דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
רש"י - באותיות מרים 10;
פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new
10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נדרים עט,ב)
"אם
ארחץ":
(וקא מהדר אליבא דרבנן:) היכי קאמר (היכי קתני דאמרה "אם ארחץ"):
אילימא דאמרה "קונם פירות עולם עלי אם ארחץ" (דכיון
דלא אמרה "קונס פירות עלי" סתם אלא תליא נדרה בהנאה) - למה לה הפרה (אמאי מצי
מפר)? (והא אפשר
דלא הוי ענוי נפש:) לא תרחץ ולא
ליתסרן (דלא תרחץ ולא תתסר ב)פירות עולם [אלו] עלה!? (והשתא לא סבירא ליה דרחיצה עצמה
הוי ענוי נפש;) ועוד (אי
דקאמרה כהאי גוונא -) בהא לימא רבי
יוסי 'אין אלו נדרי ענוי נפש (כלל)' (והא ודאי נדרי ענוי נפש הן)?: דלמא רחצה ואיתסרו פירות עולם עלה!?
(נדרים פ,א)
ואלא דאמרה
"קונם הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ" (פעם אחת
שיאסרו לה לעולם כל הנאת רחיצה כגון כיחול ופירכוס וסיבה שהן צרכי רחיצה ואף רחיצה
עצמה) משום הכי מיפר לה, דהיכי
תעביד?: תרחץ - מתסרא הנאת רחיצה עלה! לא תרחץ - אית לה ניוולא (דקסברי
רבנן דרחיצה היינו ענוי נפש)!?
ורבי יוסי סבר
אפשר דלא רחצה, ולניוול (דרחיצה) לא חיישינן (ואהכי קאמר דאין אלו נדרי ענוי נפש).
אי הכי (הואיל
דאוקמת נדרה ברחיצה, לרבי יוסי, דלא חייש לניוול דרחיצה דליכא ענוי נפש) - ליתני הכי 'רבי יוסי אומר: תנאי זה אין
בו ענוי נפש' (דהא כל הנדר הזה אינו אלא על תנאי: בתנאי שעוברת -
עוברת על הנדר, דאי אפשר בשום ענין להיות בו ענוי נפש (הואיל) דניוול הוא לה, ולא
הוי ענוי נפש לרבי יוסי, ואמאי קנסיב לה בלשון 'ענוי נפש' דקאמר 'אין אלו נדרי
ענוי נפש'? מכלל דרבי יוסי סבר איכא ענוי נפש בהאי נדרא במקצת)!
אלא (לעולם
לרבי יוסי - רחיצה נמי הויא ענוי נפש, ומתניתין דהכא בהאי עסקינן: כגון) דאמרה "הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ היום",
ורבי יוסי סבר ניוול דחד יומא לא שמיה ניוול (דהיינו
טעמא דרבי יוסי דאמר 'אין אלו נדרי ענוי נפש' - דאפשר דלא אתיא לידי ענוי נפש, דלא
רחצה היום ולא מיתסרא הנאת רחיצה עלה, וליכא אלא ניוול דיומיה, דמכאן ואילך רחצה
כל אימת דבעיא). (והשתא
ליכא למיפרך 'לרבי יוסי ליתני 'תנאי זה' דקאמר לרבי יוסי ניוול רחיצה לזמן מרובה
הוי נדרי ענוי נפש, ולהכי קתני בלשון הנדר, והיינו טעמא דלא פריך הכא כפרכינן לעיל
לרבי יוסי דלמא רחצה היום ומיתסרא הנאת רחיצה עלה: דרבי יוסי חייש לניוול מרובה
משום דהתם לא אמרה אלא "אם ארחץ" סתם ואיכא למיחש דדלמא רחצה, אבל הכא -
דאמרה "היום" ותו לא - ליכא למיחש לדלמא רחצה באותו היום; והוא הדין
דאפשר לאוקמה נמי דאמרה הכי בתירוץ זה "קונם פירות עולם עלי אם ארחץ
היום" אלא משום דשבקה לההיא ואיירי בהנאת רחיצה מוקים זה נמי בהנאת רחיצה.)
(נדרים פ,ב)
שָניתָ
"אם ארחץ" (זהו דהוי ענוי נפש לרבי יוסי כדאית ליה ולרבנן כדאית
להו); "אם לא ארחץ" (דקתני) היכי דמי?: אלימא דאמרה "תיתסר הנאת רחיצה
לעולם עלי אם לא ארחץ היום" - למה לה הפרה? תתסחי!?
אמר רב יהודה:
דאמרה "הנאת רחיצה עלי לעולם אם לא ארחץ במי משרה" (תרחץ
- איכא ניוול, ואף על גב דרחצה! מיהו משום דאין המים יפים ויש להן ריח רע הויא
ניוול; ורבי יוסי סבר תרחץ ואין בכך כלום: דבההיא יומא לא שמיה ניוול).
דכוותיה דקתני (דאמרה) "אם לא אתקשט (תיתסר
עלי הנאת קישוט" כגון כיחול ופירכוס) - אם לא אתקשט בנפט" לכלוך הוא (שהנפט מסריח)!? אמר [רב יהודה]: דאמרה "הנאת רחיצה לעולם
(כדאמר מעיקרא: דאסרה הנאת רחיצה עלה לעולם) עלי אם ארחץ היום, ושבועה שלא ארחץ" (ומתניתין
חדא קתני דהכי אמרה אם ארחץ [ושבועה שלא] ארחץ דאיתסר עלה רחיצה לגמרי אפילו
בזימנא חדא), (ואי נמי
דאמרה) "הנאת קישוט (כגון
קישוט דבגדי צבעונין וקישוט בשמים) עלי
לעולם אם אתקשט היום (אפילו פעם אחת), ושבועה שלא אתקשט" (כלל)! (ורבי יוסי לטעמיה: דלניוול לא
חייש כלל, וליכא ענוי נפש; וליכא למיפרך נמי כדפרכינן לעיל: דליתני 'תנאי זה אין
בו ענוי נפש' דהכא ליכא תנאי כלל, מדאתיא שבועה אבתריה ועקרה לה!)
אמר ליה רבינא
לרב אשי: האי 'אלו נדרים ושבועות' מיבעי ליה למיתני!
אמר ליה: תני 'אלו נדרים ושבועות'
ואיבעית אימא:
שבועות נמי היינו נדרים, דתנן [נדרים פ"א מ"א]: '"כנדרי רשעים" - נדר בנזיר
ובקרבן ובשבועה'.
ואמרו רבנן: רחיצה אית בה ענוי נפש כי לא רחצה?
ורמינהי: 'אף על פי שאסור [ביום הכפורים] בכולן (בכל הני דאית בהו צד ענוי: ברחיצה ובסיכה ובנעילת
הסנדל ובתשמיש המטה) -
אין ענוש כרת אלא באוכל ושותה ועושה מלאכה בלבד' (דלא
חייבה תורה אלא בהני דכתיבי בהדיא גבי יום הכיפורים; דכתיב 'תענו את נפשותיכם' [ויקרא
טז,כט] משמע שהנפש יודעת הענוי, וזהו
ענוי: אכילה ושתיה דרגיל בהו, וכיון דלא אכיל ההוא יומא ידיעה עינויא), ואי אמרת כי לא רחצה איכא ענוי -
ביום הכיפורים כי רחץ ליחייב כרת!
אמר רבא:
מענינא דקרא:
גבי יום הכיפורים דכתיב [ויקרא
טז,כט: והיתה לכם לחקת עולם: בחדש השביעי בעשור לחדש] תענו את נפשותיכם [וכל
מלאכה לא תעשו: האזרח והגר הגר בתוככם] מילתא דידע עינויא השתא, רחיצה לא ידע עינויא השתא (דלאו כל
יומא רגיל למירחץ והשתא נמי כי לא רחיץ לא הוי ניכר הענוי)!
גבי נדרים דכתיב (במדבר ל,יד) כל נדר וכל שבועת אסר לענות נפש [אישה יקימנו ואישה יפרנו]: מילתא דאתיא ליה לידי ענוי (משמע
שעתיד לענות), וכי לא רחצה אתיא
לידי ענוי (והיינו נמי רחיצה דאתיא לידי ענוי נפש ואהכי מיפר לה).
ורמי דרבי יוסי
אדרבי יוסי: 'מעיין של בני העיר (שמושך והולך לעיר אחרת): חייהן וחיי אחרים (ואיןבו
אלא כדי סיפוק שתייתן של בני אותה העיר) - חייהן קודמין לחיי אחרים (הרשות בידן לסותמו שלא ילך לאותה
עיר אחרת שלמטה הימנה, לפי שהמים שלהן הם, והמים ברשותן- חייהן קודמין לחיי אחרים); בהמתם ובהמת אחרים (ואם יש
בה כדי חייהן של אלו ושל אלו, ואין בה להסתפק ממה שנשאר מאותו מעיין אלא כדי בהמתן
של בני אותה העיר) - בהמתם קודמת
לבהמת אחרים; כביסתן וכביסת אחרים (אם יש בו כדי חיותן וכדי
בהמתן של בני אותה העיר ואין במה שנשאר במעיין אלא כדי כביסת בגדיהן של בני העיר) - כביסתן קודמת לכביסת אחרים; חיי אחרים וכביסתן
(שיש לבני העיר ולבהמתן להשקות ממעין אחד, ואין כביסה להם אלא
זה, ואף חיי אחרים תלויין בו, ואין בו אלא כדי שיעור של אחד מהן) - חיי אחרים קודמין לכביסתן (ויניחום
לבני אותה עיר אחרת לחייהן, ואל יכבסו בו בגדיהן); רבי יוסי אומר: כביסתן קודמת לחיי אחרים' [## הגמרא תתיחס לאימרה זו של
רבי יוסי להלן] - השתא כביסה אמר רבי יוסי יש בה צער (דבגדים
קאמר רבי יוסי דאית ביה צערא, ולהכי כביסת קודמת)
(נדרים פא,א)
גוף כולו לא כל
שכן (דאית ביה ענוי כשאינו רוחץ)!?
אמרי: אין,
כביסה אלימא לרבי יוסי (דאית ביה יותר מרחיצה), דאמר שמואל: האי ערבוביתא דרישא (עפרורית
שמתכנס לאדם בראשו שאינו רוחץ) -
מתיא לידי עוירא (מסמא את עיניו); ערבוביתא דמאני (שנושא
בגדים שאינו רוחץ עד ששחורין הרבה) -
מתיא לידי שעמומיתא (שגעון וזו שעמומיתא קשה מכולן); ערבוביתא דגופא (זוהמא
הבאה על בשרו של אדם מחמת זיעה שאינו רוחץ) - מתיא לידי שיחני וכיבי [ר"ן: אבעבועות
מכאיבות; ## אבל אולי: שחין וכיבים].
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)
מקרא באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ
לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com