דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
רש"י - באותיות מרים 10;
פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new
10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך פרק רביעי 'אין בין המודר'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נדרים מ,ב)
אמר רבי אמי
אמר רב: מאי דכתיב (יחזקאל יב,ג) ואתה בן אדם עשה לך כלי גולה [וגלה יומם לעיניהם;
וגלית ממקומך אל מקום אחר לעיניהם, אולי יראו כי בית מרי המה] - זו נר וקערה
(נדרים מא,א)
ושטיח (עור
לאכול עליו).
[דברים כח,מח: ועבדת
את איביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירם] בחוסר כל [ונתן על ברזל על צוארך
עד השמידו אתך] - אמר רבי אמי אמר
רב: בלא נר ובלא שלחן;
רב חסדא אמר:
בלא אשה;
רב ששת אמר:
בלא שמש;
רב נחמן אמר:
בלא דעה;
תנא: 'בלא
מלח ובלא רבב (שומן, דמלפת בהו)';
אמר אביי:
נקטינן: אין עני אלא בדעה.
במערבא אמרי:
דדא ביה - כולא ביה (מי שיש בו דעת - כמי שיש בו הכל שאינו נחסר כלום), דלא דא ביה - מה ביה? דא קני - מה חסר (מי
שקנה דעת - אינו חסר כלום)! דא לא
קני - מה קני?
אמר רבי אלכסנדרי
אמר רבי חייא בר אבא: אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו על כל עונותיו, שנאמר (תהלים
קג,ג) הסולח לכל עוניכי הרופא
לכל תחלואיכי.
רב המנונא אמר:
חוזר לימי עלומיו (דנעשה כתינוק שלא טעם טעם חטא), שנאמר (איוב לג,כה) רוטפש (רוטפש - כלומר: כשעת רטוב ופש,
כמו [פרו ורבו [בראשית
א,כב] מתרגמינן] 'פושו וסגו') בשרו מנוער ישוב לימי עלומיו (מן החולי
ישוב כמו שהיה בימי עלומיו).
[תהלים מא,ד: ה'
יסעדנו על ערש דוי] כל משכבו
הפכת בחליו - אמר רב
יוסף: לומר דמשכח למודו (כל סדר הצעת למודו המסודר לו נהפך לו בחליו ומשכחו).
רב יוסף חלש,
איעקר ליה למודיה; אהדריה אביי קמיה. היינו דבכל דוכתא אמרינן 'אמר רב יוסף: לא
שמיע לי הדא שמעתא; אמר ליה אביי: "את אמריתה ניהלן, ומהא מתניתא אמריתה
ניהלן"'.
כי הוה גמיר
רבי [רבי יהודה הנשיא] תלת עשרי אפי הילכתא (שהיה
שונה למודו בי"ג פנים) - אגמריה
לרבי חייא שבעה מנהון; לסוף חלש רבי. אהדר רבי חייא קמיה הנהו שבעה אפי דאגמריה;
שיתא אזדו הוה (ששכחם)
[לא רבי חייא שכחם, שהרי רבי לימדו רק שבעה מתוך
השלושה עשר; אלא שרבי שכחם ולא הצליח להחזירם].
ההוא קצרא (כובס) הוה שמיע ליה לרבי כדהוה גריס להו; אזל רבי חייא
וגמר יתהון קמי קצרא, ואתא ואהדר יתהון קמי רבי; כד הוה חזי ליה רבי לההוא קצרא,
אמר ליה רבי: אתה עשית אותי ואת חייא! (דגמר להו דכל המלמד את בן
חברו תורה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר: ואת
הנפש אשר עשו בחרן [בראשית יב,ה]).
איכא דאמרי הכי
קאמר ליה: אתה עשית את חייא, וחייא עשה אותי.
ואמר רבי
אלכסנדרי אמר רבי חייא בר אבא: גדול נס שנעשה לחולה יותר מן הנס שנעשה לחנניה
מישאל ועזריה: של חנניה מישאל ועזריה אש של הדיוט, והכל יכולים לכבותה; וזו של
חולה - של שמים היא, ומי יכול לכבותה?
ואמר רבי
אלכסנדרי אמר רבי חייא בר אבא, ואמרי לה ארבי יהושע בן לוי: כיון שהגיע קיצו של
אדם - הכל מושלים בו (להמיתו, אפילו זבוב אפילו יתוש) שנאמר: [בראשית
ד,יד: הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר; והייתי נע ונד
בארץ] והיה כל מוצאי יהרגני.
רב אמר מן הדין
קרא: (תהלים קיט,צא)
למשפטיך עמדו היום (דכיון שנשפט בישיבה של מעלה) - כי הכל עבדיך (הכל נעשו
עבדיו של הקב"ה ליפרע הימנו).
רבה בר שילא -
אמרו ליה: שכיב גברא גבוה; הוה רכיב גירדונא זוטרא (פרדה
קטנה), מטא [הגיע] תיתורא (גשר) איסתויט (נתפחדה הפרדה), שדייה (ושדייה מינה) - וקא שכיב (ואף על
פי שהפרדה נמוכה ואיהו היה ארוך כל כך דלא נפל אלא מעט - מת)!
קרי על נפשיה 'למשפטיך עמדו היום'.
שמואל חזייה
לההוא <קרוקיתא דעקרבא> עקרבא יתיבא על אקרוקתא (צפרדע;
ועקרב אינו יכול לשוט בנהר, ונשאו צפרדע עליו להעבירו בנהר לנשוך את האיש), ועברה נהרא, טרקא גברא ומיית.
קרי עליה 'למשפטיך עמדו היום'.
אמר שמואל: אין
מבקרין את החולה אלא למי שחלצתו חמה. לאפוקי מאי?
לאפוקי הא
דתניא: 'רבי יוסי בן פרטא אומר משום רבי אליעזר: אין מבקרין לא חולי מעיים ולא
חולי העין ולא מחושי הראש'; בשלמא חולי מעיים - משום כיסופא; אלא חולי העין
ומחושי הראש מאי טעמא?
משום דרב
יהודה, דאמר רב יהודה: דיבורא קשיא לעינא ומעלי [ומועיל] לאישתא [קדחת].
אמר רבא: האי
אישתא - אי לאו דפרוונקא דמלאכא דמותא [שליח
של מלאך המות] מעלי [מועיל]
(נדרים מא,ב)
כחיזרא לדיקלי (כמו
האטד שמקיף הדקל ומגין לפירות שאין יכולים למשמש בו - כך מגינה על גופו של אדם) חד לתלתין יומין, וכי תירייקי (תירייק"א
בלע"ז) [תרופה
נגד נשיכת נחש, עקיצת עקרב...] לגופא.
רב נחמן בר
יצחק אמר: לא היא ולא תירייקה.
אמר רבה בר
יונתן אמר רב יחיאל: ערסן יפה לחולה לרפואתו.
מאי 'ערסן'?
אמר רבי יונתן:
חושלא דשערי עתיקתא (שעורים ישנים קלופים) דריש נפיא (שמדובקין בנפה ובכברה כשמרקדין
בהן).
אמר אביי: בעיין בישולא כעין בישרא דתורא;
רב יוסף אמר:
סמידי [סולת] דשערי
עתיקתא דריש נפיא;
אמר אביי: בעיין בישולא כבשרא דתורא;
אמר רבי יוחנן:
בורדם (בסמ"ך; ואית דאמרי בורדם במ"ס, כמו בור
שנובע דם; ואית דאמרי: מכה שקורין בו"ן מלנ"ט שיוצא נמי הימנו דם) - אין מבקרים ואין מזכירין שמו.
מאי טעמא?
אמר רבי אלעזר:
מפני שהוא כמעיין הנובע (שקופץ מזה לזה, ויש בו סכנה להזכירו).
ואמר רבי
אלעזר: למה נקרא שמו 'בורדם' (בורדס: שילשול גדול שיוצא כל שעה)? שהוא כמעיין הנובע (שאין לו
שוליים ויצאו ממנו כל המים).
[המודר הנאה מחבירו ...] ומרפאהו רפואת הנפש [אבל לא רפואת ממון]:
היכי קתני?
אילימא דרפואת נפש בחנם (כלומר שאין לו הנאה אלא שמחזיק לו טובה בנפשו), רפואת ממון בשכר - ליתני הכי: מרפאהו בחנם אבל
לא בשכר!?
אלא רפואת נפש
= גופו (שאם חלה המדיר - מותר למודר לרפאותו, כדאמרינן לעיל, דלא
אדריה מן חיותיה), רפואת ממון =
בהמתו (שאם חלתה בהמתו אסור לרפאותה משום דקמהני ליה).
אמר רב זוטרא
בר טוביה אמר רב: אבל אומר לו "סם פלוני יפה לה, סם פלוני רע לה" (דאמירה
ולא כלום היא).
משנה:
ורוחץ עמו (המודר
עם המדיר) באמבטי גדולה אבל לא
בקטנה (משום דקא מפשי מיא מיניה ומפיש נמי הבלא), וישן עמו במטה.
רבי יהודה אומר:
בימות החמה, אבל לא בימות הגשמים, מפני שהוא מהנהו,
ומיסב עמו על
המטה ואוכל עמו על השולחן אבל לא מן התמחוי (ביחד,
מפני שמרבה בעל הבית בשבילו) אבל
אוכל הוא עמו מן התמחוי החוזר (כדמפרש בגמרא: שדרכן לאכול מעט,
ומחזירו לבעל הבית, שיש להן מאכילין הרבה; וכיון דאין אוכל אלא מעט ומחזיר המותר -
לא מיתהני מיניה כלום, אפילו אם אוכל חבירו פחות הימנו לא מיתהני, דהא אינו אוכל
אלא מעט והמותר מחזיר.
ענין אחר: לא יאכל עמו מן התמחוי - דדרך בני הסעודה
לאחר שאכלו כפי שובען מצניעין המותר ונושאים עמם לבתיהן, דהתם לא יאכל עמו דשמא
אחד מהן אוכל פחות מחבירו ולכשיביאו מותרן לבתיהן חולקין בשוה ונמצא זה משתכר במה
שאכל חבירו פחות ממנו; אבל אם דרך בני הסעודה לאחר שאכלו מחזירין מותרן לבעל הבית
ושוב אין מוסיפין בקערות - מותר לאכול עמו).
גמרא:
תניא: 'לא
ירחץ עמו באמבטי, ולא ישן עמו במטה בין גדולה בין קטנה - דברי רבי מאיר;
רבי יהודה
אומר: גדולה בימות הגשמים וקטנה בימות החמה מותר.
רוחץ עמו
באמבטי גדולה ומזיע עמו בקטנה, אבל מיסב עמו על המטה ואוכל עמו על השולחן אבל לא
מן התמחוי, אבל אוכל הוא מן התמחוי החוזר.'
אמר רבי יוסי
בר חנינא: מן התמחוי החוזר לבעל הבית.
משנה:
לא יאכל עמו מן
האבוס (כלי גדול שנותן בו בעל הבית ירקות) שלפני הפועלים (שאוכלין בו הפועלים יחד -
ומשום טעם דתמחוי), ולא יעשה עמו
באומן (שלא יעמוד עמו במענה אחת; מפרש בגמרא) - דברי רבי מאיר;
וחכ"א: עושה והוא ברחוק ממנו.
גמרא:
בקרוב - (כולי
עלמא) לא פליגי דאסיר (לעדור), כי פליגי ברחוק: רבי מאיר סבר: גזרינן רחוק
משום קרוב, דקא מרפי לה לארעא קמיה (ונוח לו לחרוש אחריו), ורבנן סברי לא גזרינן.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)
מקרא באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2008 by Julius Hollander 27 Bialik
St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com