נדרים דף סז

הקדמה

שני הפרקים הבאים עוסקים בהפרת נדרים על ידי הבעל ו/או האב,

ככתוב:

במדבר ל:

(ב) וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר: זה הדבר אשר צוה ה’:

[דין האיש:]

(ג) איש כי ידר נדר לה’ או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו - לא יחל דברו: ככל היצא מפיו יעשה.

[דין האשה בנעוריה בבית אביה:]

(ד) ואשה כי תדר נדר לה’ ואסרה אסר בבית אביה בנעריה,

(ה) ושמע אביה את נדרה ואסרה אשר אסרה על נפשה, והחריש לה אביה - וקמו כל נדריה וכל אסר אשר אסרה על נפשה – יקום;

(ו) ואם הניא אביה אתה ביום שמעו - כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום; וה’ יסלח לה, כי הניא אביה אתה

[דין האשה ש'היתה לאיש', בענין נדרים ישנים:]

(ז) ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה,

(ח) ושמע אישה ביום שמעו והחריש לה: וקמו נדריה ואסרה אשר אסרה על נפשה – יקמו;

(ט) ואם ביום שמע אישה יניא אותה והפר את נדרה אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה - וה’ יסלח לה.

[מה ענין נדרים חדשים? להלן פסוק יא וכו']

(י) ונדר אלמנה וגרושה - כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה.

[נדרי אשה נשואה:]

(יא) ואם בית אישה נדרה או אסרה אסר על נפשה בשבעה,

(יב) ושמע אישה והחרש לה לא הניא אתה - וקמו כל נדריה וכל אסר אשר אסרה על נפשה יקום.

(יג) ואם הפר יפר אתם אישה ביום שמעו - כל מוצא שפתיה לנדריה ולאסר נפשה לא יקום: אישה הפרם, וה’ יסלח לה.

(יד) כל נדר וכל שבעת אסר לענת נפש - אישה יקימנו ואישה יפרנו.

(טו) ואם החרש יחריש לה אישה מיום אל יום והקים את כל נדריה או את כל אסריה אשר עליה - הקים אתם כי החרש לה ביום שמעו.

(טז) ואם הפר יפר אתם אחרי שמעו - ונשא את עונה.

(יז) אלה החקים אשר צוה ה’ את משה בין איש לאשתו, בין אב לבתו בנעריה בית אביה.

משנה:

נערה המאורסה - אביה ובעלה מפירין נדריה (ולהכי נקט 'נערה': דדוקא נערה שהיא ברשות אביה, כדאמרינן נמי במסכת כתובות: 'האב זכאי בקדושי בתו ובמעשה ידיה ובמציאתה ובהפרת נדריה' בזמן שהיא נערה ומפיק לה מהאי קרא);

(נדרים סז,א)

[המשך המשנה]

הפר האב (ביום שמעו) ולא הפר הבעל (אלא שתק מעת לעת), הפר הבעל ולא הפר האב (דשתיקתו של זה מבטלת הפרתו של זה) - אינו מופר, ואין צריך לומר שקיים אחד מהן (הנדר, דהפרתו של זה אינה מועלת כלום).

גמרא:

היינו רישא: (דכיון דקתני) 'אביה ובעלה מפירין נדריה' (למה לי למיתנא תו 'הפר הבעל ולא הפר האב'? היינו רישא: דזה מעכב על זה)!?

מהו דתימא (דאי לאו דקתני 'הפר האב כו' הוה אמינא: הא דקתני 'אביה ובעלה מפירין נדריה' - משמע) או אביה או בעלה (זה בלא זה) קתני - קא משמע לן (להכי קתני סיפא דתרוייהו מפירין ביחד).

ואין צריך לומר שקיים אחד מהן:

למה לי למיתנא (כלל? ממילא ידענא דלאו כלום הוא): השתא: יש לומר הפר זה בלא זה ולא כלום - קיים אחד מהן למה לי?

צריכא למיתני; כי איצטריך ליה (למיתנא 'ואין צריך לומר שקיים אחד מהן') כגון דהפר אחד מהן (הנדר) וקיים אחד (ובא האחר וקיימו), וחזר המקיים (ונתחרט ממה שקיימו) ונשאל (לחכם) על הקמתו (בו ביום ששמע וקיים! דאי הויא הקמה, דלא מצי מתיר ליה חכם - אינו יכול להפר תו; ואי לא הויא הקמה, דמתיר ליה חכם - מצי להפר; ולהכי איצטריך למיתני שקיים אחד מהן); מהו דתימא מאי דאוקי (מאי דאוקים - לאו קיום הוא, ד)הא עקריה (בחרטתו, והואיל דלאו קיום הוא - הא דאיתשיל עליה כי הפר לה דמי, ואינו צריך להפר יותר) - קא משמע לן דמפירין שניהם בבת אחת (דלא הויא הפרה עד שיפרו שניהם בבת אחת: שזה נמי יפר).

(ענין אחר מאי דאוקי הא עקריה: ולאו קיום הוא, דהא עקריה בחרטתו, ומצי מיפר - קא משמע לן דלא הויא הפרה עד דמפירין שניהם בבת אחת ולא שיצטרכו להפר זה עם זה ממש בבת אחת, אלא הכי בעי למימר: כל שאילו רוצין יכולין להפר בבת אחת - אף בזה אחר זה מפירין, לאפוקי היכא דהפר אחד וקיים אחד, שאין המקיים יכול להפר בשעה שהפר זה, עד שישאל על הקמתו; דהא ליכא למימר דבבת אחת ממש בעינן, דהא כתיב 'ביום שמעו' - דכל היום מותר להפר, כדמפקינן לקמן).

ונערה המאורסה - אביה ובעלה מפירין נדריה:

מנלן?

אמר רבה אמר קרא (במדבר ל,ז) ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה [או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה] - מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה (לעיל מהאי קרא כתיב 'כי הניא אביה אותה', וכתיב 'ואם היו תהיה לאיש' - וי"ו מוסיף על ענין ראשון, וכי היכי דאב מבטל נדרי בתו בזמן שהיא ברשותו – הכי נמי מבטל עם הבעל כל זמן שהיא ארוסה דעדיין היא ברשותו).

אימא האי קרא (‘אם היו תהיה') - בנשואה כתיב (שהבעל מיפר לה ולא האב ולא מיירי בארוסה)?

אי משום נשואה - (בנשואה לא מצית למימר, דהא) קרא אחרינא כתיב (לנשואה): (במדבר ל,יא) ואם בית אישה נדרה [או אסרה אסר על נפשה בשבעה]!

אימא תרוייהו (הני קראי מיירי) בנשואה (דבעל מיפר), וכי תימא 'תרי קראי בנשואה למה לי' - (חד) למימר שאין הבעל מיפר בקודמין (‘ואם היו תהיה לאיש [ונדריה עליה, או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה [במדבר ל,ז]] אתי למילף שהבעל מיפר נדריה של נשואה; 'ואם בית אישה נדרה [במדבר ל,יא] משמע דאותן נדרים שנדרה בבית אישה - מיפר בעלה, אבל אם היו עליה נדרים קודם שנשאה כשהיתה ארוסה וכנסה - לא מצי מיפר).

(נדרים סז,ב)

ולאו ממילא שמעת מינה (דלעולם 'אם היו תהיה [לאיש ונדריה עליה, או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה] [במדבר ל,ז] אתי לנערה המאורסה; דאי כדקאמרת, דתרוייהו בנשואה - למה לי? לא לכתוב אלא [אם] בית אישה [נדרה או אסרה אסר על נפשה בשבעה] [במדבר ל,יא] לחודיה, וממילא שמעת מינה דאינו מיפר בקודמין, דמשמע 'אם בית אישה נדרה' - ולא מה שנדרה קודם לכן; 'ואם היו תהיה' למה לי? שדייה לארוסה: שהבעל והאב מפירין נדריה)?

[ו]איבעית אימא (להכי לא מצית לאוקומא להאי קרא 'ואם היו תהיה' אלא בארוסה) ד'הויה' - קדושין משמע (דכתיב לשון הויה, דמשמע קידושין, כדאמרינן במסכת קידושין (דף ה,א): ויצאה והיתה - מקיש הויה ליציאה) [## "ונדריה עליה" בזמן קידושין, שאז הבעל מפר, ולא בזמן נישואין, שאז אינו מפר בקודמין], ואימא: (להכי סמוך הכתוב כי הניא אביה אותה [במדבר ל,ו] – ואם היו תהיה לאיש [במדבר ל,ז] - לומר ד)אב לחודיה מיפר (לבתו ארוסה בלא הארוס) [## למרות שפסוקים ז-ט עוסקים בהפרת אישה; ולכאורה ההוה אמינא כאן היא שהאב לחוד או הארוס לחוד יכולים להפר]!

אם כן (במדבר ל,ד) [ואשה כי תדר נדר לה’] ואסרה איסר [ב]בית אביה [בנעריה] (דאתא לאשמועינן דאב מיפר בזמן שהיא ברשותיה, שהיא נערה - למה לי למכתב? ממילא שמעינן דודאי מיפר:) - ~~'יניא אותה'~~[על פי הב"ח – וכן מסתבר][ במדבר ל,ו: ואם] הניא אביה אותה [ביום שמעו - כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום וה’ יסלח לה כי הניא אביה אתה] למה לי? השתא: יש לומר במקום ארוס (שיש לו לארוס רשות בה) מיפר אב לחודיה, שלא במקום ארוס מיבעיא (דאב מיפר לחודיה? אלא ודאי להכי אתא קרא: לומר דהאב מיפר עם הארוס)?

אימא: אב ליבעי ארוס (שאינו יכול להפר בלא ארוס כדקאמרת), (אבל) וארוס לחודיה מיפר (בלא אב); וכי תימא אב דכתב רחמנא (דסמיך רחמנא ל'ואם היו תהיה' לו) למה לי (דדרשת לנערה, דאביה ובעלה מפירין נדריה)? - מיבעי ליה דאי הקים הקים (שיש לו לאב בכך רשות בה: דאם הקים נדריה - אין הארוס יכול שוב להפר, אבל בלא הקמת אב - מיפר בעל לחודיה)!

אם כן (דארוס לחודיה מיפר - לא איצטריך לן קרא למימר דבעל מיפר נדרי אשתו) '[ואם] בית אישה נדרה' למאי כתב? (דמק"ו הוא דנפקא) קל וחומר: ומה במקום אב (מה אם בעודה ארוסה שרשות שניהן בה) - ארוס מיפר לחודיה, (כשנשאת) שלא במקום אב (שאין לאב רשות בה) – מיבעיא (דמיפר בעל לחודיה)?! (אלא מדאיצטריך קרא למכתב ואם בית אישה נדרה - שמע מינה דארוס במקום אב אינו מיפר לחודיה).

אימא (לעולם דארוס מיפר לחודיה, ודקאמרת אם כן) (במדבר ל,יא) אם בית אישה נדרה [או אסרה אסר על נפשה בשבעה] (למה לי) - לומר (לך) שאין הבעל מיפר בקודמין, ומיניה (כלומר: מהא דאמרת דאיצטריך קרא להכי - מיניה איכא למישמע נמי: דלאו ארוס לחודיה מיפר, דהשתא: ומה בעל לאחר שנישאת לו אינו מיפר בקודמין - במה שנדרה כשהיא ארוסה לו אינו יכול להפר עכשיו כשנכנסה כולה ברשותו) - ארוס מיפר בקודמין (בתמיה: בזמן שהיא ארוסה ולא נכנסה ברשותו - היכי מצי מיפר לחודיה בהני נדרים שנדרה כשהיתה ארוסה)?!

אלא לאו (האי דארוס מיפר) - משום שותפותיה דאב (דמיפר בהדיה אבל ארוס לחודיה ודאי לא מצי מיפר).

                 THE DAFYOMI DISCUSSION LIST
      brought to you by Kollel Iyun Hadaf of Yerushalayim
             Rosh Kollel: Rabbi Mordecai Kornfeld ask@dafyomi.co.il
_______

Nedarim 067: Mi'un and Hafarah

Yeshayahu HaKohen Hollander <yeshol@gmail.com> asked:

If the husband nullified his young wife's vow, and then she did Mei'un - is
the Neder retroactively valid? And, since she transgressed them based upon
the annullification - is she liable? Or do we say, as Rav Pinhas says,
quoting Rava: A woman vows on the basis of her husband's acquiescence? Or
don't we say this in the case of Mei'un?

Y. Hollander

-----------------------------------------------
The Kollel replies:

Chidushei Rabeinu Chaim ha'Levi (Ishus 2:9) writes that although Mi'un annuls
the marriage retroactively, it is only retroactive with respect to matters
involved from this day onward. For example, he may marry the sister of the
Mema'enes, for from this day onward it is as if they were never married.
However, with regard to the time they were actually living together we
continue to consider it as if they were actually married; therefore she need
not return the Mezonos that she received, nor does he need to return to her
the Peros of her Nichsei Milug that he ate, and the Nedarim that he was Mefer
do not return.

D. Zupnik
>>><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><>

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)

מקרא באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com

תחילת נדרים פרק עשירי 'נערה המאורסה'

נדרים דף סז