דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך פרק חמישי 'השותפין'

 

נדרים דף מז

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נדרים מו,ב)

המודר הנאה מחבירו ויש לו שם מרחץ [ובית הבד מושכרין בעיר: אם יש לו בהן תפיסת יד – אסור; אין לו בהן תפיסת יד – מותר]: 

וכמה 'תפיסת יד (יש לו למדיר באותו מרחץ דליתסר ביה האי)'?

אמר רב נחמן: למחצה לשליש ולרביע, אבל בבציר (מרביע) - לא[1] (לא חשיב תפיסת יד, ומותר בו המודר).

(וספרים דכתיב בהו 'בבצין' - משמע נמי בבצים; ואית דגרסי 'בביצין' כמו 'ביצין של יוצר', כדאמר בבבא מציעא (עד,א) שהיוצר עושה כמין ביצים של חומר ומהם עושה קדרות; והכי משמע ליה דאית ליה תשמישתא כלום, אבל כדי להניח ביצים של יוצר להתם, לייבשם - אין זו תפיסת יד)

אביי אמר: אפילו בבציר (מרביע הוי תפיסת יד, ו)אסור (בהם המודר והכי נמי איכא לפרש כל הני לישני); היכי דמי דשרי? דמקבל בטסקא (שקיבלו השוכר לתת ממנו מס [דמי שכירות קבועים] בכל שנה ושנה, דהאי - לא הוי תפיסת יד כלל).

 

(נדרים מז,א)

האומר לחבירו ["קונם לביתך שאני נכנס" ו"שדך שאני לוקח": מת או שמכרו לאחר – מותר; "קונם בית זה שאני נכנס", "שדה זו שאני לוקח": מת או שמכרו לאחר – אסור]. 

בעי אבימי: "קונם לבית זה שאתה נכנס": מת או שמכרו לאחר מהו? אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו (ואפילו לאחר שמת או שמכרו לאחר הוי נמי אסור) או לא?

אמר רבא: תא שמע: 'האומר לבנו "קונם שאי אתה נהנה לי" ומת – יירשנו; "בחייו ובמותו" ומת - לא יירשנו' שמע מינה: אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו - שמע מינה. 

 

תנן התם (לקמן בפרק 'הנודר מן הירק' [פ"ז מ"ו]): '"קונם פירות האלו עלי" (או) "קונם הן על פי", "קונם הן לפי" - אסור בחילופיהן (אם נתחלפו בפירות אחרות, ודבר שלא בא לעולם הוא) ובגידוליהן (שנטען והגדילו)';

בעי רמי בר חמא: אמר "קונם פירות האלו על פלוני" (שאסרן על חבירו) - מהו (אי הוי אסור) בחילופיהן (כמו שהוא אסור אי לא)? מי אמרינן גבי דיליה (כי אמר "קונס הן לפי" או "על פי" - אסור בחילופיהן אף על גב דהוי דבר שלא בא לעולם הואיל ואשכחן גבי דיליה כי האי חומרא) 'הואיל ואדם אוסר פירות חבירו על עצמו - (ואהכי מחמירים לגביה ד)אדם (נמי) אוסר (עליו) דבר שלא בא לעולם על עצמו, (אבל) גבי חבירו - הואיל ואין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו (דאי אמר לחבירו קונס פירות של פלוני עליך לא הוי כלום) - אין אדם אוסר דבר שלא בא לעולם על חבירו (לא אמרינן נמי דאית בידו למיסר ליה בחליפין, דהוי דבר שלא בא לעולם)'

 

(נדרים מז,ב)

או דילמא (הכי קאמר: דודאי אסור בחלופיהן) משום דחילופין כגידולין דמי - לא שנא הוא ולא שנא חברו (וכי היכי דאסור בגידולין הכי נמי אסור בחליפין)?

אמר רב אחא בר מניומי: תא שמע: 'האומר לאשתו "קונם שאני נהנה ליך" – לוֹוָה, ובעלי חובין באין ונפרעין (מבעלה, דרצון הבעל הוא שילוו לה)' (והא הכא דלוותה מאחרים, דחילופי ממונו של בעל הוי, ולא מיתסר - אלמא דאין אדם אוסר דבר שלא בא לעולם על חבירו, דהא נפרעין מבעלה); מאי טעמא 'בעלי חובין נפרעין'? לאו משום דחילופין לאו כגידולין דמי (ובגידולין אסור אבל בחליפין מותר)?

אמר רבא: (לעולם אימא לך דחליפין כגידולין דמו ומיתסרי) דילמא לכתחילה הוא דלא (ואהכי לכתחילה לא תלוה ותאכל), ואי עבד - עבד (אבל בדיעבד שפיר דמי).

(והא דאמרינן בהך פירקא דלעיל (מג,א) 'המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל נותן לזה ובא הלה ונוטל מזה' - לא דמיא להא: דהאי - לא רמי עליה דהאי למיפרנסיה, והאי דקיהיב להאי - אימור לא משום מודר קא יהיב ליה, אלא מתנה בעלמא הוא דקא יהיב להאיך; אבל האי בעל - דלמפרנסה קאי - אימא דליתסר ליה לפרוע לבעל חוב - לכתחילה הוא דלא.)

אלא (דמותר אפילו לכתחילה) תא שמע [קידושין פ"ב מ"ט]: 'המקדש בערלה (שהוא איסור הנאה) - אינה מקודשת; מכרן, וקידש בדמיהן - הרי זו מקודשת' (אלמא דחליפין לאו כגידולין דמו דגידולין אסור ובחליפין משתרי)!

הכא נמי (מיירי): לכתחילה הוא דלא (ימכור), ואי עבד (ואם קידש בדמיהם) - (מאי דעבד) עבד.

 

    

משנה:

"הריני עליך חרם (נכסי יהיו עליך חרס)" - המודר אסור (אבל המדיר מותר); "הרי את עלי חרם" - הנודר אסור; "הריני עליך ואת עלי" - שניהם אסורין; ושניהם מותרין בדבר של עולי בבל,

 

(נדרים מח,א)

[המשך המשנה]

ואסורים בדבר של אותה העיר.

ואיזהו 'דבר של עולי בבל'?

כגון הר הבית, והעזרות, והבור שבאמצע הדרך (כדמפרש בשלהי פרק בתרא דעירובין (קד,א)).

ואיזהו 'דבר של אותה העיר' (דשל שניהן הן)?

כגון הרחבה, והמרחץ, ובית הכנסת, והתיבה, והספרים (ספרי תורה ששניהן נתנו בהן מעות עם אנשי אותה העיר), והכותב חלקו לנשיא (בגמרא מפרש לה).

 

רבי יהודה אומר: אחד כותב לנשיא ואחד כותב להדיוט; מה בין כותב לנשיא לכותב להדיוט? שהכותב לנשיא - אין צריך לזכות (על ידי אחר), (אבל הכותב) להדיוט - צריך לזכות (ובזה כח נשיא יפה מכח הדיוט).

וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה צריכין לזכות, לא דברו בנשיא אלא בהוה (שכן דרך לחלוק כבוד לנשיא).

רבי יהודה אומר: אין אנשי גליל צריכין לכתוב, שכבר כתבו אבותיהן על ידיהן.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

 

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)

מקרא באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com