,יב) [והלוים המשררים לכלם לאסף להימן לידתון ולבניהם ולאחיהם מלבשים בוץ במצלתים ובנבלים וכנרות עמדים מזרח למזבח] ועמהם כהנים למאה ועשרים מחצרים בחצוצרות.

 

מתשעה כנורות [ומוסיפין עד עולם] וצלצל לבד: 

מנא הני מילי (דצלצל לבד ותו לא)?

אמר רב אסי: דאמר קרא (דברי הימים א טז,ה) [ואליאב ובניהו ועבד אדם ויעיאל בכלי נבלים ובכנרות] ואסף במצלתים משמיע (אסף שם הלוי); 'מצלתים' תרי הוו!?

כיון דחדא עבידתא עבדי (דאין אחד מועיל בלא חבירו, שהן שתי חתיכות רחבות של מתכת, ומכין זו על זו וקורין צינב"ש), וחד גברא עביד בהו - קרי להו חד.

 

 

משנה:

אין פוחתין משנים עשר לוים עומדין על הדוכן, ומוסיפין עד עולם;

אין (לוי) הקטן נכנס לעזרה לעבודה (כגון: לכבד את העזרה ולהגיף את הדלתות) אלא בשעה שהלוים אומרים בשיר (בשעה שהלוים עומדים על הדוכן בשיר אז נכנסים לוים קטנים לשורר עמהן),

ולא היו (אותן קטנים) אומרים בנבל ובכנור אלא בפה כדי ליתן תבל בנעימה (ליתן תבלין בנעימות הלוים: לפי שקול הלוים הקטנים דק ומתבל את קול הלוים הגדולים);

רבי אליעזר בן יעקב אומר: אין עולין למנין (דלא מנו אותן לוים למנין שנים עשר לוים הצריכין לדוכן), ואין עולין לדוכן (על האצטבא המוכנת לדוכן), אלא בארץ היו עומדין, וראשיהן בין רגלי הלוים, ו'צערי הלוים' היו נקראין. (שמצערין את הלוים, כדמפרש בגמרא.)  

 

גמרא:

הני כנגד מי?

אמר רב פפא: כנגד תשעה כנורות ושני נבלים וצלצל אחד, שנאמר (דברי הימים א כה,ט) [ויצא הגורל הראשון לאסף ליוסף גדליהו השני] הוא ואחיו ובניו שנים עשר.

 

אין הקטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים [אומרים בשיר]: 

מנא הני מילי?

אמר רבי יוחנן: דאמר קרא (עזרא ג,ט) ויעמוד ישוע בניו ואחיו קדמיאל ובניו בני יהודה כאחד לנצח על עשה המלאכה בבית האלהים [בני חנדד בניהם ואחיהם הלוים]. 

 

לא היו אומרים לא בנבל ולא בכנור אלא בפה [כדי ליתן תבל בנעימה]: 

למימרא דנבל לחוד וכנור לחוד? לימא מתניתין דלא כרבי יהודה, דתניא [תוספתא ערכין פ"ב מ"ד]: 'רבי יהודה אומר: כנור של מקדש - של שבעת נימין היה, שנאמר (תהלים טז,יא) [תודיעני ארח חיים] שֹׂבַע שמחות את פניך [נעמות בימינך נצח]; אל תיקרי 'שובע' אלא שבע; ושל ימות המשיח - שמונה, שנאמר (תהלים יב,א) למנצח על השמינית [מזמור לדוד] - על נימא שמינית; של עולם הבא [בתוספתא: לעתיד לבא] – עשר, שנאמר (תהלים צב,ד) עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור, ואומר (תהלים לג,ב) הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו [פסוק ג] שירו לו שיר חדש [היטיבו נגן בתרועה] (בנבל של עשר נימין, ולעולם הבא משתעי, מדכתיב שיר חדש לשון זכר: דשירות העולם הזה לשון נקבה, כדאמר במכילתא: כשם שנקבה זו יולדת - כך תשועות הללו סופן לילד צרות, אבל שיר של עולם הבא - לשון זכר שאינו יולד)' (מדמפיק רבי יהודה כנור בנבל עשור אלמא כנור היינו נבל)?

אפילו תימא רבי יהודה, לעולם הבא - איידי דנפישי נימין דידיה נפיש קליה כי נבל (ונבל עשוי כמפוח של נפחים ומוציא קול על ידי רוח) - קרי ליה 'נבל'. 

 

רבי אליעזר בן יעקב אומר: אין עולין מן המנין [ואין עולין לדוכן, אלא בארץ היו עומדין, וראשיהן בין רגלי הלוים, ו'צערי הלוים' היו נקראין]: 

תנא 'וסועדי (עוזרי) הלוים היו נקראין'.

ותנא דידן?

כיון דהני (קטנים) קטין קלייהו (דק קולם), והני (לויים) עב קלייהו, הני מקטטי (כלומר: מקטינין ועושים קולם דק דק ויפה, ומצערין הלוים שאין יכולים לבסם קולם כמותן,) והני לא מקטטי - קרי להו 'צערי'.

 

הדרן עלך אין נערכין

=============================================

 

ערכין פרק שלישי יש בערכין

(ערכין יג,ב)

משנה:

יש בערכין להקל ולהחמיר, ובשדה אחוזה (במקדיש שדה אחוזה) להקל ולהחמיר, ובשור המועד שהמית העבד להקל ולהחמיר, באונס ובמפתה ובמוציא שם רע להקל ולהחמיר:

'יש בערכין להקל ולהחמיר' כיצד?

אחד שהעריך (שאמר "ערך פלוני עלי") את הנאה שבישראל ואת הכעור שבישראל נותן חמשים סלע (נאה שבישראל שוה מאה מנה אין נותן אלא חמישים סלע; להחמיר: שהמעריך הכעור שבישראל אפילו אינו שוה אלא חמשה סלעים - נותן חמשים סלעים מבן עשרים עד בן ששים); ואם אמר "הרי דמיו עלי" - נותן את שוויו.

 

גמרא:

יש בערכין להקל וכו' ולהחמיר כיצד אחד שהעריך כו': 

בישראל - אִין, בעובד כוכבים לא (שאם אמר ישראל "ערך עובד כוכבים פלוני עלי" לא אמר כלום, דעובד כוכבים אינו נערך)? לימא מתניתין דלא כרבי מאיר, דתנן: 'עובד כוכבים: רבי מאיר אומר: נערך אבל לא מעריך (טעמא מפרש בפרק קמא (לעיל דף ה:))'?

אפילו תימא רבי מאיר: הוא הדין דאפילו עובד כוכבים  נמי, אלא

 

(ערכין יד,א)

מלתא אגב אורחיה קמשמע לן (דלא תנא 'את הנאה שבכנענים', לפי שאסור להזכיר שם נוי על כנעני, דכתיב (דברים ז,ב) [ו]לא תחנם - לא תתן להם חן) כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיאמר 'כמה נאה כותי זה'.

וליתני 'את הנאה שבישראל ואת הכעור שבכותים'?

בחד אומה קמיירי, בתרי אומה לא מיירי.

ולא? והא קתני (גבי אונס ומפתה [להלן ערכין פ"ג מ"ד]) 'הגדולה שבכהונה ואת הקטנה שבישראל' (אלמא בתרתי אומי קא מיירי)?

התם חד אומה הוא, אלא מקדיש הוא דקדישי כהנים טפי;

ואיבעית אימא: איידי דקא בעי למתני סיפא 'שדה אחוזה', דבישראל הוא דמשכחת לה (דין שדה אחוזה: שיהא פודהו בחמשים שקל כסף אלא בשויו), בעובד כוכבים לא משכחת לה - דלאו בני אחוזה נינהו (בארץ ישראל) - משום הכי קתני לה 'בישראל'.

 

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use
at yeshol@zahav.net.il .