דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ערכין דף ט
(ערכין ח,ב)
משנה:
אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברים (של
שלשים יום) בשנה, ולא נראה יתר על שמונה (ועולא
מפרש טעמא בגמרא);
שתי הלחם אין נאכלין פחות משנים (ליום
שני לאפייתן), ולא יתר על שלשה (ליום שלש לאפייתן נאכלין, ותו לא;
חל יום טוב של עצרת להיות באחד בשבת - נאפות בערב שבת: שאין אפייתן דוחה לא שבת
ולא יום טוב, ונאכלות ביום טוב לאחר תנופתן, דהיינו ליום שלישי; וכשחל עצרת באחד
משאר ימי השבת - נאפות ערב יום טוב ונאכלות ביום טוב, שהוא שני לאפייתן);
לחם הפנים אין נאכל פחות מתשעה, ולא יתר על אחד עשר (כיצד: נאפין בערב שבת ונאכלין לשבת האחרת, שהוא יום תשיעי לאפייתן; חלו
שני ימים טובים של ראש השנה להיות חמישי בשבת וששי בשבת - נאפה לחם הפנים ברביעי
בשבת, ונסדר בשבת ונאכל בשבת שניה, שהוא אחד עשר לאפייתו);
אין קטן נימול פחות משמונה ולא יתר על שנים עשר (קטן נימול לשנים עשר – כיצד: נולד בין השמשות של ערב שבת - אינו נימול
בשבת, דשמא תשיעי הוא, דבין השמשות = ספק יום ספק לילה, ואם יום הוא - נמצא שבת
יום תשעה, ומילה שלא בזמנה אינה דוחה לא שבת ולא יום טוב; ואם חלו שני ימים טובים
של ראש השנה אחר אותו שבת - אינו נימול עד יום שלישי, שהוא שנים עשר ללידתו).
גמרא:
מאי 'לא נראה יתר על שמנה'?
אמר רב הונא: לא נראה לחכמים לעבר יתר על שמונה (ורישא דמתניתין דקתני 'אין פוחתין מארבעה חדשים מעוברין': דלא
עבדינן חסירין יותר על שמונה, אבל שמונה עבדינן; ולא מפרש השתא, ועולא מפרש לה
לקמן, ורב הונא אית ליה דעולא).
מאי שנא תשעה דלא?
אם כן (דעבדינן תשעה מליאים) -
(ערכין ט,א)
קדים אתי סיהרא (חדתא) תלתא יומי (קודם ראש השנה, שהמולד ביום רביעי וראש השנה בשבת, ומרנני עלמא בתר רבנן
למימר כל מה דבעו עבדי; שבין מולד תשרי זה למולד תשרי הבא - ארבעה ימים ושמונה
שעות ותתע"ו 876 חלקים; ואם מולד תשרי זה בתחילת ליל שבת - נמצא מולד תשרי
הבא בשמונה שעות ליום ארבע בשבת, וכשאנו מסדרין החדשים אחד מלא ואחד חסר - נקבע
ראש השנה ביום המולד; שסדר תולדות הלבנה אחד מלא ואחד חסר, שחדש לבנה תשעה ועשרים
יום וחצי, ושתי ידות שעה, וע"ג חלקים - הרי לשני חדשים נ"ט ימים, היינו
חודש אחד מתשעה ועשרים וחדש אחד משלשים יום, וכשאנו עושין שבעה מליאים - נדחה ראש
השנה יום אחד לאחר המולד, ואם שמונה מליאים - נדחה שני ימים, ואם תשעה מליאים -
נדחה שלשה ימים)* - השתא נמי קא קדים אתי תרי יומי?
כדאמר רב משרשיא (לקמן גבי עצרת):
כגון שהיתה שנה מעוברת - הכא נמי כגון שהיתה שנה שלפניה מעוברת, ועיבור שנה חודש (ובידינו לעשות חדש של תוספת השנה בין מלא ובין חסר, ואת עיבור של שנה של
אשתקד עשינו חסר, ונמצא שהקדמנו תשרי שעבר לפני מולדו כמדת חסרון חדש אחד; לפיכך
אנו יכולין לאחר תשרי זה כמדת מילוי חדש אחד, כדקאמר:); דל ירחא
מליא בהדי ירחא חסירא - ואכתי חד יומא לא אדעתייהו דאינשי (אחד
יומא לא תמהי ולא מרנני). (ואף על גב דיומא ופלגא היא – 'חד
יומא' קרי ליה; והוא הדין נמי אם היתה זו מעוברת הוה מצי נמי לתרוצי דנראה לעבר
שמונה חדשים, והאי דנקט 'שנה שלפניה' - משום דלא מיתוקמא מתניתין בשנה מעוברת,
דקתני 'אין פוחתין מארבעה חדשים מעוברין' - הא בארבעה מעוברים סגי, ואי במעוברת -
פשו להו תשעה חסירין, ובין לרב הונא בין לעולא אפילו שמונה חסירין ליכא לאוקמא אלא
במעוברת, אבל תשעה - לא בפשוטה ולא במעוברת, כדלקמן.)
* ערכין ט,א
א)
29 יום, ומחצה יום, ו793- חלקים (רמבם קידוש החדש פ"ו ה"ג ופ"ח
ה"א; טור או"ח תכז
היום
מחולק ל24- שעות, ושעה מחולק ל- 1080 חלקים.
זהו
החשבון המדוקדק, אבל חשבון העיבור במהלך האמצעי ("משיתקבץ הירח והחמה עד
שיתקבצו בפעם השניה) הם: 29 יום, 12 שעות, תשצ"ג חלקים - זהו הזמן בין מולד
למולד. רמב"ם פ"ו ה"א וה"ג, על פי ראש השנה כה,א
רש"י
ערכין ח,ב ד"ה דאם כן: ... שחודש לבנה תשעה ועשרים יום וחצי ושתי ידות שעה
וע"ג חלקים...
לפי
זה שתי ידות שעה ו73- חלקים הם 793 חלקים, ולפי זה 720 חלקים הם שתי ידות, ויד הוא
360 חלקים שהם שליש שעה (שליש מ1080- חלקים), כלומר: עשרים דקות.
חודש
= 29 יום, 12 שעות, 40 דקות ו73- חלקים.
חלק:
בשעה יש (1080=360X3) חלקים, שהם 3600 שניות שהם בדיוק 360X10 שניות, כלומר: חלק הוא
בדיוק שלש שניות ושליש שניה.
לפיכך:
73 חלקים = [3 x73= 219 שניות + x⅓73=24+⅓ שניות, סה"כ 243 שניות ועוד שליש שניה
= 4 דקות [240 שניות] + [שלש שניות ושליש שניה =] חלק.
לפיכך
חודש = 29 יום, 12 שעות, 44 דקות וחלק אחד (⅓3
שניות).
חודשיים:
59 יום 88 דקות ושני חלקים = 59 יום + 1 שעה + 28 דקות + ⅔6
שניות (שני חלקים)
12
חדשים = 6 פעמים חודשיים = 354 ימים + 6
שעות + (180-12=168) דקות [=2 שעות, 48 דקות] + 36 שניות + x⅔ 6= 4 שניות, כלומר:
12
חודשים = 354 ימים + 8 שעות + 48 דקות + 40 שניות.
מספר
השבועות בשנה בת 12 חודשים לסרוגין (שבה החדשים מלאים וחסרים לסרוגין): 354:7= 50
ועוד 4 חלקי 7, כלומר: ההבדל ביום בשבוע, בין שנה לשנה הבאה הוא ארבעה ימים:
דוגמא: אם יום ראשון ראש השנה בשנה א' ביום שלישי, בשנה שלאחריה אמור ליפול יום א של ראש השנה ביום הראשון.
עולא אמר: לא נראה לחכמים לחסר יתר על שמונה, ו'מאי טעמא'
קאמר: מה טעם אין פוחתים מארבעה חדשים המעוברים בשנה? - משום דלא נראה לחכמים לחסר
יתר על שמונה;
מאי שנא תשעה דלא, דאם כן מייתרא סיהרא תלתא יומי (שלש יומי אחר ראש השנה תראה הלבנה, דסדר תולדות החדשים למולד הלבנה: אחד
מלא ואחד חסר, כדפרישית, וכי עבדת תלתא חסירין - טפי מקדמת ליה לראש השנה שלשה
יומי) -
השתא נמי קא מייתרא תרי יומי?
כדאמר רב משרשיא: כגון שהיתה שנה מעוברת - הכא נמי כגון
שהיתה שנה שלפניה (של אשתקד) מעוברת (וחדש העיבור שלשים יום, ולמנין הלבנה לא הוי אלא כ"ט ופלגא); דל
ירחא חסירא בהדי ירחא מליא ואכתי איכא חד יומא (אשתכח
דמאחרת לראש השנה פלגא יומא, והשתא לא קדים לראש השנה אלא יומא ופלגא; וכיון דלא
הוו שנים שלימים – 'חד' קא חשיב ליה, והיינו דקא פריך 'ואכתי איכא חד יומא');
סברי: איתחזויי איתחזי (לבנה לבית דין) ואנן
לאו אדעת ( ואנן
הוא דלאו אדעתין למימסר נפשין ולמיחזייה, הילכך לא מרנני).
(ערכין ט,ב)
במאי קמיפלגי?
בעיבור שנה, דתניא: כמה עיבור שנה? – שלשים; רבן שמעון בן
גמליאל אומר: חודש.
(רב הונא, דמוקי למתניתין בתרתי
מילי - סבר לה כרבן שמעון בן גמליאל: דזימנין כ"ט וזימנין שלשים, והכי מיפרשא
מתניתין: 'אין פוחתין מארבעה חדשים מעוברין'- דלא עבדינן טפי משמונה חסירין - הא שמונה חסירין עבדינן, ולא
משכחת לה אלא במעוברת, ועיבורה שלשים, וכדעולא; 'ולא נראה לעבר יותר על שמונה'
- הא שמונה מליאין עבדינן, ובמעוברת ועיבוורה כ"ט, וכדלעיל, והיינו כרבן
שמעון; ועולא סבר לה כתנא קמא: דלעולם שלשים, הלכך לא מיתוקמא מתניתין אלא בחד
טעמא, 'ולא נראה לחסר יותר משמונה' קתני, הא שונה עבדין, ובמעוברת ועיבורה
שלשים; אבל לעבר אפילו שונה מליאין נמי לא עבדינן, דקדים סיהרא שני יומי ובמעוברת
ועיבורה כ"ט ליכא לאוקומיה כרב הונא: דאין עיבור שנה בציר משלשים)
מיתיבי: 'אין עצרת חלה אלא ביום הנף (באותו יום שאירע בו ט"ז בניסן; לפי שבט"ז בניסן אנו מתחילין
למנות חמשים, ויום חמשים איקלע ביום ראשון להתחלת המנין - דיום מ"ט הוי סוף
שבת שביעית, וביום חמשים מתחיל השבוע), ואין ראש השנה חלה אלא או ביום הנף
או לאור עיבורו (לאור עיבורו של ניסן: ביום שאירע
בו ל"א של ניסן, כגון אם ראש חודש ניסן בא' בשבת - הוי אור עיבורו שלישי
בשבת; להכי קרי ליה 'אור עיבורו': שהוא לילה שבו מתעבר החדש: שכשעושים ר"ח
יום ל"א - הוי חדש שעבר מעובר)'; בשלמא לעולא דשמונה חסירין עבדינן,
מעוברין לא עבדינן - משכחת לה שניהן (כסליו וסיון) חסר ביום
הנף (וכיון דהוו להו ארבעה חסירין בסתווא, וארבעה חסירים בקייטא - הוי ראש השנה
ביום הנף);
אחד מלא ואחד חסר - לאור עיבורו (דהא האידנא עבדינן לעולם חדשי ימות
החמה כסדרן; ויש לנו סימן קבוע: א"ת ב"ש ג"ר: לשלישי של פסח
הוי ראש השנה, דהיינו לאור עיבורו, וכי עבד חד חסר - טפי מקדמת ליה לראש השנה חד
יומא, דהיינו ליום הנף), אלא לרב הונא, דאמר 'עבדינן מעוברין' - הא זימנין
דמשכחת לאור אור עיבורו (הא כיון דעבדינן בימות החמה חד טפי
מליאין - מאחרת לר"ה חד יומא, דהוה ליה 'לאור אור עיבורו' של ניסן: ליום
רביעי של פסח)!?
אמר לך רב הונא: ולעולא מי ניחא? שמונה הוא דלא עבדינן,
הא שבעה עבדינן (אפילו לעולא: דהא דלא עבדינן שמנה
מליאין - משום דקדים אתי סיהרא תרי יומי, אבל שבעה - דלא קדים אלא חד יומא -
עבדינן);
שבעה, זימנין דלא עבדינן בסיתוא (ועבדינא לחדשי החורף כסדרן) ועבדינן
(ומעברינא ליה) בקייטא (ועבדינן ארבעה מלאים),
והא הוה (נמי) לאור אור עיבורו!? אלא הא (הא
דקתני 'לעולם לאור עיבורו ולא יותר') – מני? אחרים היא, דתניא: 'אחרים
אומרים: אין בין עצרת לעצרת, ואין בין ראש השנה לראש השנה אלא ארבעה ימים בלבד (אם אירע ראש השנה ביום ראשון - יבא לשנה הבאה ליום חמישי, דהיינו כולהו
כסדרן) (דלית להו מליאין וחסירין, דלדידהו כל החדשים [כולהו] כסדרן),
ואם היתה שנה מעוברת – חמשה'.
סוף סוף לאחרים ביום הנף לא משכחת לה (דהא בכסדרן מקלע לאור עיבורו)?
אמר רב משרשיא: כגון שהיתה שנה מעוברת, ועיבור שנה שלשים
יום; דל ירחא (דקייטא, ועביד ליה חסר) לבהדי ירחא (דעיבור, דעבדת ליה מלא) דמשכחת לה ביום הנף (דכי היכי דעבדינן שבט ואדר הראשון מליאין ביחד - עבדינן נמי ניסן ואייר
חסירין יחד, דהא אמרינן 'אם היתה שנה מעוברת חמשה', וכיון דעיבור שנה שלשים, אי לא
עבדינן תרי חסירין בהדי הדדי - הוו להו שיתא בין ראש השנה לראש השנה, דהא כי מוספת
חד חדש מלא על ירחי שתא - מאחרת ליה לראש השנה תרי יומי, הילכך הוו להו בקייטא
ארבע חסירין, ומיקלע ביום הנף).
אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא: אחרים מנינא אתא לאשמועינן (בתמיה: כיון דכסדרן אית להו, פשיטא דאין בין זה לזה אלא ארבעה ,והכי איבעי
להו למימר 'אין מעברין את החדש לצורך', וממילא ידענא דאין בין זה לזה אלא ארבעה)?
הא קא משמע לן (אי הוה אמרי 'אין מעברין את החדש
לצורך', הוה אמינא 'הני מילי בחדש שנראה בזמנו, אבל היכא דלא אתו סהדי ביום שלשים
על כרחך תעברהו, משום דמצוה לקדש על פי עדים'): דלא בעינן
מצוה לקדש על פי הראיה (דהכי משמע, דהאי סימנא נקוט בידך:
ארבעה ימים בין זה לזה, ואפילו לא נראית הלבנה).
מתקיף לה רבינא: והאיכא יומא דשעי (כלומר:
נהי נמי דבתר מולדות הלבנה אזלי אחרים, מיהו זימנין דאיכא חמשה ימים בשנה פשוטה
בין פסח לפסח, דהא איכא יומא דשעי: דלשלש שנים טפי חד יומא טופיינא דבין מולד זה
למולד שנה הבאה איכא ארבעה ימים ושמונה שעות ותתע"ו [876] חלקים; צא לשלש
שנים לכל שנה שמונה שעות - תמצא יום אחד) ויומא דתלתין שני (שהרי מן התתע"ו חלקים צא תתס"ד [864] מכל תתע"ו, תמצא יום
לשלשים שנה, שהרי תתר"ף [1080] חלקים בשעה ; חשוב חמשה תתס"ד = ארבע
שעות [5x864 = 4320 = 4 x1080]
, הרי לשלשים תתס"ד - כ"ד שעות, שהן יום אחד)? [לכל יום נשאר תתע"ו פחות תתס"ד = 12 חלקים, בשלושים שנה
מהווים 360 חלקים = יד = שליש שעה בשלושים שנים.]
כיון דליתיה בכל שתא לא קא חשיב.
ואף שמואל סבר לה כרב הונא (דשמונה
מליאין נמי עבדינן), דאמר שמואל: אין שנת לבנה פחותה משלש מאות וחמשים ושתים
יום, ולא יתירה על שלש מאות וחמשים וששה יום; הא כיצד? - שניהם מלאין (שניהם מן החסירין, כגון מרחשוון ואייר, אם תעשה מליאים - נמצא שנה עודפת
שני ימים על כסדרן) – ששה (והרי היא שנ"ו);
שניהם חסירין (שנים מן המליאין, כגון כסליו וסיון, אם תעשה חסירין -
נמצאת שנה חסירה שני ימים מכסדרן) – שנים (והרי
היא שנ"ב וכסדרן שנ"ד; אלמא עבדינן תמניא מליאין);
אחד מלא ואחד חסר – ארבעה.
מיתיבי [תוספתא נזיר פ"א מ"ג; ]:'"הריני
נזיר כימות החמה" (שאמר "כמנין ימות החמה") -
מונה נזירות שלש מאות וששים וחמשה ימים, כמנין ימות החמה; "כימות הלבנה"
- מונה נזירות שלש מאות וחמשים וארבעה ימיים כמנין ימות הלבנה'
ואם איתא, זימנין דמשכחת לה ששה!?
בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ורוב שנים.
ואף רבי סבר לה כרב הונא (דאמר
'עבדינן שמונה מליאים'), דתניא: 'מעשה ועשה רבי תשעה חסירים ונראה חודש בזמנו
(לבנת תשרי ביום קביעות ראש השנה), והיה רבי תמיה (לפי שהיה ראוי הלבנה לאחר שלשה ימים, שהרי הקדימו הקביעות שלשה ימים) ואומר:
עשינו תשעה חסירין ונראה חודש בזמנו! אמר לפניו רבי שמעון בר רבי: שמא שנה מעוברת
היתה,
(ערכין י,א)
ועיבור שנה – שלושים (הרי
לך אחד מלא), אישתקד עשינו שניהם מלאין (מרחשון
ואייר - והרי לך שלשה מלאין יותר על כסדרן; הלכך, כי חסרה השתא לבהדייהו שלשה) - דל
תלתא לבהדי תלתא, וקם ליה בדוכתיה!
אמר ליה: נר ישראל, כן הוה!
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .