דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך נדרים פרק עשירי 'נערה המאורסה'

נדרים דף סח-סט

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נדרים סח,א)

דבי רבי ישמעאל תנא: '[במדבר ל,יז: אלה החקים אשר צוה ה’ את משה] בין איש לאשתו בין אב לבתו [בנעריה בית אביה] (‘איש' ו'אב' דכתיבי בהאי קרא לא צריכי: דאי משום איש לאשתו ואב לבתו - הרי כבר נאמר למעלה; אלא) - מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה (דבין אב ובין איש מפירין נדריה, דאיש מיפר חלקו באשתו, ואב מיפר חלקו בבתו).

ולתנא דבי רבי ישמעאל – 'ואם היו תהיה לאיש' מאי עביד ליה?

מוקים לאידך דרבה (דאמר לקמן (ע,א) מקיש קודם הויה שניה כו').

ורבה - האי דתני דבי רבי ישמעאל מאי עביד ליה?

מיבעי ליה לומר שהבעל מיפר נדרים שבינו לבינה (כגון שלא אשמש מטתו, ושלא אכחול ושלא אתקשט).

 

איבעיא להו: בעל מיגז גייז (מה שהוא מיפר - קוצץ החצי של נדר, ועוקרו לגמרי, וחלק אחר כדקאי קאי עד דאתי אב ומיפר לאותו חלק)? או מקליש קליש (דהפרתו פשטה בכולי נדר, וקלש ליה במעט, והנדר קל ממה שהיה עד עכשיו)?

היכא קא מיבעיא לן?

כגון דנדרה מתרין זיתין (שלא תאכלם), ושמע ארוס והיפר לה (חלקו), ואכלתנון (ואכלתן לזיתים): אי אמרינן מיגז גייז (דכי שמע ארוס ומיפר חלקו הוי נדר מופר, דהויא כאילו חלקו באמצע לשנים) – לקייא (הא איתתא, דאכלתן לזיתים, משום לאו דלא יחל: דכי אכלה להנך תרי זיתים - חד הוה מותר בהפרת הארוס, דמיגז גייז לנדרה, ואידך אסור משום חלק האב; דנמצא דאכלה זית שלם באיסור)! אי אמרינן מקליש קליש (דאינו חותך לשנים אלא למעט מיקל לה דלא הוי הנדר חמור כדהוה עד השתא הא כי אכלה הנהו תרי זיתי כיון שהנדר נקלש ומיקל ליה) - איסורא בעלמא הוא (דעבדא, ולא לקיא, דהנדר אינו גמור)!

מאי?

תא שמע [תוספתא מסכת נדרים (ליברמן) פרק ו הלכה ב-ג]:

1. 'אימתי אמרו (בנערה קא נקט לה מתניתין) 'מת הבעל (כשהוא ארוס) - נתרוקנה רשות לאב' (כאדם שמריק יין מכלי אל כלי, כלומר: שיצא כל הרשות מן הבעל ובא לרשות האב)?

1א. בזמן שלא שמע הבעל (את נדרה) קודם שימות (ד'ביום שמעו' בעינן וליכא),

1ב. או ששמע והפר (חלקו בו ביום ששמע) [הגירסא על פי הב"ח],

1ג. או ששמע ושתק (ואפילו שמע ושתק: שלא הפר ולא קיים, ולא הספיק להראות דעתו)

ומת בו ביום (עד שמת בו ביום; דהואיל ואכתי איכא שהות ביום - דאי הוה בעל מצי מיפר, איכא למימר דמיתה גרמה לו, דדלמא אי הוה קיים אכתי הוה מיפר לה מיקמי דליעבר יומא. 'ומת בו ביום' קאי א'שמע ושתק') - זו היא (על כל הני קאי) ששנינו 'מת הבעל נתרוקנה רשות לאב' (והאב עצמו מיפר כולו בזמן שלא היפר הבעל; וכן בזמן שהיפר הבעל - חוזר האב ומיפר את חלקו כדתני עלה במתניתין: בזה יפה כח האב מכח הבעל: שהאב מיפר בלא שותפות אבל הבעל אינו מיפר אלא בחיי האב)

[הנערה היתה כל הזמן בבית אביה, ואינה ארוסה שהרי מת בעלה – ולכן חזר המצב לקדמותו והאב מפר לבדו ביום שמעו [במדבר ל,ו: ואם הניא אביה אותה ביום שמעו]]

 

(נדרים סח,ב)

2. אבל

2א. אם שמע (הבעל) וקיים (אף על פי שמת בו ביום),

2ב. או ששמע ושתק (כל אותו היום),

ומת ביום שלאחריו – אין (האב) יכול להפר (הואיל ועבר יום שמעו [של הבעל, ולא הפר – הרי זה כאילו שהקים]);

3. שמע אביה והפר לה, ולא הספיק בעל לשמוע עד שמת האב - זו היא ששנינו 'מת האב - לא נתרוקנה רשות לבעל'; [כי הבעל מפר רק יחד עם האב, ואם האב איננו – אין הבעל מפר, כי הנערה רק ארוסה לו, וטרם היתה לאשתו, ורשות הבעל להפר לבדו היא רק אחרי הנישואין]

4. שמע בעלה והפר לה, ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל - זו היא ששנינו 'מת הבעל נתרוקנה רשות לאב';

5. שמע בעלה והפר לה, ולא הספיק האב לשמוע עד שמת - אין הבעל יכול להפר, שאין הבעל מיפר אלא בשותפות ;

[גם בדינים 4 ו-5, כמו בדין 1: הנערה היתה כל הזמן בבית אביה, ואינה ארוסה שהרי מת בעלה – ולכן חזר המצב לקדמותו והאב מפר לבדו ביום שמעו [במדבר ל,ו: ואם הניא אביה אותה ביום שמעו]]

 

(נדרים סט,א)

6. שמע אביה והפר לה (בו ביום), ולא הספיק הבעל לשמוע (שיפר לה) עד שמת - חוזר האב ומפר חלקו של בעל (ואין צריך להפר חלקו הואיל וכבר הפר); [גם כאן, כמו בדין 1: הנערה היתה כל הזמן בבית אביה, ואינה ארוסה שהרי מת בעלה – ולכן חזר המצב לקדמותו והאב מפר לבדו ביום שמעו [במדבר ל,ו: ואם הניא אביה אותה ביום שמעו]; אבל ההפרה הראשונה אינה מספיקה, כי לא היה בכוחה להפר לגמרי;]

אמר רבי נתן: הן הן דברי בית שמאי; בית הלל אומרים: אין יכול להפר (חלקו של בעל בלבד אלא אם כן חוזר ומיפר חלקו עמו, משום דסבירא להו מקליש היכא דהפר חד בלא חבריה, ואכתי הוי הנדר שלם, אלא שאין איסורא חמור כבתחלה; וכיון דאכתי הנדר שלם הוא - מיבעי ליה לבטל חלקו וחלק הבעל, דנתרוקנה רשותו לו[YH1] ).

שמע מינה: לבית שמאי מיגז גייז (כי קדם האב והפר חלקו - חתכו לשנים ונתבטל חציו, ועדיין חציו קיים וכשמיפר עכשיו חלקו של בעל הוי שלו מופר), לבית הלל  מקלש קליש - שמע מינה (דתנאי היא, ומקלש קליש כבית הלל[YH2] ).

 

בעי רבא: יש שאלה בהקם (שאם קיימו לה נדרה האב והארוס, ונשאלו על הקמתן – מהו? מי יש שאלה ויכולין להפר לה) או (לא,) אין שאלה בהקם [הר"ן פירש שהשאלה היא גם במקרה שהנמערה טרם התארסה, וכולה ברשות אביה, והוא חוזר בו ממה שהקים לה]? אם תימצי לומר יש שאלה בהקם - יש שאלה בהפר (היכא דקיים האחד והיפר האחד - יכול האחר לשאול על הקמתו במקום שהפר כבר השני והוי מופר) או אין שאלה בהפר?

(ענין אחר יש שאלה בהפר: כלומר: אם תמצי לומר 'יש שאלה בהקם' - מי הוי מופר הנדר באותה שאלה דהקמה, דאין צריך לומר לה בהפרתו - או אין שאלה בהפר, דלא הוי מופר אלא אם כן מפר לה בעל או האב לאחר שנשאל, דבאותה שאלה דהקמה לא הוי מופר לה [ובין אם צריך להפר, ובין אם לא - ברור שכל התהליך חייב להסתיים ביום שומעו!])

[בנוסף על הסימטריה הפר-הקים, יש ללמוד זה מזה, שהרי התורה הקישה: אישה יקימנו ואישה יפרנו [במדבר ל,יד]]

 

תא שמע, דאמר רבי יוחנן: נשאלין על ההקם (ללישנא קמא נשאלין על ההקס ומותרין להפר לה) ואין נשאלין על ההפר (דהיכא דקיים אחד והפר אחד - אין נשאל, אלא או כולו בשאלה או כולו בהפרה בעינן.

וללישנא בתרא נשאלין על ההקם: ומותרין להפר לה אחר כך, ואין נשאלין על ההפר דאין הנדר מופר במה שמתיר החכם לבטל ההקמה אלא אם כן מיפר לה בעל או אב לאחר כך).

(ענין אחר:

יש שאלה בהקם שקיים לה הבעל או האב הנדר, ואחר כך הלך ונשאל עליו לחכם והתירו החכם - מי אמרינן דכיון שקיים את הנדר שוב אין נשאלין עליו, ולא הוי שאלה מעליא? או דלמא: כיון שהתירו חכם - בטלה הקמתו, וביטל הנדר?

אם תימצי לומר יש שאלה בהקם - יש (לה) שאלה בהפר: כלומר: במקום הפר, שאם שמע את נדרה ולא רצה להפר, אלא הלך ונשאל בו ביום על אותו נדר לחכם – מאי? מי אמרינן 'הואיל אם היא הולכת לחכם ונשאלת לו שיהא מתירה, דהא לדברי הכל אם נשאלת לחכם יכול להתיר לה' - הכא נמי אם נשאל האב לחכם על נדר בתו יהא מותר, הואיל ואי בעי מצי מיפר?

תא שמע דאמר רבי יוחנן נשאלין על ההקם: באותו ענין שפירשתי, ואין נשאלין על ההפר כמו כן.)

[הלכה של רבי יוחנן ניתן להסבר פשוט: לאחר הפרה - בטל הנדר, ואין אפשרות להקים נדר בטל על ידי ביטול ההפרה.]

 

בעי רבה: "קיים ליכי!", "קיים ליכי!" (תרי זימני), ונשאל על הקמה ראשונה (וביטלה), מהו (כלומר: הקמה שניה, דלא נשאל עליה - בטלה באותו שאלה אי לא)?

תא שמע דאמר רבא (בפרק 'ואלו מותרין' (לעיל יח,א) "שבועה שלא אוכל", "שבועה כו'): אם נשאל על הראשונה - שניה חלה עליו (הכא נמי: אם נשאל על הקמה ראשונה - שניה חלה עליו).

 

בעי רבה: "קיים ליכי (והדר אמר) "ומופר ליכי" (בתוך כדי דבור; ובלשון הזה אמר בתוך כדי דבור ראשון:) ולא תיחול הקמה אלא אם כן חלה הפרה" – מהו (מי ביטל ההקמה וקיים ההפרה אי לא)?

 

(נדרים סט,ב)

תא שמע (דכי האי גוונא) מפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי, דתנן (במסכת תמורה בפרק 'כיצד מערימין על הבכור' (כה,ב במשנה)): '"הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים" - הרי זו תמורת עולה, דברי רבי מאיר; ורבי יוסי אומר: אם לכך נתכוין מתחלה - הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחד - דבריו קיימין' (ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים); ואפילו רבי מאיר לא קאמר ('תפוס לשון ראשון' אלא) דלא אמר 'לא תיחול זו אלא אם כן חלה זו' (ועל מה נחלקו? באומר 'תמורת עולה ותמורת שלמים': רבי מאיר סבר דלמא מיהדר הוא דהדר ביה מתמורת עולה, ואמר "תמורת שלמים", והואיל וכן - תפוס תחלת דבריו, והרי היא עולה; ורבי יוסי סבר: אי אמר "תמורת עולה ושלמים" הוה אמינא: קדושה ואינה קריבה!? - קא משמע לן), אבל הכא - דאמר "לא תיחול הקמה אלא אם כן חלה הפרה" – רבי מאיר נמי מודה דהפרה חלה (ודאי הויא הפרה, כי ההוא טעמא דתמורה).

 

בעי רבה: "קיים ומופר ליכי בבת אחת" – מהו (ולא אמר "ליכי" בין "קיים" ל"מופר": מי אמרינן כיון דלא אמר "קיים ליכי ומופר לכי" - הויא כמאן דאמר "לא תיחול הקמה אלא כם כן חלה הפרה", דכיון דלא אמר "קיים ליכי" - גלי אדעתיה דבהפרה ניחא ליה? או דלמא לא שנא, וכמאן דאמר "קיים ליכי ומופר ליכי" דמי, ולא תהוי הפרה)?

תא שמע, דאמר רבה ([בקדושין נ,ב בעירובין נ,א] ואמעשר בהמה קאי): כל [דבר] שאינו בזה אחר זה (כגון שאם קרא לעשירי 'עשירי' וחזר וקרא לי"א 'עשירי' - אינו קדוש) - (וקאמר) אפילו בבת אחת (שאם קרא לשניהן 'עשירי' סתם) אינו (אין האחד עשר קדוש)' (הכא נמי: כיון דאינו בזה אחר זה: שאם אמר לה "עכשיו קיים ליכי", ולאחר שעה אמר "מופר ליכי" - אין בהפרתו כלום - בבת אחת נמי: כי אמר "קיים ומופר ליכי" - אין באותה הפרה כלום, אע"ג דבבת אחת קאמר "קיים ומופר ליכי").

 

בעי רבה: "קיים ליכי היום" – מהו?: מי אמרינן (כיון דאמר "היום") כמאן דאמר לה "( דאמר היום יהא מקויים אבל) מופר ליכי למחר (למחר יהא מופר לה)" (והוי מופר)? או דלמא - הא לא אמר לה (בפירוש "מופר ליכי למחר")?

 

(נדרים ע,א)

אם תמצא לומר הא לא אמר לה, אמר לה "מופר ליכי למחר" מהו?: מי אמרינן (דהא קיימיה לנדריה היום [שאמר "קיים ליכי היום"] דכיון דאמר "מופר ליכי למחר" - אלמא דבהאי יומא דשמע ביה הוי נדר, וקיומי קיימיה, ותו) למחר לא מצי מיפר, דהא קיימיה לנדריה היום!? או דלמא כיון דלא אמר לה "קיים ליכי היום", כי קאמר לה "מופר ליכי למחר" (גירסת רש"י: או דלמא כיון [דלא] אמר "ומופר ליכי" בהדי "קיים ליכי") - מהיום (דשמע לה) קאמר (דתיהוי מופר)?

ואם תמצא לומר אפילו הכי - כיון דקיימו היום (ולא חיילא הפרה עד למחר), (אלמא דבהאי יומא דשמע - ניחא ליה דלקיים) למחר כמאן דאיתיה דמי (וכמאן דאיתיה לקיום דמי, דקיימו בידים, ולא הוי הפרה כלל)- אמר לה "קיים ליכי שעה (אחת)" – מהו?: מי אמרינן כמאן דאמר לה "מופר ליכי לאחר שעה" דמי? או דלמא 'הא - לא אמר לה ("מופר ליכי לאחר שעה אחת")'?

אם תמצא לומר 'הא - לא אמר לה' (דתיהוי קיום, הואיל ולא אמר לה), מיהו אמר לה ("מופר ליכי לאחר שעה") – מאי?: מי אמרינן: כיון דקיימו (דאמר לה קיים ליכי שעה אחת) -  קיימו (לעולם, ושוב אינו מיפר)? או דלמא כיון דכוליה יומא (דשמע ביה נדרה) בר הקמה ובר הפרה הוא (שאם לא קיימו בשחרית וקיימו בערבית הוי מקויים, וכן אם לא הפירו בשחרית והפירו בערבית הוי מופר, דכל היום כשר להפרת נדרים), כי אמר "מופר ליכי לאחר שעה" (וכי הדר ואמר "מופר ליכי") – מהני (ליהוי מופר)?

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

 

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)

מקרא באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com