דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך נדרים פרק שביעי 'הנודר מן הירק'

נדרים דף נו

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נדרים נו,א)

משנה:

הנודר "מן הבית" - מותר בעלייה (שאין 'עלייה' בכלל 'בית') - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: עלייה בכלל הבית;

הנודר "מן עלייה" - מותר בבית (דברי הכל אין 'בית' בכלל 'עלייה').

גמרא:

מאן תנא '[ויקרא יד,לה: ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר: כנגע נראה לי] בבית - לרבות את היציע; 'בבית' - לרבות את העלייה'?

אמר רב חסדא: רבי מאיר היא (דאמר 'עלייה' לאו בכלל 'בית' היא), דאי רבנן - האמרי רבנן 'עלייה בכלל הבית' - למה לי קרא 'בבית' – לריבויא?

אביי אמר: אפילו תימא רבנן - בעיא קרא; דסלקא דעתך אמינא [ויקרא יד,לד: כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה ונתתי נגע צרעת] בבית ארץ אחזתכם' כתיב: דמחבר בארעא - שמיה 'בית' (בבית ארץ משמע דמחובר בארעא הוי בית); עלייה - הא לא מחבר בארעא (עלייה דלא מיחבר בארעא לא הוי בכלל בית ארץ, ולהכי בעי קרא לרבויי: דהואיל דסמיכא אקירות הבית מטמאה)!

כמאן אזלא הא דאמר רב הונא בר חייא משמיה דעולא: '"בית בביתי אני מוכר לך" - מראהו עלייה' (משום דאמר "בית בביתי" - משמע עלייה בתוך ביתי);

טעמא דא"ל "בית שבביתי אני מוכר לך", אבל (אם אמר) "בית" סתם - אינו מראהו עלייה (אין יכול להראות לו עלייה דאין עלייה בכלל בית)! לימא רבי מאיר היא (דאמר אין [עלייה] בכלל [בית])?

אפילו תימא רבנן (לא תימא 'עלייה' ממש): מאי 'עלייה' (דקתני)? - מעולה שבבתים (מעולה שבנכסיו: הבית המשובח שבבתיו צריך ליתן לו היכא דקאמר "בית בביתי", אבל אי הוה אמר "בית" סתם - היה יכול להראות לו עלייה ממש, ד'עלייה' בכלל 'בית').

משנה:

הנודר "מן המטה" - מותר בדרגש (דאין דרגש בכלל מיטה), דברי רבי מאיר;

וחכמים אומרים: דרגש בכלל מטה (ואסור).

(אבל) הנודר מן הדרגש - מותר במטה (דברי הכל אין המיטה בכלל דרגש).

גמרא:

מאי 'דרגש'?

אמר עולא: ערסא דגדא (מיטה שעורכין אותה למזל, ואין שום אדם ישן עליה [YH1]) .

אמרו ליה רבנן לעולא: הא דתנן [סנהדרין פ"ב מ"א]: 'כשהן מברין אותו (לכהן גדול כשהוא אבל) - כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הדרגש'; כולה שתא לא יתיב עלה, ההוא יומא יתיב עלה? (בתמיה: מכלל דדרגש לאו ערסא דגדא הוא!)

מתקיף לה רבינא: מידי דהוה אבשר ויין, דכולה שתא אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל; ההוא יומא אנן יהבינן ליה (משום דכתיב 'ויין למרי נפש' [משלי לא,ו] - הכא נמי: אף על גב דכולה שתא לא יתיב עליה - השתא יתיב)!

אלא הא קשיא: דתניא: 'דרגש לא היה כופהו (ממש, הכרעים מלמעלה) אלא זוקפו (שמעמידו על שני כרעיו, ודיוֹ)' ואי אמרת ערסא דגדא הוא (דמיטה חשובה היא כל כך, אמאי אין צריך לכפותה) – והתניא: 'הכופה את מטתו - לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל מטות שיש לו בתוך הבית הוא כופה' (וזו נמי: הואיל ומיטה חשובה היא - צריך לכפותה! אלא שמע מינה דרגש לאו ערסא דגדא הוא)!?

הא - לא קשיא:

(נדרים נו,ב)

מידי דהוה אמטה המיוחדת לכלים (ליתן עליה כלים; והואיל ואין ישנים עליה - אין צריך לכפותה), דתניא: 'אם היתה מטה המיוחדת לכלים - אין צריך לכפותה.'

אלא אי קשיא - הא קשיא: דתניא: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: דרגש - מתיר קרביטיו (לולאות שבו) והוא נופל מאליו (אין צריך לזוקפה, אלא הוא האבל נוטל קרביטין והיא נופלת)'; ואי דרגש - ערסא דגדא הוא, קרביטין מי אית ליה (הכי קים להו דלא הוו להו קרביטין, שאינה עשויה להתפרק אלא עומדת מוצעת לעולם)?

כי אתא רבין, אמר: שאילתיה לההוא מרבנן, ורב תחליפא בר מערבא שמיה, דהוה שכיח בשוקא דצלעי (מוכרי עורות), ואמר לי: מאי 'דרגש'? - ערסא דצלא (של עור, שישן עליה, אבל אינה חשובה כל כך; ולהכי - הואיל ואינה חשובה - לא היה כופה אלא זוקפה, ודיוֹ; והלכך אמרינן במתניין דמותר בדרגש, שאינה מטה חשובה; וערסא דצלא אית לה קרביטין; ופליג רבן שמעון בן גמליאל בגמרא, ואמר דבעי כפיה כל כך שמתיר קרביטין והעור נופל מאליו, לפי שיש רצועות סביב לעור ומותחין אותו בין ארוכות המטה, וקושרין הרצועות בארוכות, ושוכבין עליו; וכשמתירין הרצועות והעור נופל - אין לך כפיה גדולה מזו).

איתמר: איזהו 'מטה' ואיזהו 'דרגש'? - אמר רבי ירמיה: 'מטה' - מסרגין אותה על גבה (שכורכין הבגד או העור שישנים עליו סביב אותם עצים שעומדים מראשותיו ומרגלותיו), 'דרגש' - מסרגין אותו מגופו (שאותם עצים נקובים, ומכניסין המשיחות שבבגד או שבעור לתוך אותן נקבים).

מיתיבי [כלים פ"טז מ"א]: 'כלי עץ - מאימתי מקבלין טומאה? - המטה והעריסה משישופם בעור הדג (שמשפשף העצים של מטה, הארוכות והקצרות, בעור הדג כדי לעשותן צהובין וחלקים)'; ואי מטה מסתרגת על גבה - למה לי שיפת עור הדג (והלא העור [אולי צ"ל 'העץ'] מכוסה מן החבלים או מן הבגד או מן העור)? אלא הא והא – (מסתרגין) מגופן: מטה אעולי ואפוקי בבזיני (שמכניסין ראשי המשיחות שבבגד דרך הנקבים וקושרים זה בזה), דרגש - אעולי ואפוקי באבקתא (שקושרין לולאות בעצי המטה מראשותיו וממרגלותיו, ומכניסין ראשי משיחות בנקבים, וקושרין בלולאות והיינו קרביטין).

אמר רבי יעקב בר אחא אמר רבי: מטה שנקליטיה יוצאין (כדאמרינן התם: נקליטין שנים; ואותה מטה - אין אדם יכול לכפותה מפני נקליטיה, אלא) - זוקפה (זוקפה על שתים מרגלותיה, ומניחה) ודיו.

אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל (דאמר מתיר קרביטין).

משנה:

הנודר מן העיר - מותר ליכנס לתחומה של עיר (בתוך אלפים אמה), ואסור ליכנס לעיבורה (היינו 'פגום נכנס פגום יוצא' [YH2] של אותה העיר); אבל הנודר מן הבית - אסור מן האגף ולפנים (מן סגירת הפתח ולפנים; אגף כמו 'הגפת דלתות' (יומא יח,א)).

גמרא:

מנלן דעיבורא דמתא כמתא דמי?

אמר רבי יוחנן: דאמר קרא (יהושע ה,יג) ויהי בהיות יהושע ביריחו [וישא עיניו וירא והנה איש עמד לנגדו וחרבו שלופה בידו; וילך יהושע אליו ויאמר לו: הלנו אתה אם לצרינו?] מאי 'ביריחו'? אילימא ביריחו ממש - והכתיב (יהושע ו,א) ויריחו סוגרת ומסוגרת [מפני בני ישראל, אין יוצא ואין בא]! אלא שמע מינה – בעיבורה (הוה קאי, וקרי ליה 'ביריחו').

אימא 'אפילו בתחומה' (הוי בתוך העיר, והאי דכתיב 'ויהי בהיות יהושע ביריחו' - בתחומה הוה קאי)?

הא כתיב בתחומה: (במדבר לה,ה) ומדותם מחוץ לעיר [את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת נגב אלפים באמה ואת פאת ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה, והעיר בתוך; זה יהיה להם מגרשי הערים] (תחומה אקרי חוץ לעיר דכתיב ומדותם מחוץ לעיר).

הנודר מן הבית אינו אסור אלא מן האגף ולפנים (מן סגירת הפתח ולפנים = 'אגף', כמו (יומא יח,א) הגפת דלתות).

אבל מן האגף ולחוץ (על עובי המפתן) לא (אינו אסור).

מתיב רב מרי [ספרא מצורע פרשה ו הלכה ו]: '(ויקרא יד,לח) ויצא הכהן מן הבית [אל פתח הבית; והסגיר את הבית שבעת ימים]; יכול ילך לביתו ויסגיר (על ידי שלוחו)? - תלמוד לומר: 'אל פתח הבית' (של מנוגע צריך לעמוד); אי אל פתח הבית - יכול יעמוד תחת המשקוף (הכי גרסינן: 'על השקוף' = על עובי המפתן) ויסגיר? - תלמוד לומר: 'מן הבית' - עד שיצא מן הבית כולו (גירסת רש"י: עד שיצא מן השקוף: דעל השקוף איקרי בית); הא כיצד? עומד בצד המשקוף (מבחוץ: מדקאמר 'עד שיצא מן הבית כולו' - אלמא דשקוף נמי הוי בית; [ומכאן הקושיא:] ואמאי הנודר מותר מן האגף ולחוץ?) ויסגיר. ומנין שאם הלך לביתו והסגיר או שעמד תחת השקוף והסגיר - שהסגירו מוסגר? תלמוד לומר: 'והסגיר את הבית' - מכל מקום.'

שאני גבי בית דכתיב 'מן הבית' - עד שיצא מן הבית כולו (אבל גבי נדרים - מותר מן האגף ולחוץ; 'שקוף' היינו אסקופה - משקוף - מה שעל הפתח).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)

מקרא באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com