דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

סיום נדרים פרק תשיעי 'רבי אליעזר'

ותחילת נדרים פרק עשירי 'נערה המאורסה'

נדרים דף סו

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(נדרים סה,ב)

משנה:

פותחין לאדם בכתובת אשתו.

ומעשה באחד שנדר מאשתו הנאה, והיתה כתובתה ארבע מאות דינרים, ובא לפני רבי עקיבא וחייבו ליתן לה כתובתה.

אמר לו: "רבי! שמונה מאות דינרין הניח אבא; נטל אחי ארבע מאות ואני ארבע מאות; לא דיה שתטול היא מאתים ואני מאתים?" אמר לו רבי עקיבא: אפילו אתה מוכר שער ראשך (מפרש בגמרא) - אתה נותן לה כתובתה!!

אמר לו (הבעל): "אילו הייתי יודע שהוא כן - לא הייתי נודר."

והתירה רבי עקיבא.

 

גמרא:

(גירסת רש"י: שמע מינה דמטלטלי משתעבדי לכתובה: מדקאמר שמונה מאות זוז הניח לנו אבא, רצונה ליטול מאתים, שמע מינה דמטלטלי משתעבדי לכתובה;) מטלטלי מי משתעבדי לכתובה (והא קיימא לן (כתובות פא,ב) דלא משתעבדי)?

אמר אביי: (הכי קאמר:) קרקע שוה שמונה מאות דינר.

והקתני 'שער ראשו' (ומשמע דקאמר 'אפילו אין לך להשלים כתובה אלא משער ראשך זקוק אתה למוכרו ולהשלים לה'), ושער ראשו מטלטלי הוא ( דכל העומד ליגזוז כגזוז דמי)!?

הכי קאמר (רבי עקיבא): אפילו (אין לך מה לאכול אלא אם כן תמכור שער ראשך - זקוק אתה ליתן לה כל הקרקע שיש לך) [ו]אתה מוכר שער ראשך ואוכל.

שמעת מינה אין מסדרין לבעל חוב (כלומר: דהכל גובין ממנו ונותנין לבעל חובו, מדקאמר ליה רבי עקיבא 'אתה מוכר שער ראשך ותאכל'; והא קיימא לן במסכת ערכין (כג,ב) ובבבא מציעא (קיד,א) דמניחין לו כלי תשמישו ומטה ומפץ ושולחן ומזון שלשים יום)?

אמר רב נחמן ברבי יצחק: (גירסת רש"י: הכי קאמר ליה: אפילו אתה נותן לה כל אשר לך, שאין לך לאכול אלא שער ראשך) -

 

(נדרים סו,א)

לומר שאין מקרעין שטר כתובה (אין קורעין לה כתובתה עד שתפרע לה הכל מָשלָם.)

(ואית דאמרי: אין מסדרין לבעל חוב: אין עושין לו סדר של חיוּת: שאין מניחין לו מה שסדרו חכמים, כדאמרינן התם: שמניחין לו כלי תשמישו ומטה וכו').

 

 

משנה:

פותחין בימים טובים ובשבתות.

בראשונה היו אומרים: אותן הימים (ימים טובים ושבתות) מותרין (שבהן מותר) ושאר כל הימים אסורין, עד שבא רבי עקיבא ולימד שהנדר שהותר מכללו הותר כולו.

כיצד?

אמר "קונם שאיני נהנה לכולכם" - הותר אחד מהן הותרו כולן; "שאיני נהנה לזה ולזה" - הותר הראשון הותרו כולן; הותר האחרון - האחרון מותר וכולן אסורין.

<הותר האמצעי - הימנו ולמטה מותר הימנו ולמעלה אסור>

(כדאוקימנא בפרק ארבעה נדרים: שתלאן כולן בראשון).

"שאני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן" ([## אפילו] בתוך כדי דיבור) - צריכין פתח לכל אחד ואחד.

 

"קונם יין שאני טועם, שהיין רע למעיים"; אמרו לו "והלא המיושן יפה למעיים" - הותר במיושן, ולא במיושן בלבד הותר אלא בכל היין[1].

"קונם בצל שאני טועם, שהבצל רע ללב"; אמרו לו: "הלא הכופרי יפה ללב" - הותר בכופרי, ולא בכופרי בלבד הותר אלא בכל הבצלים.

מעשה היה והתירו רבי מאיר בכל הבצלים.

 

גמרא:

'הותר האחרון - האחרון מותר וכולן אסורין' - מאן תנא (מתניתין, דמשוי חילוק בין היכא דאמר כולכם להיכא דאמר לזה קרבן ולזה קרבן)?

אמר רבא: רבי שמעון היא, דאמר 'עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד' (דתנן במסכת שבועות: היו חמשה תובעין אותו וכו' – רבי שמעון אומר: לעולם אינו חייב עד שיאמר לכל אחד ואחד "שבועה לא לך" ונמצא בכולן לשקר, אבל אמר "שבועה לא לך, ולא לך" - אינו חייב אלא אחת. להכי נמי, מתניתין, היכא דאמר "קונס שאיני נהנה לכולכם" והותר באחד - הותר בכולן).

 

קונם יין שאני טועם [שהיין רע למעיים]: 

(אמאי קא מהדר תנא דהיכא דאמרו לו "והלא המיושן יפה למעיים" דלא הוי נדר, דמשמע דוקא יפה, דאי לא הוי לא רע ולא יפה - לא הותר?) ותיפוק ליה (דלא הוי נדר) דאין רע (וה"ל נדר בטעות)?

אמר רבי אבא: ועוד יפה קתני (והכי נמי גבי "אשה זו" לא מפני שהיא כעורה ונעשת יפה אחר כך, או שחורה ונעשת לבנה, אלא נאה ולבנה מעיקרא).

 

 

משנה:

פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו: אומרים לו "אילו היית יודע שלמחר אומרין עליך "כך היא ווסתו של פלוני: מגרש את נשיו", ועל בנותיך יהו אומרין "בנות גרושות הן, מה ראתה אמן של אלו להתגרש?"[2], ואמר "אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר" – הרי זה מותר. 

"קונם שאני נושא את פלונית כעורה" והרי היא נאה, "שחורה" והרי היא לבנה; "קצרה" והרי היא ארוכה - מותר בה; לא מפני שהיא כעורה ונעשת נאה, שחורה ונעשת לבנה, קצרה ונעשת ארוכה, אלא שהנדר טעות.

ומעשה באחד שנדר מבת אחותו הנייה, והכניסוה לבית רבי ישמעאל, וייפוה (שקישטוה והלבישוה ונראית יפה). אמר לו רבי ישמעאל: "בני - מזו נדרת"? אמר לו "לאו"! והתירה רבי ישמעאל.

באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן.

[## מכאן עד סוף המשנה איננו במשניות שבדפוס]

וכשמת רבי ישמעאל היו בנות ישראל נושאות קינה ואומרות:

בנות ישראל - על רבי ישמעאל בכינה,

וכן הוא אומר בשאול: (שמואל ב א,כד) בנות ישראל על שאול בכינה [בנות ישראל אל שאול בכינה; המלבשכם שני עם עדנים, המעלה עדי זהב על לבושכן].

 

גמרא:

מעשה לסתור (דרישא קתני 'אם היא נאה' מעיקרא הוי נדר בטעות, אבל אם נעשת נאה על ידי קישוט כגון הך דרבי ישמעאל – הוה ליה 'נולד', ואין פותחין בנולד; והדר קא מפיק מעשה (הוא) אפילו היכא דנעשת נאה על ידי קישוט פותחין לו)?

חסורי מחסרא והכי קתני: רבי ישמעאל אומר: אפילו כעורה ונעשת נאה (על ידי קישוט), שחורה ונעשת לבנה, קצרה ונעשת ארוכה (אינו נדר ופותחין לו), (ו)מעשה (נמי) באחד שנדר מבת אחותו והכניסוה לבית רבי ישמעאל וייפוה וכו'

 

(נדרים סו,ב)

תנא: 'שן תותבת (שנפלה שינה, והושיבה שן אחר באותו מקום ועומד בכיעור) היתה לה, ועשה לה רבי ישמעאל שן של זהב (באותו מקום של זה) משלו (והיינו שייפוה).'

כי שכיב רבי ישמעאל, פתח עליה ההוא ספדנא הכי: בנות ישראל! על רבי ישמעאל בכינה (עליו) המלבישכן וכו'

צצצ

ההוא דאמר לה לדביתהו "קונם שאי את נהנית לי עד שתטעימי תבשילך לרבי יהודה ולרבי שמעון".

רבי יהודה טעים, אמר: קל וחומר: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים המאררים בספק, ואני על אחת כמה וכמה!

רבי שמעון לא טעים, אמר: ימותו כל בני אלמנה (כלומר: ימות הבעל, ותהא היא אלמנה, ואחר כך ימותו בניה) ואל יזוז שמעון ממקומו (שיטעום תבשילה)! ועוד: כי היכי דלא לתרגלי למינדר (ולהכי לא רצה לטעום: כי היכי דלא לירגלי למידר שלא יהיו קלים בנדרים).

 

ההוא דאמר לדביתהו "קונם שאי את נהנית לי עד שתרוקי בו ברבי שמעון בן גמליאל" אתת ורקק אלבושיה ושרייה.

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: והא - האי לזילותא (דרבן שמעון בן גמליאל) קא מיכוין (וכל כמה דלא ירקא באנפיה ממש - ליכא זילותא, ואי לא - לא הוה מותרת, דאיהו על דעת כן אמרה כדי לזלזלו)!?

אמר ליה: מירק על מני [בגדי] דרבן שמעון בן גמליאל (דאדם חשוב הוא) - זילותא רבתא היא.

 

ההוא דאמר לה לדביתהו "קונם שאי את נהנית לי עד שתראי מום יפה שביך (דמשום שהיה בה כל כך מומין קאמר לה: אם יש בה שום דבר יפה [נראה שמה שאמר "מום יפה" – פירושו: מאומה יפה]) לרבי ישמעאל ברבי יוסי".

אמר להם: שמא ראשה נאה (ולכך הדירהּ שתראהו לו)?

אמרו לו: סגלגל (דומה לאניצי פשתן שראשיהן סגלגלים עגולין).

שמא שערה נאה?

דומה לאניצי פשתן.

שמא עיניה נאות

טרוטות (רכות) הן.

שמא אזניה נאות?

כפולות הן.

שמא חוטמה נאה?

בלום (סתום) הוא.

שמא שפתותיה נאות?

עבות הן.

שמא צוארה נאה?

שקוט הוא (שראשה מונח בין כתיפותיה) ['שקוט' כמו שקוע].

שמא כריסה נאה?

צבה הוא.

שמא רגליה נאות?

רחבות כשל אווזא.

שמא שמה נאה?

לכלוכית שמה.

אמר להן: יפה קורין אותה לכלוכית שהיא מלוכלכת במומין (זה השם יפה לה, והיינו ודאי 'מום יפה שבה', ועל דעת כן הדירה: שתודיעני אותו דבר יפה, דשמה יפה לה, ששמה לכלוכית ואיהי נמי מלוכלכת.

ענין אחר יפה: אתם קורין אותה לכלוכית שהיא מלוכלכת במומין, דכיון דאין בה דבר יפה להראות - ודאי על דעת כן הדירה בעלה, שהיה יודע שאין בה דבר יפה, ואין יכולה להראות; והואיל ואין בה שום דבר יפה - נמצא שאין הנדר חל עליה) - ושרייה.

 

ההוא בר בבל דסליק לארעא דישראל, נסיב איתתא, אמר לה: "בשילי לי תרי טלפי (שני רגלי בכהמה)"; בשילה ליה תרי טלפי (ובישלה שני עדשים, שלא היתה מכרת בלשונות שלהם; בארץ ישראל לא היו טוענין כך.

ואית דגרסי 'בשילי טלופחי' - כלומר מעט עדשים, שכן אדם נוהג לומר; ואיהי סברה דשתי עדשים קאמר לה, ובשלה לו שתי עדשים בלבד, ולא רצתה לשנות על דבריו) רתח עלה;

למחר (אמר: אי אמינא לה נמי תרי - תעביד לי כאיתמול) אמר לה: "בשילי לי גריוא" (מידה גדולה, דסבר כי היכי דתטרח עלה דמילתא ולא תבשיל אלא כדי סעודה); בשילה ליה גריוא! אמר לה: "זילי אייתי לי תרי בוציני" (לשון שני שרגי: שני מנורות, דתרוייהו נקראו בוציני בלשון ארמי). אזלת ואייתי ליה תרי שרגי.

אמר לה "זילי תברי יתהון על רישא דבבא" (על ראש הפתח ומחמת כעס אמר לה). הוה יתיב בבא בן בוטא אבבא, וקא דאין דינא (ואיהי סברה דקאמר לה למיתבר יתהון על רישא דבבא בן בוטא דהוה יתיב תמן). אזלת ותברת יתהון על רישיה.

אמר לה: מה הדין דעבדת?

אמרה ליה: כך ציוני בעלי!

אמר: את עשית רצון בעליך - המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא.

 

הדרן עלך רבי אליעזר.

 

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

 

הקדמה

שני הפרקים הבאים עוסקים בהפרת נדרים על ידי הבעל ו/או האב,

ככתוב:

במדבר ל:

(ב) וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר: זה הדבר אשר צוה ה’:

[דין האיש:]

(ג) איש כי ידר נדר לה’ או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו - לא יחל דברו: ככל היצא מפיו יעשה.

[דין האשה בנעוריה בבית אביה:]

(ד) ואשה כי תדר נדר לה’ ואסרה אסר בבית אביה בנעריה,

(ה) ושמע אביה את נדרה ואסרה אשר אסרה על נפשה, והחריש לה אביה - וקמו כל נדריה וכל אסר אשר אסרה על נפשה – יקום;

(ו) ואם הניא אביה אתה ביום שמעו - כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום; וה’ יסלח לה, כי הניא אביה אתה

[דין האשה ש'היתה לאיש', בענין נדרים ישנים:]

(ז) ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה,

(ח) ושמע אישה ביום שמעו והחריש לה: וקמו נדריה ואסרה אשר אסרה על נפשה – יקמו;

(ט) ואם ביום שמע אישה יניא אותה והפר את נדרה אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה - וה’ יסלח לה.

[מה ענין נדרים חדשים? להלן פסוק יא וכו']

(י) ונדר אלמנה וגרושה - כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה.

[נדרי אשה נשואה:]

(יא) ואם בית אישה נדרה או אסרה אסר על נפשה בשבעה,

(יב) ושמע אישה והחרש לה לא הניא אתה - וקמו כל נדריה וכל אסר אשר אסרה על נפשה יקום.

(יג) ואם הפר יפר אתם אישה ביום שמעו - כל מוצא שפתיה לנדריה ולאסר נפשה לא יקום: אישה הפרם, וה’ יסלח לה.

(יד) כל נדר וכל שבעת אסר לענת נפש - אישה יקימנו ואישה יפרנו.

(טו) ואם החרש יחריש לה אישה מיום אל יום והקים את כל נדריה או את כל אסריה אשר עליה - הקים אתם כי החרש לה ביום שמעו.

(טז) ואם הפר יפר אתם אחרי שמעו - ונשא את עונה.

(יז) אלה החקים אשר צוה ה’ את משה בין איש לאשתו, בין אב לבתו בנעריה בית אביה.

 

 

נדרים פרק עשירי נערה המאורסה

 

משנה:

נערה המאורסה - אביה ובעלה מפירין נדריה (ולהכי נקט 'נערה': דדוקא נערה שהיא ברשות אביה, כדאמרינן נמי במסכת כתובות: 'האב זכאי בקדושי בתו ובמעשה ידיה ובמציאתה ובהפרת נדריה' בזמן שהיא נערה ומפיק לה מהאי קרא);

 

(נדרים סז,א)

[המשך המשנה]

הפר האב (ביום שמעו) ולא הפר הבעל (אלא שתק מעת לעת), הפר הבעל ולא הפר האב (דשתיקתו של זה מבטלת הפרתו של זה) - אינו מופר, ואין צריך לומר שקיים אחד מהן (הנדר, דהפרתו של זה אינה מועלת כלום).

 

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

 

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)

מקרא באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com