דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
רש"י - באותיות מרים 10;
פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new
10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נדרים פה,ב)
אלא אמר רב
הונא בריה דרב יהושע: באומרת "יקדשו ידי לעושיהן", דידים הא איתנהו
בעולם (דהיינו אוסר פירות חבירו עליו).
וכי אמרה הכי –
קדשה (ומי מקדשן)?
והא משעבדן ידיה לבעל (דהשתא הוי דומיא דאוסר פירות חבירו על חבירו)!?
דאמרה "לכי
מגרשה (יקדשו)" (דכל
זמן שהיא ברשותו אינו אוסרתן; ואהכי - אי לא מיפר מהשתא - חיילא קדושה עלייהו, ואי
מגרשה והדר נסיב לה - מיתסרן עליו מעשה ידיה).
השתא מיהת לא
מגרשה, וממאי (ואף על גב דאיתה תחת הבעל) דכי אמרה הכי מהניא?
(נדרים פו,א)
אמר רבי אילא: ומה
אילו אומר לחבירו "שדה זו שאני מוכר לך (כלומר
שעדיין היא בידו להקדישה, שלא החלטתיה לך מכל וכל), לכשאקחנה (לכשאחזור ואקחנה) ממך תקדיש" - מי לא קדשה (מי
לא חייל שם קדושה עלה לכשיקחנה מזה? הכא נמי, גבי האי איתתא: כי אמרה "יקדשו
ידי לעושיהן" - לאחר שתתגרש דודאי חיילא עלייהו שם קדושה)?
מתקיף לה רבי
ירמיה: מי דמי (כלומר: מי דמיא מילתא דאשה למילתיה דהאי גברא)? "שדה זו שאני מוכר לך" (הכא
האי גברא דמזבן שדה זו) - השתא
בידיה היא (אכתי בידיה היא, שעדיין לא מכרה; ודיקא נמי דקתני "שאני
מוכר לך" ולא קתני "שמכרתי"; להכי יכול להקדישה לכשתחזור ותבא
לרשותו), (אבל) אשה (הא איתתא, כי מקדשא מעשה
ידיה) - בידה להקדיש מעשה ידיה (כלום
יש בידה שום כח)? (והלכך
אף על גב דאמר גבי מוכר שדה, שיכול להקדישה לכשתבא לרשותו - גבי אשה לא אמר.) (אלא) הא (דאשה) לא דמי אלא לאומר לחבירו "שדה זו שמכרתי לך,
לכשאקחנה ממך תקדיש" - מי קדשה? (וכי היכי דהתם לא קדשה, משום דלא
קיימא שדה ברשותיה, שהרי כבר מכרה - הכא נמי לגבי הך איתתא: לא קדשי מעשה ידיה).
מתקיף לה רב
פפא: מי דמי? גבי זבינא - פסיקא מילתייהו (דגופה לפירות בידא דלוקח), גבי אשה מי פסיקא מילתא (מי הויא
גופה לבעל)? (והתם גבי
אשה דינא היא דתיקדוש) הא לא דמי
אלא לאומר לחבירו "שדה זו שמשכנתי לך לכשאפדנה ממך תקדיש" (דהתם
אע"ג דלא קדשה השתא) - מי לא
קדשה (קדשה לקמיה)!?
(הכי נמי גבי אשה).
מתקיף לה רב
שישא בריה דרב אידי: מי דמי? שדה בידו לפדותו (כל אימת
דבעי, אהכי מצי לאקדושה מהשתא), אשה
בידה להתגרש (בתמיה)?
(והואיל ואין בידה להתגרש לא חייל הקדש אמעשה ידיה לכשתתגרש)! הא לא דמיא אלא לאומר לחבירו "שדה זו
שמשכנתי לך לעשר שנים - לכשאפדנה ממך תקדיש" מי לא קדשה (דהשתא
אין בידו לפדותה עד עשר שנים, ולכשיפדנה קדשה, דחייל עלה קדושה מהשתא)!? (הכא נמי גבי אשה: אף על גב דאין
בידה לגרש עצמה - כי מיגרשא חיילא קדושה על מעשה ידיה).
מתקיף לה רב
אשי: מי דמי? התם קיץ (גבי שדה איכא זמן קצוב: לעשר שנים; וכיון דאיכא זמן
קצוב - דמי כאילו יש בידו לפדותה לאלתר), אשה מי אית לה קיצותא (לידע אימתי תתגרש)?
(נדרים פו,ב)
אלא אמר רב
אשי: (לעולם באומרת "יקדשו ידי לעושיהם" - לכי מתגרשה,
כדתריצנא לעיל; ודקאמרת: כי אמרה הכי - מי מהניא? אין:) שאני קונמות (היינו הקדש) דכי קדושת הגוף דמי (דלא סגי
להו בפדיון, כקדשי מזבח דאין להם פדיון), וכדרבא, דאמר רבא: 'הקדש, חמץ, ושחרור - מפקיעין מידי שעבוד' (ובהקדש
דקדושת הגוף קמיירי: שאם היה לו בהמה, ועשתה אפותיקי לבעל חובו, ואחר כך הקדיש -
אפילו בסתם - חיילא עלה קדושת הגוף, ואין לו לבעל חובו שום שעבוד עלה; והיינו
טעמא: משום דהוי דבר הראוי למזבח, דחייל עלה קדושת הגוף; אבל אם היו לו נכסים
אחרים ששעבדן לבעל חובו ואח"כ הקדישן - לא פקע שיעבודיה דבעל חובו, הואיל
ואין בהן אלא קדושת בדק הבית, דלאו קדושת הגוף הוא, דאתי בעל חובו וגבי ליה מהקדש!
כדאמרינן במסכת ערכין (כג,ב): 'מוסיף עוד דינר ופודה כל הנכסים
האלו' - דבאותו דינר יכול לפדות אפילו שוה אלף זוז; והתם מפרש האי דינר - מאי
עבידתיה? גזירה שמא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון; וכי האי דאמרינן במסכת יבמות (סו,ב):
ההיא איתתא דעיילא לגברא איצטלא דמילתא, שכיב ובעיא למישקליה בכתובה, אתו יתמי
פרסוה אמיתנא [על המת].
אמר רב: קנייה מיתנא, ואיתסר בהנאה ולית ליה פדיון לעולם;
'חמץ': ישראל שלוה מן העובד כוכבים ועשה (לו)
חמצו אפותיקי לעובד כוכבים, והרי הוא ברשותו של ישראל, והגיע שש שעות - אותו ישראל
חייב עליו בבל יראה ובבל ימצא, דאתי איסור חמץ ומפקע לשעבודא דעובד כוכבים מיניה,
וחייב לבערו
וכן 'שחרור': עשה עבדו אפותיקי ושחררו - מפקיעו
מיד שעבודו של זה; והא איתתא נמי מציא לאפקועי שעבודו של זה קודם שתתגרש).
אי הכי, למה לי
(דמוקמית למתניתין) 'שמא יגרשנה' (אפילו לא רצה לגרשה - ליקדשו
מהשתא!)?
(ומשני:) תני 'ועוד שמא יגרשנה' [הב"ח: תיבות אלה
מחוקות, ונ"ב בפרק 'אף על פי' גרסינן: 'אלמוה רבנן לשעבודא דבעל כי
היכי דלא תקדש מהשתא' ומלשון הפירוש נראה דהכי הוה גריס הכא] (אלמוה רבנן לשעבודא דבעל, דלא
אתי הקדש ומפקע לשעבודא מיניה).
משנה:
נדרה אשתו
וסבור שנדרה בתו (כששמע הנדר היה סבור שבתו היא נדרה והפר לשם בתו); נדרה בתו וסבור שנדרה אשתו; נדרה בנזיר (כגון
דאמרה הריני נזירה) וסבור שנדרה
בקרבן (לשום נדר);
נדרה בקרבן וסבור שנדרה בנזיר, נדרה מתאנים וסבור שנדרה מן הענבים, נדרה מן הענבים
וסבור שנדרה מן התאנים - הרי זה יחזור ויפר (אפילו
לאחר זמן).
גמרא:
למימרא ד(האי
דכתיב) [במדבר
ל,ט: ואם ביום שמע אישה] יניא אותה [והפר את נדרה אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על
נפשה — וה' יסלח לה] [אבל לרש"י הגירסא
כאן:][במדבר ל,ו: ואם
הניא אביה אתה ביום שמעו - כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום וה' יסלח לה] כי הניא אביה אֹתָהּ - דוקא הוא (דוקא אותהּ
הוא דבעינא: שיהא מפר לשם אותה הנודרת דוקא).
[אין
נפקא מינה מאיזה פסוק. והלימוד הזה נזכר גם לעיל עג,א – ושם אין בגמרא רמז מאיזו
מהמילים 'אותה' בפרשה לומדים: איבעיא להו: בעל - מהו שיפר לשתי נשיו בבת אחת? 'אותה' דוקא (ולא שתים בבת אחת) או לאו דוקא? – ושם
רש"י גורס 'יניא אותה'!]
(נדרים פז,א)
והא גבי קרעים,
דכתיב 'על' 'על' (דמשמע שאם מתו לו שנים קרובים או שלשה - שחייב לקרוע
על כל אחד בפני עצמו), דכתיב (שמואל
ב א,יז) [ויקנן דוד
את הקינה הזאת] על שאול
ועל יהונתן בנו (ועל עם ה' [בפסוק
שלאחריו]- דהיינו פרטא)'
ותניא: 'אמרו לו "מת אביו" וקרע, ואחר כך נמצא בנו (שמת
ולא אביו) - יצא ידי קריעה' (ד'על' 'על' לאו דוקא; הכא נמי
'אותה' לאו דוקא)!
אמרי: לא קשיא:
הא בסתם (גבי קריעה שקרע סתם, שלא על אביו ולא על בנו) והא (אבל במתניתין) במפרש (כגון שהפר בפירוש לשם בתו;
והלכך: כיון דנמצא שאינו כך - צריך להפר לשם אשתו שנדרה).
והתניא: 'אמרו
לו "מת אביו" וקרע, ואחר כך נמצא בנו - לא יצא ידי קריעה (וקשיין
ברייתא אהדדי); אמרו לו "מת
לו מת", וכסבור אביו הוא, וקרע, ואחר כך נמצא בנו - יצא ידי קריעה'?
רב אשי אמר:
כאן בתוך כדי דבור כאן לאחר כדי דבור: הא דקאמרת 'יצא ידי קריעה' - שנמצא
בנו בתוך כדי דבור, הא דאמרת 'לא יצא ידי קריעה' - לאחר כדי דבור; והתניא (דמסייע
לרב אשי): 'מי שיש לו חולה בתוך
ביתו, ונתעלף, וכמדומה שמת וקרע, ואחר כך מת - לא יצא ידי קריעה'.
אמר רבי שמעון
בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: לא שנו אלא שמת לאחר כדי דיבור, אבל
בתוך כדי דיבור - כדבור דמי.
והילכתא: (דהחוזר) תוך כדי דבור כדבור דמי (לכולהו
מילי) - חוץ ממגדף (מברך
את השם) ועובד עבודת כוכבים (האומר
לעבודת כוכבים "אלי אתה", דאדבור לחודיה חייב), ומקדש (אשה), ומגרש (אף על פי חוזר בתוך כדי דבור -
אינה חזרה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)
מקרא באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף
הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com