דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

סיום נדרים פרק ששי 'הנודר מן המבושל'

נדרים דף נג

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נדרים נג,א)

משנה:

הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים; מסתוניות (היינו ענבים קשים שמניחן בכרם כל ימי הסתיו ועושין מהן חומץ) - מותר בחומץ סתוניות.

רבי יהודה בן בתירא אומר: כל ששם תולדתו קרויה עליו (כגון חומץ זה שיצא ממנו קרוי נמי על שם אמו חומץ סתוניות ולא חומץ סתם) ונודר הימנו – אסור ביוצא הימנו (והכי נמי: כי נדר בסתוניות - אסור נמי בחומץ היוצא ממנו).

וחכמים מתירים (וקא פריך בגמרא: היינו תנא קמא, דקתני 'מותר בחומץ סתוניות'[YH1] ).

גמרא:

[חכמים] היינו תנא קמא?

איכא בינייהו הדא דתניא: 'כלל זה אמר רבי שמעון בן אלעזר: כל שדרכו לאכול ודרך היוצא ממנו לאכול, כגון תמרים ודבש תמרים: נדר בו ([כגון] בתמרים) - אסור ביוצא ממנו (בדבש תמרים); נודר מיוצא ממנו - מותר [על פי הגהות הגר"א, וכן מסתבר] בו;

כל שאין דרכו לאכול (כגון סתוניות), ודרך היוצא ממנו לאכול (והן עצמן אין דרכן לאכול): נודר בו - אין אסור אלא ביוצא ממנו, שלא נתכוון זה אלא ליוצא ממנו.'

(תנא קמא דמתניתין דאמר 'מותר בחומץ סתוניות' - לית ליה דרבי שמעון בן אלעזר, אלא קסבר: נדר בו - אין אסור אלא בו, אע"ג שאין דרכו לאכול; וחכמים - תנא בתרא - אית להו דרבי שמעון בן אלעזר; ודקתני 'וחכמים מתירים בו' – בגופו, אבל ביוצא ממנו לא, דאין אסור אלא ביוצא ממנו, והיינו כרבי שמעון בן אלעזר, דאמר 'לא נתכוון זה כו'; ורבי יהודה בן בתירא היה אוסר בו וביוצא הימנו [YH2].)

משנה:

הנודר "מן היין" - מותר ביין תפוחים; "מן השמן" (משמע שמן זית להכי מותר בשמן שומשמין) - מותר בשמן שומשמין; "מן הדבש" - מותר בדבש תמרים; "מן החומץ" - מותר בחומץ סתוניות; "מן הכרישין" (קטנית) - מותר בקפלוטות; "מן הירק" -מותר בירקות השדה, שהוא שם לוויי (דהיינו שם לוויי: 'ירק השדה' ולא ירק סתם).

גמרא:

תניא: 'הנודר "מן השמן" בארץ ישראל - מותר בשמן שומשמין (לפי שאין מצוי בארץ ישראל שמן שומשמין אלא שמן זית, ובאותו שמן נדר), ואסור בשמן זית; ובבבל - אסור בשמן שומשמין ומותר בשמן זית: מקום שמסתפקין מזה ומזה (משמן זית ומשמן שומשמין) - אסור בזה ובזה.'

פשיטא!?

לא, צריכא דרובא מן חד מסתפקין: מהו דתימא איזיל בתר רובא? קא משמע לן: ספק איסורא לחומרא (ומשמן שמסתפקין בו נדר בין רב בין מעט).

הנודר "מן הירק" בשאר שני שבוע - אסור בירקות הגינה, ומותר בירקות השדה; ובשביעית - אסור בירקות השדה ומותר בירקות הגינה.'

(גריס המורה במסכתא זו 'ומותר בירקות השדה', שעליהן סומכין בשביעית, שהפקירו הגנות לעניים ואין מסתפקין אלא בירקות השדה).

אמר רבי אבהו משום רבי חנינא בן גמליאל:

(נדרים נג,ב)

לא שנו (דשביעית מותר בירקות הגינה) אלא במקום שאין מביאין ירק מחוצה לארץ לארץ (דכיון שאין מביאין ודאי לא נדר אלא מאותם שמסתפקים שם היינו מירקות השדה ולהכי מותר בשל גינה), אבל במקום שמביאין ירק מחוצה לארץ לארץ – אסור (אף בירקות הגינה, הואיל ורגילין לאכול שם בין ירקות השדה בין ירקות הגינה, דודאי אדעתא דהכי נדר).

כתנאי: 'אין מביאין ירק מן חוצה לארץ לארץ. רבי חנניה בן גמליאל אומר: מביאין ירק מחוצה לארץ לארץ.'

(לדעתא דמ"ד אין מביאין ירקות כו' - לדידיה מותר בירקות גינה ואסור בירקות שדה, דכיון דאין מביאין - לאו עליה נדר; ולמ"ד מביאין - אסור אף בירקות גינה).

מאי טעמא דמאן דאמר 'אין מביאין'?

אמר רבי ירמיה: משום גוש (שמא יש מעפר חוצה לארץ בעיקרייהו, וטמא משום ספק מת).

משנה:

"מן הכרוב" - אסור באיספרגוס (דהוי בכלל כרוב, דמין כרוב הוא); "מן האיספרגוס" - מותר בכרוב (דאין כרוב בכלל איספרגוס).

"מן הגריסין" - אסור במקפה (של גריסין), ורבי יוסי מתיר (דקסבר אין מקפה בכלל גריסין);

"מן המקפה" (של גריסין) - מותר בגריסין (דברי הכל, דאין גריסין בכלל מקפה);

"מן המקפה" - אסור בשום (של מקפה; שנותנים ממנו בקדרה, דהיינו בכלל 'מקפה'), ורבי יוסי מתיר;

"מן השום" - מותר במקפה (דאין 'מקפה' בכלל 'שום');

"מן העדשים" - אסור באשישים (בפת שמעורב בו קמח עדשים דיש בכלל עדשים אשישים), רבי יוסי מתיר; "מן האשישים" - מותר בעדשים (דברי הכל היא).

"חטה - חטין שאני טועם" - אסור בהן, בין קמח בין הפת.

"גריס - גריסין שאני טועם" - אסור בהן, בין חיין בין מבושלין.

רבי יהודה אומר: "קונם גריס או חטה שאני טועם" - מותר לכוס חיים (חטה וגריס סתם, דלא אמר "חטה חטין" "גריס גריסין", דקסבר [רבי יהודה: גריס או חטה - מבושלים משמע, חיין לא משמע; ורבי יהודה לא פליג עליה דתנא קמא).

גמרא:

תניא: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: "חטה שאני טועם" - אסור לאפות (דאדעתא דהכי אמר "חטה" - כדי לאפות, ד'חטה' - גרגיר אחד משמע, ומגרגיר לא קאמר), ומותר לכוס; "חטים (משמע חיין) שאני טועם" - אסור לכוס ומותר לאפות; "חטה, חטין שאני טועם" - אסור בין לכוס בין לאפות. "גריס (משמע מבושל) שאני טועם" - אסור לבשל ומותר לכוס;

"גריסין (משמע נמי חיין) שאני טועם" - אסור לכוס ומותר לבשל; "גריס, גריסין שאני טועם" - אסור בין לבשל בין לכוס.

הדרן עלך הנודר מן המבושל

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)

מקרא באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com