דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
רש"י - באותיות מרים 10;
פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new
10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נדרים עב,ב)
תא שמע: 'האומר
לאפוטרופוס "כל נדרים שנודרת אשתי מכאן ועד שאבא ממקום פלוני – הפר!"
והפר לה - יכול יהו מופרין? - תלמוד לומר [במדבר
ל,יד: כל נדר
וכל שבעת אסר לענת נפש]
אישהּ יקימנו ואישהּ יפרנו (ולא
שליח) - דברי רבי יאשיה;
אמר לו רבי
יונתן: מצינו בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו!'
ואפילו רבי
יאשיה (אית ליה דשלוחו של אדם כמותו) - לא קאמר אלא משום דגזירת הכתוב הוא: אישהּ יקימנו ואישהּ יפרנו, אבל דכולי עלמא שלוחו של אדם כמותו.
והא - לא שמיע
ליה (והיכי מצי משוי שליח כל זמן שלא נדרה -
הא לא שמע לנדרה!? אלא לאו 'ושמע' לאו דוקא, ואהכי מצי משוי שליח?)
(נדרים עג,א)
[אלא] הכא נמי, דאמר ליה (לשליח): לכי שמענא [אני
הבעל] (לנדרה) - מיפר לה [הוא
השליח יפר לאחר שמיעת הבעל].
(וקפריך:) לכי שמע - ליפר לה הוא (הבעל) [ומדוע
עשה שליח להפר]?
סבר דלמא
מטרידנא.
בעי רמי בר
חמא: חרש מהו שיפר לאשתו? אם תמצא לומר בעל מיפר בלא שמיעה - משום דבר מישמע הוא (וקרינן
ביה ושמע אישה ואדהכי מצי מיפר), אבל
חרש, דלאו בר מישמע הוא - היינו דרבי זירא, דאמר רבי זירא (במסכת
מנחות בפרק 'המנחות והנסכים'): כל
הראוי לבילה - אין בילה מעכבת בו, וכל שאין ראוי לבילה - בילה מעכבת בו? (והכי
הוא: שאלו שאלה לעילא מדרבי יהודה בר אילעאי: מנין לאומר 'הרי עלי ששים ואחד
עשרון' שמביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחד? והכי תנינן במתניתין [מנחות
פ"יב מ"ד]: 'מתנדב אדם מנחה של ששים עשרון ומביא בכלי אחד,
ואם אמר "הרי עלי ששים ואחד" - מביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחר'; [מנחות
קג,ב] 'פתח רבי יהודה בר אילעאי... והתם מפרש כו' אמר
להם: הרי הוא אומר 'כל מנחה בלולה בשמן וחריבה'
[ויקרא ז,י]: אמרה תורה: הבא מנחה שיכולה
להבלל; וקים להו לרבנן דששים נבללין בכלי אחד, ויותר אין נבללין
כו'; ופריך התם: מאי טעמא? משום דאין נבללין? אלמא דבלילה מעכבת, והתנן 'אם לא בלל
– כשר'!? ומתרץ רבי זירא: כי אמרינן דבלילה [אין] מעכבת - בראוי לבילה, כגון ששים
עשרונים הראוי לבילה - אם לא בלל כשר, וכל שאין ראוי לבילה, כגון ששים ואחד - בילה
מעכבת; ומאחר דאין נבללין - אין
מביאין; הכא נמי גבי חרש: כל הראוי לשמוע, כגון שאינו חרש - בדידיה אין שמיעה
מעכבת, ובעל מיפר בלא שמיעה; ושאינו ראוי לשמיעה, כגון חרש - שמיעה מעכבת בו, ולא
מצי מיפר)
או דלמא 'ושמע אישה' - לא מעכב (כלל)?
אמר רבא: תא
שמע: 'ושמע אישה' - פרט לאשת חרש - שמע מינה.
איבעיא להו:
בעל - מהו שיפר לשתי נשיו בבת אחת (בדיבור אחד)?: [במדבר ל,ט: ואם ביום שמע אישה] יניא אותהּ [והפר את נדרה אשר עליה
ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה - וה’ יסלח לה] דוקא (ולא שתים בבת אחת), או לאו דוקא?
אמר רבינא: תא
שמע [תוספתא סוטה (ליברמן) פרק א הלכה ו]: 'אין משקין שתי סוטות כאחת (בשתי
כוסות) מפני שלבה גס בחבירתה ("הואיל
ויש לי חברתה אחרת מה בכך אם אשתה אני"); רבי יהודה אומר: לא מן השם הוא זה, אלא משום שנאמר (במדבר
ה,כז) והשקהּ [את
המים; והיתה אם נטמאה ותמעל מעל באישה - ובאו בה המים המאררים למרים, וצבתה בטנה
ונפלה ירכה; והיתה האשה לאָלָה בקרב עמָהּ] - אותהּ לבדה (דוהשקה דוקא
משמע אחת ולא שתים[YH1]).
(נדרים עג,ב)
משנה:
בוגרת (והנערה) ששהתה שנים עשר חדש, ואלמנה (ששהתה) שלשים יום:
רבי אליעזר אומר: הואיל ובעלה חייב במזונותיה (כדאמרינן
במסכת כתובות, בפרק 'אף על פי': נותנין לבתולה י"ב חדש משתבעה הבעל
לפרנס את עצמה; וכשם שנותנים לאשה - כך נותנים לאיש לפרנס את עצמו; הגיע זמן
ולא נישאו אוכלת משלו וכו' ובוגרת נותנין שלשים יום כאלמנה) – יפר (כדאמר לקמן: 'כל הנודרת -
על דעת בעלה נודרת');
וחכמים אומרים:
אין הבעל מיפר (יחידי)
עד שתכנס לרשותו.
גמרא:
אמר רבה: רבי
אליעזר ומשנה ראשונה (בפרק 'אף על פי') אמרו דבר אחד, דתנן [כתובות
פ"ה מ"ד]: 'נותנין
לבתולה שנים עשר חדש לפרנס עצמה; הגיע שנים עשר חדש - אוכלת משלו ואוכלת בתרומה',
אבל [כתובות פ"ה מ"ג] 'היבם (לשומרת יבם מן הארוסין) אינו מאכיל בתרומה; עשתה ששה חדשים בפני הבעל
וששה חדשים בפני היבם (שהיתה ארוסה לראשון ששה חדשים,
ולפני היבם ששה, דהיינו י"ב חדש שנותנין לבתולה לפרנס את עצמה), ואפילו (עשתה) כולן (י"ב
חודש) בפני הבעל חסר יום אחד (אחרון
לפני היבם), או כולן בפני היבם
חסר יום אחד - אינה אוכלת בתרומה (אינו מאכילה בתרומה) ([וכאן מסביר רש"י את
הראיה לכך, שדעת רבי אליעזר כמשנה זו:] הא עשתה כולן - י"ב חודש - לפני הראשון, ונפלה לפני היבם
- הואיל וכבר חייב הבעל במזונותיה מאכילה יבםם בתרומה; אף ע"פ שלא הכניסה -
ככנוסה דמיא; והכא נמי אמר רבי אליעזר: הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר) [הר"ן
ד"ה ואפילו: ופרש"י שם בפרק אף על פי דלאו דוקא חסר יום אחד, דאפילו
כולן בפני הבעל אינה אוכלת ברשות היבם, וכדילפינן התם מדכתיב 'קנין
כספו' [ויקרא כב,יא], והאי – קנין כסף אחיו הוא!
... ואין כן דעת ר"ת ז"ל אלא דוקא חסר יום אחד, אבל אם אכלתן כולן בפני
הבעל – אוכלת משל יבם ... והכי איתא בהדיא בירושלמי: הגיע זמן ולא נישאו או שמתו
בעליהן – אוכלות משלו ואכלות בתרומה];
זו משנה
ראשונה [ר"ן:
דסבירא ליה דאשה אוכלת בתרומה קודם שתכנס לחופה];
בית דין של
אחריהם אמרו: אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה' (והתם מפרש טעמא: שמא ימזגו לה כוס
בבית אביה ותשקה את אחותה[YH2]).
אמר ליה אביי:
דלמא לא היא: עד כאן לא קא אשמעינן משנה ראשונה אלא למיכל בתרומה דרבנן (בזמן
הזה דלא הוי אלא מדרבנן; אי נמי בתרומה דרבנן כגון עציץ שאינו נקוב ופירות שנכנסו
מחוצה לארץ), אבל נדרים דאורייתא
אימא לא (התם [בענין נדרים]
קא אמרי רבנן דאינו מיפר)!? ועד כאן
לא שמעת ליה לרבי אליעזר אלא גבי נדרים (דהיינו טעמא דמשנתחייב יפר) - כדרב פנחס משמיה דרבא, דאמר 'כל הנודרת - על
דעת בעלה היא נודרת' (והיינו לאחר שנתחייב במזונותיה[YH3]), אבל (לגבי) תרומה (דיבם) - אפילו מדרבנן - נמי לא אכלה (לא
מבעיא בתרומה דאורייתא דלא אכלה אפילו עשתה י"ב בפני הבעל, אלא אפילו בעציץ
שאינו נקוב, דתרומה דרבנן - לא אכלה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)
מקרא באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com
[YH1] סברת
תנא קמא בסוטה אינה חלה על הפרת נדרים, שהרי בהפרת הבעל אין בעיה שלבה גס בחברתה;
אך נראה מדבריו שלפיכך יהא אפשר להפר לכמה נשים בבת אחת; ולפי רבי יהודה הלימוד
הלשון המקרא – שייך לכאן, שגם בפרשת הפרת הנדרים כתוב בפסוק ט: ואם ביום שמע אישה יניא
אותה – וכן בפסוק יב: ושמע
אישה והחרש לה לא הניא אתה – וכמו השקה
– אותה לבדה, כך הניא אותה – אותה לבדה.
[YH2]לפי משנה ראשונה אין הארוסה אוכלת משלו ובתרומה ג"כ מדרבנן, משום
סמפון או משום שמא תאכיל, ובעצם היתה צריכה לאכול משלו ובתרומה מהארוסין, שאז
נעשתה 'קנין כספו' [ויקרא כב,יא]! ולפיכך בעלה מפר בשותפות, שזה דין ארוסה. אולם לפי רש"י, החכמים
במשנה חולקים ואומרים שאין הבעל מפר יחידי, אלא בשותפות, כלומר שרבי אליעזר סובר
לפי רש"י [וכן לפי הר"ן] שהבעל מפר לבדו, וכמו שהסביר רש"י
במשנה על פי הגמרא להלן: משום שעל דעת בעלה היא נודרת.
[YH3] כאן הגמרא מוכיחה את דברי רבא שהביא רב פנחס, מדברי רבי אליעזר! ולהלן
הגמרא מראה שעוד חכמים משתמשים בהסבר זה, ומשמעות הסברה היא: שנדר של אשה נשואה
היא נדר על תנאי שתתקבל על בעלה.