דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ערכין דף ג
'הכל חייבין בתקיעת שופר*' לאיתויי מאי?
לאיתויי קטן שהגיע לחינוך (פלוגתא
היא בפרק בתרא דיומא (דף פב.): חד אמר כבר (שית) [שמונה]
כבר (שבע) [תשע] וחד אמר כבר תשע כבר עשר שמחנכין אותו לשעות), דתנן 'אין
מעכבין את הקטן מלתקוע ביום טוב'.
'הכל חייבין במקרא מגילה*', 'הכל כשרין לקרות את
המגילה [מגילה פ"ב מ"ז]' -
לאיתויי
*[אין משנה או תוספתא או
מדרש הלכה כזה]
(ערכין ג,א)
מאי?
לאתויי נשים (שחייבות במקרא מגילה, וכשרות
לקרותה ולהוציא זכרים ידי חובתם), וכדרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי
יהושע בן לוי: נשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס.
'הכל חייבין בזימון*' לאתויי מאי?
לאתויי נשים ועבדים, דתניא: 'נשים מזמנות לעצמן ועבדים
מזמנין לעצמן' (שלש נשים וכן שלשה עבדים; אבל אין
שתי נשים או שני עבדים מצטרפין עם
אנשים, לפי שיש באנשים מה שאין בנשים ובעבדים: שאין הנשים אומרות ברית,
ואין העבדים אומרים 'על נחלתנו').
'הכל מצטרפין לזימון*' לאתויי מאי?
לאתויי קטן היודע למי מברכין, דאמר רב נחמן: יודע למי
מברכין - מזמנין עליו.
'הכל מטמאין בזיבה' [זבים
פ"ב מ"א] - לאתויי מאי?
לאתויי תינוק בן יומו, דתניא [דומה
לספרא מצורע פרק זבים פרשתא א משנה א]: [ויקרא
טו,ב:
דברו אל בני ישראל ואמרתם אלהם איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא] ''איש',
מה תלמוד לומר 'איש איש'? - לרבות תינוק בן יום אחד שמטמא בזיבה -
דברי רבי יהודה; רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: אינו צריך, הרי הוא
אומר (ויקרא טו,לג) [והדוה בנדתה]
והזב את זובו לזכר ולנקבה [ולאיש אשר ישכב עם טמאה]: 'לזכר' -
כל שהוא זכר, בין קטן בין גדול; '[ו]לנקבה' כל
שהיא נקבה, בין קטנה בין גדולה; אם כן מה תלמוד לומר 'איש
איש'? דברה תורה כלשון בני אדם'.
'הכל מטמאין בטמא מת*' לאתויי מאי?
לאתויי קטן; סלקא דעתך אמינא (במדבר
יט,כ) [ו]איש אשר יטמא ולא יתחטא [ונכרתה הנפש
ההוא מתוך הקהל כי את מקדש ה' טמא מי נדה לא זרק עליו טמא הוא] 'איש' –
אִין, קטן – לא! - קא משמע לן (במדבר יט,יח) [ולקח אזוב וטבל
במים איש טהור והזה על האהל ועל כל הכלים] ועל הנפשות אשר היו שם [ועל הנגע בעצם
או בחלל או במת או בקבר];
אלא 'איש' למעוטי
מאי?
למעוטי קטן מכרת (דהאי קרא [במדבר
יט,כ: ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה]
- בנכנס טמא למקדש כתיב, ומחייב ליה כרת;; ולהכי כתיב איש: למעוטי קטן, דלאו בר עונשין הוא; אבל טמא הוא לטמא אוכלין ומשקין כגדול).
'הכל מטמאין בנגעים' [נגעים
פ"ג מ"א] לאתויי מאי?
לאתויי קטן; סלקא דעתך אמינא (ויקרא
יג,מד) איש צרוע [הוא, טמא הוא, טמא יטמאנו הכהן בראשו נגעו]
כתיב, איש – אִין, קטן לא? - קא משמע לן;
ואימא הכי נמי?
(ויקרא יג,ב) אדם כי יהיה בעור בשרו [שאת או ספחת או
בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים] מכל
מקום;
ואלא 'איש' למה לי?
לכדתניא: 'איש, אין
לי אלא איש, אשה מנין? כשהוא אומר (ויקרא יג,מה)
והצרוע [אשר
בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא] (והצרוע.משמע צרוע אחרינא: לרבות את האשה) הרי
כאן שנים; אם כן מה תלמוד לומר 'איש' (דמשמע 'איש ולא אשה' - ולאו אטמא יטמאנו קאי, דהתם - אפילו אשה)? (אלא) לענין שלמטה (אקרא דלמטה קאי דמשתעי בפריעה
ופרימה):
'איש פורע ופורם ואין האשה פורעת ופורמת [הסיום של
ברייתא זה הוא במשנה סוטה פ"ג מ,ט]'.
'הכל רואין את הנגעים*', 'הכל כשרין לראות את הנגעים'
[נגעים פ"ג מ"א] (חדא הוא, ולא גבי הדדי תניא) - לאתויי מאי?
לאתויי שאינו בקי בהן ובשמותיהן.
והאמר מר (בפרק קמא דשבועות (דף
ו.)): 'אינו
בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים'?
אמר רבינא: לא קשיא: הא דמסברי ליה וסבר (הלכות נגעים, אף על פי שאינו בקי, והולך תלמיד חכם ישראל ורואה עמו ואומר
לו: אמור "טמא" - והוא אומר; "טהור" - והוא אומר, שהטומאה
והטהרה תלויה במאמר הכהן; והכי תניא בתורת כהנים [ספרא
תזריע פרשתא א פרק א משנה ט]) הא דמסברי ליה ולא סבר.
'הכל כשרין לקדש' [פרה ה,ד] (לערב מים חיים באפר חטאת) - לאתויי מאי?
לרבי יהודה לאתויי קטן, ולרבנן לאתויי אשה, דתנן [פרה
פ"ה מ,ד]: 'הכל כשרין לקדש חוץ מחרש שוטה וקטן; רבי יהודה
מכשיר בקטן ופוסל באשה ובאנדרוגינוס'. (טעמייהו דרבנן ורבי יהודה מפרש
במסכת יומא בפרק 'טרף בקלפי' (דף מג.)).
'הכל כשירין להזות' [תוספתא
פרה פ"יב מ"ה] - לאתויי מאי?
לאתויי ערל (שמתו אחיו מחמת מילה),
וכדרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: ערל שהזה (ממי חטאת על הטמא) -
הזאתו כשרה. (טעמא מפרש ביבמות בפרק 'הערל' (דף עב): מידי דהוה אטבול יום, שפסול בתרומה וכשר בפרה.)
'הכל שוחטין' (תרי
הכל שוחטין איכא בפרק קמא דחולין (חולין פ"א מ"א דף ב.,
ופ"א מ"ב דף טו:)) - לאתויי מאי?
חדא לאתויי כותי וחדא לאתויי ישראל מומר
'הכל מעלין לארץ ישראל' (בפרק
בתרא דכתובות (פ"יג מ,יא; דף קי:)) - לאתויי
מאי?
(ערכין ג,ב)
לאתויי עבדים (שאם יש לו עבד כנעני מהול למכור,
ורוצה העבד שלא ימכרנו אלא בארץ ישראל - כופין את רבו להעלותו);
ולמאן דתני עבדים בהדיא לאתויי מאי?
לאתויי מנוה היפה (דחוצה לארץ) לנוה הרעה (דארץ ישראל, ואין אשתו יכולה לעכב עליו; וכן מארץ ישראל לירושלים [להלן]);
'ואין הכל מוציאין' (כתובות
פ"יג מ,יא) - לאתויי עבד שברח מחוצה לארץ לארץ.
'הכל מעלין לירושלים' (כתובות
פ"יג מ,יא) לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה;
'ואין הכל מוציאין' (כתובות
פ"יג מ,יא) - לאתויי מאי?
לאתויי מנוה הרעה לנוה היפה.
'הכל חייבין בסוכה: כהנים לוים וישראלים*' (עד השתא דריש הכל 'לאתויי מאי', ומהשתא דריש הנך דתני 'כהנים לוים
וישראלים', וקא בעי)
פשיטא? אי הני לא מחייבי, מאן מיחייבי?
'כהנים' איצטריכא ליה: סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב (ויקרא
כג,מב) בסוכות תשבו [שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת],
ואמר מר 'תשבו שבעת ימים' - כעין
תדורו: מה דירה איש ואשתו - אף סוכה איש ואשתו', והני
כהנים - הואיל ובני עבודה נינהו (ואין יכולין לדור איש ואשתו בסוכה
שאין נזקקין לנשותיהן דרמיא עלייהו עבודת הרגל) - לא
ליחייבו? קא משמע לן (דאף על גב דלא אפשר להו 'כעין
תדורו'):
נהי דפטירי בשעת עבודה, בלא שעת עבודה חיובי מיחייבי (היכי
דאפשר להו – מיחייבי, ובעידן עבודה פטירי, שלא בעידן עבודה מיחייבי),
מידי דהוה אהולכי דרכים, דאמר מר: 'הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום -
וחייבים בלילה'.
'הכל חייבין בציצית: כהנים לוים וישראלים*' – פשיטא?
'כהנים' איצטריך ליה: סלקא דעתך אמינא: הואיל וכתיב (דברים
כב,יא) לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך, מאן דלא
אישתרי כלאים לגביה בלבישה - הוא דמחייב במצות ציצית, והני כהנים, הואיל
ואשתרי כלאים לגבייהו (בעידן עבודה: דאבנט - של כלאים
היה, דכתיב (שמות לט,כט) ואת האבנט שש משזר [ותכלת] ;
'מדשש כיתנא, תכלת עמרא'
[במסכת יבמות (דף ד:)]) - לא לחייבו? קא משמע לן: נהי
דאישתרי בעידן עבודה, בלא עידן עבודה לא אישתרי.
'הכל חייבין בתפילין: כהנים לוים וישראלים*'; פשיטא?
'כהנים' איצטריך ליה: סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב (דברים
ו,ח) וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינך: כל
דאיתיה במצוה דיד איתיה במצוה דראש, והני כהנים - הואיל וליתנהו במצוה דיד, דכתיב [ויקרא
ו,ג: ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד] ילבש
על בשרו [והרים
את הדשן אשר תאכל האש את העלה על המזבח ושמו אצל המזבח] - שלא יהא
דבר חוצץ בינו (בין בגדי כהונה) ובין בשרו (ותפילין
על בשרו בעינן, תחת בגדיו בקיבורת אצל הכתף, כדאמר במנחות ב,הקומץ רבה, (דף
לז:) דתחת בגדיו בעינן, דכתיב [שמות
יג,ט] והיה לך לאות - ולא לאחרים לאות), אימא במצוה דראש נמי לא ליחייבו? - קא משמע לן, דלא
מעכבי אהדדי, כדתנן [מנחות פ"ד מ"א] 'תפלה של
יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד';
ומאי שנא דיד - דכתיב 'ילבש על
בשרו' - ראש נמי כתיב (שמות כט,ו)
ושמת המצנפת על ראשו [ונתת את נזר הקדש על המצנפת]?
תנא: 'שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח
תפילין' (ציץ מונח על המצח, ומצנפת על הראש,
ואינה מחזקת עד המצח, אלא מקום התפילין נראה בגובה הראש מקום שמוחו של תינוק רופס).
'הכל חייבין בתקיעת שופר: כהנים לוים וישראלים*' – פשיטא?
'כהנים' איצטריכא ליה: סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב (במדבר
כט,א) [ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת
עבדה לא תעשו] יום תרועה יהיה לכם (יום
תרועה משמע יום אחד בלבד): מאן דליתיה
אלא בתקיעה דחד יומא חייב, והני כהנים - הואיל ואיתנהו בתקיעה כוליה שתא, דכתיב (במדבר
י,י) [וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצצרת על
עלתיכם] ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם [ועל זבחי שלמיכם והיו
לכם לזכרון לפני אלקיכם אני ה' אלקיכם] אימא לא ליחייבו?
מי דמי? התם חצוצרות, הכא שופר!
איצטריך: סלקא דעתך אמינא הואיל ותנן [ראש
השנה פ"ג מ"ה]: 'שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות (שהיו נמי אומרים ביום הכפורים של שנת היובל: מלכיות זכרונות שופרות)':
דאיתיה במצות יובל איתיה במצות ראש השנה, דליתיה במצות יובל ליתיה במצות ראש השנה,
והני כהני הואיל וליתנהו במצות דיובל, דתנן [ערכין פ"ט
מ"ח; להלן לג,ב]: 'כהנים ולוים מוכרין לעולם (אפילו בשנת היובל עצמה, אם מכרו קרקע שלהם - מכורה היא, ואילו גבי ישראל
תניא בגמרא בפרק בתרא (לקמן כט:) 'ובשנת היובל לא ימכור ואם
מכר אינה מכורה, והמעות חוזרין', וגבי כהנים תנן 'מוכרין לעולם': דמכורה
ויוצאה והמעות שלהן, דהא ליכא למימר דלא הדרא ארעייהו ביובל, דודאי הדרא, דכתיב ואשר יגאל מן הלוים, ואמרינן בפרק בתרא (שם דף
כט:): ממכרו יוצא בחנם)
(ערכין ד,א)
וגואלין לעולם' (אם
מכרו שדה - גואלין אותה מיד וישראל; אינו מותר לגאול פחות משתי שנים, כדכתיב: במספר שני תבואות ימכר לך [ןיקרא כה,טו]),
אימא במצות ראש השנה נמי לא ליחייבו? - קמשמע לן: נהי דליתנהו בהשמטת קרקע (כלומר: בכל דין השמטת קרקעות, דהא תנן 'מוכרין לעולם'),
בהשמטת כספים [ו]בשילוח עבדים מיהא איתנהו.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .