דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
רש"י - באותיות מרים 10;
פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new
10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נדרים פט,ב)
ההוא גברא
דאיתסר הנייתא דעלמא עליה (דאמר "תיתסר הנייתא דעלמא
עליה) אי נסיב איתתא כי לא תנינא
הילכתא" (כלומר "תיתסר הנאת עולם עלי אם אקח אשה עד שאשנה
הלכות") - רהיט בגפא ותובליא
ולא אמצי למיתנא (‘גפא' קרי סולם שעולין בו באילן; 'תובליא' = חבל
שתולין בדקל ומושכין להם למטה הענפים שבהן התמרים; ומשל של בני אדם הוא: רץ למעלה
ולמטה לעסוק ולשנות הלכות, ולא איסתייעא מילתא; ואית דמפרש דהיינו בכפא: רץ
יחידי למעלה ולמטה כאדם שעולה בחבל באילן; ‘תובליא' = חבל, כדאמרינן בבבא בתרא (לג,ב):
מאן דנקט מגליא ותובליא ואמר אזיל ואגזור דיקלא דפלניא).
אתא רב אחא בר
רב הונא, ושבשיה [בלבל
אותו], ואינסיב
איתתא,
(נדרים צ,א)
ושרקיה טינא (טח
פניו בטיט כדי שלא יכירהו רב חסדא, כאילו היה אדם אחד שנדר שלא ישא אשה, כדי שיתיר
לו, דאפשר אילו היה מכירו - לא היה מתיר לו) [הר"ן מפשר שלכלך אותו בטיט, שהיה
זקוק לכובס] ואתייה לקמיה דרב חסדא [להתיר
את נדרו].
אמר רבא: מאן
חכים למיעבד כי הא מילתא (שדקדק בכך שהשיאו אשה קודם שישאל
על נדרו, כדי שיחול הנדר עליו קודם שאלה, דקסבר כרבי נתן, דאמר: לא יפר הואיל ולא
חל הנדר, דרבי נתן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא) אי לאו דרב אחא בר רב הונא, דגברא רבה הוא, דקסבר דכי
היכי דפליגי רבנן ורבי נתן בהפרה - הכי נמי פליגי בשאלה (שאין
נשאלין לחכם עד שיהא הנדר חל עליו);
ורב פפי אמר:
מחלוקת בהפרה: דרבי נתן סבר אין הבעל מיפר אלא אם כן חל נדר, דכתיב (ישעיהו
כד,כג) וחפרה הלבנה [ובושה
החמה, כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלם ונגד זקניו כבוד] (דכתיב וחפרה
הלבנה, והאי 'וחפרה' הכי משמע: אימתי הוי הפרה - בזמן ש'חל בנה'
'בנה' היינו נדר; רבי נתן לטעמיה, דאמר: הנודר כאילו בנה במה, והמקיימו כו' והיינו
'חל בנה': חל בנין הנדר.
ענין אחר: מסיפיה דקרא וחפרה
הלבנה ובושה החמה – כדכתיב: והיה אור הלבנה כאור החמה
ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבש
יקוק את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא [ישעיהו ל,כו]
דבההיא שעתא - חפרה נהורא דהלבנה דעד השתא, כי מלך
ה' צבאות על ישראל - ולא קודם שימלך; והוא הדין גבי נדר: מכי חל עליה - הוא
דמיפר, ולא קודם שיחול);
ורבנן סברי:
בעל מיפר אף על פי שלא חל נדר, דכתיב (איוב ה,יב) מפר מחשבות ערומים [ולא תעשנה
ידיהם תשיה] (דמשמע
מפר אפילו מחשבה בעלמא אף על פי שלא חל הנדר עדיין); אבל בשאלה (אבל בנדרים שצריך שאלה לחכם) - דברי הכל אין חכם מתיר כלום אלא אם כן חל נדר,
דכתיב [במדבר ל,ג: איש כי ידר נדר לה' או
השבע שבעה לאסר אסר על נפשו]
לא יחל דברו [ככל היצא מפיו יעשה] (דמשמע: כל זמן שאין שם מעשה בנוי
אלא דיבור בעלמא, שעדיין לא חל הנדר - לא יחל החכם; והאי דדרשינן מיניה 'הוא אינו
מוחל אבל אחרים מוחלין לו' - בזמן שחל הנדר קאמר).
לימא מסייע ליה
(לרב פפי דאילו בשאלה דברי הכל אינו [מתיר] עד שיחול הנדר): '"קונם שאיני נהנה לפלוני, ולמי שאשאל
עליו" (כלומר: אם אשאל עליו לשום חכם להתיר לי - יהא עלי
קונם מה שאני נהנה לאותו חכם):
נשאל על הראשון ואחר כך נשאל על השני' ואי אמרת 'נשאל אף על פי שלא חל נדר' (דנשאלין
לחכם עד שלא חל הנדר) - אי בעי (למישאל) על האי (על המודר ברישא) ניתשיל ברישא, אי בעי (מיתשיל) על האי (על חכם ברישא) ניתשיל ברישא!
ומי ידע אי האי
קמא אי האי בתרא (מאי 'נשאל' דקאמר סתמא, דמשמע או על החכם או על מודר)?
אלא לימא מסייע
ליה (מהכא): '"קונם
שאיני נהנה לפלוני (דחל עליה נדר לאלתר, ו)הריני נזיר לכשאשאל עליו" - נשאל על נדרו (שחל
עליו) ואחר כך נשאל על נזרו (נמי,
שלא חל עד שישאל עליו)', ואי אמרת
'נשאל (לחכם נמי) אף
על פי שלא חל נדר' (וכי היכי דפליגי בהפרה - פליגי בשאלה, ובדין הוא
דלרבנן חל נזירותו) - אי בעי על
נדרו איתשיל ברישא אי בעי על נזרו איתשיל ברישא (דליזיל
לחכם לישאל על נזירותו תחילה ואחר כך על נדרו)!?
רבי נתן היא.
אמר רבינא: אמר לי מרימר: הכי אמר אבוך משמיה דרב פפי: מחלוקת בהפרה, אבל בשאלה דברי הכל מפר ואף על פי שלא חל נדר, דכתיב 'לא יחל דברו'.
(נדרים צ,ב)
למימרא דלא הוה
ביה מעשה (כלומר: דלא הוה צריך למיעבד האי דעבד רב אחא בר רב הונא
מההוא גברא דאתייה לקמיה דרב חסדא).
מיתיבי: '"קונם
שאיני נהנה לפלוני, ולמי שנשאל עליו" - נשאל על הראשון ואחר כך נשאל על השני'
– אמאי? אי בעי על האי ניתשיל ברישא ואי בעי על האי ניתשיל ברישא?
מי יודע הי
ראשון (דילמא האי דקאמר 'דנשאל על הראשון' - על ההוא דלא חל הנדר,
אף נשאל עליו קאמר) והי שני?
מיתיבי: '"קונם
שאיני נהנה, והריני נזיר לכשאשאל עליו - נשאל על נדרו ואחר כך נשאל על נזרו',
ואמאי? אי בעי על נדרו ניתשיל ברישא ואי בעי על נזרו ניתשיל ברישא? (ואי
אמרת דנשאל לחכם לדברי הכל אף על גב דלא חל הנדר - הא מני? דלא כרבי נתן ודלא
כחכמים)?
תיובתא.
משנה:
בראשונה היו
אומרים: שלש נשים יוצאות (בעל כרחו של בעל) ונוטלות כתובה:
1)
האומרת "טמאה
אני לך" ("בא עלי אדם אחד וטימאני לך", ובאונס קאמר,
באשת כהן - דבאונס נמי אסורה לו, ולהכי נוטלת כתובתה, דלא פשעה; דאי באשת ישראל -
אינה יוצאה, דאנוסה מותרת לו, כדנפקא לן (כתובות נא,ב)
מ'והיא לא נתפשה' [במדבר
ה,יג]; דאי ברצון קמיירי - אפילו לישראל אסורה, ואין לה כתובה דהא
פשעה; ובגמרא מפרש לה הכי),
2) "שמים ביני לבינך" (שאינו מזריע דדבר זה אינו גלוי לבריות אלא לשמים),
3) ו"נטולה אני מן היהודים";
חזרו לומר שלא
תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה.
האומרת
"טמאה אני לך" - תביא ראיה לדבריה; "השמים ביני לבינך" - יעשו
דרך בקשה (יבקשו הימנו שיפטרנה בגט כראוי, ואין מכריחין אותו); ו"נטולה אני מן היהודים" - יפר
לחלקו, ותהא משמשתו, ותהא נטולה מן היהודים.
גמרא:
איבעיא להו:
אמרה לבעלה "טמאה אני" - מהו שתאכל בתרומה (כיון דלא
מפקינא לה מיניה כל כמה דלא אתו סהדי דאמרי נאנסה)?
רב ששת אמר:
אוכלת, שלא תוציא לעז על בניה (דאי אמרת 'לא תאכל בתרומה' - אתו
למימר דבניה פסולין מן הכהונה, דהרי בני אנוסה נינהו, שהרי נפסלה מן התרומה מחמת
אונס);
רבא אמר: אינה
אוכלת: אפשר דאכלה חולין (דהואיל דאפשר בתקנתא - לא ספינא
לה תרומה).
אמר רבא: ומודה
רב ששת שאם נתארמלה (או נתגרשה) - שאינה אוכלת (דהשתא ליכא לעז, דמימר אמרי: השתא לאחר גירושין הוא
דאיתניסא): מידי הוא טעמא אלא משום
תוציא לעז על בניה, נתארמלה ונתגרשה - אמרי השתא דאיתניסא.
אמר רב פפא:
בדיק לן רבא: אשת כהן שנאנסה (בעדים כו'; מתניתין לא מיתוקמא
אלא באשת כהן שנאנסה, ובין למשנה ראשונה ובין למשנה אחרונה יש לה כתובה) יש לה כתובה או אין לה כתובה?: כיון דאונס לגבי
כהן - כרצון לגבי ישראל דמי, אין לה כתובה? או דילמא מצי אמרה ליה "אנא הא
חזינא [אני ראויה לבעלי מצד עצמי],
(נדרים צא,א)
וגברא [בגלל
שהוא כהן] הוא דנסתחפה שדהו [ולכן
מגיע לי כתובה]?
ואמרינן ליה:
מתניתין היא: 'האומרת "טמאה אני לך" - יש לה כתובה' במאי
עסקינן?: אילימא באשת ישראל: אי ברצון - כלום יש לה כתובה? ואי באונס - מי קא
מיתסרא על גברא? ואלא באשת כהן: אי ברצון - כלום יש לה כתובה? מי גרעה מאשת ישראל
ברצון? אלא לאו - באונס, וקתני 'יש לה כתובה'!
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)
מקרא באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com