דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

סיום נדרים פרק שביעי 'הנודר מן הירק'

ותחילת פרק שמיני 'קונם יין'

 

נדרים דף ס

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נדרים נט,ב)

גופא אמר רבי חנינא תירתאה אמר רבי ינאי: 'בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו מותר' - למימרא דגידולי

 

(נדרים ס,א)

היתר מעלין את האיסור.

והתנן [תרומות פ"ט מ"ד]: 'גידולי תרומה - תרומה (דאין גידולי היתר מעלין את האיסור)'!?

בגידולי גידולין קאמרינן (דהכי קאמר: 'גידולי בצל של תרומה, שנטעה, ורבו גידוליו על עיקרו' - דהוו להו גידולי גידולין)

הא נמי תנינא: 'גידולי גידולין חולין'!?

הא - קא משמע לן אפילו בדבר שאין זרעו כלה (כגון בצל - גידולי גידולין מותר).

והתנן [תרומות פ"ט מ"ו]: 'הטבל - גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה (כגון חיטים גידולי גידולין דזהו השני), אבל דבר שאין זרעו כלה - גידולי גידולין אסורין'?

(תריץ:) רבויא (של גידולי גידולין), דרבו גידולין (גידוליו) על עיקרו מותר קא משמע לן (כלומר: הא - אתא לאשמועינן: גידולי גידולין של בצל של תרומה, ורבו אותן גידולין על עיקרו – מותר, דזהו השלישי).

 

הדרן עלך הנודר מן הירק

 

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

 

נדרים פרק שמיני קונם יין

(נדרים ס,א)

משנה:    

"קונם יין שאני טועם היום" (דמשמע כל זמן שהוא יום ותו לא) - אינו אסור אלא עד שתחשך;

"שבת זו" (והיה עומד בשבת[1]) - אסור בכל השבת (בששת ימי השבוע) ושבת שעברה (כלומר: בשבת שהוא עומד בה; ולהכי קרי ליה 'שעברה': לפי שהשבת זה אינו מתחשב אחר ימים הבאים, אלא אחר ששת ימים שעברו);

"חדש זה" (אמר "קונס יין שאיני שותה בזה החדש" והיה עומד באותו יום של ראש חודש) - אסור בכל החדש (בכל שלשים יום הבאים) וראש חודש להבא (כלומר: ראש חודש זה, שהוא עומד לתוכו, הוא נמנה עם ימים הבאים, שהוא ראשון שלהם);

[## יש לזכור שהמשנה נערכה לפני שהיה לוח קבוע, שהרי הלוח הקבוע נקבע בזמנו של הלל נשיאה, ד' קיח או קיט, ורבא נפטר מן העולם ד'קיג; ולכן עד לאותה עת אנשים לא ידעו מתי יהיה ראש חודש מלא או חסר!]

(וכן אם היה עומד בראש השנה ואמר קונס יין שאיני טועם) "שנה זו" - אסור בכל השנה וראש השנה לעתיד לבא (ואותו היום של ראש השנה שהוא עומד בו; ולהכי קרי 'לעתיד לבא': לפי שהוא נמנה לימים ולחדשים הנכנסים שהוא אחר זמן, ולהכי קאמר 'לעתיד' ולא קאמר 'להבא');

(ואם היה עומד בשנת השמיטה ואמר:) "(קונס יין שאיני טועם ב)שבוע זה" - אסור בכל השבוע ושביעית שעברה (בכל השבוע הבא; ואותה שנה שביעית, שהוא עומד בה - נמנית לשבוע שעברה, להכי קרי ליה 'שעברה') ;

ואם אמר "(שאיני טועם) יום אחד" (= מעת לעת, שאם היה עומד בשעת הנדר בחצי היום - אסור למחר עד חצי היום), (וכן אם אמר) "שבת אחת" (באיזה יום שעומד בשבוע - אסור עד יום שמיני לאותו יום שנדר), "חדש אחד", "שנה אחת", "שבוע אחד" (וכן בשנה אחת וכן בשבוע אחת) - אסור (שנה שלימה ושבוע שלם) מיום ליום.

[מכאן והלאה רש"י – וגם הר"ן – אינם על הדף אלא בדף סא,א במקום שהגמרא דנה בחלק זה של המשנה]

(אמר:) "(קונס יין שאיני טועם) עד הפסח" - אסור עד שיגיע (לדברי הכל);

"עד שיהא" - אסור עד שיצא (דמשמע דאמר "עד שיצא כל הפסח");

"עד לפני [יש גורסים "עד פני", בלי אות ל] הפסח" (משמע עד שיגיע ומשמע עד שיצא) - רבי מאיר אומר: אסור עד שיגיע (דקסבר לא מעייל איניש נפשיה לספיקא; דכיון דאיכא לספוקי אי משמע 'עד שיצא' או 'עד שיגיע' - ודאי בדליכא ספיקא הרהר בדעתו בשעת הנדר [כלומר: לא עלה בדעתו פירוש מסופק לדבריו, אלא יש לפרש כפירוש הפשוט], דהינו 'עד שיגיע' [בלבד]); רבי יוסי אומר: אסור עד שיצא (דסבר מעייל איניש נפשיה לספיקא, דאיכא לספוקי שמא 'עד שיצא' קאמר).

 

גמרא:

"קונם יין שאני טועם [היום" - אינו אסור אלא עד שתחשך]:

אמר רבי ירמיה בר אבא [כדאיתא בסוגיין בע"ב – מסורת הש"ס]; רבי ירמיה בר אבא היה תלמיד חבר של רב]: לכשתחשך (אף על פי שעבר היום) - צריך שאלה לחכם (להתיר לו נדרו משום היכרא).

מאי טעמא?

אמר רב יוסף: גזירה היום משום "יום אחד" (דאי אמרת לכשתחשך אף על פי שעבר היום הוי מותר - אתו למימר נמי כי נדר "יום אחד", ועומד בחצי היום - מותר לכשתחשך, ואיהו לא הוי מותר עד מעת לעת; הילכך צריך שאלה לחכם; וכיון דבעי שאלה לחכם - חכם חוקר כיצד נדר, ולא יבא לידי חילול נדר).

 

(נדרים ס,ב)

אמר ליה: אי הכי, ליגזור ב"יום אחד" (דליהוי אסור עד שתחשך למחר) משום "היום" (דאי אמרת עד מעת לעת אסור, ותו לא - אתו למישרי נמי כי עמד בשחרית ואמר "היום" - אתי למישתי בחצי היום, והוא אסור עד שתחשך)?

אמר ליה (רב יוסף): "היום" – ב"יום אחד" מיחלף (דאי שרית "היום" לכשתחשך בלא שאלה - מיחלף ואתי למישרי "יום אחד" משתחשך, דסבר יצא אותו היום שנדר בו כמו כן, והוא אינו מותר אלא מעת לעת), "יום אחד" ב"היום" - לא מיחלף (דלא אסור לשתות למחר עד הלילה, דלא אתי למישרי ב"היום" מחצי יום ואילך, דליכא למיחש להכי; דהכא לא גמר היום עדיין, ומידע ידיע דאסור כל היום; משום האי טעמא נמי לא מצרכינן שאלה לסוף מעת לעת, דלא אתו למישרי מ"היום" מחצי יום ואילך, דליכא למיחש בהכי, כדאמרינן: הכא לא גמר עדיין היום ומידע ידיע דאסור בכל היום).

אמר רבינא: אמר לי מרימר: הכי אמר אבוך משמיה דרב [יוסף]: כמאן אזלא שמעתיה דרב ירמיה בר אבא (כמאן אזלא הא שמעתתא דאמר רב ירמיה [בעמוד הקודם – מכאן שהגירסא שם 'רבי ירמיה בר אבא'] דצריך שאלה לחכם שאין ניתר על פי עצמו כלל, דמחמרינן עליו כמאן דלא עבד שפיר)? - כרבי נתן, דתניא: 'רבי נתן אומר: כל הנודר - כאילו בנה במה, והמקיימו -כאילו מקטיר עלליה' (הילכך צריך שאלה לחכם, הואיל ועבד איסורא, דמחמרינן עליה, ואין מראין לו שקיים נדרו מעצמו אלא כשיתירו לו את נדרו, ולא משום גזירה, דרבינא לא סבירא ליה דרב יוסף אלא: כל היכא דאיכא לאוקומי ביה שאלה - מצריכינן ליה שאלה, כגון הכא, דאמר "היום", דאיכא למימר מעת לעת קאמר - הילכך לכשתחשך צריך שאלה לחכם, אבל כי אמר "שבת", וכולה מתניתין דליכא לאוקומי בהו שאלה - דודאי לא משמע טפי - אין צריך שאלה).

 

"שבת זו" - אסור בכל השבת כולה: 

פשיטא!?

מהו דתימא 'יומי דשבתא' (ימים דשבוע ולא דשבת עצמו) קאמר - קא משמע לן. 

 

"חדש זה" אסור בכל החדש וראש חודש להבא: 

פשיטא (דיום ראש חדש נמי אסור, שהרי יום ראש חדש נמנה לחדש זה הנכנס)?!

כי איצטריכא (למיתני במתניתין) לחדש חסר (בחדש שהוא שני ימים ראש חדש, ויום ראשון של ראש חדש משלים לחדש מלא זה שעבר, וזה הנכנס חסר הוא, והוא נדר ביום ראשון של ראש חודש): מהו דתימא ראש חדש - לשעבר הוי, ולא ליתסר (ביה)? - קא משמע לן (אפילו הכי): (כיון ד)קרו אינשי (ליה) ריש ירחא - (אסור ביה נמי). 

 

"שנה זו" אסור בכל השנה כולה: 

איבעיא להו: אמר "קונם יין שאני טועם יום" – מאי? דיניה כ"היום" (כאילו אמר "היום" לחוד ומותר לכשתחשך) או כ"יום אחד" (ואסור מעת לעת)?

תא שמע ממתניתין: '"קונם יין שאני טועם היום" - אין אסור אלא עד שתחשך' – [בגלל שאמר "היום", אך] הא [אילו אמר] "יום" - כ"יום אחד" דמי [וצריך מעת לעת]!

אימא סיפא: 'אמר "יום אחד" - אסור מיום ליום' - הא [אם אמר] "יום" - כ"היום" דמי [וחייב להמתין רק עד שתחשך]?! - אלא מהא ליכא למשמע מינה.

 

אמר רב אשי: תא שמע: '"קונם יין שאני טועם השנה" - נתעברה השנה אסור בה ובעיבורה'; היכי דמי?:

 

(נדרים סא,א)

אילימא כדקתני (דאמר "השנה") - למה לי למימרא (פשיטא: כיון דאמר "השנה" - משמע השנה זו קאמר, ועיבורה נמי בכלל הוי); אלא - לאו דאמר "שנה", אלמא "שנה" כ"השנה" דמי – ו"יום" נמי כ"היום" דיניה?

לא, לעולם דאמר "השנה", ומהו דתימא 'הלך אחר רוב השנים ולא אית בהו עיבור (ולא ליתסר בעיבורה)' - קא משמע לן.

 

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

 

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)

מקרא באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com