דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ערכין דף ה
(ערכים ד,ב)
וליטעמיך תיקשי לך עבד, דאיתיה בערכין (כדקתני במתניתין), ואין נידון בכבודו (וקתני
בהך ברייתא גבי עבד נמי "הוא והקדש שותפין בו")!?
אלא לא קשיא: הא בקדשי מזבח, הא בקדשי בדק הבית (הך ברייתא דקדשי מזבח, דאמר "ראש חמור" או "עבד זה"
לדמי עולה - אין נידון בכבודו, דכי כתיב נפשות - גבי ערכין כתיב, דקדשי בדק הבית נינהו, וכי קאמרינן אנו ד'נידון
בכבודו' אפילו טומטום שנדר דמיו - בקדשי בדק הבית);
במאי אוקימתה? בקדשי מזבח? אימא סיפא: 'ולא עוד אלא
אפילו אמר "ראש פרה זו הקדש" אין להקדש אלא ראשה' – אמאי? תפשוט
קדושה בכולה (הואיל וחזיא להקרבה) - מי לא
תניא [דומה לתוספתא תמורה פ"א מ"ה] 'האומר
(ערכין ה,א)
"רגלה של זו עולה", יכול תהא כולה עולה? תלמוד
לומר (ויקרא כז,ט) [ואם בהמה אשר יקריבו
ממנה קרבן לה'] כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש – 'ממנו'
קודש, ולא כולה קודש;
יכול תצא לחולין?
תלמוד לומר: 'יהיה' -
בהוייתה תהא; הא כיצד? תמכר לצורכי עולות ודמיה חולין (דהא
לא אקדיש גופה) חוץ מדמי אותו אבר שבה (שלא
יקבל דמיה: כיון דנחתא ליה קדושת הגוף - אינו רשאי למוכרה, ואם מכרה - אינה מכורה:
שהרי עולתו היא! וכיון דלא נפקא לחולין - דתמימה היא - אין קדושה חלה על מעות
האבר, הלכך אינה מכורה; ואי תימא: נמצא לוקח זה מקריב עולה חסירה אבר: שאין אבר זה
שלו!? הא פרכינן לה בפרק קמא דתמורה (דף יא:),
ומשנינן לה: כגון דאמר "הרי עלי עולה בחייה") - דברי רבי
מאיר;
רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אומרים: מנין לאומר
"רגלה של זו עולה" שכולה עולה? - תלמוד לומר: כל
אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש - לרבות את כולה'
ואפילו למאן דאמר אין כולה עולה הני מילי דאקדיש דבר שאין הנשמה תלויה בו (הכי אוקימנא בשילהי פרק קמא דתמורה (דף יא:): דלא פליגי רבי מאיר ורבי יהודה אלא בדבר שאין הנשמה תלויה בו, כגון מן
הארכובה ולמטה), אבל דבר שהנשמה תלויה בו קדשה כולה!?
לא קשיא: הא (דקתני 'פשטה קדושה בכולה') -
בקדושת הגוף (כגון דאקדשה קדושת הגוף: דאמר "ראש בהמה זו אקריב
עולה"), הא (וברייתא דלעיל דאין לקדשי מזבח אלא
ראשה של פרה) - בקדושת דמים (כגון דאקדשה לדמים: דאמר "ראש
בהמה זו עלי לדמי עולה" דומיא דעבד וחמור, דלא שייכא בהו קדושת הגוף להקרבה).
והא מר הוא דאמר (בפרק קמא דתמורה (דף
יא:))
'מקדיש זכר (איל, דחזי לעולה) לדמיו (ואקדשיה לדמי עולה) - קדוש קדושת הגוף (והוא
עצמו יקרב עולה: דמיגו דנחתא ליה קדושת דמים - נחתא ליה קדושת הגוף, הואיל והוא חזי
לגופיה; הכי נמי כי אמר "ראש פרה לדמי עולה" תיקדש לגופה, הואיל והיא
חזיא - תפשוט קדושה בכולה)'?
לא קשיא: הא דאקדיש כולה (לדמיו
- קדוש קדושת הגוף: דליכא אלא חד מיגו) הא דאקדיש חד אבר (כגון הכא, דאמר "ראש פרה לדמי עולה" - לא אמרינן 'מיגו דקדיש חד
אבר קדשה נמי כולה', ו'מיגו דנחתא ליה קדושת דמים - נחתא ליה קדושת הגוף', דתרי
מיגו לא אמרינן יחד).
חד אבר נמי איבעויי איבעיא לן (בשילהי
פרק קמא דתמורה (דף יא:)), דבעי רבה: הקדיש אבר לדמיו – מהו (שתקדש כל הבהמה לגופה?: מי אמרינן מיגו דקדיש חד אבר לדמי - קדיש לגופיה,
ומיגו דקדיש חד אבר - קדשה כולה? או דילמא תרי מיגו לא אמרינן? ואם איתא תפשוט ליה
למר מהא ברייתא דלא, דהא קתני 'אין להקדש אלא ראשה' ואוקמה לה בקדשי מזבח ודקאמר
לדמי)?
כי איבעי לן – בתם (דאיכא
למימר דתיחות ליה קדושת הגוף, דהא חזי להקרבה); הכא (וברייתא דפשיטא ליה דלא קדשה כולה) - בבעל מום (קא
מיירי)
דומיא דחמור (דומיא דעבד וחמור דלא חזו לגופייהו).
בעל מום נמי איבעויי איבעיא לן, דבעי רבה: "דמי ראשי
לגבי מזבח (דמי ראשי למזבח)" - מהו?
כי אבעיא לן מקמי דאשמעה להא מתניתא; השתא דשמעה הא
מתניתא - לא מיבעיא לן.
גופא בעי רבה: "דמי ראשי לגבי מזבח מהו?: נידון
בכבודו או אינו נידון בכבודו (ויהיב פלגא דמים? והרי אין לך בעל
מום למזבח גדול מזה: שהוא אדם; וקא מיבעיא ליה? ואמאי? תיפשוט ליה מההיא דאין
נידון)?:
לא אשכחן בדמים, דאינו נידון בכבודו (מי אמרינן לא אשכחן נדר בשום דוכתא
דאין נידון בכבודו)? או דלמא לא אשכחן לגבי מזבח, דנידון בכבודו?
תיקו.
בעי רבא: "ערכי עלי לגבי מזבח" מהו? נידון בהשג
יד (גבי נדר ונדבה כי האי)? או אין נידון בהשג יד?: לא אשכחן
בערכין דאין נידון בהשג יד? או דלמא לא אשכחן לגבי מזבח דמיפריק אלא בשויו?
תיקו.
בעי רב אשי: הקדיש שדה אחוזה לגבי מזבח (לדמי עולה) מהו (היכי פריק ליה אי בעי למיפרקיה)? מי
אמרינן לא אשכחן שדה אחוזה דמיפרקא (דהא פשיטא לן אי אקדשיה לבדק הבית
לא הוה פריק) אלא בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף (דגזירת
הכתוב הוא [ויקרא כז,טז: ואם משדה אחזתו יקדיש איש
לה' והיה ערכך לפי זרעו זרע חמר שערים בחמשים שקל כסף],
ואפילו היא שוה אלף זוז, דהא לא אשכחן שדה אחוזה אלא לבדק הבית, דסתם הקדישות לבדק
הבית; הלכך: כי פריש לה "למזבח" לא פריק לה נמי אלא בהכי)? או
דלמא לא אשכחן לגבי מזבח דמיפריק אלא בשויו (דהא
לא אשכחן קרבי למזבח אלא בבהמות, והנהו ודאי לא נתנה תורה קצבה לפדיונן אם הוממו,
והכא נמי אמרינן בשויו)?
תיקו.
משנה:
פחות מבן חדש נידר (אם
אמר אחר "דמיו עלי", שהרי דמים כל דהו יש לו), אבל לא
נערך (שלא נאמר בפרשה אלא מבן חודש ומעלה [ויקרא
כז,ו]).
גמרא:
תנו רבנן: 'המעריך פחות מבן חדש: רבי מאיר אומר: נותן
דמיו (כמה שהוא נמכר בשוק); וחכמים
אומרים: לא אמר כלום.'
במאי קמיפלגי?
רבי מאיר סבר: אין אדם מוציא דבריו לבטלה; יודע שאין
ערכין לפחות מבן חדש, וגמר ואמר לשם דמים; ורבנן סברי: אדם מוציא דבריו לבטלה.
כמאן אזלא הא דאמר רב גידל אמר רב: 'האומר "ערך כלי
עלי" נותן דמים'?
כרבי מאיר (דאמר 'אין אדם מוציא דבריו לבטלה',
ואדם יודע דאין ערך לכלי, דנפשות
כתיב [ויקרא
כז,ב], וגמר ואמר לשם דמים).
פשיטא דכרבי מאיר אתיא (למה
לי למימר כמאן אזלא הא)!?
מהו דתימא אפילו כרבנן: התם (גבי
פחות מבן חדש - פטרי רבנן משום דאיכא למימר אפילו אין אדם מוציא דבריו לבטלה, הני
מילי היכא דהוא יודע שדבריו בטילין; אבל זה) הוא דטעי, סבר: 'כי היכי דאיכא ערכין
לבן חודש - איכא נמי לפחות מבן חודש' (סבור היה שיש ערך לפחות מבן חדש
כבן חדש והרי אין לו, ונמצא הקדש טעות; ו'דמים' לא קאמר דליתיב דמי),
אבל הכא (גבי כלי) - (ליחייב,) דליכא
למיטעי: ודאי אדם יודע שאין ערך לכלי וגמר ואמר לשם דמים? - קמשמע לן (דרבי מאיר היא, ולא רבנן, דטעמייהו דרבנן משום דאדם מוציא דבריו לבטלה -
ואפילו הוא יודע שדבריו זה בטילין).
(ערכין ה,ב)
ולרבי מאיר למאי איצטריך (הואיל
ורב אליבא דרבי מאיר אמר, ולא לרבנן, למאי איצטריך למימר דנותן דמיו? פשיטא! התם,
דאיכא למימר דטעה ולא אמר לשם דמים אלא סבור שיש לו ערך - מחייב רבי מאיר, הכא,
דודאי יודע שאין ערך לכלי - לא כל שכן)?
מהו דתימא 'טעמא דרבי מאיר התם: דגזר פחות מבן חודש אטו
בן חודש, אבל הכא - דליכא למיגזר - אימא לא'? קא משמע לן: טעמא דרבי מאיר דאין אדם
מוציא דבריו לבטלה, לא שנא הכא ולא שנא הכא.
כמאן אזלא הא דאמר רבה בר יוסף אמר רב, ואמרי לה אמר רב
ייבא בר יוסי אמר רב: 'המקדיש בהמת חבירו - נותן דמיה (דאדם
יודע שאין הקדש חל על דבר שאינו שלו, וגמר ואמר לשם דמים)'?
כמאן? כרבי מאיר!
הא אמרה רב חדא זימנא, דאמר רב גידל אמר רב: 'האומר
"ערך כלי עלי" נותן דמיו'?
מהו דתימא 'התם הוא: דיודע שאין ערך לכלי, וגמר ואמר לשם
דמים, אבל בהמה - דבת מיקדש היא - איכא למימר דהכי קאמר: אי אמינא לה למרה מזבין
לה ניהלי תיקדוש לה מהשתא, ואקרבנה ("כשאקננה"; ולהקדיש גופה
נתכוין, דטעה בהכי), אבל דמי לא קאמר (הלכך
לא ליתיב מידי, דהא אין הקדישו חל על גופה, ולדמים לא נתכוין)' - קא משמע
לן (דלא אמרינן דטעה, אלא ודאי יודע שאין הקדישו חל על גופה, ולדמים נתכוין).
אמר רב אשי: והוא דאמר "עלי" ("בהמת חבירו זו עלי להקריב" נותן דמים, דבהמה גופה לא קאמר אבל
דמים קיבל עליו), אבל (לא אמר "עלי" אלא) אמר
"הרי זו" ("הרי בהמה זו עולה") –
לא (לא אמר כלום).
משנה:
עובד כוכבים: רבי מאיר אומר: נערך (אם
אמר ישראל "ערכו עלי" - נותן ערכו כפי שנים של עובד כוכבים) אבל
לא מעריך (אבל אם אמר העובד כוכבים "ערכי עלי", או
"ערך אחרים עלי" - לא אמר כלום);
רבי יהודה אומר: מעריך (אם
אמר על ישראל "ערכו עלי") אבל לא נערך (שאם
אמר "ערכי עלי" - אין לו ערך, או אם אמר ישראל "ערך עובד כוכבים זה
עלי: - לא אמר כלום);
וזה וזה מודים שנודרין ונידרין.
גמרא:
תנו רבנן [ספרא בחוקותי פרשתא ג משנה א]: 'בני
ישראל מעריכין ואין העובדי כוכבים מעריכין;
יכול לא יהו נערכין?
תלמוד לומר: [ויקרא
כז,ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם] איש [כי יפלא נדר
בערכך נפשת לה’] - דברי רבי מאיר (איש משמע כל דהו);
אמר רבי מאיר: וכי מאחר שמקרא אחד מרבה [איש]
ומקרא אחד ממעט [בני ישראל], מפני מה אני אומר נערך ולא מעריך? - מפני שריבה הכתוב
בנערכין יותר מבמעריכין, שהרי חרש שוטה וקטן נערך אבל לא מעריכין;
רבי יהודה אומר: בני ישראל נערכין ואין העובדי כוכבים
נערכין;
יכול לא יהו מעריכין? תלמוד לומר 'איש';
אמר רבי יהודה: וכי מאחר שמקרא אחד מרבה [איש]
ומקרא אחד ממעט [בני ישראל], מפני מה אני אומר עובד כוכבים מעריך ולא נערך? - מפני שריבה
הכתוב במעריכין יותר מבנערכין, שהרי טומטום ואנדרוגינוס מעריכין אבל לא נערכין'.
אמר רבא: הלכתיה דרבי מאיר (דאין
העובדי כוכבים מעריכין) מסתברא, טעמיה לא מסתברא; טעמא דרבי יהודה מסתברא,
הלכתיה לא מסתברא:
הלכתיה דרבי מאיר מסתברא, דכתיב (עזרא ד,ג) [ויאמר להם זרבבל
וישוע ושאר ראשי האבות לישראל] לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו [כי אנחנו יחד
נבנה לה' אלקי ישראל כאשר צונו המלך כורש מלך פרס]; טעמיה לא
מסתברא: דקא מייתי ליה מחרש שוטה וקטן, (ואיכא למיפרך:)
שאני (התם): חרש שוטה וקטן דלאו בני דעה נינהו (דהא
אין נודרין נמי, ואין מקדישין! אבל עובד כוכבים - דנודר ומקדיש, דהא רבי מאיר מודה
דנודר ונידר - אימא נמי דמעריך - אי לאו דהאי קרא ד'לא
לכם ולנו' דכתיב בספר עזרא: שהיו עובדי כוכבים מתנדבין ורוצין
לסייען בבנין בית שני, ואמר להם נחמיה בן חכליה לא
לכם ולנו לבנות כי אם לנו לבדנו)!
טעמא דרבי יהודה מסתברא (דודאי
מסתבר טפי לאוקמא מיעוטא דממעיט קרא בנערכין וריבויא במעריכין):
דקא מייתי ליה מטומטום ואנדרוגינוס: דאף על גב דבני דעה נינהו (כעובדי כוכבים, ומעריכין ולא נערכין) - מעטינהו
רחמנא (דכתיב [ויקרא כז,ג]:
הזכר: מריבויא דה"י דרשינן 'זכר
ודאי, ולא טומטום ואנדרוגינוס'); הלכתיה לא מסתברא, (דודאי אין מעריך, משום דערכין לבדק הבית) דכתיב 'לא
לכם ולנו לבנות בית אלהינו'!
ורבי יהודה - האי 'לא לכם
ולנו' מאי עביד ליה?
אמר רב חסדא אמר אבימי: (הא
דאמר רבי יהודה 'מעריכין' - לאו משום דליתיה לבדק הבית, דהא כתיב לא לכם ולנו) (אלא קדוש) וערכו נגנז (דאסור בהנאה);
אלא מעתה (הואיל ולאיבוד אזיל) לא
ימעלו בו (דמיתהני מיניה לא ניחייב קרבן מעילה),
דתנן חמש חטאות המתות (הני חטאות דאמרינן בתמורה [פ"ד
מ"א]: ולד חטאת, ותמורת חטאת, [וחטאת שמתו
בעליה, ימותו. שעברה שנתה ושאבדה ונמצאת בעלת מום: אם משכפרו הבעלים - תמות,
ואינה עושה תמורה, לא נהנין, ולא מועלין; אם עד שלא כפרו הבעלים תרעה עד
שתסתאב, ותמכר ויביא בדמיה אחרת, ועושה תמורה, ומועלין בה;
משנה ב: המפריש חטאתו ואבדה והקריב אחרת
תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה - תמות. המפריש מעות לחטאת ואבדו והקריב חטאת
תחתיהן ואחר כך נמצאו המעות, ילכו לים המלח]) ומעות
ההולכות לים המלח: לא נהנין ולא מועלין (דהוו כחטאת שמתו בעליה [שטמ"ק: שנתכפרו
בעליה] דאזלא למיתה, ואם נהנה אדם מהם - אינו חייב קרבן ,דלא
קרינא ביה מקדשי ה' (ויקרא ה,טו) הואיל ולאיבוד אזלי), אלמה תניא (בשחיטת
קדשים בפרק 'בית שמאי' (זבחים מה:)) גבי קדשי
עובדי כוכבים 'במה דברים אמורים? - בקדשי מזבח, אבל בקדשי בדק הבית מועלין בהן'?
(במה
דברים אמורים דאין מועלין בקדשי עובדי כוכבים,
היינו בקדשי מזבח? - משום דגמרינן מעילה חטא חטא מתרומה [במסכת תמורה ג,א; במעילה כתיב
[ויקרא ה,טו] נפש כי תמעל מעל וחטאה בשגגה, ובתרומה כתיב [במדבר
יח,לב] ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו ואת קדשי בני ישראל
לא תחללו ולא תמותו]: מה תרומה אין מיתה נוהגת
אלא בתרומת ישראל, דבהדיא כתיב (ויקרא כב,טו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל [צ"ל אותו הפסוק, במדבר
פרק יח,לב:
ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו] - אף מעילה אינה נוהגת אלא בקדשי ישראל;
אבל קדשי עובדי כוכבים של בדק הבית
מועלין בהן ומפרש התם: מאי טעמא? דכי גמרה מעילה חטא חטא מתרומה
- דומיא דתרומה דקדושת הגוף, אבל קדושת דמים לא גמרינן מינה; וטעם זה מצאתי מפורש
בזבחים, והוא עיקר, שהרי בפירוש נשנה שם; ומפי המורה שמעתי בקדשי מזבח דעובדי
כוכבים אין מועלין בהם, משום דמצינו חילוק בין קדשי מזבח דעובדי כוכבים לקדשי מזבח
דישראל: שאין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא, כדאמרינן בשמעתא קמייתא דתמורה (דף
ב:), אבל בקדשי בדק הבית דעובדי כוכבים לא מצינו חילוק,
הלכך מועלין בהן; זה שמעתי וראשון עיקר; קתני מיהת 'מועלין בהן' - אלמא אינו נגנז,
מדשייכא ביה מעילה.)
אלא אמר רבא: (ודאי לבדק הבית אתי, ובימי עזרא
היינו טעמא דשלחו להם לא לכם ולנו)
משום רפיון ידים הוא (משום שלא היו מתכוונים לטובה, אלא
שיסמכו גם עליהם וישמעו לעצתם, והם יאחרו הבנין עד שיסיבו את לב כורש שלא לבנותו),
דכתיב (עזרא ד,ד) ויהי
עם הארץ מרפין ידי עם יהודה ומבהלים אותם לבנות.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .