דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
רש"י - באותיות מרים 10;
פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new
10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך פרק רביעי 'אין בין המודר'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נדרים לח,ב)
משנה:
המודר הנאה
מחבירו ונכנס לבקרו - עומד אבל לא יושב (כדמפרש לקמן); ומרפאו רפואת נפש אבל לא רפואת ממון.
(נדרים לט,א)
גמרא:
במאי עסקינן (‘נכנס
לבקרו')? אי בשנכסי מבקר אסורין
על חולה - אפילו יושב נמי (יהא מותר, שהרי נכסי חולה אין
אסורין על המבקר, ומותר ליהנות משלו)? אי בשנכסי חולה אסורין על המבקר (ולהכי אינו יושב בישיבה,
שלא יהנה משלו) - אפילו עומד נמי לא
(הנאה היא לו שנהנהו)!
אמר שמואל:
לעולם בשנכסי מבקר אסורין על החולה, ובמקום שנוטלין שכר על הישיבה (שכר
שהולך לבקר את החולה ויושב עמו לצוותא, ומשכירין אותו) ואין נוטלין שכר על העמידה (ולהכי
אינו יושב: שאם היה יושב שם המבקר בחנם - מוותר היה לו שכרו ומהנהו אם לא יטול שכר,
אבל עומד - הואיל ואין נוטלין שכר על העמידה - מותר).
מאי פסקא (דעל
זה נוטלין שכר ולא על זה)?
הא קא משמע לן:
דאף במקום שנוטלין שכר: על הישיבה בעי למשקל, על העמידה לא בעי למשקל (דעראי
הוא, דכך הוא בכל מקום, ולהכי עומד אבל לא יושב, דכיון דליכא שכר [על
העמידה] - לא מהני ליה כלל).
ואיבעית אימא (לעולם
בשנכסי מבקר אסורין על החולה, ואפילו במקום שאין נוטלין שכר על הישיבה; ודקאמרת
'אפילו יושב נמי') - כדרבי שמעון בן
אליקים (לקמן (מב,ב) לענין
שביעית): גזירה שמא ישהא בעמידה
הכא נמי: גזירה שמא ישהא בישיבה (ושהייה דישיבה ודאי הנאה
היא לחולה, ולהכי לא ישב עמו). (ואי
קשיא 'אפילו עומד נמי לא - גזירה
שמא ישהא בעמידה'? - הא לא קשיא: דהתם, כיון דאכל מפירי דשדה, איכא למימר דלמא אגב
דאכיל - שהייה תמן אף על גב דקאי,
והכא - דלא אכל - משום הכי קאי [עומד].)
[##
כאן אני חוזר על הגמרא עם הפירוש השני של רש"י:]
במאי עסקינן? אי בשנכסי מבקר אסורין על חולה - אפילו יושב
נמי (להוי, דהא מבקר מותר בנכסי חולה)! אי בשנכסי חולה אסורין על המבקר אפילו עומד נמי לא (דהא
אסור בדריסת הרגל)!
אמר שמואל: לעולם בשנכסי מבקר אסורין על החולה (ומשום
הכי עומד אבל לא יושב, כדמפרש בגמרא), ובמקום שנוטלין שכר על הישיבה (דהיושב לפני החולה משתכר פורתא
משום דקעביד ליה צוותא בעלמא, והלכך בישיבה אסור, משום דקא מהני ליה ההוא אגרא
דניתיב לאיניש אחרינא דיתיב קמיה) ואין
נוטלין שכר על העמידה (אבל בעמידה דמותר - משום דלא קמהני ליה ולא מידי, דהא
לא עביד למיתב אגרא אעמידה).
מאי פסקא?
הא קא משמע לן: דאף במקום שנוטלין שכר, על הישיבה בעי
למשקל (נוטלין), על
העמידה לא בעי למשקל (אבל לא על העמידה).
ואיבעית אימא (והיינו טעמא דבעמידה מותר
אבל לא בישיבה:) כדרבי שמעון בן
אליקים (בשילהי פירקין גבי שביעית): גזירה שמא ישהא בעמידה - הכא נמי גזירה שמא ישהא בישיבה
( גזירה שמא ישהא בישיבה מרובה, והוי הנאת חולה).
(ואי
תימא: נגזור בעמידה כי היכי כגזרינן התם בעמידה - הא לא קשה: דאילו התם גזרינן
בעמידה, אבל הכא, דלא מטיא ליה הנאה בעמידה - ליכא למיגזר שמא ירבה בעמידה אבל לא
בישיבה, שנוח לו לזה לישב - גזירה שמא ישהא בישיבה [בלבד].)
עולא אמר:
לעולם בשנכסי חולה אסורין על המבקר (וכשאין נוטלין שכר על העמידה), וכגון דלא אדריה מן חיותיה (ולהכי
מותר בעמידה: דהא לאו מן חיותיה נדר, כדאמר לקמן: כל המבקר את החולה - גורם לו
שיחיה, ואהכי מותר).
אי הכי אפילו
יושב נמי?
הא אפשר (מבקרו) בעמידה (דמהא לא אדריה, אבל בישיבה
אדריה).
מיתיבי [דומה
לתוספתא מסכת נדרים (ליברמן) פרק ב הלכה ז]: 'חלה הוא (המדיר) - נכנס לבקרו (מותר
לבקרו); חלה בנו - (מודר) שואלו בשוק (על עסקי
בנו)'; בשלמא לעולא דאמר בשנכסי
חולה אסורין על המבקר, וכגון דלא אדריה מן חיותיה – שפיר (היינו
דשני בין הוא לבנו: דאילו בשחלה הוא מותר ליכנס לשם, דהא לא אדריה מן חיותיה, אבל
כשחלה בנו אינו נכנס לבקרו - דהא ליכא חיותא דמדיר); אלא לשמואל, דאמר בשנכסי מבקר אסורין על החולה - מאי
שנא הוא (דמותר) ומאי
שנא בנו (דאסור? הא בעמידה ליכא הנאה כלל! אלא ודאי - בנכסי חולה
אסורין על המבקר מיירי, וכדעולא, וקשיא לשמואל)?
אמר לך: מתניתין - בשנכסי מבקר אסורין על החולה; ברייתא (וברייתא מודינא דהכי הוא, כדמוקי לה עולא:) בשנכסי חולה אסורין על המבקר (מיהו בהא פליגנא עליה: דאיהו מוקי לה בעומד אבל לא ביושב, דהא אפשר בעמידה, ואנא אמינא דברייתא - אפילו יושב שפיר דמי, דאמר דלא אדריה מן חיותיה, לא שנא עומד ולא שנא יושב; ודיקא נמי מדקתני סתמא 'חלה הוא נכנס לבקרו' - אפילו יושב).
מאי פסקא (דמתניתין
בשנכסי מבקר אסורין על החולה)?
אמר רבא: <אמר>
שמואל -
(נדרים לט,ב)
מתניתין קשיתיה
(מדוקיא קא משמע ליה): מאי איריא דתני 'עומד אבל לא יושב' (והרי אין
מבקר אסור בנכסי חולה)? (אלא) שמע מינה דנכסי מבקר אסורין על החולה! (ואי
תימא: מאי טעמא דשמואל דמתרץ לה הכי? לוקמא כדעולא!? הא לא קשיא: דשמואל לא מוקי
לה דכעולא, דקסבר האי שינויא דחיקא היא.)
אמר ריש לקיש:
רמז לביקור חולין מן התורה מנין? - שנאמר (במדבר טז,כט) אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל אדם (שבני
אדם מבקרין אותן) [יפקד
עליהם - לא ה' שלחני] (לפי שהיו עדת קרח מלעיגין עליו
ואומרים שהיה משה אומר להם מדעתו בלא ציווי של מקום).
מאי משמע?
אמר רבא: 'אם כמות כל האדם ימותון אלה' - שהן חולים ומוטלים בעריסתן, ובני אדם מבקרים
אותן - מה הבריות אומרים? "לא
ה' שלחני - לזה".
דרש רבא: [במדבר
טז,ל: ו]אם
בריאה יברא ה' [ופצתה האדמה את פיה ובלעה אתם ואת כל אשר להם,
וירדו חיים שאלה, וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה']:
אם בריאה גיהנם – מוטב תהיה; אם לאו (שאין
גיהנם נברא עדיין) - יברא ה'!
איני (מי
מספקא ליה למשה)!? והא תניא: 'שבעה
דברים נבראו קודם שנברא העולם; אלו הן: 1)תורה 2)ותשובה 3)גן עדן 4)וגיהנם 5)כסא הכבוד 6)ובית המקדש 7)ושמו של משיח:
תורה – דכתיב (משלי ח,כב) ה' קנני ראשית דרכו [קדם מפעליו מאז];
תשובה – דכתיב (תהלים צ,ב) בטרם הרים יולדו ותחולל [ארץ ותבל ומעולם עד עולם
אתה אל] [ובפסוק הבא] (תהלים צ,ג) תשב אנוש עד דכא [ותאמר
שובו בני אדם];
גן עדן – דכתיב (בראשית ב,ח) ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם [וישם
שם את האדם אשר יצר];
גיהנם – דכתיב (ישעיהו ל,לג) כי ערוך מאתמול תפתה [גם הוא
למלך הוכן העמיק הרחב מדרתה אש ועצים הרבה נשמת ה' כנחל גפרית בערה בה] (איזהו יום שיש לו אתמול ולא שלשום
– כלומר: שהיה לו לפניו ולא לפני פניו? הוי אומר זה יום שני שבו נברא גיהנם);
כסא כבוד – דכתיב (תהלים צג,ב) נכון כסאך מאז [מעולם
אתה];
בית המקדש – דכתיב (ירמיהו יז,יב) כסא כבוד מרום מראשון [מקום
מקדשנו];
שמו של משיח – דכתיב (תהלים עב,יד) יהי שמו לעולם [לפני
שמש ינין שמו, ויתברכו בו, כל גוים יאשרוהו]'!
אלא הכי קאמר:
אי איברי ליה פומא – מוטב, ואם לא - יברא ה';
והכתיב [קהלת
א,ט: מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה, ו]אין כל חדש תחת השמש?
הכי קאמר: אי
הכא לא (אי הכא אין לו פומא), מקרב פומא להכא ליקרב (ואי לא מקרב הכא - יקריבנו המקום) [כלומר:
אם אין לו פה כאן – שהקב"ה יקרב הנה את הפה של הגהנום].
דרש רבא -
ואמרי לה אמר רבי יצחק: מאי דכתיב (חבקוק ג,יא) שמש ירח עמד זבולה [לאור
חציך יהלכו לנגה ברק חניתך]? שמש
וירח בזבול מאי בעיין, והא ברקיע קביעי (למטה מזבול, כדאמרינן
במסכת חגיגה (יב,ב))? - מלמד שעלו שמש וירח מרקיע לזבול, ואמרו לפניו: רבונו
של עולם! אם אתה עושה דין לבן עמרם (מקֹרַח ועדתו) - אנו מאירים, ואם לאו - אין אנו מאירין! באותה
שעה ירה בהן חיצים וחניתות, אמר להם: בכל יום ויום משתחוים לכם ואתם מאירים! בכבודי
- לא מחיתם; בכבוד בשר ודם מחיתם!?
(מאותו יום ואילך) ובכל יום ויום יורין בהן חיצין וחניתות ומאירים, שנאמר (שם) לאור
חציך יהלכו (אינן
יוצאין מפני שמשתחווין להם עובדי כוכבים עד שמורים בהן חיצים וחניתות).
תניא: 'ביקור
חולים אין לה שיעור.'
מאי 'אין לה
שיעור'?
סבר רב יוסף
למימר 'אין שיעור למתן שכרה'.
אמר ליה אביי:
וכל מצות מי יש שיעור למתן שכרן? והא תנן [אבות פ"ב מ"א] 'הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע
מתן שכרן של מצות'?
אלא אמר אביי:
אפילו גדול אצל קטן (שלא יאמר "לא אבקר אלא גדול כמוני"; 'אין
לו שיעור': דמצוה בקטן כמו בגדול).
רבא אמר: אפילו
מאה פעמים ביום.
אמר רבי אחא בר
חנינא: כל המבקר חולה - נוטל אחד מששים בצערו. אמרי ליה: אם כן ליעלון שיתין (יכנסו
ששים בני אדם כאחת לבקרו ויטול כל אחד ואחד מששים בצערו) ולוקמוה (ומיד מתרפא)!?
אמר ליה:
כעישורייתא דבי רבי (דאמר: מי שיש לו עשר בנות ובן אחד: הראשונה נוטלת
עישור נכסים, והשניה במה ששיירה, וכן לכולן; ומפרש בהש"ס ירושלמי: נמצאו בנות
שנוטלות במנה תרי תילתי פחות ציבחר [מעט], והאי
תלתא ומוסיף ציבחר; וגבי חולה נמי: מבקר הראשון נוטל אחד מששים בחליו, והשני - אחד
מששים במה ששייר), ובבן גילו [YH1](בחור
כמותו, או זקן לזקן),
דתניא: 'רבי
אומר: בת הניזונית מנכסי אחין - נוטלת עישור נכסים. אמרו לו לרבי: לדבריך - מי שיש
לו עשר בנות ובן אין לו לבן במקום בנות כלום?
אמר להן:
ראשונה נוטלת עישור נכסים, שניה במה ששיירה, שלישית במה ששיירה, וחוזרות וחולקות
בשוה' ('וחוזרות
וחולקות בשוה' - מילתא אחריתי: דהיכא דיצאו לישא כאחת - כל אחת נוטלת עישורה
במה ששיירה חבירתה, ואז חולקות בשוה; אבל כשבאו לינשא זו אחר זו - לא).
רב חלבו חלש;
נפק אכריז רב כהנא
(נדרים מ,א)
"רב חלבו
באיש (חלה; ואית דגרסי 'באש')"; לא איכא דקא אתי. אמר להו: לא כך היה מעשה בתלמיד
אחד מתלמידי רבי עקיבא שחלה, לא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס רבי עקיבא לבקרו; ובשביל
שכיבדו וריבצו לפניו – חיה? אמר ליה: רבי! החייתני! יצא רבי עקיבא ודרש: כל מי
שאין מבקר חולים כאילו שופך דמים'! (מפני שבני אדם שנכנסין לבקרו עושים
לו לחולה כל צרכיו.)
כי אתא רב דימי
אמר: כל המבקר את החולה - גורם לו שיחיה, וכל שאינו מבקר את החולה - גורם לו שימות.
מאי גרמא?:
אילימא 'כל המבקר את החולה מבקש עליו רחמים שיחיה, וכל שאין מבקר את החולה מבקש
עליו רחמים שימות' – 'שימות'? סלקא דעתא? אלא: כל שאין מבקר חולה - אין מבקש עליו
רחמים, לא שיחיה ולא שימות (שהרי אינו יודע בעניינו של חולה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)
מקרא באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2008 by Julius Hollander 27 Bialik
St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com
[YH1] ואני אמרתי: בבן גילו = מי שעושה לו
גיל, כלומר: מי שמשמחו; ושמעתי שהרב נבנצל הסכים לפירוש זה.