דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך נדרים פרק אחד עשר 'ואלו נדרים'

נדרים דף פח

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נדרים פז,ב)

משנה:

"יודע אני שיש נדרים (שאדם יכול לנדור), אבל איני יודע שיש מפירין (ששום אדם בעולם יכול להפר נדר)" (ואחר כן נודע לו שהפרה מועלת) – יפר (יפר לה לאחר זמן כשנודע שיכול להפר: דכיון דלא היה יודע שיכול להפר - מעיקרא לא קרינן ביה 'ביום שמעו' אלא השתא, באותו יום שנודע לו שיכול להפר לה).

"יודע אני שיש מפירין (שהפרה מועלת לנדר), אבל איני יודע שזה נדר (איני יודע אם נדר זה נדר גמור הוא)", (ונמנע ולא הפר בו ביום): רבי מאיר אומר: לא יפר (לא יפר לאחר זמן, לכשנודע לו שנדר הוא, וצריך הפרה: דהואיל והוא ידע בטיב הפרה ולא הפר -  פושע הוא: מאי טעמא [ע"פ הב"ח]? אי נדר הוא - שפיר עביד דמפר, אי לאו נדר הוא - מאי איכפת ליה מאי דהפר!? ואיכא מקצת שמיעה ככל שמיעה); וחכמים אומרים: יפר (הואיל ולא הוברר הדבר; ואע"ג דאיכא מקצת שמיעה - אינה ככל שמיעה. חכמים דמתניתין היינו רבי יהודה).

 

גמרא:

ורמינהו '[במדבר לה,כג: או בכל אבן אשר ימות בה] בלא ראות [ויפל עליו וימת - והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו] - פרט לסומא (שהרג בשוגג, שאינו גולה, דאמר 'בלא ראות': זה שהרגו לא ראהו, דאילו ראהו לא היה הורגו - מכלל דיש ספק בידו לראות ואינו רואה דאינו גולה, (דאמר) [דסד"א] מקצת ידיעה לסומא - באובנתא דליבא תליא, דרוב סומין מבינים לקול הברה מהיכן היא יוצאה, ואותה קצת ידיעה בכלל ידיעה היא, דקרא לא מיירי אלא היכא דידע לחבריה דהוה התם אלא דלא מיכוין למיקטליה, [מכאן בדף פח,א] כדכתיב 'ואשר יבא את רעהו ביער' [דברים יט,ה] דהוה ידיע ליה, (אבל) סומא - אף על פי שלא ראהו ששם הוא - על ידי שמיעה ידע שהוא לשם, ונימא דחייב גלות! להכי איצטריך קרא 'בלא ראות' - פרט לסומא, דאינו חייב גלות) - דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר: (בלא ראות:) לרבות את הסומא (שגולה)! (דהא אינו רואה; והיינו דאיצטריך קרא לרבויי מי שהוא בלא ראות - בלא ראיית העין, דלא אמר מקצת ידיעה בכלל ידיעה; ונימא דהואיל ומקצת ידיעה לאו בכלל ידיעה - לא יהא גולה; להכי איצטריך לן ריבויא דקרא לחייבו גלות)' (וקשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר : דבמתניתין קאמר רבי מאיר מקצת ידיעה בכלל ידיעה, ולא יפר, והכא קאמר לה: לא אמרינן מקצת ידיעה בכלל ידיעה)!?

[הר"ן בהמשך ד"ה רבי מאיר: ונראה לי דסבירא לן דלאו מקרא דייקי הכי רבי יהודה ורבי מאיר, דקרא משמע הכי ומשמע הכי, אלא מר אמר סבריה ומר אמר סבריה, וכל אחד מסמיך ליה אקרא באסמכתא בעלמא ...]

 

(נדרים פח,א)

אמר רבא: (לא קשיא:) הכא מעניניה דקרא והכא מעניניה דקרא (גבי רוצח: לאו במקצת ידיעה בכלל ידיעה פליגי, אלא מדיוקא דקרא דדייק הכי): רבי יהודה סבר: גבי רוצח כתיב (דברים יט,ה) ואשר יבא את רעהו ביער [לחטב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת - הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי] כל דבר מיעל ליער (כל מי שיכול ליכנס ליער – גולה), וסומא נמי בר מיעל ליער הוא (ואפילו סומא במשמע), ואי אמרת 'בלא ראות' לרבות את הסומא – מ'יער' נפקא ליה (ואתא 'בלא ראות' - דלא איצטריך, דכי היכי דמתרבי מ'בלא ראות' - מתרבי נמי מ'יער', והוי רבוי אחר רבוי, ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט)! אלא שמע מינה 'בלא ראות' פרט לסומא (ו'בלא ראות' ממעט לסומא);

רבי מאיר סבר: כתיב [דברים יט,ד: וזה דבר הרצח אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו] בבלי דעת [והוא לא שנא לו מתמל שלשם] - כל דבר מידע (כלומר: כל שיש לו ידיעה: כשזורק אבן להיכן נופלת), וסומא לאו בר מידע הוא; ואי אמרת 'בלא ראות' - פרט לסומא (דאינו גולה הוי מיעוט אחר מיעוט), מ'בלי דעת' נפקא ליה! אלא שמע מינה 'בלא ראות' - (דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות) לרבות את הסומא (ואתא בלא ראות ומרבה סומא).   

 

 

משנה:

המדיר הנאה מחתנו, והוא רוצה לתת לבתו מעות, אומר לה "הרי המעות האלו נתונין לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן, אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיך".

 

גמרא:

אמר רב: לא שנו (דיכול ליתן לה אף על גב דהוא מודר הנאה ממנו) אלא דאמר לה (בענין זה): "( אין לך רשות בהן אלא) מה שאת נושאת ונותנת בפיך (מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך)" (דכיון דאמר לה הכי לא קנה בעל ויכול ליהנות מהן דמשל אשתו הוא אוכל), אבל אמר "מה שתרצי עשי" - (אף על גב דאמר לה ש"אין לבעליך רשות בהן") קנה יתהון בעל (דמי כמי שקנה הבעל מיד האב, דיד אשה כיד בעלה וכמי שנתן לחתנו דמי, שהרי הרשה לה בהן לעשות מהם כל דבר, ואסור הבעל בהן);

ושמואל אומר: אפילו אמר "מה שתרצי עשי" - לא קנה יתהון בעל (קסבר לא אמרינן 'יד אשה כיד בעלה').

 

מתקיף לה רבי זירא:

 

( נדרים פח,ב)

כמאן אזלא הא שמעתא דרב (דמתרץ למתניתין דיד אשה כיד בעלה)? - כרבי מאיר, דאמר (בעלמא) 'יד אשה כיד בעלה'? ורמינהו (במשנה עירובין [פ"ז מ"ו]: וסתם מתניתין רבי מאיר): 'כיצד משתתפין במבוי? מניח את החבית ואומר "הרי זה לכל בני מבוי" ומזכה להן על ידי עבדו ושפחתו העברים ועל ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי אשתו[1]' ואי אמרת קנה יתהון בעלה - עירוב לא נפיק מרשותיה דבעל?

אמר רבא: אף על גב דאמר רבי מאיר 'יד אשה כיד בעלה' - מודה רבי מאיר לענין שיתוף: דכיון דלזכות לאחרים הוא - מיד בעלה זכיא (כלומר: כיון דבעל, דעתו הוי לזכות לאחרים על ידי אשתו - נמי יצא מיד בעלה, ואין לו רשות בהן כלום, ואהכי מזכי להו על ידה; אבל בעלמא: כגון דיהיב מתנה לאשתו - אימא לך דיד אשה כיד בעלה).

 

איתיביה רבינא לרב אשי: 'אלו (גבי שיתוף מבוי קמיירי שמזכה משלו לכל בני מבוי) שזכין להן [על ידי] בנו ובתו הגדולים (שכבר יצאו מרשותו, אבל לא על ידי בנו ובתו הקטנים [כדלהלן], שידן כידו) ועבדו ושפחתו העברים; ואלו שאין זכין להן: [על ידי] בנו ובתו הקטנים ועבדו ושפחתו הכנענים ואשתו' (וכן לא על ידי אשתו; אלמא לרבי מאיר אפילו על ידי שיתוף - יד אשה כיד בעלה דמיא)!

אלא אמר רב אשי: מתניתין (דלעיל, דקאמר דיכול לזכות לכל בני מבוי על ידי אשתו) - בשיש לה (לאותה אשה) חצר באותו מבוי עסקינן (שאין חצרה זקוקה לבעלה), דמגו דזכיא לנפשה (לההוא חצר) - זכיא לאחריני (את השיתוף).

 

 

משנה:

'(במדבר ל,י) ונדר אלמנה וגרושה [כל אשר אסרה על נפשה] יקום עליה – כיצד (באיזה ענין אמר קרא ש'נדר אלמנה וגרושה יקום עליה')?

אמרה "הריני נזירה לאחר שלשים יום" (ובשעת שנדרה היתה אלמנה או גרושה) - אף על פי שנשאת בתוך שלשים יום (קודם שיחול הנדר עליה, ואיכא למימר: הואיל ולא חל הנדר עליה - יפר לה בעל) (אפילו הכי) אינו יכול להפר (דבתר אמירה אזלינן והוי להו 'קודמין', ואין הבעל מפר בקודמין).

 

 

(נדרים פט,א)

[המשך המשנה]

'נדרה והיא ברשות הבעל (שהיתה נשואה) - מפר לה' (והפר לה בעל) – (והשתא מפרש) כיצד (נדרה)?

אמרה "הריני נזירה לאחר שלשים" (והפר לה בעל) - אף על פי שנתאלמנה או נתגרשה בתוך שלשים - הרי זה מופר (ואף על גב דאיכא למימר 'הואיל ובשעת הנדר דינו שיחול, וכבר יצאה לרשות עצמה, ולא תועיל בו הפרה - להכי אשמעינן דהרי זה מופר, דאחר שעת אמירה קאזלינן; ואשמעינן [המשנה שני מקרים:] היכא דבאה ברשות עצמה בשעת הנדר והיכא דהיא ברשות אחרים נמי).

נדרה בו ביום ונתגרשה בו ביום החזירה בו ביום - אינו יכול להפר.

זה הכלל (מפרש בגמרא לאיתויי מאי): כל שיצאה לרשות עצמה שעה אחת - אינו יכול להפר.

 

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

 

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)

מקרא באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com