דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך פרק רביעי 'אין בין המודר'

נדרים דף מג

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נדרים מב,ב)

משנה:

המודר הנאה מחבירו - לא ישאילנו ולא ישאל ממנו (שאלה בכלים); לא יַלְוֶנו ולא ילוה ממנו (הלואה במעות), ולא ימכור לו ולא יקח ממנו.

(נדרים מג,א)

גמרא:

בשלמא לא ילוֶנו (מדיר למודר דודאי) - דקא מהני ליה (הנאה מפורסמת); אלא לא ילוה הימנו (המדיר מן המודר) - מאי קא מהני ליה (מאי הנאה קא מטי ליה למודר ממאי דאוזיף למדיר)? ובשלמא לא ילוה הימנו (מצי נמי למימר דקא מיתהני בכהאי גוונא: כגון דאוזפיה מעות הרעות וקא משלם ליה היאך יפות) ולא יקח הימנו (משכחת לה דקא מתהני בזבינא דרמי על אפיה [שקשה למכור אותו]) - דקמיתהני מיניה, אלא לא ישאל הימנו - מאי קא מיתהני מיניה (מאי הנאה מטי למודר כי משאיל לו כליו? הא קא מפחית ודאי לההיא כלי ולא מעלי לה, דסתם שאלה הכי הוא)?

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: כגון שנדרו הנאה זה מזה (דשניהם אסורים זה בזה).

אביי אמר: גזירה לשאול משום להשאיל (דאי שרית ליה לשאול - אתי נמי להשאיל), וכן בכולהו: גזירה.

משנה:

אמר לו (לאו במודר ומדיר עסקינן) "השאילני פרתך"; אמר לו "אינה פנויה" (דמלאכתו היה עושה); (ונתעצב השואל כנגד המשאיל ו)אמר: (הואיל וסרבת להשאילה לי) "קונם שָׂדַי שאני חורש בה לעולם" (שלא אחרוש שדי בפרתך עולמית, ואחר כך השאילה לו) - אם (רואין אם הוא פרזי, ו)היה דרכו לחרוש (שדהו) - הוא אסור (לחרוש שדהו באותה פרה), וכל אדם מותרים (דודאי כי נדר - אדעתיה דנפשיה נדר, ולא אדעתא דעלמא, וכל אדם מותרים לחרוש לו שדהו באותה פרה); ואם אין דרכו לחרוש (שיש לו אריסין החורשין בשבילו) - הוא וכל אדם אסורין (דודאי כי נדר אדעתא דכולי עלמא נדר).

המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל - הולך (המדיר) אצל החנוני ואומר: "איש פלוני נודר ממני הנאה ואיני יודע מה אעשה", והוא נותן לו, ובא (חנוני) ונוטל (מעותיו) מזה (מן המדיר; אבל בפירוש אסור לומר לו, דאם כן הוה ליה החנוני שליח - ושלוחו של אדם כמותו).

היה ביתו לבנות, גדרו לגדור, שדהו לקצור - הולך אצל הפועלים ואומר "איש פלוני מודר ממני הנאה ואיני יודע מה אעשה", והן עושין עמו, ובאין ונוטלין שכר מזה.

היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל - נותן לאחד לשום מתנה, והלה מותר בה.

אם אין עמהם אחר - מניח על הסלע או על הגדר, ואומר "הרי הן מופקרים לכל מי שיחפוץ", והלה נוטל ואוכל.

ורבי יוסי אוסר (במניחו על הסלע או על הגדר).

גמרא:

אמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבי יוסי (דלא חשיב ליה הפקר, דקא אסר ליה ליטלו, דכי מתהני מיניה ממש דמי, ואסור)? קסבר הפקר כמתנה: מה מתנה (לא זכי בה מקבל) עד דאתיא מרשות נותן לרשות מקבל - אף הפקר (נמי לא נפיק מרשות מפקיר) עד דאתי לרשות (לידי) זוכה (הילכך בהדי דשקיל ליה היאך מעל הסלע - כמאן דשקיל ליה מידו ממש דמי, ואסור).

מתיב רבי אבא: (ברייתא היא דקתני נמי 'מניח על הסלע) והלה נוטל ואוכל; ורבי יוסי אוסר. אמר רבי יוסי: אימתי (אני אוסר)? - בזמן שנדרו קודם להפקירו (דהשתא מסתברא טעמא דאסור: משום דכשהדירו - מכל נכסיו הדירו ואפילו כי הפקירן - אסור בהן)

(נדרים מג,ב)

אבל אם היה הפקירו קודם לנדרו - הרי זה מותר' (דמסתמא - כי מדיר אינש - על מה דאית ליה ברשותיה הוא דאדריה, ולא על מה שכבר הפקיר, ואדהכי מותר) - ואי אמרת (טעמא דרבי יוסי) '(משום דלא הוי הפקר) עד דאתי לרשות זוכה' - מה לי נדרו קודם להפקירו מה לי הפקירו קודם לנדרו (הא - כי נדר האי - אכתי לא זכה ביה שום אדם, ואמאי מותר)?

הוא מותיב לה והוא משני לה: כל הנודר אין דעתו על מה שהפקיר (~~אלא על מה שעדיין ברשותו~~[YH1] , ואדהכי מותר).

מתיב רבא: "מקצתן לראשון וכולן לשני" (שכיב מרע שכתב מקצת נכסיו לאחד, והשאר כולן כתב לשני) - ראשון קנה, שני לא קנה (ואם עמד [מחוליו, ולא מת] - חוזר בשני [במה שנתן לשני] ואינו חוזר בראשון [במה שנתן לראשון] לפי שכשכתב לראשון - שייר לעצמו מה שנתן אחר כך לשני, ומן השני חוזר דלא שייר [לעצמו] כלום, ומשום הכי לא קנה [השני]; ואי אמרת 'לא הוי מתנה עד דמטי ליד מקבל' - אמאי קנה ראשון טפי משני? הא כיון דלא אתי לידיה - לא הוי שלו, וכי היכי דשל שני הוי שיור לראשון - איכא למימר נמי דשל ראשון הוי שיור לשני, הואיל וברשותו של נותן הן אכתי כל זמן דלא אתי לידיה דהאי! אלא מדקנה ראשון – שמע מינה ליתא להא דרבי יוחנן דאמר 'לא זכי מקבל עד דאתיא לידיה')!

אלא אמר רבא: (לעולם קסבר רבי יוסי דמן התורה הויא מתנה לאלתר אף על גב דלא אתי לרשות זוכה, והואיל ומשעה שהפקירו הוי הפקר; ומאי טעמא דרבי יוסי דאסר הכא במתניתין?) היינו טעמא דרבי יוסי (דלא אמר דליהוי הפקר): גזירה משום מתנת בית חורון (כדתנן בפרקין לקמן (מח,א) דמוכחא מילתא דלא נתנה לחברו אלא בשביל שיבא אביו ויאכל, והכא נמי: אי אמרינן הוי הפקר - כיון דאין שם אחר מיחזי דבשביל מודר ממש הפקיר, והיינו דומיא דבית חורון; הלכך אוקמינן אדרבנן דלא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה.

ואית דמפרשי אלא אמר רבא לעולם לרבי יוסי מדאורייתא לא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה, ולא דמי למתנה, ומדרבנן הוא דהוי הפקר אף על גב דלא אתי לרשות זוכה, כדאמרינן לקמן: כדי שלא תשתכח תורת הפקר, והכא במתניתין [היינו טעמא דרבי יוסי] כו').

תניא: 'המפקיר את שדהו - כל שלשה ימים (הראשונים) יכול לחזור בו (בין אמר "אין רצוני שיהא הפקר" דחזר בו, ובין זכה בו איהו בתוך שלשה ימים; ושם הפקר לא חייל ביה, ולא פקע ליה מידי מעשר, דהפקר פטור מן המעשר, כדקאמרינן (שבת סח,א) [מה שכתוב במשנה בפאה פ"א מ"ד: 'כל שהוא אוכל] 'ונשמר' - פרט להפקר [בגיסתנו: למעוטי הפקר]); מכאן ואילך אין יכול לחזור בו (ופטור מן המעשר כל מאן דזכי ביה);

(נדרים מד,א)

אמר "תהא שדה זו מופקרת ליום אחד", "לשבת אחת", "לחדש אחד", "לשנה אחת", "לשבוע אחת (לשמיטה אחת)" - עד שלא זכה בה, בין הוא בין אחר - יכול לחזור בו (אפילו בסוף שבת או בסוף חדש); משזכה בה - בין הוא בין אחר (אפילו תוך שעה משהפקירו זכה בה שום אדם או הוא בעצמו לשום הפקר) - אין יכול לחזור בו (הוי הפקר, דקסבר דלא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה; זכיה דידיה או דאחר לא חשיבא מידי עד דרפק בה פורתא, כדאמר במסכת עירובין בפרק 'עושין פסין' (כה,א) בההיא איתתא דעבדא מחיצה בנכסי הגר; אתא ההוא גברא, רפק בה פורתא ואוקמוה רבנן בידיה דההוא גברא)!

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)

מקרא באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com