דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
רש"י - באותיות מרים 10;
פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new
10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך נדרים פרק שביעי 'הנודר מן הירק'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נדרים נה,א)
משנה:
הנודר "מן
הדגן" - אסור בפול המצרי יבש, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אינו אסור אלא
בחמשת המינין (חטה ושעורה וכוסמין ושיפין ושבולת שועל).
רבי מאיר אומר:
(בהא ודאי מודינא לך ש)הנודר "מן התבואה" - אינו אסור אלא מחמשת
המינין, אבל הנודר "מן הדגן" - אסור בכל (בכל מין
דמידגן משמע: דבר שעושין ממנו כרי; ופול המצרי יבש עושין ממנו כרי ולהכי אסור), ומותר בפירות האילן ובירק.
גמרא:
למימרא ד'דגן' (דכתיב
בקרא) - כל דמידגן משמע (וחייב
במעשר מן התורה ואפילו משאר מינין? מדקתני הנודר מן הדגן אסור בכל).
מתיב רב יוסף: [דברי
הימים ב לא,ד: ויאמר לעם ליושבי ירושלם לתת מנת הכהנים
והלוים--למען יחזקו, בתורת ה'] (דברי
הימים ב לא,ה) וכפרוץ הדבר
הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר [ודבש] וכל תבואת שדה [ומעשר
הכל] לרוב [הביאו]: (כלומר: קיבלו עליהם תקנתא של
חזקיהו לעשר הכל, כדכתיב הרבו בני ישראל
וגו'; אי אמרת בשלמא דדגן לא משמע אלא מחמשת מינין היינו דאתא קרא למימר הרבו
בכני ישראל, דאפילו דבר שלא נתחייב במעשר מן התורה, כגון שאר מיני
דמידגני היו מעשרים כדי להחזיק בתקנה); ואי אמרת (אלא אי אמרת) 'דגן' - כל דמידגן משמע, מאי 'כפרוץ הדבר הרבו' (כלומר:
מה הוסיפו על מה שכתוב בתורה)?
אמר אביי: (לעולם
'דגן' - כל דמידגן משמע, ומאי 'וכפרוץ הדבר הרבו'?) לאתויי פירות האילן וירק (דהרבו בו
בני ישראל ליתן מהן מעשר, דמדאורייתא לא מחייב במעשר אלא מידי דמידגן - דלא משמע
אלא מחמשת מינין).
רבי מאיר אומר
הנודר מן התבואה [אסור בפול המצרי יבש, דברי רבי מאיר; וחכ"א: אינו אסור אלא
בחמשת המינין]:
אמר רבי יוחנן:
הכל מודים בנודר "מן התבואה" שאין אסור אלא מחמשת המינין.
תניא נמי הכי:
'שוין בנודר "מן התבואה" שאין אסור אלא מחמשת המינין.'
פשיטא?
מהו דתימא
'תבואה' - כל מילי משמע? קמשמע לן: דלא משמע כל מילי.
מתיב רב יוסף: וכפרוץ הדבר הרבו בני ישראל [ראשית דגן תירוש ויצהר
ודבש וכל תבואת שדה ומעשר הכל לרוב הביאו] (אלמא ד'תבואה' משמע כל מילי, דהא
דכתיב 'ותבואת השדה' - לאו מחמשת מינין קאמר, ואיקרו תבואה)?
אמר רבא:
'תבואה' לחוד, 'תבואת שדה' לחוד (‘תבואה' סתם לא משמע אלא מחמשת
מינין; 'תבואת השדה' משמע כל מידי הגדל מן השדה).
בר מר שמואל
פקיד (צוה בצוואתו) דליתנון
תליסר אלפי זוזי לרבא מן עללתא דנהר פניא. שלחה רבא לקמיה דרב יוסף: עללתא - היכי
מיקריא (כלומר ממה אגבה אותו ממון)? אמר רב יוסף: מתניתין היא: 'ושוין בנודר מן התבואה
שאין אסור אלא מחמשת המינין' (ואינו גובה אלא מחמשת מינין).
א"ל אביי:
מי דמי? 'תבואה' לא משמע אלא מחמשת המינין; 'עללתא' - כל מילי משמע (משמע
כל מילי שעולה ומשבח, ואפילו משאר פירות שמשבחין - צוה לגבות מהן).
אהדרוהו (לאותה
תשובה) לקמיה דרבא, אמר: הא - לא קא
מיבעיא לי, דעללתא כל מילי משמע; הדא הוא דאיבעיא לי: שכר בתים ושכר ספינות מאי (גובה
מהן או לא)? מי אמרינן כיון דפחתן (שמתחסרין
כל זמן שמתיישנין) - לאו עללתא היא (לאו
עללתא מיקרו, שאין עולה ומשביח, ולא גבי מינייהו)? או דילמא כיון דלא ידיע פחתייהו (שעל יד
על יד מתחסר, ואינו ניכר פחיתותו להדיא) - עללתא היא (והואיל ונוטל הימנו שכר 'עולה ומשביח' הוי, ויהבו ליה
מההוא אגרא)?
אמרוה רבנן
קמיה דרב יוסף (הא דאמר רבא דהא לא מיבעיא ליה דעללתא כל מידי משמע), אמר: וכי מאחר דלא צריך לן - אמאי שלח לן?
איקפד רב יוסף.
שמע רבא, ואתא
לקמיה במעלי יומא דכפורי; אשכחיה לשמעיה דהוה קא מזיג קמיה כסא דחמרא; אמר ליה: הב
לי דאמזיג ליה אנא. יהב ליה וקא מזיג איהו כסא דחמרא.
כי קא שתי –
אמר: הדין מיזגא - דמי למיזגא דרבא בריה דרב יוסף בר חמא! (שכשהיה
רבא לומד לפניו היה מוזג לו בענין זה!)
אמר ליה: הוא
ניהו!
אמר ליה: לא
תיתיב אכרעך עד דאמרת לי פירושא דהדין מילתא (לפי שהגיס לבו - שאל לו מקרא זה, כדי להשפיל דעתו): מאי דכתיב [במדבר
כא,יח: באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחקק במשענתם] וממדבר מתנה (במדבר
כא,יט) וממתנה נחליאל ומנחליאל
במות?
[## רבא
שאל את רב יוסף בענין מתנה שקבל - ורב יוסף שאל את רבא על פסוק שבו המלה
"מתנה" והפסוק נדרש להורד גאוה, כי רבא דבר בצורה גאוותנית כלפי רבי
יוסף.]
אמר ליה: כיון
שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל (מלמד תורה בחנם לכל) - תורה ניתנה לו במתנה, שנאמר 'וממדבר מתנה'; וכיון שניתנה לו במתנה - נחלו אל, שנאמר 'וממתנה נחליאל' (נעשית לו התורה כמו נחלה); וכיון שנחלו אל - עולה לגדולה, שנאמר 'ומנחליאל במות'; ואם הגביה עצמו - הקב"ה משפילו, שנאמר (במדבר
כא,כ) ומבמות הגיא [אשר
בשדה מואב, ראש הפסגה; ונשקפה על פני הישימן]; ולא עוד אלא ששוקעין אותו בקרקע (כמו
המשקוף), שנאמר 'ונשקפה על פני הישימון'; ואם חוזר בו הקב"ה – מגביהו,
(נדרים נה,ב)
שנאמר (ישעיהו
מ,ד) כל גיא ינשא [וכל
הר וגבעה ישפלו; והיה העקב למישור והרכסים לבקעה].
תניא: 'הנודר
"מן הדגן" - אסור אף בפול המצרי יבש, ומותר בלח, ומותר באורז, בחילקא (חטה
שנחלקת לשנים), בטרגיס (לשלשה), ובטיסני (לארבעה
ולהכי שרי שכבר נשתנה החטה);
הנודר
"מן פירות השנה" - אסור בכל פירות השנה ומותר בגדיים ובטלאים ובחלב
ובביצים ובגוזלות; ואם אמר "גידולי שנה עלי" - אסור בכולן (דכולן
גידולי שנה נינהו);
הנודר
"מן פירות הארץ" אסור בכל פירות הארץ ומותר בכמהין ופטריות (שגדלין
נמי על העצים), ואם אמר
"גידולי קרקע עלי" - אסור בכולן (דכמהין
ופטריות גידולי קרקע נינהו).'
ורמינהי: 'על
דבר שאין גידולו מן הארץ אומר "שהכל נהיה בדברו"', ותניא: 'על
המלח ועל הזמית (שלמור"א בלע"ז) ועל כמהין ופטריות אומר "שהכל נהיה בדברו"' (מדקא חשיב בכלל שאין
גידולו מן הארץ כמהין ופטריות - אלמא דלאו גידולי קרקע נינהו)?
אמר אביי:
מירבא - רבו מארעא, מינק - מאוירא ינקי ולא מארעא (שאין להם
שרשים בארץ, לפיכך אין מברכין עליהם כדבר שגדל מן הארץ).
והא קתני 'על
דבר שאין גידולו מן הארץ' (והיינו כמהין ופטריות, אלמא אפילו
מירבא נמי לא רבו מארעא)?
תני 'על דבר שאין
יונק מן הארץ' (דהיינו כמהין ופטריות דמאוירא ינקי).
משנה:
הנודר "מן
הכסות" - מותר בשק וביריעה ובחמילה (כעין יריעה היא).
אמר "קונם
צמר עולה עלי" (משמע מלבוש של צמר) - מותר להתכסות בגיזי צמר;
"הפשתן
עולה עלי" מותר להתכסות באניצי פשתן (דדייק ולא נפיץ).
רבי יהודה
אומר: הכל לפי הנודר: טען (צמר ופשתן) והזיע (מחמת המשוי), והיה ריחו קשה, אמר "קונם צמר ופשתים עולה
עלי" - מותר להתכסות ואסור להפשיל לאחוריו (לעשות
משוי מאותן מינין, דבענין שנצטער – נדר, דהיינו לטעון - ולא לכסות; ולהכי מותר
לכסות).
גמרא:
תניא: 'הנודר
מן הכסות - מותר בשק וביריעה ובחמילה' ואסור בפונדא (אזור
חלול שחוגרין בו) ובפסקיא (פיישול"א) ובסקורטיא (מפרש
לקמן) ובקטבליא (מלבוש
של עור קשה שלובש על האסקורטיא) ואנפליא
(הוש"ש בלע"ז' של עור) ופליניא (סינר) ומכנסים וכובע'
מאי 'איסקורטי'?
אמר רבה בר בר
חנה: כיתונא דצלא (מלבוש של עור).
תניא: 'יוצאין
(בשבת בכל אלו דברים) בשק עבה ובסגוס עבה (מין שק
הוא, עבה טפי מ'יריעה') וביריעה
ובחמילה מפני הגשמים, אבל לא בתיבה (שלא יכוף תיבה על ראשו
ויצא, דמשוי הוי) ולא בקופה ולא
במחצלת מפני הגשמים. הרועים יוצאין בשקים ולא רועים בלבד אמרו, אלא כל אדם, אלא
שדברו חכמים בהווה.'
רבי יהודה אומר
הכל לפי הנודר כו':
תניא: 'כיצד
אמר רבי יהודה 'הכל לפי הנודר'? - היה לבוש צמר והצר ואמר "קונם צמר עולה
עלי" - אסור ללבוש ומותר לטעון (שלא נדר אלא ממלבוש, שהרי
היה מצטער ממלבוש); היה טעון
פשתן והזיע (מכובד משוי) ואמר "קונם פשתן עולה עלי" - מותר ללבוש ואסור
לטעון (שלא נדר אלא כפי שהצר לו המשוי, הילכך מותר ללבוש).'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)
מקרא באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com