דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך נדרים פרק שביעי 'הנודר מן הירק'

 

דרים דף נז

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נדרים נז,א)

משנה:

"קונם פירות האלו עלי", "קונם הן על פי", "קונם הן לפי" - אסור בחילופיהן ובגידוליהן;

"שאני אוכל" ו"שאני טועם" - מותר בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה (בקרקע, וגדל, כגון חטה וכיוצא בה, דהיינו גידולין גמורין), אבל בדבר שאין זרעו כלה (כגון השומים והבצלים, שאינו כלה בקרקע, אלא שרבה וגדל בגופו) - אפילו גידולי גידולין אסורין (דכגופייהו דמו[YH1] ).

 

האומר לאשתו "קונם מעשה ידיך עלי", "קונם הן על פי", "קונם הן לפי" - (ונתנו לה פירות בשכר מעשה ידיה, הואיל ואמר "עלי") אסור בחילופיהן ובגידוליהן;

(אבל כי אמר) "שאני אוכל", "שאני טועם" (משמע: "מהן גופן איני טועם", הלכך) - מותר בחילופיהן ובגידוליהן (אם זרעו וצמחו) בדבר שזרעו כלה, אבל דבר שאין זרעו כלה - אפילו גידולי גידולין אסורין.

 

(דאמר הכי:) "(קונס עלי מה) שאת עושה, איני אוכל עד הפסח", (או שאמר:) "( קונס) שאת עושה איני מתכסה (שאיני מתכסה מכל מלאכתך) עד הפסח": עשתה לפני הפסח - מותר לאכול ולהתכסות אחר הפסח (שהרי לא נדר מכל מה שתעשה אלא עד הפסח);

 

"שאת עושה עד הפסח איני אוכל" ו"שאת עושה עד הפסח איני מתכסה": עשתה לפני הפסח - אסור לאכול ולהתכסות אחר הפסח (אפילו אחר הפסח אסור לאכול ולהתכסות מכל שעושה לעולם שהרי לא קבע בו זמן).

 

(היה עומד באדר ואמר) "( קונס) שאת נהנית לי עד הפסח אם הולכת את (אם תלכי) לבית אביך (מעכשיו) עד החג": הלכה לפני הפסח - אסורה בהנאתו עד הפסח;

 

(נדרים נז,ב)

[המשך המשנה:]

(הלכה) לאחר הפסח (והרי היא נהנית ממנו קודם הפסח) - בבל יחל (נמצא עובר בלא יחל דברו במה שנהנית ממנו קודם הפסח, שהרי הוא הדירה עד הפסח);

 

"שאת נהנית לי עד החג אם הולכת את לבית אביך עד הפסח": הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד החג ומותרת לילך אחר הפסח (שהרי לא הדירה אלא עד הפסח).

 

גמרא:

האומר לאשתו קונם מעשה ידיך עלי קונם הן על פי קונם הן לפי [אסור בחילופיהן ובגידוליהן]: 

ישמעאל איש כפר ימא, ואמרי לה איש כפר דימא העלה בידו (ברייתא היא, איבעיא היא דאיבעיא בבי מדרשא): 'בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית (איכא דאמרי שעיקרו גדל בשביעית ונתגדל עד שרבו גידוליו על עיקרו), ורבו גידוליו על עיקרו[1]: והכי קא מיבעיא ליה: גידוליו היתר (שגדלו בשמינית), ועיקרו אסור (בהנאה: שהרי גדל בשביעית וחייבין בביעור), כיון דרבו גידוליו מעיקרו (שהיו יותר מן העיקר) - אותן גידולי היתר מעלין את האיסור (שמבטלין את האיסור כולו)? או לא?

אתא לקמיה דרבי אמי. לא הוה בידיה. אתא לקמיה דרבי יצחק נפחא, פשט ליה מן הדא דאמר רבי חנינא תריתאה אמר רבי ינאי: בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו - מותר (דגידולי היתר מבטלין את האיסור; והכא נמי לא שנא).

אמר ליה רבי ירמיה ואיתימא רבי זריקא: שביק מר תרין ועביד כחד?

מאן נינהו תרין?

דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: 'ילדה (של ערלה) שסיבכהּ (שהרכיבהּ) בזקינה (בתוך אילן זקן של היתר), ו(היו) בה פירות (הערלה), אף על פי שהוסיפה (פירות לאחר שהרכיבה) מאתים (חלקים יותר ממה שהיתה בשעת הרכבה, אף על גב דשאר ערלה בטלה במאתים) – אסור' (אלמא דלא אתו גידולין דהיתר ומעלין את האיסור);

ואמר רבי שמואל בר רבי נחמני אמר רבי יונתן: בצל שנטעו בכרם, ונעקר הכרם – אסור.

[ירושלמי כלאים פ"ה סוף ה"ו: רבי זעירא כדעתיה, דאמר רבי זעירא בשם רבי יונתן: בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו - אפילו מוסיף כמה – אסור, שאין גידולי איסור מעלין את האיסור:]

הדר אתא לקמיה דרבי אמי, ופשיט ליה  (דמותר, דהווין נמי תרין) מן הדא דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: ליטרא (ממש, של) בצלים, שתיקנה (שעישרה כהלכתה) וזרעה (וגדלה) - מתעשרת לפי כולה (אף על פי שכבר עישר מן העיקר, והעיקר קיים ואינו כלה - צריך להפריש מן הגידולים ומן העיקר, לפי שבטלו גידולים את העיקר) - אלמא (הכא נמי) אותן גידולין (ההוא בצל שהעלה ישמעאל גידולין) מבטלין (את) עיקר.

דלמא לחומרא שאני (כגון הכא, גבי ליטרא בצלים, דלחומרא קאמר דצריך לעשר משום דגדולין מבטלין את העיקר, אבל לקולא - כגון בעיא דישמעאל, דהוי להתיר - לא אמר)?

אלא מן הדא, דתניא: 'רבי שמעון אומר:

 

(נדרים נח,א)

כל דבר שיש לו מתירין, כגון טבל (שיש לו מתירין, שמתקנו וניתר יש לו מתירין על ידי פדייה וחדש עומר מתירו) ומעשר שני, והקדש (יש לו מתירין על ידי פדייה) וחדש (עומר מתירו) - לא נתנו בהן חכמים שיעור (להכי אפילו באלף לא בטלי: דהא אפשר להו בתקנתא); וכל דבר שאין לו מתירין, כגון: תרומה, ותרומת מעשר, וחלה, וערלה, וכלאי הכרם - נתנו בהם חכמים שיעור (דתרומה בטלה במאה וערלה במאתים).

אמרו לו: והלא שביעית אין לה מתירין ולא נתנו בה חכמים שיעור, דתנן [שביעית פ"ז מ"ז]: '[ה]שביעית אוסרת כל שהוא במינה [ושלא במינה - בנותן טעם]' (שאם נתערבה סאה של חטין של שביעית באלף של היתר אינה בטלה)?

אמר להן: אף אני לא אמרתי (שיהא שביעית אוסרת במינה כל שהוא) אלא לביעור (שאם נטל בצל של ששית, ונטעו בשביעית, והוסיפה כל שהוא - אותו כל שהוא מבטל את העיקר ומחייב כולו בביעור דמוצאי שביעית), אבל לאכילה (שאם נתערבו פירות שביעית בפירות שמינית לאחר שנתחייבו בביעור, ולא ביערן, דהשתא קיימי באיסור אכילה) בנותן טעם (אינה אוסרת אלא בנותן טעם, ואם אין בה בנותן טעם – מתבטל; ומדקתני "לא אמרתי אלא לביעור" דגידולין מבטלין את העיקר - התם נמי בבעיא של ישמעאל: גידוליו מבטלין את העיקר).

 

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

 

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)

מקרא באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com