דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך נדרים פרק אחד עשר 'ואלו נדרים'

נדרים דף פד

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נדרים פג,ב)

משנה:

"קונם שאני נהנה [במשנה בירושלמי: נהנית] לבריות (קונס יהא עלי כל מה שאהנה מן הבריות)" - אינו יכול להפר, ויכולה היא ליהנות בלקט שכחה ובפאה (דלא של בריות הן, אלא של הפקר).

"קונם כהנים לוים נהנים לי" - יטלו על כרחו; "כהנים אלו ולוים אלו נהנים לי" - יטלו אחרים.

 

גמרא:

(מדקאמר ד'אין יכול להפר') אלמא אפשר דמתזנה מדיליה (משמע דאין בנדר הזה עינוי נפש, משום דיכולה להתפרנס משלו)!? מכלל דבעל לאו בכלל 'בריות' הוא!?

אימא סיפא: 'יכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה', אבל מדבעל לא אכלה, אלמא בעל בכלל 'בריות' הוא!?

אמר עולא: לעולם (בעל) לאו בכלל 'בריות' הוא, ועוד (חדא ועוד קתני): אין יכול להפר מפני שיכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה (ו'אין יכול להפר' דמתניתין – אכולי עלמא קמהדר: דאין יכול להפר אליבא דכולי עלמא, משום דלאו נדרי עינוי נפש הויין ולאו דברים שבינו לבינה).

רבא[1] אמר: לעולם בעל בכלל 'בריות' הוא, ומה טעם קאמר: מה טעם 'אין יכול להפר'? - מפני שיכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה.

רב נחמן²¹ אמר: לעולם בעל לאו בכלל 'בריות' הוא (והאי דקאמר 'אין יכול להפר' – אין צריך להפר קאמר), והכי קתני: נתגרשה - יכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה (משנתגרשה קאמר, דהתם לא מציא לאי הנויי מבעל).

 

(נדרים פד,א)

איתיביה רבא לרב נחמן (דאמר בעל לאו בכלל בריות הוא): ובעל לאו בכלל בריות הוא? והתנן: '"נטולה אני מן היהודים" - יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים' (לכשתתגרש אסורה לינשא, דהכי קאמרה: "ונטולה אני מן היהודים שלא אהנה מתשמישן" דהיינו דומיא ד"הנאת תשמישך עלי", וכדרב, דאמר: כל כי האי גוונא חייל נדרא; והשתא מיהדר לאיתויי תיובתא דרב נחמן: אי אמרת בשלמא 'בעל בכלל בריות הוא' - אהכי יפר חלקו, דכי אמרה "נטולה אני מן היהודים" - הוי בעל בכלל, ואיתסר ליה מתשמיש, והוו להו דברים שבינו לבינה, ואהכי יפר כל זמן שהיא ברשותו, ולכי נפקא מיניה חיילא נדרא, כשאר דברים שבינו לבינה; והיינו דקתני 'ותהא נטולה מן היהודים' - לכשתצא מרשותו של זה, שאינה יכולה לינשא לאחרים) - ואי (אלא אי) אמרת 'בעל לאו בכלל בריות הוא' (ותפשוט דכי אמרה "ונטולה אני מן היהודים" דלא הוי בעל בכלל) - (משום דאמרינן) נדרי עינוי נפש הן (הואיל ולכשתתגרש או תתאלמן לא תוכל להנשא לכל אדם - אהכי קרי ליה מהשתא עינוי אף על גב דהשתא כל זמן שהיא תחתיו אינו עינוי נפש דידה והואיל ועינוי נפש אינון) - (אמאי 'יפר חלקו' - כשתצא מתחתיו חל הנדר?) ויפר לה לעולם (כשאר נדרי עינוי נפש)! (אלא שמע מינה דבעל בכלל בריות הוא, ובנדרים שבינו לבינה הוא. מאן דפריך הכי סבירא ליה דאי לאו משום דבעל בכלל בריות הוא - הוה אמינא דתשמיש עינוי נפש, הוא ודלא כרב נחמן דאמר לעיל דתשמיש - דברים שבינו לבינה הוא אליבא דרבי יוסי)!

אימא לך: שאני הכא, דמוכחא מלתא דעל היתרא (כלומר אבעל) קאסרה נפשה (משום דלדידיה היא דמשתריא, אבל לשאר עלמא לא אצטריכא למידר, דלא קא משתריא להו בהכי, דאשת איש היא).

 

יכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה: 

ולא קתני 'ובמעשר עני'? והתניא בברייתא (בהך פירקין) 'ובמעשר עני' (דבמעשר עני מצי לאיתהנויי)?

אמר רב יוסף: לא קשיא, הא רבי אליעזר הא רבנן, דתנן [דמאי פ"ד מ"ג]: '(הלוקח פירות מעם הארץ בשנה השלישית ובא לו להפריש מעשר עני:) רבי אליעזר אומר: אין אדם צריך לקרות שם על מעשר עני של דמאי (אינו צריך לקרות עליו שם מעשר עני, דלמעשר ראשון ליכא למיחש, דליתי לוי ראיה דלא יהביה עם הארץ וליתיב ליה; ולתרומה ליכא למיחש, דלא נחשדו עמי הארץ על התרומה, דאית בה עון מיתה; ומעשר שני ליכא בשנה השלישית; אבל בתרומת מעשר מיחייב, דלא למדנו בה עון מיתה אלא מהיקשא דתרומה גדולה, והואיל ולא כתיב בה בפירוש מיתה – משום הכי לא ציית עמי הארץ [להיקשא], ולא מפריש ממנה תרומת מעשר, ועל (אותו) מעשר עני אין צריך לקרות עליו אפילו שם מעשר)

 

(נדרים פד,ב)

וחכמים אומרים: קורא שם ואין צריך להפריש' (אלא נותן עיניו בצד זה ואומר "מכאן אני נוטל" - ואוכלו הוא בעצמו, דהמוציא מחבירו עליו הראיה: דאמר ישראל לעני: "אייתי ראיה דלא הפרישו עם הארץ, ויהיבנא לך"; והכי אמרינן בפרק בתרא דסוטה (מח,א) מעשר ראשון ומעשר עני – המוציא מחברו עליו הראיה); מאי לאו למאן דאמר ספקו אינו (רש"י, הב"ח) טובל (דהיינו 'רבי אליעזר אומר אינו צריך לקרות שם') - קסבר אית (אפילו במעשר עני ודאי) לית (רש"י, הב"ח) ליה טובת הנאה (אלא כל עני שיבא תחילה יטלנו בעל כרחו,), וכיון דאית דלית (רש"י, הב"ח) ליה טובת הנאה [שרי ליה לאתהנויי] לא מהניא (והואיל דקיל כולי האי - דאין ספקו טובל - איכא נמי האי קילותא: דאין בה טובת הנאה, מה שאין כן בתרומה, דספקה טבלה, ויש בה טובת הנאה, כדאמרינן 'אומר אדם לחבירו "טול סלע זה ותן תרומתך לבן בתי כהן") ולמאן דאמר אינו קורא שם (כולה מתניתין מתוקמא אליבא דחכמים) - קסבר ספקו אינו טובל, וכל שספקו אינו טובל לית אית [הב"ח] ליה טובת הנאה, ו[לא] שרי ליה לאיתהנויי.

 

אמר ליה אביי: דכולי עלמא ספקו טובל (והלכך מתניתין, דלא קתני 'מעשר עני' - דברי הכל היא: דכיון דספקו טובל - בודאי אית ביה טובת הנאה, ואהכי אינה יכולה ליהנות ממנו; אבל ברייתא - דקתני דאכלה נמי במעשר עני - לא רבי אליעזר היא ולא רבנן); ורבי אליעזר ורבנן בהא קמיפלגי: רבי אליעזר סבר לא נחשדו עמי הארץ על מעשר עני (דודאי מפרשי ליה: דלא איכפת להו, דהדר קא אכלי ליה:) כיון דאילו מפקר נכסיה והוי עני ושקל ליה הוא - לית ליה פסידא! ורבנן סברי (ודאי נחשדו ולא מפרשי; והא דאמר דמפקר להו לנכסיה - הא לא עבדי): נכסיה לא מפקר איניש דמירתת (דסבר אי מפקרנא לנכסאי) - דלמא זכי בהו איניש אחרינא (דלמא אתי איניש אחרינא וזכי בהו), הלכך נחשדו.

 

רבא אומר: כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית (לאחר שהכניס תבואתו לאוצר ולא הפריש ממנה מעשר עני בגורן - לפי שנאנס או שלא מצא עניים ליתן להם, הלכך כי משכח עניים מיבעי ליה למיתב להו; ובההוא מעשר), דכתיבא ביה נתינה [דברים כו,יב: כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך, בשנה השלישת--שנת המעשר] ונתת ללוי לגר [ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו] (כיון דכתיב ביה 'נתינה' - אית ביה טובת הנאה נמי, כתרומה, דכתיב בה נמי 'נתינה': 'תתנו תרומה לכהן'); משום הכי אסור ליה לאיתהנויי; כאן (והא דקתני בברייתא דיכולה ליהנות ממעשר עני) - במעשר עני המתחלק בתוך הגרנות (באותו המתחלק בעוד שהוא בגורן): כיון דכתיב ביה [דברים יד,כח: מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההוא] והנחתָ בשעריך - שרי ליה לאיתהנויי (דההוא כתיב ביה 'והנחת בשעריך' דהיינו בשעת הגורן וההוא לית ביה טובת הנאה, דהא איהו מנח ליה התם ושקיל ליה כל מאן דבעי ואהכי שריא לאיתהנויי ביה).   

 

"[קונם] כהנים ולוים נהנין לי" - יטלו [על כרחו; "כהנים אלו ולוים אלו נהנים לי" - יטלו אחרים]: 

אלמא טובת הנאה אינה ממון!? אימא סיפא: '"כהנים אלו ולוים אלו נהנין לי" - יטלו אחרים' - אבל להני לא (אבל להני מצי לעכב דלא שקלי)! אלמא טובת הנאה ממון!!

אמר רב הושעיא: לא קשיא: הא רבי והא רבי יוסי ב"ר יהודה, דתניא: 'הגונב טבלו של חבירו ואכלו - משלם לו דמי טבלו – דברי; רבי רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אינו משלם אלא דמי חולין שבו'; מאי לאו בהא קמיפלגי:

 

(נדרים פה,א)

דרבי ([ש]אומר משלם לו דמי טבלו) סבר טובת הנאה (שהיה שלו באותם מתנות בהאי טבל שהיה נותן לכהן שירצה הוי ) ממון (ולהכי משלם לו דמי כולו), ורבי יוסי בר רבי יהודה סבר טובת הנאה אינה ממון (ואינו משלם לו אלא דמי חולין שבו).

לא! דכולי עלמא טובת הנאה אינה ממון, אלא הכא - במתנות שלא הורמו קא מיפלגי (דרבי סבר כמי שלא הורמו דמיין, להכי משלם לו דמי כולו, ורבי יוסי סבר כמי שהורמו דמיין, ואינו משלם אלא דמי חולין).

ואי טובת הנאה אינה ממון - מה לי הורמו מה לי לא הורמו (אפילו הווין כמי שלא הורמו - אינו משלם לו דמי טבלו, דהא לא מפסיד ליה וולא מידי)?

אלא (לעולם אימא לך דאינו ממון, ו)היינו טעמא דרבי: (אע"ג דטובת הנאה אינה ממון - אפילו הכי משלם לו דמי כולו משום) קנסוה רבנן לגנב כי היכי דלא ליגנוב; ורבי יוסי בר רבי יהודה סבר (אינו משלם אלא דמי חולין, דחדא ועוד קאמר: חדא דטובת הנאה אינה ממון; ועוד לדבריך, דאמרת טעמא משום קנס - אדרבה) קנסוה רבנן לבעל הבית (לקנסיה לבעל הבית זה) כי היכי דלא לישהי לטיבליה.

(ולעולם אכתי רישא וסיפא דמתניתין דקשיא אהדדי - לא מיתרץ).

רבא אמר: (לעולם לא קשיא מתניתין, וסיפא כדקתני דטובת הנאה ממון; ורישא - היינו טעמא דיטלו בעל כרחו:) שאני תרומה דהיינו טעמא דיטלו על כרחו: משום דתרומה לא חזיא אלא לכהנים וכיון דקא אתי למיסרא עלייהו – שויא (לההוא תרומה) עפרא בעלמא (והואיל וכעפרא הויא - לא מיתחלי בטובת הנאה ולהכי שקלי לה בעל כרחו).

 

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

 

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)

מקרא באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com