דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
רש"י - באותיות מרים 10;
פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new
10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נדרים פח,ב)
משנה:
'(במדבר
ל,י) ונדר אלמנה וגרושה [כל אשר
אסרה על נפשה] יקום עליה – כיצד (באיזה ענין אמר קרא ש'נדר
אלמנה וגרושה יקום עליה')?
אמרה
"הריני נזירה לאחר שלשים יום" (ובשעת שנדרה היתה אלמנה או
גרושה) - אף על פי שנשאת בתוך שלשים
יום (קודם שיחול הנדר עליה, ואיכא למימר: הואיל ולא חל הנדר עליה
- יפר לה בעל) (אפילו
הכי) אינו יכול להפר (דבתר
אמירה אזלינן והוי להו 'קודמין', ואין הבעל מפר בקודמין).
(נדרים
פט,א)
[המשך
המשנה]
'נדרה והיא
ברשות הבעל (שהיתה נשואה) - מפר לה' (והפר לה בעל)
– (והשתא מפרש) כיצד
(נדרה)?
אמרה
"הריני נזירה לאחר שלשים" (והפר לה בעל) - אף על פי שנתאלמנה או נתגרשה בתוך שלשים - הרי
זה מופר (ואף על גב דאיכא למימר 'הואיל ובשעת הנדר דינו שיחול, וכבר
יצאה לרשות עצמה, ולא תועיל בו הפרה - להכי אשמעינן דהרי זה מופר, דאחר שעת אמירה
קאזלינן; ואשמעינן [המשנה שני מקרים:]
היכא דבאה ברשות עצמה בשעת הנדר והיכא דהיא ברשות אחרים נמי).
נדרה בו ביום
ונתגרשה בו ביום החזירה בו ביום - אינו יכול להפר.
זה הכלל (מפרש
בגמרא לאיתויי מאי): כל שיצאה לרשות
עצמה שעה אחת - אינו יכול להפר.
גמרא:
תניא: 'אלמנה
וגרושה שאמרה "הריני נזירה לכשאנשא", ונשאת: רבי ישמעאל אומר: יפר (דהפרה
מועלת בו, הואיל ולא חל הנדר עד שנכנסה לרשות בעלה), ורבי עקיבא אומר: לא יפר (דבתר
קבלת הנדר אזלינן)'.
וסימנא ילל"י (כלומר
בבא ראשונה [לעיל] תני יפר,
והדר לא יפר, בבא אחרונה [להלן]
תני לא יפר והדר יפר).
אשת איש
שאמרה (בזמן שהיא אשת איש) "הריני נזירה לכשאתגרש", ונתגרשה: רבי ישמעאל
אומר: לא יפר (אין הפרה מועלת בו, הואיל ובשעה שהנדר חל הויא ברשות
עצמה), ורבי עקיבא אומר: יפר (דבשעת
קבלת הנדר הויא ברשות הבעל);
אמר רבי
ישמעאל: הרי הוא אומר (במדבר ל,י) ונדר אלמנה וגרושה [כל
אשר אסרה על נפשה יקום עליה] -
עד שיהא נדר (כלומר: קיום הנדר) בשעת אלמנות וגרושין'!
רבי עקיבא סבר:
הרי הוא אומר (שם) 'כל אשר אסרה על נפשה' - עד שיהא איסורי נדר (קבלת
הנדר) בשעת אלמנות וגרושין (והכי
נמי דייקינן במתניתין: כל אשר אסרה, ורבי עקיבא היא).
אמר רב חסדא:
מתניתין - רבי עקיבא היא.
אביי אמר:
אפילו תימא רבי ישמעאל: מתניתין תליא נפשה ביומי, ברייתא תליא נפשה בנישואין: שלמו
יומי ולא נתגרשה, שלמו יומי ולא מיתנסבא ([לכאורה
גירסת רש"י בסדר הפוך: שלמו יומי ולא מיתנסבא, שלמו יומי ולא נתגרשה, ולפי
סדר זה פירש:] מתניתין
בדין הוא היכא דנדרה כשהיא אלמנה, ותלתה נדרה בימים: 'עד לאחר שלשים יום' -
אהכי קאמר 'אינו יכול להפר', דליכא למימר 'כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת', דלא
מסקא אדעתא דתינשא בתוך הזמן; אהכי אינו יכול להפר: דאימור: זימנין דשלמו כל שלשים
יום ולא ניסת; וכי נדרה נמי ברשות בעלה ותלתה נדרה בימים - דין הוא שיפר - איכא
למימר כל הנודרת כו', ולא מסקא אדעתא שתתגרש, דזימנין דשלמו יומי ולא מיגרשא, ואם
הפר - הרי זה מופר; ודידי נמי: היכא דתלתה נדרה בנישואין - אהכי יפר, דעל דעת בעלה
נדרה, והיכא דתלתה נדרה בגירושין ליכא למימר דתלתה עצמה בבעלה, ואהכי לא יפר).
'זה הכלל'
דקתני (באידך פירקין (לעיל עא,א)) גבי נערה המאורסה (זה הכלל
כל שלא יצאה לרשות עצמה כו') -
לאיתויי הלך האב עם שלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל בנערה המאורסה,
דאביה ובעלה מפירין נדריה (דהתם לא יצאה לרשות עצמה, דאביה
ובעלה מפירין נדריה);
'זה הכלל'
דקתני גבי (הכא) 'ואלו
נדרים' (דמשמע דיוצאת לרשות עצמה) - לאיתויי מסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב
לשלוחי הבעל (ולא הלך הוא עמהם, דאותה שעה יצאה מרשות האב [ו]עד
שהגיעה לרשות הבעל ויצאה לרשות עצמה, ואין הבעל מיפר נדריה), שאין הבעל מיפר בקודמין.
משנה:
תשע נערות
נדריהן קיימין (שאין יכול להפר להן): 1)בוגרת והיא יתומה (בשעת הנדר היתה בוגרת וכבר
היתה יתומה מבעלה, כלומר: יתומה דמתניתין - יתומה בחיי האב, כדמפרשי רבנן בגמרא:
דיתומה דשייך למימר בבעל כבאב; דיקא נמי היכא דתני מיתת האב - תני לה בפירוש
'בוגרת ומת אביה'), 2)נערה ובגרה [ע"פ
הב"ח] והיא יתומה,
(נדרים פט,ב)
[המשך
המשנה]
3)נערה שלא בגרה והיא יתומה, 4)בוגרת ומת אביה, 5)נערה בוגרת ומת אביה, 6)נערה שלא בגרה ומת אביה, 7)נערה שמת אביה ומשמת אביה בגרה, 8)בוגרת ואביה קיים, 9)נערה בוגרת ואביה קיים.
רבי יהודה
אומר: אף המשיא בתו הקטנה, ונתאלמנה או נתגרשה וחזרה אצלו - עדיין היא נערה.
[לפשט
המשנה עיין תפארת ישראל.]
גמרא:
אמר רב יהודה
אמר רב: זו (דקתני תשע) דברי רבי יהודה, אבל חכמים אומרים: שלש נערות נדריהן קיימין (וכולהו
תשע דמתניתין נכללות בהני שלש):
בוגרת, ויתומה, ויתומה בחיי האב.
[## כיצד
אפשר לומר כן, כאשר המשנה מביאה את רבי יהודה כמוסיף על התשע? שלא כרש"י, על
פי המאירי: ת"ק של המשנה הוא רבי מאיר; רבי יהודה מוסיף עליו; ואמר רב יהודה
אמר רב: המשנה – דברי רבי מאיר ורבי יהודה, אבל חכמים אומרים שלש...
והר"ן אומר במשנה: הנך תשע
– כולהו איתנהו בכלל תלת, דהיינו: יתומה בסחיי האב, ויתומה ממש, ובוגרת; דבכל חד
מהנך תלתא גווני היא יוצאה מרשות אביה; ורבנן לא מנו אלא הנך תלתא דאמרן, כדאיתא
בגמרא; אלא דרבי יהודה [צריך לומר לפי המאירי:
רבי מאיר] פליג
כל חד מהני תלת גווני לתלתא. ואמרינן בירושלמי שאף רבי יהודה לא אמרה אלא לחדד בהן
את התלמידים.
משנה:
"קונם
שאיני נהנה לאבא ולאביך אם עושה אני על פיך", "שאיני נהנית לך אם עושה
אני על פי אבא ועל פי אביך" ([גירסת רש"י:] קונם שאיני עושה לאבא
ולאביך: כלומר: שאני נותן להם יהא עליהם קונם) הרי זה יפר (הרי זה יכול להפר: אף על
גב דלאו נדרי עינוי נפש אינון, דלאו כל כמיניה לאפקועי שיעבודא מינה - אפילו הכי
דברים שבינו לבינה הויין, ויכול להפר; כלומר: הרשות בידו).
גמרא:
תניא: '"שאיני
נהנית לאבא ולאביך אם אני עושה לפיך" - רבי נתן אומר: לא יפר (דקסבר:
הואיל ועדיין לא חל הנדר: שכל זמן שלא עשתה לפי בעלה ולא שימשתו - אינה אסורה
לאביה ולאביו, ולא יפר); וחכמים
אומרים: יפר (אף על פי שעדיין לא חל הנדר עליה);
"נטולה
אני מן היהודים אם משמשתך" - רבי נתן אומר: לא יפר, וחכמים אומרים: יפר'.
ההוא גברא
דאיתסר הנייתא דעלמא עליה (דאמר "תיתסר הנייתא דעלמא
עליה) אי נסיב איתתא כי לא תנינא
הילכתא" (כלומר "תיתסר הנאת עולם עלי אם אקח אשה עד שאשנה
הלכות") - רהיט בגפא ותובליא
ולא אמצי למיתנא (‘גפא' קרי סולם שעולין בו באילן; 'תובליא' = חבל
שתולין בדקל ומושכין להם למטה הענפים שבהן התמרים; ומשל של בני אדם הוא: רץ למעלה
ולמטה לעסוק ולשנות הלכות, ולא איסתייעא מילתא; ואית דמפרש דהיינו בכפא: רץ
יחידי למעלה ולמטה כאדם שעולה בחבל באילן; ‘תובליא' = חבל, כדאמרינן בבבא בתרא (לג,ב):
מאן דנקט מגליא ותובליא ואמר אזיל ואגזור דיקלא דפלניא).
אתא רב אחא בר
רב הונא, ושבשיה [בלבל
אותו], ואינסיב
איתתא,
(נדרים צ,א)
ושרקיה טינא (טח
פניו בטיט כדי שלא יכירהו רב חסדא, כאילו היה אדם אחד שנדר שלא ישא אשה, כדי שיתיר
לו, דאפשר אילו היה מכירו - לא היה מתיר לו) [הר"ן מפשר שלכלך אותו בטיט, שהיה
זקוק לכובס] ואתייה לקמיה דרב חסדא [להתיר
את נדרו].
אמר רבא: מאן
חכים למיעבד כי הא מילתא (שדקדק בכך שהשיאו אשה קודם שישאל
על נדרו, כדי שיחול הנדר עליו קודם שאלה, דקסבר כרבי נתן, דאמר: לא יפר הואיל ולא
חל הנדר, דרבי נתן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא) אי לאו דרב אחא בר רב הונא, דגברא רבה הוא, דקסבר דכי
היכי דפליגי רבנן ורבי נתן בהפרה - הכי נמי פליגי בשאלה (שאין
נשאלין לחכם עד שיהא הנדר חל עליו);
ורב פפי אמר:
מחלוקת בהפרה: דרבי נתן סבר אין הבעל מיפר אלא אם כן חל נדר, דכתיב (ישעיהו
כד,כג) וחפרה הלבנה [ובושה
החמה, כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלם ונגד זקניו כבוד] (דכתיב וחפרה
הלבנה, והאי 'וחפרה' הכי משמע: אימתי הוי הפרה - בזמן ש'חל בנה'
'בנה' היינו נדר; רבי נתן לטעמיה, דאמר: הנודר כאילו בנה במה, והמקיימו כו' והיינו
'חל בנה': חל בנין הנדר.
ענין אחר: מסיפיה דקרא וחפרה
הלבנה ובושה החמה – כדכתיב: והיה אור הלבנה כאור החמה
ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבש
יקוק את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא [ישעיהו ל,כו]
דבההיא שעתא - חפרה נהורא דהלבנה דעד השתא, כי מלך
ה' צבאות על ישראל - ולא קודם שימלך; והוא הדין גבי נדר: מכי חל עליה - הוא
דמיפר, ולא קודם שיחול);
ורבנן סברי:
בעל מיפר אף על פי שלא חל נדר, דכתיב (איוב ה,יב) מפר מחשבות ערומים [ולא תעשנה
ידיהם תשיה] (דמשמע
מפר אפילו מחשבה בעלמא אף על פי שלא חל הנדר עדיין); אבל בשאלה (אבל בנדרים שצריך שאלה לחכם) - דברי הכל אין חכם מתיר כלום אלא אם כן חל נדר,
דכתיב [במדבר ל,ג: איש כי ידר נדר לה' או
השבע שבעה לאסר אסר על נפשו]
לא יחל דברו [ככל היצא מפיו יעשה] (דמשמע: כל זמן שאין שם מעשה בנוי
אלא דיבור בעלמא, שעדיין לא חל הנדר - לא יחל החכם; והאי דדרשינן מיניה 'הוא אינו
מוחל אבל אחרים מוחלין לו' - בזמן שחל הנדר קאמר).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)
מקרא באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com