דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ערכין דף ב
מסכת
ערכין פרק ראשון הכל מעריכין
[ויקרא
כז,ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש כי יפלא נדר בערכך
נפשת לה’]
ויקרא כז,ג: והיה ערכך הזכר מבן עשרים
שנה ועד בן ששים שנה והיה ערכך חמשים שקל כסף בשקל הקדש
ויקרא כז,ד: ואם נקבה הוא והיה ערכך
שלשים שקל
ויקרא כז,ה: ואם מבן חמש שנים ועד בן
עשרים שנה והיה ערכך הזכר עשרים שקלים ולנקבה עשרת שקלים
ויקרא כז,ו: ואם מבן חדש ועד בן חמש
שנים והיה ערכך הזכר חמשה שקלים כסף ולנקבה ערכך שלשת שקלים כסף
ויקרא כז,ז: ואם מבן ששים שנה ומעלה
אם זכר והיה ערכך חמשה עשר שקל ולנקבה עשרה שקלים
ויקרא כז,ח: ואם מך הוא מערכך והעמידו
לפני הכהן והעריך אתו הכהן על פי אשר תשיג יד הנדר יעריכנו הכהן
(ערכין ב,א)
משנה:
הכל מעריכין (אם אמר על אחד "ערך פלוני
עלי" - נותן ערך אותו פלוני כפי שניו, שהערך ניתן לפי השנים הכתוב בפרשת
ערכין, ואחר שנות הנערכים הולכים)
ונערכין (אם אמר "ערכי עלי", או
אם אמר אחר עליו "ערך פלוני עלי"),
נודרין ("דמי פלוני עלי" - ושמים
אותו כעבד הנמכר בשוק) ונידרין ("דָמַי עלי", או אם אמר
אחר עליו "דמי פלוני עלי"): כהנים לוים וישראלים, נשים ועבדים (ומשלמין לאחר זמן: כשנתגרשה האשה או נשתחרר העבד);
טומטום ואנדרוגינוס נודרין ונידרין (שהרי
יש להם דמים) ומעריכין (את אחרים: אם אמרו "ערך פלוני
עלי" - נותנין ערך אותו פלוני), אבל לא נערכין (אם אמר "ערכי עלי", או אם אמר אחר עליהם "ערך פלוני
עלי" - לא אמר כלום, שאין להם ערך): שאינו נערך אלא הזכר ודאי ונקבה
ודאית (שזכר ונקבה אמורין בפרשה);
חרש שוטה וקטן נידרין ונערכין, אבל לא נודרין ולא
מעריכין, מפני שאין בהם דעת.
גמרא:
'הכל מעריכין' - לאתויי מאי?
לאתויי מופלא סמוך לאיש (בן
י"ב שנה ויום אחד שהוא סמוך לאיש ואינו איש עד שיביא שתי שערות, ו'מופלא' קרי
ליה, על שם שבודקין אותו אם יודע להפלות ולפרש לשם מי נדר ולשם מי הקדיש, כדקתני
בפרק 'יוצא דופן' במסכת נדה (דף מה:));
'נערכין' לאתויי מאי? (כלומר
'הכל' דקאי נמי א'נערכין', דאכולה מתניתין קאי, 'הכל' אהנערכין לאתויי מאי?)
לאתויי מנוול ומוכה שחין: סלקא דעתך אמינא 'נדר
בערכך' כתיב [ויקרא
כז,ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש כי יפלא נדר בערכך נפשת
לה’]: (איתקש ערכין לדמים) כל
שישנו בדמים ישנו בערכין וכל שאינו בדמים אינו בערכין (ומנוול
ומוכה שחין אינן בדמים) - קא משמע לן: 'נפשות' (משמע) כל דהו (כל שהוא נפש). (ונודרין את אחרים, אבל לא נידרין, דאין שוים כלום.)
'נודרין' לאתויי מאי?
'נידרין' איצטריך ליה.
'נידרין' לאתויי מאי? אי לאתויי טומטום
ואנדרוגינוס - בהדיא קתני להו!? ואי לאתויי חרש שוטה וקטן - בהדיא קתני להו!? אי
לאתויי פחות מבן חודש - בהדיא קתני להו!? ואי לאתויי עובד כוכבים - בהדיא קתני
להו!?
(כולהו הנך דמייתי תיובתא תני להו
במתניתין בהדיא)
לעולם לאתויי פחות מבן חודש, ותני והדר מפרש. (והוא הדין נמי מצי למנקט חד מהנך, אלא חד מתרתי תלת נקט; לישנא
אחרינא: להכי נקט האי, משום דפליגי רבנן ורבי מאיר בהאי פירקא (לקמן
דף ה.): 'המעריך פחות מבן חדש: רבי מאיר אומר 'נותן דמיו:
אדם יודע שאין ערך לפחות מבן חדש, וגמר ואמר לשם דמים; וחכמים אומרים: לא אמר כלום'
ולהכי סתמה ברישא: לאשמועינן ממשנה יתירא דאפילו לרבנן, היכא דאמר "דמיו
עלי" יש לו דמים, ונותן דמיו; מפי מורינו.)
'הכל סומכין' [מנחות
פ"ח מ"ט] לאתויי מאי?
לאתויי יורש (אדם שהפריש אביו קרבן ולא הספיק
להקריבו עד שמת), ודלא כרבי יהודה.
'הכל ממירין' [תמורה
פ"א מ"א] לאתויי מאי?
לאתויי יורש, ודלא כרבי יהודה, דתניא: 'יורש סומך,
יורש מימר; רבי יהודה אומר: יורש אינו סומך, יורש אינו מימר'.
מאי טעמא דרבי יהודה?
'קרבנו' (גבי סמיכה כתיבי תלתא קרבנו גבי שלמים, ב'ויקרא'*, ודריש רבי יהודה לחד מינייהו) -
ולא קרבן אביו, ויליף תחלת הקדש (תמורה שהיא תחלת הקדישה של בהמה זו)
מסוף הקדש (סמיכה, שהוא סמוך לשחיטה): מה סוף
הקדש יורש אינו סומך - אף תחלת הקדש יורש אינו מימר.
*ויקרא ג,ב: וסמך ידו
על ראש קרבנו ושחטו פתח אהל מועד וזרקו בני אהרן הכהנים את הדם על המזבח
סביב
*ויקרא ג,ח: וסמך את ידו על ראש קרבנו ושחט אתו לפני אהל מועד וזרקו
בני אהרן את דמו על המזבח סביב
*ויקרא
ג,יב:
ואם עז קרבנו והקריבו לפני ה' ויקרא ג,יג: וסמך את ידו על ראשו
ושחט אתו לפני אהל מועד וזרקו בני אהרן את דמו על המזבח סביב
ורבנן?
[ויקרא כז,י: לא יחליפנו ולא ימיר אתו
טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קדש] 'המר
ימיר' - לרבות את היורש, וילפינן סוף הקדש מתחלת הקדש: מה תחלת הקדש
יורש מימר - אף סוף הקדש יורש סומך.
ורבנן, האי 'קרבנו' מאי עבדי ליה?
מיבעי ליה 'קרבנו' - ולא קרבן
עובד כוכבים; 'קרבנו' - ולא קרבן חבירו; 'קרבנו'
לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה (חמשה שהביאו קרבן אחד בשותפות -
כולן צריכין לסמוך עליו ואין אחד סומך עליו);
ורבי יהודה?
לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה לית ליה (דסבירא ליה אחד סומך לכולם, ולא הוי כסומך על קרבן חבירו הואיל והוא שייך
ביה).
ואי נמי אית ליה:
(ערכין ב,ב)
עובד כוכבים וחבירו (דאין
ישראל סומך על קרבן עובד כוכבים ולא על קרבן ישראל חבירו) מחד קרא
נפקי (דהני לאו 'קרבנו' נינהו, אבל אביו איצטריך קרא: דסלקא דעתא אמינא 'קרבנו'
קרינא ביה, הואיל ויורש הוא); אייתרי להו תרי: חד = 'קרבנו'
ולא קרבן אביו', ואידך - לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה.
ורבי יהודה, האי [ויקרא כז,י:
לא
יחליפנו ולא ימיר אתו טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא
ותמורתו יהיה קדש] 'המר ימיר' מאי עביד
ליה?
מיבעי ליה לרבות את האשה, דתניא: 'לפי שכל הענין (של תמורה) אינו מדבר אלא בלשון זכר, מה סופינו לרבות את האשה (שאם המירה בקרבנה יהא מומר)? - תלמוד לומר: ואם
המר ימיר'.
ורבנן?
מ-'ואם';
ורבי יהודה?
'ואם' לא דריש.
'הכל חייבין בסוכה*' לאיתויי מאי?
לאיתויי קטן שאינו צריך לאמו (מפרש
במסכת סוכה (דף כח:) שניעור משנתו ואינו קורא
'אימא'),
דתנן [סוכה פ"ב מ"ח]: 'קטן
שאינו צריך לאמו חייב בסוכה'.
*[אין משנה או תוספתא או
מדרש הלכה כזה]
'הכל חייבין בלולב*' לאיתויי מאי?
לאיתויי קטן היודע לנענע, דתנן [סוכה
פ"ג מ"טו]: 'קטן היודע לנענע חייב בלולב'.
'הכל חייבין בציצית'* לאיתויי מאי?
לאיתויי קטן היודע להתעטף, דתניא: 'קטן היודע להתעטף
חייב בציצית'.
'הכל חייבין בתפילין*' לאיתויי מאי?
לאיתויי קטן היודע לשמור תפלין, דתניא [דומה
למכילתא בא מסכת דפסחא פרשה יז ]: 'קטן היודע לשמור תפלין אביו
לוקח לו תפלין'
'הכל חייבין בראייה' [מכילתא
משפטים מסכת דכספא פרשה כ] לאיתויי מאי?
לאיתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין (אבל עבד גמור - פטור, דכתיב את פני האדון ה' [שמות כג,יז; לד,כג] - מי שאין לו אדון אלא הוא);
ולרבינא, דאמר מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מן
הראייה (בפרק קמא דחגיגה (דף ד.), ומייתי לה מסיפא
דמתניתין, דהתם קתני 'ועבדים שאינן משוחררין') - לאיתויי
חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני. (חיגר פטור מן הראייה, דרגלים כתיב - פרט לבעלי קבין.)
הניחא למאן דאמר (בפרק קמא דחגיגה (דף
ט.)) 'כולן
תשלומין זה לזה' (דהא דקתני התם 'חוגג והולך את
כל הרגל' - משום דכל שבעת הימים תשלומין זה לזה: שני לראשון, ושלישי לשני -
אלמא כל חד וחד חשיב באפי נפשיה: דהא אית להו תשלומין! ואיכא למימר דמאן דלא חזי
בראשון וחזי בשני חייב), אלא למאן דאמר כולן תשלומין לראשון (למי שהוא ראוי ומחוייב בראשון להקריב, ולא הקריב - מקריב כל שבעה, ומי שלא
נראה בראשון - שוב אינו חייב, דהא כולן אינן תשלומין אלא לראשון) - (מאי איכא למימר?) לאיתויי מאי?
לאיתויי סומא באחת מעיניו, ודלא כי האי תנא, דתניא: 'יוחנן
בן דהבאי אומר משום רבי יהודה: סומא באחת מעיניו פטור מן הראייה, שנאמר [שמות
כג,יז: שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדן ה']
יראה יראה ('יראה' כתיב, וקרינא יֵרָאֶה): כדרך שבא
לראות כך בא ליראות: מה לראות בשתי עיניו אף ליראות בשתי עיניו (כדרך שהקדוש ב"ה בא לראות אותך והוא שלם בשתי עיניו - כך בא ליראות
שיהא הוא נראה לך בשתי עיניך).
[## אבל איך לפרש את המליה
'אל': כל זכורך אל פני? וכיאפשר לפרש 'יִראֶה אֶל'? לכן אולי יש לומר שנלמד מהמילה 'יראו' מפסוק דומה: שמות כג,טו: את חג המצות תשמר שבעת ימים
תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב כי בו יצאת ממצרים ולא יראו פני ריקם – וכאן יאה לדרוש יִראוּ – יֵרָאוּ: כמו שרואים כך צריכים
להיראות; וכן במות פרק לד, פסוקים כ – יראה כל זכורך, פסוק כד - ולא יראו]
ואיבעית אימא לעולם לאיתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין,
ודקא קשיא לך דרבינא - לא קשיא: כאן במשנה ראשונה (קודם
שהודו בית הלל - היה בחזקת עבד), כאן במשנה אחרונה (אבל אחר שחזרו להודות - הואיל ובידינו לשחררו - כמשוחרר דמי, שאין רשות
רבו עליו, ולא קרינא ביה 'אדון אחר'), דתנן [גיטין
פ"ד מ"ה; עדויות פ"א מ"יג]: 'מי
שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד - דברי בית הלל;
אמרו להם בית שמאי: תיקנתם את רבו, ואת עצמו לא תיקנתם: לישא שפחה אינו יכול - בת
חורין אינו יכול; יבטל? והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר (ישעיהו
מה,יח) [כי כה אמר ה' בורא השמים הוא האלקים יצר הארץ ועשה הוא
כוננה] לא תוהו בראה לשבת יצרה [אני ה' ואין עוד]!
אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו;
וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי'.
'הכל חייבין בתקיעת שופר*' לאיתויי מאי?
לאיתויי קטן שהגיע לחינוך (פלוגתא
היא בפרק בתרא דיומא (דף פב.): חד אמר כבר (שית) [שמונה]
כבר (שבע) [תשע] וחד אמר כבר תשע כבר עשר שמחנכין אותו לשעות), דתנן 'אין
מעכבין את הקטן מלתקוע ביום טוב'.
'הכל חייבין במקרא מגילה*', 'הכל כשרין לקרות את
המגילה [מגילה פ"ב מ"ז]' -
לאיתויי
(ערכין ג,א)
מאי?
לאתויי נשים (שחייבות במקרא מגילה וכשרות לקרותה
ולהוציא זכרים ידי חובתם), וכדרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: נשים
חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת: yeshol@zahav.net.il
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקפלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .