דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך פרק ששי 'המודר מן המבושל'

נדרים דף נ

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נדרים מט,ב)

רבי יהודה, כד אזיל לבי מדרשא, שקיל גולפא על כתפיה (היה נושא הקנקן לבית המדרש לישב עליה). אמר: גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה (דעכשיו ישב עליה בבית המדרש).

רבי שמעון שקיל צנא על כתפיה, אמר: גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה.

דביתהו דרבי יהודה נפקת, נקטת עמרא (יצאת לשוק וקנתה לצמר) עבדה גלימא דהוטבי (ועשתה ממנו סרבל טוב); כד נפקת (איהי) לשוקא (הות) מיכסיא ביה; וכד נפיק רבי יהודה לצלויי הוה (נמי) מיכסי ומצלי (ביה), וכד מיכסי ביה הוה מברך: ברוך שעטני מעיל (שהיה להן חביב כל כך שלא היה להן אחר).

זימנא חדא גזר רבן שמעון בן גמליאל תעניתא; רבי יהודה לא אתא לבי תעניתא. אמרין ליה: לא אית ליה כסויא. שדר ליה גלימא ולא קביל.

(נדרים נ,א)

דלי ציפתא (הגביה המחצלת שהיה יושב עליה) ואמר ליה לשלוחא (דאזל לביתיה): חזי מאי איכא ("ראה כמה עושר יש לי" שנעשה לו נס ונתמלא כל אותו מקום זהובים) - מיהו לא ניחא לי דאיתהני בהדין עלמא.

רבי עקיבא איתקדשת ליה ברתיה <דבר> דכלבא שבוע; שמע <בר> כלבא שבוע, אדרה הנאה מכל נכסיה; אזלא ואיתנסיבה ליה; בסיתוא (בימות החורף) הוה גנו בי תיבנא (היו ישנים בין התבן שלא היו להם כרים וכסתות), הוה קא מנקיט ליה תיבנא מן מזייה (היה מלקט התבן משערו). אמר לה: אי הואי לי - רמינא ליך ירושלים דדהבא (אם יהיה לי סיפוק שאתעשר - אעשה לך ירושלים של זהב: בתי נפש שמצויירת בכל ענייני ירושלים, והיינו דאמרינן במסכת שבת (נט,א): 'עיר ירושלים של זהב - כדעבד ליה רבי עקיבא לדביתהו').

אתא אליהו, אידמי להון כאנשא, וקא קרי אבבא. אמר להו "הבו לי פורתא דתיבנא דילדת אתתי ולית לי מידעם לאגונה"! (עבד הכי משום קורת רוח להן: דלדידיה לא היה לו אפילו תבן כמו להם.)

אמר לה רבי עקיבא לאנתתיה: חזי גברא דאפילו תיבנא לא אית ליה!

אמרה ליה: זיל הוי בי רב. אזל תרתי סרי שנין קמי דרבי אליעזר ורבי יהושע; למישלם תרתי סרי שנין קא אתא לביתיה, שמע מן אחורי ביתיה דקאמר לה חד רשע לדביתהו: שפיר עביד ליך אבוך (דאדריך מנכסיה): חדא: דלא דמי ליך (שהוא גרוע ממך), ועוד [שבקך] (שמניחך) ארמלות חיות (באלמנות חיות, שהרי הניחך) כולהון שנין (כמה שנים).

אמרה ליה: אי צאית לדילי - ליהוי תרתי סרי שנין אחרנייתא. אמר: הואיל ויהבת לי רשותא - איהדר לאחורי.

הדר אזל הוה תרתי סרי שני אחרנייתא; אתא בעשרין וארבעה אלפין זוגי תלמידי.

נפוק כולי עלמא לאפיה, ואף היא קמת למיפק לאפיה.

אמר לה ההוא רשיעא: ואת להיכא?

אמרה ליה: (משלי יב,י) יודע צדיק נפש בהמתו [ורחמי רשעים אכזרי [בזאת רמזה לאותו האיש, שכביכול רחם עליה שעזבה]] (אית דאמרי דאיהי הות ידעה דרבי עקיבא הוה, ואמרה ליה דלא מיתגניא בעיניה; ואית דאמרי דלא הות ידעה, אלא הכי קא אמרה: דצדיק לא מבזה לאינשי).

אתת לאיתחזויי ליה, קא מדחן לה רבנן. אמר להון: הניחו לה! שלי ושלכם - שלה הוא (על ידה הוא כל מה שלמדתי).

שמע <בר> כלבא שבוע אתא ואיתשיל על נידריה ואשתריי ואשתרי.

מן שית מילי איעתר רבי עקיבא: 1) מן כלבא שבוע (דפליג ליה בנכסיה), 2) מן אילא דספינתא: דכל ספינתא עבדין ליה מין עינא (עושין להן מן אותו ענין של איל; ואית דגרסי 'מין עיינא': היו עושין כמין צאן של עץ והיו נותנים בו כספם); זימנא חדא אנשיוה על כיף ימא (ששכחו לאותו איל על שפת הים) אתא הוא אשכחיה (ומצאו רבי עקיבא) 3) ומן גווזא (תיבה): דזימנא חדא יהיב ארבעה זוזי לספונאי (ליורדי הים לריוח), אמר להו: אייתי לי מדעם (הביאו לי שום דבר), ולא אשכחו אלא גווזא על כיף ימא; אתיוה ליה, אמרו ליה: עביד מרנא עליה (ימתין אדונינו עליו עד שנביא לך יתר), אישתכח דהוה מלי דינרי; דזימנא חדא טבעת ספינתא, וכולי עיסקא (וכל ממונא דהוה בספינתא) הוה מחית (מונח) בההוא גווזא, ואישתכח בההוא זימנא.

4) דמן דסרוקיתא [YH1] ומן מטרוניתא (שפעם אחת הוצרכו חכמים ממון הרבה לבית המדרש, ושיגרו את רבי עקיבא אצל מטרוניתא אחת, ולוה ממנה ממון גדול, וכשנתנה לו אמרה לו "מי יהיה לי ערב שתפרע לי לזמן קבוע?" אמר לה: "מי שתרצה". אמרה לו: "הקב"ה והים" - שהיה ביתה על שפת הים. אמר לה ר"ע: &"כן יהיה". כשהגיע הזמן - חלה ר"ע, ולא היה יכול להביא הממון. יצאת אותה מטרוניתא על שפת הים ואמרה: רבש"ע! גלוי וידוע לפניך כי לך ולים הזה האמנתי מעותי! הכניס הקב"ה רוח שטות בלבו של [בת] קיסר ונכנסה לבית גנזיו, ונטלה קרטלית וזרקה לים, והשליכה הים לפתח ביתה של אותה מטרוניתא, ונטלתה; ולאחר זמן הביא לה רבי עקיבא הממון, ואמר לה "אל יחר ליך שלא הבאתי לך הממון בזמן שקבעו, שחליתי"! אמרה לו: "יהא הכל שלך, שממוני בא לידי בזמנו"; וספרה לו כל המעשה, ונתנה לו מתנות גדולות ופטרתו לשלום).

(נדרים נ,ב)

5) ומן אשתו של טורנוסרופוס (אדון אחד ששמו רופוס, והיה מפטפט בדברי תורה כנגד ר"ע, והיה ר"ע מנצחו בכל פעם, והיה אותו אדון מתבייש, ובא וסיפר לאשתו; אמרה לו: אני אפתהו ואכשילהו לפי שהיתה יפת תואר ביותר. באתה אצלו וגילתה שוקה כנגדו, ורק ר"ע ושחק ובכה.

אמרה לו: מדוע עשית כן?

אמר לה: השנים אומר לך: מה שרקקתי - בשביל שמטיפה סרוחה באת; ובכיתי - בשביל שיופיך עתיד לבלות בארץ; ומה ששחק לא רצה לומר לה.

אעפ"כ הפצירה בו עד שאמר לה שעתידה להתגייר ותנשא לו.

אמרה לו: וכי יש תשובה? אמר לה: הן! ונתגיירה לאחר שמת בעלה, ונשאת לו והביאה לו ממון גדול)

6) ומן קטיעא בר שלום (מפורש במסכת עבודה זרה בפרק קמא (י,ב) [אמר: "כל נכסאי לרבי עקיבא וחביריו" יצא רבי עקיבא ודרש: (שמות כט,כח) והיה לאהרן ולבניו - מחצה לאהרן ומחצה לבניו; יצתה בת קול ואמרה: קטיעה בר שלום מזומן לחיי העוה"ב])

רב גמדא יהיב ארבעה זוזי לספונאי לאתויי בהון מידעם; לא אשכחו, אתיוה ליה בהון קופא (קוף); אישתמיט, על לחרתא (נכנס הקוף בחור אחד בקרקע); חפרו בתריה אשכחוה דרביע (רובץ) על מרגלייתא; אייתינון ליה כולהון.

אמרה ליה בת קיסר לרבי יהושע בן חנניה: תורה מפוארה בכלי מכוער!

א"ל: למדי מבית אבוך: במה מניחין יין?

אמרה ליה: במאני דפחרא [חרס].

אמר לה: כולי עלמא בפחרא ואתון במאני דפחרא? אתון אחיתון במאני דכספא ודהבא!

אזלת ורמת חמרא במאני דכספא ודהבא, וסרי!

אמר לה: אף אורייתא כן.

[אמרה לו] "והאיכא שפירין וגמירין"?

אמר לה: אי הוו סנו - הוו גמירין טפי.

ההיא דאתיא לקמיה דרב יהודה מנהרדעא לדינא ואיתחייבת מן דינא; אמרה ליה: שמואל רבך הכי דנן (כמו שדנתני אתה בתמיה)?

אמר לה: ידעת ליה (מכרת אותו)?

אמרה ליה: אין: גוצא ורבה כריסיה (בטן גדול יש לו), אוכם [כהה עור] ורבה שיניה!

אמר לה: לבזוייה קאתית! תיהוי ההיא אתתא בשמתא!

פקעה ומתה.

ומותר בביצה טורמיטא:

מאי 'ביצה טורמיטא'?

אמר שמואל: עבדא, דעביד לה (לההיא ביצה טורמיטא) - שוי אלפא דינרי: ומעייל לה אלפא זימני במיא חמימי, ואלפא זימני במיא קרירי - עד דמתזוטרא (שמתמעטת) כי היכי דבלעיתה (כדי שיכול לבולעה שלימה), ואם אית (ביה) כיבא (במעיו) - סריך עלה (על ההיא ביצה וניכר בה), וכד נפקא (ממעיו שלימה) ואתיא - ידע אסיא מאי סמא מתבעי ליה ובמאי מתסי.

שמואל הוה בדיק נפשיה בקולחא (היינו דומיא דביצה טורמיטא והיה מפשפש כל מעיו אם יש בהן כאב והיה מתחלש ומתעלף כל כך) עד דמסתרין אינשי ביתיה עליה שעריהון (עד שאשתו בוכה עליו ותולשת שערה מחמת דאגה).

תנן התם [מעשרות פ"ב מ"ח]: 'היה עושה (הפועל שמלקט לו) בכלופסין - לא יאכל בבנות שבע (שלא הרשתו התורה לאכול אלא מאותו המין שהוא מלקט, דכתיב כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים וגו' (דברים כג,כה)); בבנות שבע - לא יאכל בכלופסין.'

מאי 'כלופסין'?

מינא דתאיני, דעבדין מנהון לפדי (מיני מאכל).

ההוא גברא דיהב עבדא לחבריה לאגמוריה (שילמדו לעשות) אלפא מיני לפדי (אלף מיני מאכל); אגמריה תמני מאה. אזמניה לדינא (על מאתים מין שלא לימדו) לקמיה דרבי.

אמר רבי: אבותינו אמרו "נשינו טובה" (דכתיב נשיתי טובה (איכה ג,יז): שראוה כבר, אלא שעכשיו שכחוה); (אבל) אנו - אפילו בעינינו לא ראינו (לא ראינו טובה מעולם, שאין אנו יודעים כמה מיני טעם יש בפירות; כלומר: דבר מופלא הוא שכל כך לימדו)!

רבי עבד ליה הלולא לרבי שמעון ברבי; כתב על בית גננא עשרין וארבעה אלפין ריבואין דינרין נפקו על בית גננא דין, ולא אזמניה לבר קפרא (לפי שהיה איש בדחן [כמוסבר להלן] ומתיירא שמא יעשה שום דבר שישחוק).

אמר (בר קפרא) ליה (לרבי): אם לעוברי רצונו (משפיע לו טובה כל) כך - לעושי רצונו על אחת כמה וכמה (שהיה מגנהו על שלא זימנו)!?

אזמניה.

אמר: לעושי רצונו בעולם הזה - כך לעולם הבא על אחת כמה וכמה (משפיע לו בעולם הזה טובה כל כך שהתחיל לספר בשבחו בשביל שזימנו).

יומא דמחייך ביה רבי - אתיא פורענותא לעלמא; אמר ליה לבר קפרא: לא תבדיחן ויהיבנא לך ארבעין גריוי חיטי.

אמר ליה: ליחזי מר

(נדרים נא,א)

דכל גריוא דבעינא שקילנא (באיזה מדה שארצה אקח)!?

שקל דיקולא רבה, חפייה כופרא (זיפתו מבחוץ כדי שיחזיק החטים) וסחפיה על רישיה ואזל, ואמר ליה: ליכיל לי (ימוד לי) מר ארבעין גריוי חיטי דרשינא בך (כלומר: שאתה חייב לי).

אחוך רבי, אמר ליה: לאו אזהרתך דלא תבדחן!

אמר ליה: חיטי דרשינא קא נסיבנא.

אמר ליה בר קפרא לברתיה דרבי: למחר שתינא חמרא בריקודא דאבוך (שאביך ירקד) ובקירקני דאמך (במזיגתה שאמך תמזוג לי הכוס).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)

מקרא באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com