דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך פרק ששי 'המודר מן המבושל'

נדרים דף נא

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נדרים נ,ב)

רבי עבד ליה הלולא לרבי שמעון ברבי, ולא אזמניה לבר קפרא (לפי שהיה איש בדחן [כמוסבר להלן], ומתיירא שמא יעשה שום דבר שישחוק); כתב [בר קפרא] על בית גננא: "עשרין וארבעה אלפין ריבואין דינרין נפקו על בית גננא דין".

אמר (בר קפרא) ליה (לרבי): אם לעוברי רצונו (משפיע לו טובה כל) כך - לעושי רצונו על אחת כמה וכמה!? (שהיה מגנהו על שלא זימנו!)

אזמניה.

אמר: לעושי רצונו בעולם הזה - כך לעולם הבא על אחת כמה וכמה! (משפיע לו בעולם הזה טובה כל כך שהתחיל לספר בשבחו בשביל שזימנו.)

יומא דמחייך ביה רבי - אתיא פורענותא לעלמא; אמר ליה לבר קפרא: לא תבדיחן ויהיבנא לך ארבעין גריוי חיטי.

אמר ליה: ליחזי מר

(נדרים נא,א)

דכל גריוא דבעינא שקילנא (באיזה מדה שארצה אקח)!?

שקל דיקולא רבה, חפייה כופרא (זיפתו מבחוץ כדי שיחזיק החטים) וסחפיה על רישיה ואזל, ואמר ליה: ליכיל לי (ימוד לי) מר ארבעין גריוי חיטי דרשינא בך (כלומר: שאתה חייב לי)!

אחוך רבי, אמר ליה: לאו אזהרתך דלא תבדחן!

אמר ליה: חיטי דרשינא קא נסיבנא.

אמר ליה בר קפרא לברתיה דרבי: למחר שתינא חמרא בריקודא דאבוך (שאביך ירקד) ובקירקני דאמך (במזיגתה שאמך תמזוג לי הכוס).

בן אלעשה - חתניה דרבי הוה, ועשיר גדול הוה, אזמניה לבי הילולא דרבי שמעון ברבי.

אמר ליה בר קפרא לרבי: מאי [ויקרא כ,יג: ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה] תועבה [עשו שניהם, מות יומתו, דמיהם בם]?

כל דאמר ליה רבי דהכין הוא תועבה - פרכה בר קפרא.

אמר ליה: פרשיה את!

אמר ליה: תיתי דביתכי תירמי לי נטלא (תמזוגלי הכוס כמו 'אנטל').

אתת רמיא ליה.

אמר ליה לרבי: קום רקוד לי, דאימר לך!

הכי אמר רחמנא: 'תועבה' - תועה אתה בה (כלומר: שמניח את אשתו של היתר ותפס זו של זנות).

לכסא אחרינא, אמר ליה: מאי [ויקרא יח,כג: ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה; ואשה לא תעמד לפני בהמה לרבעה] תבל [הוא]?

אמר ליה: כי עניינא קדמאה עיביד לי דאומר לך (תיתי דביתכי תירמי לי, ולדידיה אמר ליה: קום רקוד לי).

עבד.

אמר ליה: 'תבל הוא' - תבלין יש בה (כלומר: יש בביאה זו טעם מבאחרות, שמנחת בעלה ונרבעת לבהמה)? מי שניא הדא ביאה מן כולהון ביאות?

אמר ליה: ומאי [ויקרא יח,יז: ערות אשה ובתה לא תגלה, את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה--שארה הנה] זימה [הוא]?

אמר ליה :עיביד כי עניינא קדמאה; עבד, ואמר ליה: 'זו - מה היא'? (ומפרש ביבמות (לז,ב) באיש הבא על נשים הרבה, וכן אשה שנבעלה לאנשים הרבה, ואינה יודעת מאיזה מהם נתעברה, והולידה בת; נמצא אב נושא את בתו ואח נושא את אחותו; על זה נאמר ומלאה הארץ זימה [ויקרא יט,כט], כלומר: 'זו - מה היא'? שאין אדם יודע אותה אשה שהוא נושא אם מותרת לו אם לאו.)

לא יכיל בן אלעשה למיסבל (אותו זילותא של רבי, לפי שהיה עשיר גדול ולא היה יכול לראות דבר של זילותא מחמיו), קם ונפק הוא ואינתתיה מתמן.

[כל השאלות של בר קפרא היו זילותא של רבי ושל החתונה, וכן רמז לגסות הרוח של בר קפרא, שהרי אמר רב חנן בר רב: הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל פיו ומוציא דבר נבלה מפיו, אפילו נחתם לו גזר דינו של שבעים שנה לטובה - נהפך עליו לרעה [כתובות ח,ב]; ואמנם בר קפרא לא הוציא דבר נבלה מפיו – אבל בהחלט רמז על דברי נבלה!]

מאי 'בן אלעשה' (כלומר: מנין דהוה עשיר)?

דתניא: 'לא לחנם פיזר בן אלעשה את מעותיו (שהיה נותן ממון גדול לספר שהיה מספר לו כתגלחת של כהן גדול), אלא להראות בהן תספורת של כהן גדון, דכתיב [יחזקאל מד,כו: וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו] כסום יכסמו את ראשיהם.

תנא: 'כעין לולינית.'

מאי 'לולינית'?

אמר רב יהודה: תספרתא יחידתא (שאין כמותה).

היכי דמי?

אמר רבא: ראשו של זה בצד עיקרו של זה, והיינו תספורת של כהן גדול.

ובדלעת הרמוצה:

מאי 'דלעת הרמוצה'?

אמר שמואל: קרא קרקוזאי (דלועין של אותו מקום, שאינן מתבשלין לעולם יפה).

רב אשי אמר: דלעת הטמונה ברמץ (עפר של גחלים, דלאו תבשיל הוא).

איתיביה רבינא לרב אשי: 'רבי נחמיה אומר: 'דלעת ארמית היא דלעת המצרית - כלאים עם היונית, כלאים עם (דלעת) הרמוצה' (אלמא ד'הרמוצה' לאו טמונה ברמץ, אלא שם מקום הוא, ומין זרעים הוא)?

תיובתא.

משנה:

הנודר מ"מעשה קדרה" אין אסור אלא ממעשה רתחתא (היינו דבר שנגמר בישולו בקדרה, ואינו אלא מחמשת המינין, לאפוקי דבר שאין גמר בישולו בקדירה עד שמבשלין אותו באילפס).

אמר "קונם היורד לקדרה שאני טועם" - אסור בכל הנעשה בקדרה (אפילו מבושל באילפס אסור).

גמרא:

תניא: 'הנודר מן "היורד לקדרה" - אסור ביורד לאלפס, שכבר ירד לקדרה קודם שיורד לאלפס (הואיל וקודם שמניחו באילפס - מבשלו בקדרה, והדר מניחו באילפס; כן היה מנהגן; והוי יורד לקדרה - ולפיכך אסור);

מן "היורד לאלפס" - מותר ביורד לקדרה (קודם שירד לאילפס [כלומר: מותר אפילו בדבר שאמור לרדת לאלפס אם טרם ירד לאלפס]);

מן "הנעשה בקדרה" (לגמרי כל בישולו, שאינו יורד לאילפס כלל) - מותר בנעשה באלפס (אף על פי שהיה קודם לכן בקדרה);

מן "הנעשה באלפס" - מותר בנעשה בקדרה (בנגמר בקדרה);

הנודר מן "היורד לתנור" - אין אסור אלא בפת; ואם אמר "כל מעשה תנור עלי" - אסור בכל הנעשים בתנור.'

(נדרים נא,ב)

משנה:

"מן הכבוש" - אין אסור אלא מן הכבוש של ירק (דסתם כבוש ירק הוא; אבל אמר);

"כבוש שאני טועם" - (הואיל ואמר כי האי לישנא) אסור בכל הכבושים;

(וה"ה בכל הנך:)

(אם אמר) "מן השלוק" - אינו אסור אלא מן השלוק של בשר (דסתם שלוק שלהן אינו אלא בשר ודעתיה לא הוי אלא בשר דדרכו להתבשל ולהשלק);

"שלוק שאני טועם" - אסור בכל השלוקים.

גמרא:

אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי: אמר "דכביש" מאי (מי אמרינן דכביש דמי כמ"ד "הכבוש" או דילמא דמי כמאן דאמר "כבוש שאני טועם" ואסור בכל הכבושין)? "דשליק" מאי? "דצלי" מאי? "דמליח" מאי? היכין משמע?

תיבעי (כלומר: תיקו).

משנה:

מן "הצלי" - אין אסור אלא מן הצלי של בשר - דברי רבי יהודה; "צלי שאני טועם" - אסור בכל הצלויים.

מן "המליח" - אין אסור אלא מן המליח של דג;

"מליח שאני טועם" - אסור בכל המלוחים.

"דג", "דגים שאני טועם" - אסור בהן, בין גדולים בין קטנים (דג משמע גדול דגים משמע קטנים וכיון דאמר שניהם אסור בהן בין גדולים בין קטנים), בין מלוחים בין תפלים בין חיים בין מבושלים; ומותר בטרית (דג ששמו טרית) טרופה (ומוכרין אותו בחתיכות; שלא נדר אלא מדג הנמכר שלם), ובציר (שעושין מקרבי דגים, וכל שכן במורייס שאין עושין אותו אלא משומן של דגים).

הנודר "מן הצחנה" - אסור בטרית טרופה, ומותר בציר ובמורייס; הנודר "מטרית טרופה" - אסור בציר ובמורייס (דהני בכלל טרופין נינהו).

גמרא:

תניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: "דג שאני טועם" - אסור בגדולים ומותר בקטנים; "דגה שאני טועם" - אסור בקטנים ומותר בגדולים; "דג - דגה שאני טועם" - אסור בין בגדולים בין בקטנים.'

אמר ליה רב פפא לאביי: ממאי ד"דג שאני טועם" - גדול הוא? דכתיב (יונה ב,א) וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה [ויהי יונה במעי הדג, שלשה ימים ושלשה לילות]

והכתיב (יונה ב,ב) ויתפלל יונה אל ה' אלהיו ממעי הדגה [אם כן "דגה" זה גם גדול ולא קטן]?

הא לא קשיא: דלמא פלטיה דג גדול ובלעיה דג קטן.

אלא (שמות ז,כא) והדגה אשר ביאור מתה [ויבאש היאר ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאר; ויהי הדם, בכל ארץ מצרים].

קטנים מתו, גדולים לא מתו?

אלא "דגה" משמע גדולים ומשמע קטנים, ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם (שקורין "דג" לגדול ו"דגה" לקטנים; להכי כי אמר "דג" מותר בקטנים, וכי אמר "דגה" אסור בקטנים, וכי אמר "דג" "דגה" אסור בשניהם).

הנודר מן הצחנה [אסור בטרית טרופה, ומותר בציר ובמורייס]:

אמר ליה רבינא לרב אשי: אמר "הרי עלי ציחין" – מאי (מי אמר דמדגים ממש קאמר, ולא מדבר אחר? או דילמא דמי כמאן דאמר "מן הצחנה")?

תיבעי.

משנה:

הנודר "מן החלב" מותר בקום (משג"א היינו נסיובידחלבא דקום אינו בכלל חלב); ורבי יוסי אוסר (דקא סבר יש בו צחצוח חלב והוי בכלל חלב).

"מן הקום" - מותר בחלב (דברי הכל דחלב אינו בכלל קום).

אבא שאול אומר: הנודר מן הגבינה - אסור בה, בין מלוחה וטפלה.

הנודר מן הבשר -

(נדרים נב,א)

[המשך המשנה]

מותר ברוטב (מרק) ובקיפה (מקפה עבה מתבלין פונדליר"ש בלע"ז),

ורבי יהודה אוסר. אמר רבי יהודה: מעשה ואסר עלינו [YH1] רבי טרפון בביצים שנתבשלו עמו (בתוכו, בשביל רוטב שנכנס בביצה ובשביל טעם בשר שהיה בבצים); אמרו לו: כן הדבר (שאסור); אימתי? - בזמן שיאמר "בשר זה עלי" (שיש בקדרה לכשאמר כן), (כל מה שיש בקדרה שיש בו טעם בשר אסור:) שהנודר מן הדבר (כגון שאמר "בשר זה עלי") ונתערב באחר - אם יש בו בנותן טעם – אסור. (אבל כי לא אמר "בשר זה עלי" אלא "קונס בשר עלי", דמשמע בשר ממש - מותר ברוטב ובקיפה.)

הנודר מן היין - מותר בתבשיל שיש בו טעם יין.

אמר "קונם יין זה שאני טועם", ונפל לתבשיל - אם יש בו בנותן טעם הרי זה אסור.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)

מקרא באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com