דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

תחילת פרק ששי 'המודר מן המבושל'

נדרים דף מט

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

נדרים פרק ששי הנודר מן המבושל

(נדרים מט,א)

משנה:

הנודר "מן המבושל" ([מתכוין למבושל] כראוי) - מותר בצלי ובשלוק (מבושל יותר מדאי).

אמר "קונם תבשיל שאיני טועם" (כל תבשיל במשמע) - אסור במעשה קדרה רך (שיש בה רוטב), ומותר בעבה (כגון דייסא), ומותר בביצה טורמוטא (הרמוצה; מפרש בגמרא), ובדלעת הרמוצה.

הנודר מ"מעשה קדרה" - אין אסור אלא ממעשה רתחתה (דבר הרותח, כגון רוטב וכל דדמי ליה).

אמר "קונם היורד לקדרה (דמשמע בין צונן בין רותח) שאיני טועם" אסור בכל המתבשלין בקדרה (בין רך בין עבה).

גמרא:

תניא: 'רבי יאשיה אוסר (בצלי ובשלוק, דמתקרי נמי מבושל); ואף על פי שאין ראיה לדבר - זכר לדבר, שנאמר (דברי הימים ב לה,יג) ויבשלו הפסח באש כמשפט [והקדשים בשלו בסירות ובדודים ובצלחות ויריצו לכל בני העם]'[YH1]

לימא בהא קמיפלגי: דרבי יאשיה סבר הלך אחר לשון תורה, ותנא דילן סבר בנדרים הלך אחר לשון בני אדם (דאין דרכם לקרות לצלי מבושל)?

לא, דכולי עלמא בנדרים הלך אחר לשון בני אדם; מר כי אתריה ומר כי אתריה: באתרא דתנא דילן - לצלי קרו ליה 'צלי' ולמבושל קרו ליה 'מבושל'; באתרא דרבי יאשיה - אפילו צלי קרו מבושל; והא קרא - נסיב לה אסמכתא בעלמא.

קונם תבשיל [שאיני טועם - אסור במעשה קדרה רך, ומותר בעבה].

והא מתבשיל נדר (דמשמע בין רך בין עבה)?!

אמר אביי: האי תנא (דמתניתין, דלא קרי לעבה 'תבשיל') - כל מידי דמתאכל ביה ריפתא (דמלפתין בו את הפת) - 'תבשיל' קרו ליה. והתניא (בניחותא): 'הנודר מן התבשיל - אסור בכל מיני תבשיל, ואסור בצלי ובשלוק ובמבושל; ואסור בהיטריות רכות (בדילועין רכות) שהחולין אוכלין בהן פיתן.'

איני (מי אוכלין החולין מהן), והא רבי ירמיה חלש; על לגביה ההוא אסיא לאסיוה, חזא קרא דמחת בביתיה (דלעת מונחת שם שהיה אוכל ממנה), שבקיה ונפק, אמר: מלאך מותא אית ליה לדין בביתיה ואנא איעול לאסאה יתיה!?

לא קשיא: הא ברכיכי הא באשוני.

רבא בר עולא אמר: הא בקרא גופיה, והא בגוויה דקרא, דאמר רב יהודה: לוליבא דקרא (תוכו של דלעת יפה לאכול) בסילקא (עם התרדין), לוליבא דכיתנא (תוכן של זרעוני פשתן יפים לאכלן) - בכותחא (בכותח); ודבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ (משום דדבר מעולה הוא לרפואה, ואסור לומר להם שום דבר שיהנו ממנו; ואית דאמרי דלא ליכלו טובא וליפסדו כיתנא).

רבא אמר: מאן 'חולין'? – רבנן (שעוסקין בתורה, ואינם נהנים מן העולם, ובאים לידי חולי).

רבא לטעמיה, דאמר רבא:

(נדרים מט,ב)

כמאן מצלינן על קצירי (רופא חולי עמו ישראל) ועל מריעי (על פליטת סופריהן)?

[כמאן? - כר' יוסי.]

מדאמר 'קצירי' ו'מריעי' - שמע מינה קצירי = קצירי ממש, מריעי = רבנן.

[קונם תבשיל שאיני טועם - אסור במעשה קדרה רך]ומותר בעבה [ומותר בביצה טורמוטא ובדלעת הרמוצה]:

מתניתין (דקתני דעבה לא מיתאכלא בריפתא) - דלא כבבלאי, דאמר רבי זירא: בבלאי טפשאי דאכלי לחמא בלחמא (דמלפתי פיתן בדייסא דהויא עבה).

אמר רב חסדא: דמשאיל להון להלין נקדני (דייקניס במאכל) דהוצל: הדין דייסא - היכין מעלי למיכלה (באיזה דבר מעולה אכילת הדייסא)? דחיטי (יכול לאכלה) בלחמא דחיטי (בלחם של חטים), ודשערי (ודייסא דשערי) - (יכול לאכלה) בלחמא דשערי (בלחם של שעורים)? או דלמא דחיטי (דייסא של חטים) (יפה לאכול) בדשערי (בשל שעורים) ודשערי (ושל שעורים) בדחיטי (בשל חטים)?

(ואית דגרסי 'נקרני' מלשון כי קרן עור פניו (שמות לד,כט): מלאים חכמה ומאירה פניהם, שנאמר חכמת אדם תאיר פניו [קהלת ח,א])

רבא אכליה (היה מלפת פיתו) בחסיסי (ומפרש לה במסכת פסחים (לט,ב): קימחא דאבישונא = קמח של קליות שעורים שלא הביאו שליש, ומיבשין אותן בתנור, וקלופיהן הן [ה'חסיסי']).

רבה בר רב הונא אשכחיה לרב הונא דקאכיל דייסא באצבעתיה; אמר ליה: אמאי קאכיל מר בידיה?

אמר ליה: הכי אמר רב: דייסא באצבעתא בסים; וכל דכן [שכן] בתרתין [בשתי אצבעות] וכל דכן בתלת [בשלש אצבעות].

אמר ליה רב לחייא בריה, וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה: מזמנים לך למיכל דייסא - (דע שאותו מאכל אינו סועד לבך אלא) עד (הילוך) פרסה; למיכל בישרא דתורא (ובשר השור) - עד תלתא פרסין (שלש פרסאות).

(ענין אחר: אי מזמני לך לאכול דייסא עד פרסה לך אחר דייסא לאכול, וטפי לא; ולאכול בשר שור - לך עד שלש פרסאות.)

אמר ליה רב לחייא בריה, וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה: כל מידעם לא תפלוט קמיה רבך (לא תרוק רוק בפני רבך, כדאמר במסכת עירובין (צט,א): הרק לפני רבו חייב מיתה, שנאמר [משלי ח,לו]: כל משנאי אהבו מות), לבר מן קרא ודייסא (אבל אם אכלת דלעת ודייסא ונזדמן לך הרוק בפיך - פלוט בפני רבך וזרוק אותו לחוץ), (שיש בו סכנת נפשות:) שהן דומין לפתילתא של אבר (שהן קשין לגופו של אדם כפתילה של אבר); ואפילו קמי שבור מלכא פלוט (ואל תתבייש).

רבי יוסי ורבי יהודה: חד אכיל דייסא באצבעתיה, וחד אכיל בהוצא; אמר ליה דאכיל בהוצא לדאכיל באצבעתיה: עד מתי אתה מאכילני צואתך (עפרורית שבצפרניו)?

אמר ליה דאכיל באצבעתיה לדאכיל בהוצא: עד מתי אתה מאכילני רוקך (שהיה נותן ההוצא בפיו, ומדביק בו הרוק שבפיו, ומחזירו בקערה)!?

רבי יהודה ורבי שמעון אייתו לקמייהו בלוספיין (תאנים שנתבשלו יותר מדאי); רבי יהודה אכל, רבי שמעון לא אכל. אמר ליה רבי יהודה: מאי טעמא לא אכיל מר? אמר ליה רבי שמעון: אלו - אין יוצאין מבני מעים כל עיקר. אמר ליה רבי יהודה: כל שכן (דמעלו)! שנסמוך עליהן למחר (שאין אנו צריכים לאכול מאכל אחר למחר)!

רבי יהודה הוה יתיב קמיה דרבי טרפון; אמר ליה רבי טרפון: היום פניך צהובין!? אמר ליה "אמש יצאו עבדיך לשדה והביאו לנו תרדין ואכלנום בלא מלח; ואם אכלנום במלח - כל שכן שהיו פנינו צהובין"!

אמרה ההיא מטרוניתא לרבי יהודה: "מורה (אתה תלמיד בעל הוראה) ורוי (ואתה שיכור; מפני שהיו פניו צהובין כל שעה)"!

אמר לה: "הימנותא בידא דההיא איתתא (אמונתי בידך) אי טעימנא (שאיני שותה כל השנה יין) אלא קידושא ואבדלתא וארבעה כסי דפסחא, וחוגרני צידעי (וקושר אני צדעי פדחתי משום מיחוש ראשי מפני ארבע כוסות ששתיתי, שאני חושש מהן) מן הפסח עד העצרת; אלא [קהלת ח,א: מי כהחכם ומי יודע פשר דבר] חכמת אדם תאיר פניו [ועוז פניו ישונה]".

אמר ליה ההוא <צדוקי> {מינא} לרבי יהודה: פניך דומין אי כמלוי רבית אי כמגדלי חזירין (שהן מרויחין ביותר ופניהן צהובין ויפין)!

אמר ליה: ביהודאי - תרוייהו (לגדל חזירין ולהלוות ברבית) אסירן, (ודאי לאו מינייהו פני צהובין) אלא עשרים וארבעה בית הכסא אית לי מן ביתא עד בי מדרשא וכל שעה ושעה אני נכנס לכל אחד ואחד.

רבי יהודה, כד אזיל לבי מדרשא, שקיל גולפא על כתפיה (היה נושא הקנקן לבית המדרש לישב עליה). אמר: גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה (דעכשיו ישב עליה בבית המדרש).

רבי שמעון שקיל צנא על כתפיה, אמר: גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה.

דביתהו דרבי יהודה נפקת, נקטת עמרא (יצאת לשוק וקנתה לצמר) עבדה גלימא דהוטבי (ועשתה ממנו סרבל טוב); כד נפקת (איהי) לשוקא (הות) מיכסיא ביה; וכד נפיק רבי יהודה לצלויי הוה (נמי) מיכסי ומצלי (ביה), וכד מיכסי ביה הוה מברך: ברוך שעטני מעיל (שהיה להן חביב כל כך שלא היה להן אחר).

זימנא חדא גזר רבן שמעון בן גמליאל תעניתא; רבי יהודה לא אתא לבי תעניתא. אמרין ליה: לא אית ליה כסויא. שדר ליה גלימא ולא קביל.

(נדרים נ,א)

דלי ציפתא (הגביה המחצלת שהיה יושב עליה) ואמר ליה לשלוחא (דאזל לביתיה): חזי מאי איכא ("ראה כמה עושר יש לי" שנעשה לו נס ונתמלא כל אותו מקום זהובים) - מיהו לא ניחא לי דאיתהני בהדין עלמא.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)

מקרא באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com