דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
רש"י - באותיות מרים 10;
פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new
10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
סיום פרק חמישי 'השותפין'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נדרים מז,ב)
משנה:
"הריני
עליך חרם (נכסי יהיו עליך חרס)" - המודר אסור (אבל המדיר מותר); "הרי את עלי חרם" - הנודר אסור;
"הריני עליך ואת עלי" - שניהם אסורין; ושניהם מותרין בדבר של עולי בבל,
(נדרים מח,א)
[המשך
המשנה]
ואסורים בדבר
של אותה העיר.
ואיזהו 'דבר
של עולי בבל'?
כגון הר הבית,
והעזרות, והבור שבאמצע הדרך (כדמפרש בשלהי פרק בתרא דעירובין (קד,א)).
ואיזהו 'דבר
של אותה העיר' (דשל שניהן הן)?
כגון הרחבה,
והמרחץ, ובית הכנסת, והתיבה, והספרים (ספרי תורה ששניהן נתנו בהן מעות
עם אנשי אותה העיר), והכותב חלקו
לנשיא (בגמרא מפרש לה).
רבי יהודה
אומר: אחד כותב לנשיא ואחד כותב להדיוט; מה בין כותב לנשיא לכותב להדיוט? שהכותב
לנשיא - אין צריך לזכות (על ידי אחר), (אבל הכותב)
להדיוט - צריך לזכות (ובזה כח נשיא יפה מכח הדיוט).
וחכמים אומרים:
אחד זה ואחד זה צריכין לזכות, לא דברו בנשיא אלא בהוה (שכן דרך
לחלוק כבוד לנשיא).
רבי יהודה
אומר: אין אנשי גליל צריכין לכתוב, שכבר כתבו אבותיהן על ידיהן.
גמרא:
[והכותב חלקו לנשיא] אמאי מיתסר?
אמר רב ששת:
הכי קתני: 'ומה תקנתן? יכתבו חלקן לנשיא [רבי יהודה אומר אחד כותב לנשיא ואחד כותב להדיוט; ומה בין
כותב לנשיא לכותב להדיוט? - הכותב לנשיא אין צריך לזכות והכותב להדיוט צריך לזכות
וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה צריכים לזכות לא דברו בנשיא אלא בהוה]:
רבי יהודה
אומר: אין אנשי גליל צריכין לזכות שכבר כתבו אבותיהן על ידיהן:
תניא: 'רבי
יהודה אומר: אנשי גליל קנטרנין היו (כעסנים הן), והיו נודרין הנאה זה מזה; עמדו אבותיהם וכתבו
חלקיהן (מדבר של אותה העיר) לנשיא (כדי שיהו אלו ואלו מותרין בהן)'.
משנה: (הך
מתניתין אייתי נמי לעיל באידך פירקין (מג,א), אלא
דהתם לא נקט לה אלא משום דיוקא: משום דבעי למיתנא עלה הפקר דפליג בה רבי יוסי.)
המודר הנאה
מחבירו ואין לו מה יאכל - נותנו לאחר לשום מתנה, והלה מותר בה.
מעשה באחד בבית
חורון, שהיה אביו נודר הימנו הנאה, והיה משיא את בנו; ואמר לחברו "חצר וסעודה
נתונים הינן לפניך, אלא כדי שיבא אבא ויאכל עמנו בסעודה."
אמר: "אם
שלי הם - הרי הם מוקדשין לשמים"!
אמר לו:
"נתתי לך את שלי שתקדישם לשמים"!?
אמר לו:
"נתת לי את שלך אלא שתהא אתה ואביך אוכלין ושותין ומתרצין זה לזה (שיהא אביו המודר הנאה אוכל
על ידו), ויהא עון תלוי
בראשו"!?
אמרו חכמים: כל
מתנה שאינה (כל כך ברשות המקבל) שאם הקדישה תהא מקודשת - אינה מתנה.
גמרא:
מעשה לסתור!? (דברישא
קתני 'המודר הנאה וכו' וקתני תקנתא דמצי למעבד כהאי גוונא, והדר תני מעשה
וכו' לסתור דבריו הראשונים)?
חסורי מיחסרא
והכי קתני (במתניתין): (המודר
הנאה וכו') ואם הוכיח סופו על
תחילתו (שלא נתן לו אלא על מנת שיתן לזה ייאכל) – אסור; ומעשה נמי בבית חורון באחד דהוה סופו מוכיח על
תחילתו.
אמר רבא: לא
שנו (דאינה מתנה)
אלא דאמר ליה "והינן לפניך (דמשמע דהכי אמר ליה והינן
נתונין לך) אלא כדי שיבא אבא",
אבל אמר ליה "שיהו לפניך, שיבא אבא (ויאכל)" - מדעתך הוא דאמר ליה (דהכי
משמע: "והן נתונים לך והם בדעתך שיבא אבא" - הוי דוקא לו).
לישנא אחרינא
אמרין לה: אמר רבא: לא (תידוק ו)תימא טעמא (דאיכא חילוק בין "והינן לפניך" בין
"והן לפניך" [בגירסה לעיל: "שיהו
לפניך"]): דאמר
ליה "והינן לפניך" הוא דאסור, אבל אמר ליה "הן לפניך שיבא
אבא ויאכל" - מותר, אלא אפילו אמר ליה "הן לפניך יבא אבא ויאכל" –
אסור (דודאי תרוייהו אסירי); מאי טעמא? - (דהא)
סעודתו מוכחת עליו (שלא נתן לו אלא על מנת שיבוא אביו ויאכל, דה"ל
כמ"ד "והינן לפניך").
(נדרים מח,ב)
ההוא גברא דהוה
ליה ברא דהוה שמיט כיפי דכיתנא (שהיה גוזל אניצי פשתן; ואית דאמרי
שהיה משמט עצמו מללמוד תורה, והיה עוסק באניצי פשתן); אסרינהו לנכסיה עליה.
אמרו ליה: ואי
הואי בר ברך צורבא מרבנן מאי (כלומר: מה יהיה? ומי יורש נכסיך)?
אמר להון:
ליקני הדין, ואי (דאי)
הואי בר ברי צורבא מרבנן - לקנייה (משום דאכתי לא הוי בר בריה בעולם,
והוה ליה מזכה לעובר, והמזכה לעובר לא קנה).
מאי?
אמרי
פומבדיתאי: 'קני על מנת להקנות' הוא (דברא בנכסי אביו לא צריך קנין;
הלכך מקני ליה לבריה אדעתא לאקנויי לבר בריה היא), וכל 'קני על מנת להקנות' - לא קני (לא
הוי קנין);
ורב נחמן אמר:
קני, דהא [קנין] סודרא [בקנין
כזה הקונה נותן כלי משלו – הסורד - למוכר, ובמעשה הרמת הסודר של הקונה – נעשית
הקנין של הטובין הנמכרים, והסודר של הקונה חוזר לבעליו, ולא נשאר בידי המוכר] - קני על מנת להקנות הוא (דהא לא
מקני נותן [הסודר, שהוא הקונה] למקנה [המוכר]
[את]
כליו של קונה [הסודר, שהוא של הקונה],
והא [הרמת הסודר של הקונה על ידי המוכר]
מקני ליה [הסודר] לדידיה [למוכר],
דקא מקני ליה לההוא חפץ [הנרכש על ידי הקונה]
לקונה [כלומר: קנין הסודר – הרמתו – היא רק לשם הקניית החפץ הנרכש לקונה,
והסודר מוחזר לבעליו, הקונה]; הכא
נמי: כי אמר 'על מנת להקנות' - קני).
אמר רב אשי:
ומאן לימא לן דסודרא - אי תפיס ליה [המוכר] לא מיתפיס? (בתמיה:
דאי בעי מקנה למישקל בכנפא דסודרא ולמיקניה למישקליה לדידיה - ליכא מאן דמחי ליה!) ועוד: סודרא (לא דמי
לההיא כלל) – 'קני על מנת להקנות',
ו'קני מן השתא' (דאילו גבי סודרא כי תפיס ליה משמע דהכי אמר ליה
"קני השתא בשעת קנין על מנת להקנות, וקני השתא הסודר" ומקני ליה בשעת
קנין החפץ); (אבל) ("קני) הלין ניכסין דהדין" [שהמוריש
רוצה להוריש לנכדו שטרם נולד, ובתנאי שיהיה תלמיד חכם] - לאימתי קני? לכי הוי בר בריה צורבא מרבנן? לכי
הוה הדר סודרא למריה [הרי
הסודר מזמן חזר לבעליו, כלומר: לא נעשה מעשה קנין תקף בזמן שנכד נעשה תלמיד חכם] (הלכך - השתא נמי לא קני , ואסור
לקנות להן; ובן בנו נמי לא קנה, ואי בעי אביו יהיב ליה לנכסיה ולכל מאן דבעי)!
אמר ליה רבא
לרב נחמן: והא מתנת בית חורון דקני על מנת להקנות הוא ולא קא קני?
זימנין אמר ליה
(דהתם היינו טעמא דלא קני): משום דסעודתו מוכחת עליו (דודאי לא
יהיב ליה אלא משום סעודה, ואסור, הואיל ומחזי דמיתהני מיניה - הכא נמי כיון דקא
בעי דיאכל אבא - לא קנה אידך, משום דקא מתהני אביו מיניה, ואהכי אסור),
וזימנין אמר
ליה: רבי אליעזר היא, דאמר 'אפילו ויתור אסור במודר הנאה'.
תנן: 'אמרו
חכמים: כל מתנה שאינה שאם הקדישה תהא מקודשת - אינה מתנה' - 'כל' -
לאיתויי מאי? לאו לאתויי הא מילתא דשדיא בכיפי (גירסת
רש"י: דשדיא בכפילה כלומר:
האי מעשה שמוטל בתנאי כפול, דכפל לדיבוריה, דאמר ליקני הדין [בן זה],
ואי הוי בר בריה צורבא מרבנן, ליקנייה לבריה - דודאי לא קנה! ואית דגרסי: מאי לאו
לאתויי הא מילתא דשמיט בכיפי מילתא דבית חורון דדמיא לאותו מעשה דכיפי דכתנא)?
לא! לאתויי
לישנא בתראה דשמעתיה דרבא (דאמר לעיל: אפילו אמר ליה
"והן לפניך שיבא אבא ויאכל" – דאסור, אבל היכא דאמר ליה "ליקני
הדין" - דאי הוי בר בריה צורבא מרבנן לקנייה - קני על מנת להקנות הוא).
הדרן עלך
'השותפין'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)
מקרא באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2008 by Julius Hollander 27 Bialik
St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com