דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך פרק רביעי 'אין בין המודר'

נדרים דף לח

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נדרים לז,ב)

וכתבן ולא קריין:

'נא' דיסלח (דנעמן) [מלכים ב ה,יח: לדבר הזה יסלח ה' לעבדך בבוא אדני בית רמון להשתחות שמה והוא נשען על ידי, והשתחויתי בית רמן; בהשתחויתי בית רמן, יסלח נא ['נא' כתיב ולא קרי] ה' לעבדך בדבר הזה];

(נדרים לח,א)

'זאת' ד'המצוה' [דברים ו,א: וזאת [יש מפרשים שלא קראו את האות וו בתחילת וזאת בראש הפסוק] המצוה החקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקיכם ללמד אתכם לעשות בארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה] [הגר"א מוחק דוגמא זו, ובמקומה: [ירמיהו לח,טז: וישבע המלך צדקיהו אל ירמיהו בסתר לאמר: חי ה' את [המלה את אינה נקראת] אשר עשה לנו את הנפש הזאת אם אמיתך ואם אתנך ביד האנשים האלה אשר מבקשים את נפשך];

'ידרוך' ד'הדורך' (כתיב בירמיה, וקראי לא גרס להו 'ידרוך' דכתבן ולא קריין) [ירמיהו נא,ג: אל ידרך ידרך [מילה כפולה זו נקראת רק פעם אחת] הדרך קשתו, ואל יתעל בסרינו ואל תחמלו אל בחריה, החרימו כל צבאה];

'חמש' דפאת נגב [יחזקאל מח,טז: ואלה מדותיה פאת צפון חמש מאות וארבעת אלפים, ופאת נגב חמש חמש [מילה כפולה זו נקראת רק פעם אחת] מאות וארבעת אלפים, ומפאת קדים חמש מאות וארבעת אלפים, ופאת ימה חמש מאות וארבעת אלפים] (וטעמייהו לא מפרש ליה);

'אם' ד'כי גואל' [רות ג,יב: ועתה כי אמנם כי אם ['אם' כתיב ולא קרי] גאל אנכי, וגם יש גאל קרוב ממני.] - הלין כתבן ולא קריין.

אמר רב אחא בר אדא: במערבא פסקין להדין פסוקא לתלתא פסוקין (שמות יט,ט) ויאמר ה' אל משה: הנה אנכי בא אליך בעב הענן [בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, ויגד משה את דברי העם אל ה'].

אמר רבי חמא ברבי חנינא: לא העשיר משה אלא מפסולתן של לוחות שנאמר [שמות לד,א: ויאמר ה' אל משה:] פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים [וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר שברת] - פסולתן שלך יהא.

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו שנאמר: 'כתב לך' [שמות לד,כז: ויאמר ה' אל משה: כתב לך את הדברים האלה, כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל] 'פסל לך' [שם פסוק א]: מה פסולתן שלך אף כתבן שלך; משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר (משלי כב,ט) טוב עין הוא יבורך [כי נתן מלחמו לדל].

מתיב רב חסדא: (דברים ד,יד) ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם [חקים ומשפטים, לעשתכם אתם בארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה] (אלמא הקב"ה צוה ליתנה לישראל)?!

'ואותי צוה' - ואני לכם.

(דברים ד,ה) ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי [לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה]?!

אותי צוה - ואני לכם.

(דברים לא,יט) ועתה כתבו לכם את השירה [הזאת ולמדה את בני ישראל, שימה בפיהם, למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל] (‘כתבו לכם' - אלמא שניתנה נמי להן לישראל)!?

'הזאת' - השירה לחודה.

'למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל' (שילמדו כל התורה וילמדו אותה - אלמא לישראל נמי ניתנה)?!

אלא פילפולא בעלמא (להבין דבר מתוך דבר - הוא דניתן למשה, וניהג בה טובת עין ונתנה לישראל).

אמר רבי יוחנן: אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו, וכולן ממשה:

'גבור' - דכתיב (שמות מ,יט) ויפרוש את האהל על המשכן [וישם את מכסה האהל עליו מלמעלה כאשר צוה ה' את משה], ואמר מר: משה רבינו פרסו (מכלל דגבור הוא וגוף גדול), וכתיב (שמות כו,טז) עשר אמות ארך הקרש [ואמה וחצי האמה רחב הקרש האחד].

אימא דאריך וקטין (שלא היה גופני ולא היה בעל כח)?

אלא מן הדין קרא, דכתיב (דברים ט,יז) ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם [לעיניכם], ותניא: 'הלוחות - ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה' (ואפילו הכי שיברן).

'עשיר' - 'פסל לך' - פסולתן שלך יהא;

'חכם' - רב ושמואל, דאמרי תרוייהו: חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם נתנו למשה חסר אחת, שנאמר (תהלים ח,ו) ותחסרהו מעט [YH1] מאלהים [וכבוד והדר תעטרהו] (וזו היא אחת שאותה אחת היה הקב"ה יתירה עליו).

'עניו' דכתיב (במדבר יב,ג) והאיש משה עניו מאד [מכל האדם אשר על פני האדמה].

אמר רבי יוחנן: כל הנביאים - עשירים היו. מנלן? ממשה ומשמואל, מעמוס ומיונה:

'משה' – דכתיב: (במדבר טז,טו) [ויחר למשה מאד ויאמר אל ה': אל תפן אל מנחתם] לא חמור אחד מהם נשאתי [ולא הרעתי את אחד מהם]; אי בלא אגרא (מאי רבותיה) - לאפוקי מאן דשקל בלא אגרא (כל מי שהוא רוצה חמורו של חבירו בלא שכר? ומאי מעליותא היא דלא הוה גזלן? כולי עלמא נמי לא גוזלין נינהו)? אלא דאפילו באגרא, דילמא (האי דלא שקיל אפילו באגרא - לאו משום עושר; דילמא) משום דעני הוה (ולא הוו ליה משואות ולהכי לא הוה צריך)? אלא (מהכא שמעינן דעשיר היה) מן 'פסל לך - פסולתן יהא שלך'.

'שמואל' - דכתיב (שמואל א יב,ג) הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי [ואת מי עשקתי את מי רצותי ומיד מי לקחתי כפר ואעלים עיני בו ואשיב לכם]; אי בחנם, לאפוקי מאן דשקל בחנם? אלא דאפילו בשכר.

דלמא דעני הוה?

אלא מהכא: (שמואל א ז,יז) ותשובתו הרמתה כי שם ביתו [ושם שפט את ישראל ויבן שם מזבח לי], ואמר רבא: כל מקום שהלך - ביתו עמו (כלֵי תשמישו, וזה היה מרוב עושר).

אמר רבא: גדול מה שנאמר בשמואל יותר משנאמר במשה, דאילו במשה רבינו כתיב: [במדבר טז,טו: ויחר למשה מאד ויאמר אל ה': אל תפן אל מנחתם] לא חמור אחד מהם נשאתי (בעל כרחו) [ולא הרעתי את אחד מהם] - דאפילו בשכר (הא ברצון בעלים היה שוכר); ואילו גבי שמואל אפילו ברצון לא שכרו, דכתיב (שמואל א יב,ד) ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו [ולא לקחת מיד איש מאומה] (שלא היה שוכר לא באונס ולא ברצון).

'עמוס' - דכתיב (עמוס ז,יד) ויען עמוס ויאמר אל אמציה: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים - כדמתרגם רב יוסף: ארי מרי גיתי אנא, ושקמין לי בשפלתא;

'יונה' - דכתיב [יונה א,ג: ויקם יונה לברח תרשישה, מלפני ה', וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש, ויתן שכרה וירד בה] ויתן שכרה וירד בה [לבוא עמהם תרשישה מלפני ה'], ואמר רבי יוחנן: שנתן שכרה של ספינה כולה.

אמר רבי רומנוס: שכרה של ספינה הויא ארבעה אלפים דינרי דהבא.

ואמר רבי יוחנן: בתחלה היה משה למד תורה ומשכחה - עד שניתנה לו במתנה, שנאמר (שמות לא,יח) ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו [בהר סיני שני לחת העדת לחת אבן כתבים באצבע אלקים].

משנה:

וזן את אשתו ואת בניו (של מודר) אף על פי שהוא (שהמודר) חייב במזונותן (כיון דלאו לפטומי עבידן, ודי להן במאי שהוא מפרנסן - לאו הנאה מרובה עביד ליה), ולא יזון את בהמתו בין טמאה בין טהורה (הואיל ולפטומי עבידן עביד ליה הנאה מרובה);

רבי אליעזר אומר: זן את הטמאה ואינו זן את הטהורה.

אמרו לו: מה בין טמאה לטהורה?

אמר להו: שהטהורה נפשה לשמים וגופה שלו (לאכילה משום הכי לא יזון אותה לפטומי שמהנהו הנאה מרובה), וטמאה

(נדרים לח,ב)

[המשך המשנה] נפשה וגופה לשמים (שאינה ראויה לאכילה; לפיכך זן אותה - דאינו מהנהו הנאה מרובה).

אמרו לו: אף הטמאה נפשה לשמים וגופה שלו: שאם ירצה - הרי הוא מוכרה לעובדי כוכבים (וניחא ליה בפיטומא), או מאכילה לכלבים.

גמרא:

אמר רב יצחק בר חנניה אמר רב הונא: 'המודר הנאה מחבירו מותר להשיא לו בתו'.

הוי בה רבי זירא: במאי עסקינן?: אילימא בשנכסי אבי כלה אסורין על החתן (שהחתן הוי מודר) - הרי מוסר לו שפחה לשמשו (ואמאי מותר)!? אלא בנכסי חתן אסורין על אבי כלה (ואף על פי שהחתן מהנהו, שזן את בתו - אפילו הכי משיא לו את בתו)? (ומשיב הש"ס: משום הא לא צריך למימר דמותר להשיא את בתו:) גדולה מזו אמרו (בשנכסיו אסורים על המודר; אמרנו): 'זן את אשתו ואת בניו' - ואף על פי שהוא חייב במזונותן, ואת אמרת 'ממותר להשיא לו בתו?' (פשיטא דמותר, דהא לא מהני כלל)?!

לעולם בשנכסי אבי כלה אסורים על החתן, (ודקאמרת 'הרי מוסר לו שפחה לשמשו') - (תריץ:) ובבתו בוגרת (עסקינן, שיכול להשיאו), ומדעתה (ומדעת עצמה: דהואיל ואינו משיא אלא מדעת עצמה - לאו הנאה דקא מהני ליה איהו אלא הנאה מועטת).

תניא נמי הכי (דהנאה מועטת מותרת): 'המודר הנאה מחבירו אסור להשיא לו בתו אבל משיאו בתו בוגרת ומדעתה.'

אמר רבי יעקב: המדיר בנו (מנכסיו) לתלמוד תורה (אם לא ילמוד תורה) - מותר (האב) למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר (שהנאה מרובה נדר הימנו, ולא הנאה מועטת, וזו - הנאה מועטת היא).

רבי יצחק אמר: לצלות לו דג קטן.

אמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן: המודר הנאה מחבירו - מותר להשקותו כוס של שלום.

מאי ניהו?

הכא תרגימו: כוס של בית האבל.

במערבא אמרי: כוס של בית המרחץ (הנאה מועטת היא).

ולא יזון את בהמתו בין [טמאה בין טהורה]:

תניא: 'יהושע איש עוזא אומר: זן עבדיו ושפחותיו הכנענים ולא יזון את בהמתו בין טמאה בין טהורה'.

מאי טעמא?

עבדיו ושפחותיו הכנענים למנחרותא עבידן (לצורך עבודה עשויין, ולא להתפטם) (למנתרותא: לעבודתו; והואיל וקיימא לן יכול הרב לומר לעבד "עשה עמי ואיני זנך" - אינה הנאה למודר אם זה מפרנס עבדיו); בהמה - לפטומא עבידא (דטהורה לשחיטה, וטמאה לעובד כוכבים).

משנה:

המודר הנאה מחבירו ונכנס לבקרו - עומד אבל לא יושב (כדמפרש לקמן); ומרפאו רפואת נפש אבל לא רפואת ממון.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)

מקרא באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com