דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך נדרים פרק אחד עשר 'ואלו נדרים'

נדרים דף פג

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נדרים פב,ב)

איתיביה [נזיר פ"ד מ"ג]: 'האשה שנדרה בנזיר והיתה שותה יין ומטמאה למתים

 

(נדרים פג,א)

הרי זו סופגת את הארבעים; הפר לה בעלה והיא לא ידעה שהפר לה והיתה שותה יין ומיטמאה למתים - אינה סופגת את הארבעים' (ואמאי אינה סופגת? אף על גב דהפר לה – תספוג! דהא אמרינן במסכת נזיר בפרק 'מי שאמר הריני נזיר': 'אישה הפרם וה' יסלח לה' [במדבר ל,יג] - באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר, שהיא צריכה סליחה וכפרה, דקסבר בעל מיעקר עקר); ואי אמרת 'מפר למתענה ואין מפר לשאין מתענה' (הא הוי נמי 'יין זג וחרצן' דומיא ד'שתי ככרות', דמתענה ליין ואין מתענה לזג וחרצן, ואמאי קתני 'אינה סופגת את הארבעים', דמשמע דמפר לה מכל וכל) - דלמא מן יין: דאית לה צערא (דאית ביה משום עינוי) - הפר לה, מן חרצן ומן זג לא הפר לה, דהא לא אית לה צערא, ותספוג את הארבעים (אלא מדקתני 'אינה סופגת' שמע מינה דמיפר לה נמי מזג וחרצן באותה הפרה דיין, וקשיא לרבי יוחנן)!?

אמר רב יוסף: אין נזירות לחצאין (כדאמרינן בפרק 'הריני נזיר מן הגרוגרות' (נזיר פ"ב מ "א, דף יא,א); והכי איתא התם: 'האומר "הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומטמא למתים" - הרי זה נזיר, ואסור בכולן', ומפרש בברייתא: מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה; הכא נמי: כי מפר לה בעלה - מפר הכל).

אמר ליה אביי: הא קרבן לחצי נזירות איכא (בתמיה: דאי אמר "הריני חצי נזיר" מביא חצי קרבן?)? (והא קיימא לן דלא אשכחן נזירות לפלגא!)

אלא אמר אביי: אין נזירות לחצאין ואין קרבן לחצאין (אלא אי לרבנן - הוי נזיר גמור, ואסור מכל; אי לרבי שמעון, דפליג עלייהו - לא הוי נזיר כלל, דאמר 'אינו נזיר עד שיזיר מכולן'! ואי בעית למימר דיש קרבן לחצי נזירות - אמינא נמי דיש נזירות לחצאין, אפילו לענין מלקות, ואיכא לפרוכיה נמי כדמעיקרא).

 

מיתיבי: 'האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה, ואחר כך הפר לה בעלה - מביאה חטאת העוף (היום), ואינה מביאה עולת העוף (ואינה צריכה להביא עולת העוף)' (והתם מפרש בגמרא למאי הלכתא מביאה חטאת העוף טפי מחטאת בהמה:

מביאה חטאת העוף משום נזירות שעשתה קודם שהפר לה בעלה: דכיון דמפר בעלה - הוה כחצי נזירות, דאילו כי מפר בעל - אינו מפר אלא מה שעתיד לבא, אבל מעיקרא אינו מפר, דקודם הפרה - כדקאי קאי; והתם במסכת נזיר קא דייק דבעל מיגז גייז, והיכא דהפר לה ונמצאו דברים שעשתה קודם הפרה: שנטמאת למתים - סופגת את הארבעים; וחטאת העוף אהכי מתיא: דמשום הכי אינה צריכה להביא ולא כלום, דהא הפר לה, אלא משום דרבי אלעזר הקפר, דאמר: הנזיר מביא חטאת על שציער עצמו מן היין, ומביאה זו חטאת העוף נמי), ואי אמרת 'אין קרבן לחצי נזירות' - אמאי מביאה חטאת העוף? ואלא מאי 'יש קרבן לחצי נזירות'? - שלש בהמות בעי לאתויי: חטאת עולה ושלמים [במדבר ו,יד: והקריב את קרבנו לה': כבש בן שנתו תמים אחד לעלה, וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת; ואיל אחד תמים לשלמים, (פסוק טו) וסל מצות סלת חלת בלולת בשמן, ורקיקי מצות משחים בשמן; ומנחתם ונסכיהם]!?

אלא לעולם אין קרבן לחצי נזירות, וחטאת העוף דמתיא - משום דחטאת על הספק (דאמור: ציערה עצמה מן היין מתחלת הנדר עד שעת הפרה, דאשכחן דחטאת העוף אתיא נמי על הספק: דיולדת שהפילה ואין ידוע מה הפילה: אם חתיכה אם ולד - מביאה חטאת העוף; והואיל דאשכחן בעלמא דחטאת העוף באה על הספק - הכא נמי מתיא היא חטאת העוף).

 

איתיביה (אהכי קאמר 'דלמא מיין דאית לה צערא וכו' - דלא אפשר למידק כדדייקינן לעיל): 'האשה שנדרה בנזיר ונטמאת ואחר כך הפר לה בעלה - מביאה חטאת העוף ואין מביאה עולת העוף', ואי אמרת 'מפר למתענה ואין מפר לשאין מתענה' [כלומר: יש הפרה למחצה] -

 

(נדרים פג,ב)

דלמא מיין - דאית לה צערא - הפר לה, מטומאת מת - דלית לה צערא - לא הפר לה? (מזג וחרצן לא הפר לה, דהא אמרת: 'אין נזירות לחצאין', אהכי קאמר דמפר כולו, ולא שייר אלא טומאת מת משום דלא אפשר ליה להפר לה, ותייתי נמי עולת העוף דהא חייל עלה אכתי נזירות לענין טומאה!?)

אמרי: טומאת מת (ודאי הוי נמי בכלל הפרה משום ד)נמי אית לה צערא, דכתיב [קהלת ז,ב: טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, באשר הוא סוף כל האדם] והחי יתן אל לבו (והויא עינוי נפש) ותניא: 'היה רבי מאיר אומר: מאי דכתיב 'והחי יתן אל לבו'? דיספוד יספדון ליה, דיבכון יבכון ליה, דיקבר יקברוניה' (כלומר: יספוד לאינשי כי היכי דיספדון ליה נמי, והיינו 'והחי יתן אל לבו': שישתדל לעשות עם אחרים כדי שיזכה ויעשה לו כמו כן, ולעיל מיניה כתיב 'טוב ללכת אל בית אבל וגו').

 

 

משנה:

"קונם שאני נהנה [במשנה בירושלמי: נהנית] לבריות (קונס יהא עלי כל מה שאהנה מן הבריות)" - אינו יכול להפר, ויכולה היא ליהנות בלקט שכחה ובפאה (דלא של בריות הן, אלא של הפקר).

"קונם כהנים לוים נהנים לי" - יטלו על כרחו; "כהנים אלו ולוים אלו נהנים לי" - יטלו אחרים.

 

גמרא:

(מדקאמר ד'אין יכול להפר') אלמא אפשר דמתזנה מדיליה (משמע דאין בנדר הזה עינוי נפש, משום דיכולה להתפרנס משלו)!? מכלל דבעל לאו בכלל 'בריות' הוא!?

אימא סיפא: 'יכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה', אבל מדבעל לא אכלה, אלמא בעל בכלל 'בריות' הוא!?

אמר עולא: לעולם (בעל) לאו בכלל 'בריות' הוא, ועוד (חדא ועוד קתני): אין יכול להפר מפני שיכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה (ו'אין יכול להפר' דמתניתין – אכולי עלמא קמהדר: דאין יכול להפר אליבא דכולי עלמא, משום דלאו נדרי עינוי נפש הויין ולאו דברים שבינו לבינה).

רבא[1] אמר: לעולם בעל בכלל 'בריות' הוא, ומה טעם קאמר: מה טעם 'אין יכול להפר'? - מפני שיכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה.

רב נחמן²¹ אמר: לעולם בעל לאו בכלל 'בריות' הוא (והאי דקאמר 'אין יכול להפר' – אין צריך להפר קאמר), והכי קתני: נתגרשה - יכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה (משנתגרשה קאמר, דהתם לא מציא לאי הנויי מבעל).

 

(נדרים פד,א)

איתיביה רבא לרב נחמן (דאמר בעל לאו בכלל בריות הוא): ובעל לאו בכלל בריות הוא? והתנן: '"נטולה אני מן היהודים" - יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים' (לכשתתגרש אסורה לינשא, דהכי קאמרה: "ונטולה אני מן היהודים שלא אהנה מתשמישן" דהיינו דומיא ד"הנאת תשמישך עלי", וכדרב, דאמר: כל כי האי גוונא חייל נדרא; והשתא מיהדר לאיתויי תיובתא דרב נחמן: אי אמרת בשלמא 'בעל בכלל בריות הוא' - אהכי יפר חלקו, דכי אמרה "נטולה אני מן היהודים" - הוי בעל בכלל, ואיתסר ליה מתשמיש, והוו להו דברים שבינו לבינה, ואהכי יפר כל זמן שהיא ברשותו, ולכי נפקא מיניה חיילא נדרא, כשאר דברים שבינו לבינה; והיינו דקתני 'ותהא נטולה מן היהודים' - לכשתצא מרשותו של זה, שאינה יכולה לינשא לאחרים) - ואי (אלא אי) אמרת 'בעל לאו בכלל בריות הוא' (ותפשוט דכי אמרה "ונטולה אני מן היהודים" דלא הוי בעל בכלל) - (משום דאמרינן) נדרי עינוי נפש הן (הואיל ולכשתתגרש או תתאלמן לא תוכל להנשא לכל אדם - אהכי קרי ליה מהשתא עינוי אף על גב דהשתא כל זמן שהיא תחתיו אינו עינוי נפש דידה והואיל ועינוי נפש אינון) - (אמאי 'יפר חלקו' - כשתצא מתחתיו חל הנדר?) ויפר לה לעולם (כשאר נדרי עינוי נפש)! (אלא שמע מינה דבעל בכלל בריות הוא, ובנדרים שבינו לבינה הוא. מאן דפריך הכי סבירא ליה דאי לאו משום דבעל בכלל בריות הוא - הוה אמינא דתשמיש עינוי נפש, הוא ודלא כרב נחמן דאמר לעיל דתשמיש - דברים שבינו לבינה הוא אליבא דרבי יוסי)!

אימא לך: שאני הכא, דמוכחא מלתא דעל היתרא (כלומר אבעל) קאסרה נפשה (משום דלדידיה היא דמשתריא, אבל לשאר עלמא לא אצטריכא למידר, דלא קא משתריא להו בהכי, דאשת איש היא). 

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

 

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)

מקרא באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com