דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
רש"י - באותיות מרים 10;
פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new
10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נדרים פ,ב)
ורמי דרבי יוסי
אדרבי יוסי: 'מעיין של בני העיר (שמושך והולך לעיר אחרת): חייהן וחיי אחרים (ואיןבו
אלא כדי סיפוק שתייתן של בני אותה העיר) - חייהן קודמין לחיי אחרים (הרשות בידן לסותמו שלא ילך לאותה
עיר אחרת שלמטה הימנה, לפי שהמים שלהן הם, והמים ברשותן- חייהן קודמין לחיי אחרים); בהמתם ובהמת אחרים (ואם יש
בה כדי חייהן של אלו ושל אלו, ואין בה להסתפק ממה שנשאר מאותו מעיין אלא כדי בהמתן
של בני אותה העיר) - בהמתם קודמת
לבהמת אחרים; כביסתן וכביסת אחרים (אם יש בו כדי חיותן וכדי
בהמתן של בני אותה העיר ואין במה שנשאר במעיין אלא כדי כביסת בגדיהן של בני העיר) - כביסתן קודמת לכביסת אחרים; חיי אחרים וכביסתן
(שיש לבני העיר ולבהמתן להשקות ממעין אחד, ואין כביסה להם אלא
זה, ואף חיי אחרים תלויין בו, ואין בו אלא כדי שיעור של אחד מהן) - חיי אחרים קודמין לכביסתן (ויניחום
לבני אותה עיר אחרת לחייהן, ואל יכבסו בו בגדיהן); רבי יוסי אומר: כביסתן קודמת לחיי אחרים' [## הגמרא תתיחס לאימרה זו של
רבי יוסי להלן] - השתא כביסה אמר רבי יוסי יש בה צער (דבגדים
קאמר רבי יוסי דאית ביה צערא, ולהכי כביסת קודמת)
(נדרים פא,א)
גוף כולו לא כל
שכן (דאית ביה ענוי כשאינו רוחץ)!?
אמרי: אין,
כביסה אלימא לרבי יוסי (דאית ביה יותר מרחיצה), דאמר שמואל: האי ערבוביתא דרישא (עפרורית
שמתכנס לאדם בראשו שאינו רוחץ) -
מתיא לידי עוירא (מסמא את עיניו); ערבוביתא דמאני (שנושא
בגדים שאינו רוחץ עד ששחורין הרבה) -
מתיא לידי שעמומיתא (שגעון וזו שעמומיתא קשה מכולן); ערבוביתא דגופא (זוהמא
הבאה על בשרו של אדם מחמת זיעה שאינו רוחץ) - מתיא לידי שיחני וכיבי [ר"ן: אבעבועות
מכאיבות; ## אבל אולי: שחין וכיבים].
שלחו מתם:
הזהרו בערבוביתא (בהנהו דפרשינן), הזהרו בחבורה (ושלא תלמדו תורה אלא
בחבורה, שאין אדם מתפלפל אלא מתוך לימוד חבירו), הזהרו בבני עניים (שלא יהו
קלים בעיניכם ללמדם תורה) שמהן תצא
תורה, שנאמר (במדבר כד,ז) יזל מים מדליו [וזרעו במים רבים וירם מאגג מלכו
ותנשא מלכתו]: שמהן תצא תורה.
ומפני מה אין
מצויין תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מבניהן (שאין
הדבר מצוי)?
אמר רב יוסף:
שלא יאמרו (בני אדם): "תורה
- ירושה היא להם (ואין אנו נזקקין ללמוד תורה)".
רב ששת בריה
דרב אידי אומר: כדי שלא יתגדרו על הצבור (שלא יתגדלו שלא ינהגו שררה
כשיראו שהן ואבותם ובניהם תלמידי חכמים. 'יתגדרו' - כמו 'הניחו לו אבותיו להתגדר
בו' (חולין ז,א));
מר זוטרא אומר:
מפני שהן מתגברין על הצבור (דודאי כל מי שהוא תלמיד חכם ובנו
תלמיד חכם - ודאי מתגבר).
רב אשי אומר:
משום דקרו לאינשי 'חמרי' (שאין נוהגין להן כבוד ומבזין אותן
מפני תורה שבהם).
רבינא אומר:
שאין מברכין בתורה תחלה, דאמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב (ירמיהו
ט,יא) מי האיש החכם ויבן את
זאת [ואשר דבר פי ה' אליו ויגדה: על מה אבדה הארץ, נצתה כמדבר
מבלי עבר] ([רש"י מפרש: 'נצתה
כמדבר מבלי יושב': ישיבה של תלמידי חכמים [## הדיבור המתחיל שברש"י:
'נצתה כמדבר מבלי יושב' הוא
צירוף מילים של הפסוק המובא בגמרא ושל הפסוק הקודם: (ירמיהו
ט,י) ונתתי את ירושלם לגלים, מעון תנים; ואת ערי יהודה אתן
שממה, מבלי יושב])? דבר
זה נשאל לחכמים (דכתיב 'מי האיש החכם') ולנביאים (לנביאים ומלאכי השרת דכתיב 'ואשר
דבר פי ה' אליו ויגידה' [בפסוק הבא: ירמיהו ט,יאר]) ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו דכתיב (ירמיהו
ט,יב) ויאמר ה' על עזבם את
תורתי [אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה]; היינו 'לא
שמעו בקולי' היינו 'לא הלכו בה'? אמר רב יהודה אמר רב: שאין מברכין בתורה תחלה (כשמשכימין
לתלמוד תורה, ותלמידי חכמים בני תלמידי חכמים, מתוך שהן זהירין לעסוק בתורה
ורגילין בה - אינן זהירין לברך; כשפותחין לא מקיימא ברכתא [כדאמרינן בברכת התורה]
נהיה אנחנו וצאצאינו מלומדי תורה).
איסי בר יהודה
לא אתא למתיבתא דרבי יוסי תלתא יומי; אשכחיה ורדימוס ברבי יוסי (היינו
רבי מנחם ברבי יוסי דמיתקרי 'בנן של קדושים' (פסחים
קד,א)), אמר ליה:
מאי טעמא לא אתי מר לבי מדרשא דאבא הא תלתא יומין?
אמר ליה: כי
טעמיה דאבוך - לא ידענא היכא איתאי (דאמר למילתיה שאיני יכול לעמוד על
סוף דעתו)!
אמר ליה: לימא
מר מאי קאמר ליה, דלמא ידענא טעמיה?
אמר ליה: הא,
דתניא: 'רבי יוסי אומר: כביסתן קודמין לחיי אחרים' - קרא מנלן?
א"ל דכתיב
(גבי לוים ולכל חייתם) [במדבר לה,ג: והיו הערים להם לשבת] ומגרשיהם יהיו לבהמתם [ולרכשם
ולכל חַיָּתָם]; מאי 'חייתם'? אילימא חיה - והלא חיה בכלל בהמה
היא (כדכתיב 'זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה (ויקרא
יא,ב) והואיל דכתיב 'לבהמתם' למה לי
'חייתם')? אלא - מאי 'חייתם'? חיותא ממש (שמתפרנסת
משם) - פשיטא!? אלא לאו – כביסה (כביסה
הוי חיותם ממש, דכביסת בגדיהן היינו חיותם), דהא איכא צערא דערבוביתא (דאי לא מכבסי בגדיהן איכא צערא
דחיותם היינו נמי ערבוביתא דאמר לעיל).
אמר רבי יוסיף
אין אלו נדרי עינוי נפש:
איבעיא להו:
לרבי יוסי (דאמר "שלא ארחץ", "שלא אתקשט" אינם נדרי
עינוי נפש, ומשום נדרי עינוי נפש אינו מיפר) - מהו שיפר משום דברים שבינו לבינה (שיהו
מופרין לעצמו, כדאמרן לעיל; אבל אין בהן עינוי נפש - מפר לעצמו, משום דדברים שבינו
לבינה - היינו קישוט כל הגוף, בין קישוט תכשיטין בין קישוט דהעברת שער באותו מקום,
ד'קישוט' - כל הגוף משמע)?
תא שמע: 'אמר
רבי יוסי: אין אלו נדרי עינוי נפש' - אבל דברים שבינו לבינה הויין!
דלמא לדידהו
קאמר להו: לדידי, אפילו דברים שבינו לבינה לא הויין; לדידכו, דאמריתו (דרחיצה) הויין נדרי עינוי נפש - אודו לי דאין אלו נדרי
עינוי נפש (אלא דברים שבינו לבינה, דהא לא נדרה אלא מאותו מקום)!?
מאי (כלומר:
אכתי מיבעי לן אי מפר אי לא)?
רב אדא בר אהבה
אומר: מפר;
רב הונא אומר:
אין מפר,
(נדרים פא,ב)
שלא מצינו שועל
שמת בעפר פיר (בעפר חפירתו; דהואיל שהוא רגיל בה, ומתגדל באותה עפר;
כך לא מצינו אדם שניזוק במקום שרגיל לדוש בתוכו: שאין השער מזיקו).
תניא כוותיה
דרב אדא בר אהבה:
'דברים שיש
בהן עינוי נפש – מפר, בין בינו לבינה, בין בינה לבין אחרים' (כלומר:
כשהוא מפר לה - הוו מופרים לעולם, בין כל זמן שהיא תחתיו ובין בינה לבין אחרים,
אפילו לאחר שתתגרש ותנשא לאחר);
שאין בהן עינוי נפש - בינו לבינה מפר, בינה לבין אחרים אינו מפר (כדמפרש
בריש פירקין: דלאחר שגרשה חלין עליה);
כיצד (איזהו
נדרי עינוי נפש שיהיו מופרין לעולם)?
אמרה
"קונם פירות עלי" – הרי זה יפר;
"קונם
שאיני עושה לפי אבא" (אינו לא נדרי עינוי נפש ולא דברים
שבינו לבינה, לכך אינו מפר לה), [וכן] "לפי אחיך", "לפי אביך",
"לפי אחי", ו"שלא אתן תבן לפני בהמתך ומים לפני בקרך" - אין
יכול להפר;
[אבל]
(דברים שבינו לבינה:) "שלא אכחול", "שלא אפקוס",
ו"שלא אשמש מטתי" (כדמפרש לקמן) – יפר, משום דברים שבינו לבינה;
"שלא
אציע לך מטתך" ו"שלא אמזוג לך את הכוס", ו"שלא ארחץ לך פניך
ידיך ורגליך" - אין צריך להפר (משום דרחמנא זכייה ליה
בהני מלאכות). רבן גמליאל (גירסת רש"י: רבן שמעון
בן גמליאל) אומר: יפר, שנאמר [במדבר
ל,ג: איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו] לא יחל דברו [ככל
היצא מפיו יעשה] (דאורייתא,
דלאו כל כמינה לאפקועי שעבודו דבעל מינה; והיינו כרב אדא בר אהבה דאמר
דברים שבינו לבינה יפר);
דבר אחר 'לא
יחל דברו': מכאן לחכם שאין מתיר נדרי עצמו (גירסת רש"י:
דבר אחר לא יחל דברו מכאן אזהרה לחכם שלא יתיר נדריו לעצמו)'.
מאן שמעינן
דאמר "שלא אכחול", ו"שלא אפקוס" - דברים שבינו לבינה הויין? -
רבי יוסי, וקתני דמפר משום דברים שבינו לבינה!
אמר מר 'ו"שלא
אשמש מטתי" יפר, משום דברים שבינו לבינה' - היכי דמי?: אילימא דאמרה
"הנאת תשמישי עליך" - למה לי הפרה? הא משועבדת ליה? אלא באומרת "הנאת
תשמישך עלי", וכרב כהנא, דאמר רב כהנא: "הנאת תשמישי עליך" - כופה
ומשמשתו; "הנאת תשמישך עלי" – יפר, שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו.
מאן תנא הא
דתניא 'דברים המותרים, ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי לנהוג בהם היתר כדי
לבטלן משום שנאמר לא
יחל דברו ([ובעניננו:] דאינו רשאי לבטל דבריה ולנהוג בהן
היתר אלא אם כן מפר לה); דבר אחר
'לא יחל דברו' - מכאן לתלמיד חכם שאין מפר נדרי עצמו'?
מני? רבן
גמליאל (גירסת רש"י: רבן שמעון בן גמליאל) היא (דאמר לעיל 'יפר לה', הואיל
ונהגה בו איסור, והיא סבורה שתהא אסורה להציע לו מטתו ולמזוג כוס - אינו רשאי
לנהוג בהן היתר אא"כ מפר לה)!
בעא מיניה רבא
מרב נחמן: תשמיש המטה לרבנן - עינוי נפש הוא או דברים שבינו לבינה?
אמר ליה:
תניתוה: '(האומרת) "ונטולה
אני מן היהודים" (מודרת אני מהם מתשמיש, שלא יהנה
שום יהודי ממנה) -
(נדרים
פב,א)
יפר חלקו (שתהא
מותרת לו) ומשמשתו, ותהא נטולה
מן היהודים (לכשתתגרש שתהא אסורה לעלמא)', ואי אמרת נדר ענוי נפש הוי - אמאי תהא נטולה מן
היהודים (כשמגרשה, והאמר לעיל 'דברים שיש בהן עינוי נפש – מפר, בין
לעצמו בין לאחרים')? (אלא
מדקתני 'ותהא נטולה מן היהודים' - דאינו יכול להפר) שמע מינה דברים שבינו לבינה הויין; לרבנן תבעי לך (אי
עינוי נפש הוא אי דברים שבינו לבינה, דמהכא ליכא למשמע מינה מידי אליבייהו): משום ד"נטולה אני מן היהודים" - רבי
יוסי קתני לה, דאמר רב הונא: כוליה פירקין (כולהו סתמי דמתניתין) - רבי יוסי היא (רבי יוסי
תני להו); ממאי? - כיון דקתני 'רבי
יוסי אומר: אין אלו נדרי עינוי נפש' - למה ליה תו למיתנא 'הרי זה יפר -
דברי רבי יוסי' (דלא צריך דהא אכתי ליכא מאן דפליג)? - שמע מינה מכאן ואילך רבי יוסי היא (שמע
מינה דמכאן ואילך הוויין כולהו סתמי כרבי יוסי).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)
מקרא באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ
לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com