דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ערכין דף י
(ערכין ט,ב)
ואף שמואל סבר לה כרב הונא (דשמונה
מליאין נמי עבדינן), דאמר שמואל: אין שנת לבנה פחותה משלש מאות וחמשים ושתים
יום, ולא יתירה על שלש מאות וחמשים וששה יום; הא כיצד? - שניהם מלאין (שניהם מן החסירין, כגון מרחשוון ואייר, אם תעשה מליאים - נמצא שנה עודפת
שני ימים על כסדרן) – ששה (והרי היא שנ"ו);
שניהם חסירין (שנים מן המליאין, כגון כסליו וסיון, אם תעשה חסירין -
נמצאת שנה חסירה שני ימים מכסדרן) – שנים (והרי
היא שנ"ב וכסדרן שנ"ד; אלמא עבדינן תמניא מליאין);
אחד מלא ואחד חסר – ארבעה.
מיתיבי [תוספתא נזיר פ"א מ"ג]:'"הריני
נזיר כימות החמה" (שאמר "כמנין ימות החמה") -
מונה נזירות שלש מאות וששים וחמשה ימים, כמנין ימות החמה; "כימות הלבנה"
- מונה נזירות שלש מאות וחמשים וארבעה יממים כמנין ימות הלבנה'
ואם איתא, זימנין דמשכחת לה ששה!?
בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ורוב שנים.
ואף רבי סבר לה כרב הונא (דאמר
'עבדינן שמונה מליאים'), דתניא: 'מעשה ועשה רבי תשעה חסירים ונראה חודש בזמנו
(לבנת תשרי ביום קביעות ראש השנה), והיה רבי תמיה (לפי שהיה ראוי הלבנה לאחר שלשה ימים, שהרי הקדימו הקביעות שלשה ימים) ואומר:
עשינו תשעה חסירין ונראה חודש בזמנו! אמר לפניו רבי שמעון בר רבי: שמא שנה מעוברת
היתה,
(ערכין י,א)
ועיבור שנה – שלושים (הרי
לך אחד מלא), אישתקד עשינו שניהם מלאין (מרחשון
ואייר - והרי לך שלשה מלאין יותר על כסדרן; הלכך, כי חסרה השתא לבהדייהו שלשה) -
דל תלתא לבהדי תלתא, וקם ליה בדוכתיה!
אמר ליה: נר ישראל (שאתה
מאיר עיני חכמים), כן הוה!
משנה:
אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש, ולא מוסיפין על
ארבעים ושמנה (מפרש להו במסכת סוכה בפרק 'החליל' (דף
נג:));
אין פוחתין משני נבלים (לשני
לוים),
ולא מוסיפין על ששה (לא אתפרש טעמא);
אין פוחתין משני חלילין (חליל
= קלמייל"ש בלע"ז), ולא מוסיפין על שנים עשר (אם
היו רוצין - היו עושין י"ב, כנגד י"ב ימים שהחליל מכה לפני המזבח)
ובשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח ('מכה' - שהיו נקבים בחליל, ומכה
באצבעו על הנקב להנעים את הקול): בשחיטת פסח ראשון (בי"ד בניסן, שהיו קורין ההלל בעזרה בשעת שחיטה, כדאמרינן ב'תמיד
נשחט' (פסחים סד.)), ובשחיטת פסח שני, ויום טוב הראשון
של פסח, וביום טוב של עצרת, ובשמונת ימי החג; ולא היה מכה באבוב (היינו חליל, ובגמרא מפרש הכי) של נחשת אלא באבוב של קנה, מפני
שקולו ערב, ולא היה מחלק (מסיים) אלא באבוב
יחידי, מפני שהוא מחליק יפה (כשהיה מגיע לסיום הנעימה - היה
האחד מן החלילים מאריך לאחר שתיקת האחר, שזהו חילוק יפה יותר משיסיימו שניהם כאחד;
'חילוק' היינו סיום: שמחלק בין נעימה לנעימה; ובשעת הקרבה היה שיר זה, והיו הלוים
משוררים בפה את ההלל באותן י"ב ימים, והחלילים מחללים; ובשאר ימים היו נבלים
וצלצל וכינורות, והשיר היה אותו שיר המפורש בראש השנה (דף לא.) 'אחד בשבת לה' הארץ ומלואה וכל המזמור, ובשני גדול ה' ומהולל, וכן כולם);
ועבדי כהנים היו (אותם המכים בחליל) -
דברי רבי מאיר; רבי יוסי אומר: משפחת בית פגרים ובית ציפרא (שם
המשפחה),
מעמאום (שם המקום) - היו משיאין לכהונה (כהנים
היו נושאין בנותיהן, שישראלים מיוחסין היו);
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: לוים היו.
גמרא:
מתניתין (דקחשיב כ"א תקיעות ומ"ח
תקיעות) -
דלא כרבי יהודה, דתניא: 'רבי יהודה אומר: הפוחת לא יפחות משבע והמוסיף לא יוסיף
על שש עשרה';
במאי קמיפלגי?
רבי יהודה סבר: תקיעה תרועה ותקיעה חדא היא, ורבנן סברי:
תקיעה לחוד, ותרועה לחוד, ותקיעה לחוד (דמתניתין קא חשיב לכל תקיעה ולכל
תרועה באנפי נפשה, ואין לך כל תרועה שאין תקיעה פשוטה לפניה ולאחריה, ורבי יהודה
לא קא חשיב תקיעה ותרועה ותקיעה אלא חדא - הרי לך כ"א דתנא דידן = ז' לרבי
יהודה, ומ"ח דתנא דידן = ט"ז לרבי יהודה).
מאי טעמא דרבי יהודה?
כתיב (במדבר י,ו) ותקעתם
תרועה [שנית
ונסעו המחנות החנים תימנה תרועה יתקעו למסעיהם] וכתיב תרועה
יתקעו (אלמא לתרועה קרי תקיעה ולתקיעה
תרועה) -
שמע מינה תקיעה תרועה ותקיעה חדא היא!
ורבנן?
ההוא - לפשוטה לפניה ופשוטה לאחריה הוא דאתא (דמהכא נפקא פשוטה לפניה, דכתיב ותקעתם והדר תרועה, ופשוטה לאחריה דכתיב תרועה והדר יתקעו, ולעולם כל חדא מצוה באנפי נפשה);
ורבנן מאי טעמא?
דכתיב (במדבר י,ז)
ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו, ואי סלקא דעתא תקיעה תרועה ותקיעה
חדא היא, אמר רחמנא עביד פלגא דמצוה?
ורבי יהודה?
סימנא בעלמא הוא (לסימן שיקהלו, ולאו לשום מצוה).
כמאן אזלא הא דאמר רב כהנא: 'אין בין תקיעה לתרועה ולא
כלום' (שלא ישהא ויפסיק בין פשוטה שלפניה לתרועה, ובין התרועה לפשוטה שלאחריה,
אלא בבת אחת סמוכות זו לזו)?
כמאן? - כרבי יהודה (דאמר
חדא מצוה נינהו, ולא בעי אפסוקי).
פשיטא!?
מהו דתימא אפילו כרבנן אתיא (והאי
'אין בין' - לאו דיעשה סמוכות כל כך, אלא שלא ישהה בינתיים יותר מדאי),
ולאפוקי מדרבי יוחנן, דאמר (גבי ראש השנה) 'שמע תשע
תקיעות (שלש של מלכיות ושלש של זכרונות ושלש של שופרות) בתשע שעות
ביום (ששהה שעה בין כל אחת ואחת) - יצא' - קא משמע לן.
ואימא הכי נמי?
אם כן מאי 'ולא כלום' (משמע
כלל לא יפסיק!)?
שנים עשר יום בשנה מכה בחליל [לפני המזבח: בשחיטת
פסח ראשון, ובשחיטת פסח שני, ויום טוב הראשון של פסח, וביום טוב של עצרת, ובשמונת
ימי החג]:
מאי שנא הני?
הואיל ויחיד גומר בהן את ההלל, דאמר רבי יוחנן משום רבי
שמעון בן יהוצדק: שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל: שמונה ימי החג, ושמונה
ימי חנוכה (לא חשיב אותן במתניתין משום דליכא קרבן),
ויום טוב הראשון של פסח, ויום טוב של עצרת; ובגולה עשרים ואחד: תשעה ימי החג,
ושמונה ימי חנוכה, ושני ימים טובים של פסח, ושני ימים טובים של עצרת.
מאי שנא בחג דאמרינן [הלל] כל
יומא, ומאי שנא בפסח דלא אמרינן
(ערכין י,ב)
כל יומא?
דחג חלוקין בקרבנותיהן (דפָרֵי
החג מתמעטין והולכין), דפסח אין חלוקין בקרבנותיהן.
שבת, דחלוקה בקרבנותיה לימא [את
ההלל]?
לא איקרי מועד.
ראש חודש דאיקרי מועד (דכתיב
(איכה א,טו) קרא
עלי מועד, ובפרק רביעי דמסכת תענית (דף כט.) 'תמוז דההוא שתא מלויי מליוה', דכתיב קרא
עלי מועד)
לימא [הלל לשם]?
לא איקדיש בעשיית מלאכה, דכתיב (ישעיהו
ל,כט) השיר (הלל) יהיה
לכם כליל התקדש חג [ושמחת לבב כהולך בחליל לבוא בהר ה' אל צור ישראל]:
לילה המקודש (בעשיית מלאכה) לחג טעון שירה, ושאין מקודש לחג אין
טעון שירה;
ראש השנה ויום הכיפורים, דאיקרו מועד ואיקדוש בעשיית
מלאכה, לימא?
משום דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו: אמרו מלאכי השרת לפני
הקב"ה: ריבונו של עולם! מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום
הכפורים?
אמר להן: אפשר מלך יושב על כסא הדין וספרי חיים וספרי
מתים פתוחין לפניו, וישראל אומרים שירה לפני?
והא חנוכה דלא הכי ולא הכי, וקאמר!?
משום ניסא.
פורים, דאיכא ניסא, לימא?
אמר רבי יצחק: לפי שאין אומרים שירה על נס שבחוצה לארץ.
מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: והרי יציאת מצרים, דנס שבחוצה
לארץ הוא, ואמרינן הלל?
כדתניא: 'עד שלא נכנסו ישראל לארץ - הוכשרו כל הארצות
לומר שירה, משנכנסו לארץ - לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה.'
רב נחמן אמר: קרייתה (קריאת
המגילה) זו
היא הלילא!
רבא אמר: בשלמא התם, הללו
עבדי ה' - ולא עבדי פרעה; הכא 'הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש'? אכתי
עבדי אחשורוש אנן!
ולרב נחמן, דאמר 'קרייתה זו היא הלילא' – התניא: 'משנכנסו
לארץ לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה'?
כיון שגלו חזרו להיתירן הראשון.
לא היה מכה באבוב של נחושת [אלא באבוב של קנה מפני שקולו
ערב, ולא היה מחלק (מסיים) אלא באבוב יחידי, מפני שהוא
מחליק יפה]:
פתח בחליל ומסיים באבוב?
אמר רב פפא: היינו חליל היינו אבוב, ואמאי קרי ליה
'חליל'? - דחלי קליה (מתוק קולו לשמוע).
תנו רבנן: 'אבוב
היה במקדש, חלק (קלוף) היה, דק (טינב"ש : גילדו דקה) היה, של קנה היה, ומימות משה היה;
צוה המלך וציפוהו זהב ולא היה קולו ערב, נטלו את צפויו והיה קולו ערב כמות שהיה;
צלצול (שני כלים מכין זה על גבי זה, וקולם דקה, וקורין להן צנב"ש [מצלתים]) היה במקדש, של נחושת היה, והיה קולו
ערב, ונפגם, ושלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותקנוהו, ולא היה קולו
ערב; נטלו את תיקונו והיה קולו ערב כמות שהיה;
מכתשת היתה
במקדש, של נחושת היתה, ומימות משה היתה, והיתה מפטמת את הבשמים (שבה היו כותשין סממני הקטרת, והיה קולה צלול ומפטמת הבשמים יפה, ונותנת
בהן ריח, כדאמרינן בכריתות (דף ו:)
'השוחק אומר היטב הדק הדק היטב שהקול יפה לבשמים'); נתפגמה והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותיקנוה ולא היתה
מפטמת כמו שהיתה; נטלו את תיקונה והיתה מפטמת כמו שהיתה;
אלו שני כלים
(צלצל ומכתשת נחושת) נשתיירו
ממקדש ראשון ונתפגמו ולא היה להם ארוכה, ועליהם אמר קרא (מלכים א
ז,מה) [ואת הסירות ואת
היעים ואת המזרקות ואת כל הכלים האלה (האהל) אשר עשה חירם למלך שלמה בית ה'] נחושת ממורט (דק
שיכולין לקפלו), (דברי
הימים ב ד,טז) [ואת הסירות ואת
היעים ואת המזלגות ואת כל כליהם עשה חורם אביו למלך שלמה לבית ה'] נחושת מרוק (קלל
לווישנ"ט [מבהיק]), ועליהם הוא אומר (עזרא
ח,כז) [וכפרי זהב עשרים
לאדרכנים אלף] וכלי
נחשת מוצהב טובה שְׁנַיִם חמודת כזהב'.
רב ושמואל: חד אמר: כל אחד ואחד שקול כשנים של זהב, וחד
אמר: שניהם שקולין כאחד של זהב.
תני רב יוסף: 'שניהם שקולין כאחד של זהב'.
תניא: 'רבי נתן אומר: שניים היו, שנאמר '
שְׁנַיִם'; אל תיקרי 'שְׁנַיִם'
אלא שְׁנִיִים' (שני צלצלים ושני מכתשות).
תני רבן שמעון בן גמליאל: 'שילוח היה מקלח מים בכאיסר (פי המעיין שהוא נובע שם רחב כאיסר); צוה המלך והרחיבוהו כדי שיתרבו
מימיו – ונתמעטו; וחזרו ומיעטוהו והיה מקלח מים, לקיים מה שנאמר (ירמיהו
ט,כב) [כה אמר ה'] אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל
הגבור בגבורתו [אל יתהלל עשיר בעשרו] (אל יתהלל חכם - שחכמתו אינה אלא מקלקלת, לפי
שכלי מקדש ראשון על פי הגבורה נעשו, דכתיב (ד"ה א כח,יט) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכת התבנית);
וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: הרדולים לא היה במקדש
מאי
'הרדולים'?
אמר אביי:
טבלא גורגדנא (זוג ועינבל שקורים אישקליט"א);
מפני שקולו ערב ומערבב את הנעימה (כשהיה קול זה מסיים).
אמר רבא בר שילא אמר רב מתנה אמר שמואל: מגריפה היתה במקדש
(שבה גורפין את דשן המזבח; וודי"ל [יעה]
והוא כעין כף) [## קשה להבין פירוש זה כאן; אולי זו העתקה
מרש"י מסכת שבת דף כ/א ד"ה גרוף: מן הגחלים, במגריפה שקורין
וודיל"י]
(ערכין יא,א)
עשרה נקבים היו בה, כל אחד ואחד מוציא עשרה מיני זמר (ובכל נקב היה קנה אחד ובכל קנה וקנה היו בו עשרה נקבים ובכל נקב של קנה
הוציא מין זמר) נמצאת כולה מוציאה מאה מיני זמר.
במתניתא תנא: 'היא אמה וגבוה אמה וקתא יוצא הימנה ועשרה
נקבים היו בה כל אחד מוציא מאה מיני זמר נמצאת כולה מוציאה אלף מיני זמר'!?
אמר רב נחמן בר יצחק: וסימניך (שלא
תטעה מי אמר מאה מי אמר אלף): מתניתא גוזמא (דרך משניות לשנות גוזמא, כגון הנך
דאמר בשחיטת חולין בפרק 'גיד הנשה' (דף צ:))!
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .