דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
רש"י - באותיות מרים 10;
פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new
10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך פרק רביעי 'אין בין המודר'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נדרים לד,ב)
בעא מיניה רב
חייא בר אבין מרבא: "ככרי (יהא אסור) עליך" - (וחזר) ונתנה לו (למודר) במתנה מהו? "ככרי" אמר לו, כי איתיה
ברשותיה (כלומר: כל זמן שהוא של מדיר) - הוא דאסור (דהכי משמע
"ככרי" - כל זמן שהוא שלי)? או דלמא "עליך" אמר ליה: עילויה שויתיה (לאותו
ככר) הקדש (ואף על
פי שנתנו לו במתנה אסור)?
אמר ליה: פשיטא
דאף על גב דיהבה ליה במתנה אסור; אלא (הא קמבעיא ליה: האי דאמר) "ככרי עליך" (אי
אמרינן דכל זמן שהוא ברשותיה [שאמר "ככרי" ולא אמר
"ככר זה"] דאי אתי
לידיה [של המודר] מיניה
דיליה [מהמדיר] קאמר ליה) לאפוקי מאי? לאו לאפוקי דאי גנבה מיניה מיגנב (לאותו
ככר, ונתנה לו הגנב במתנה - שאינו אסור בה, הואיל והוא עצמו לא נתנה לו? או דלמא
אף על גב דאי גנבה ליה מיגנב אסירה ליה)?
אמר ליה: לא!
לאפוקי דאי אזמניה עלה (למיכל מההוא ככר מעיקרא, והדר אמר ליה "ככרי עליך"
- דהתם כיון דאזמניה עליה קנה חלקו כמה שהוא יכול לאכול הימנה, ואינו יכול לאוסרה
עליו, דלאו כוליה דנותן הוא אלא גם דמזומן).
(נדרים לה,א)
איתיביה: 'אמר
לו "השאילני פרתך"! אמר לו "קונם פרה שאני קנוי לך (הכי
גרסינן: שאני הנאה לך)" (והכי
משמע: קונם יהו עליך שאר פרות שיש לי, שאני מהנה לך, כלומר: שאין לי פרה אחרת, וזו
שיש לי - איני משאילך; שזו - לא רצה להשאילו, והאחרות אסורות עליו בנדר), (או שאמר לו:) "נכסי (אסורין) עליך אם יש לי פרה אלא זו" (ונמצא
שיש לו פרה אחרת - אסור לישאל ליהנות); "השאילני קרדומך"! אמר לו "קונם קרדום שיש לי שאני (שאינו) קנוי" (כלומר:
שלא קניתי קורדום אחר, וזה איני משאילך שאני צריך לו); (או שאמר לו:) "נכסי (יהו
אסורים) עלי אם יש לי קרדום (אחר) אלא זה", ונמצא שיש לו (קורדום
אחר): בחייו ([של]
בעל הקורדום) – אסור (ליהנות
מנכסיו כל ימי חייו; אי נמי: בחייו דמדיר - אסורין נכסיו על המודר); מת (המשאיל) או שנתנה לו במתנה (למודר) - הרי זה מותר.'
(אמר לן המורה: האי דקתני 'מת' - לא קאי אסיפא כלל,
דהיכי מצי קתני אסיפא [דהא] קתני '"נכסי עלי" מת או שנתנה לו במתנה
הרי זה מותר' - מי מותר? הרי אנפשיה קאמר! אלא ארישא קתני, א"השאילני
פרתך", שאם מת המדיר - מותר [המודר]
בפרה או בנכסים של מדיר, דהא אמר "נכסַי [עליך]", ומאחר שמת -
לאו נכסיה דידיה אינון; והכי נמי אם ניתנו לו במתנה.
ואמר לן המורה דכה"ג 'שאני הנאה' שאינו קנוי -
כינוי לשון בני אדם [הן] (שרי) דהכי היו נודרים בירושלים, ובנדרים הלך אחר
לשון בני אדם.
קתני 'שניתנו לו במתנה הרי זה מותר' - וקשיא
לרבא, דאמר: אף על גב דיהיב ליה במתנה אסור!)
אמר רבי אחא
בריה דרב איקא [גירסת רש"י: אמר לך רבא: הכא במאי עסקינן? -
כגון]: שניתנה לו על ידי אחר (שבעל
הפרה נתנו לאחר ואותו אחר נתנו לשואל). (ולהכי מותר: שכבר הוציאה משאיל מרשותו כשנתנה לאחר; אבל היכא
דאמר ליה "ככרי עליך" ולא נתנה לו על ידי אחר - הואיל ולא יצאת מרשותו
קודם לכן – אסור; ולא דמי להיכא דאיגנבה מיניה, משום דהיכא דאיגנבה מיניה - הואיל
ושלא מדעתו דבעל הככר יצא מרשותו - כעודה בידו דמי. ואסור; אבל היכא שנתנה לו
במתנה על ידי אחר - יצאת מרשותו מדעתו.)
אמר רב אשי:
דיקא נמי דקתני 'שניתנה לו' ולא קתני 'שנתנה לו' (דמשמע
שהוא עצמו נתנו לו).
בעא מיניה רבא
מרב נחמן: יש מעילה בקונמות (היכא דאמר "קונם ככר
זה" – ואכלו: מי הוי כהקדש מעליא, דיש בו מעילה ומעל) או לא?
אמר ליה:
תניתוה: 'מקום שנוטלין עליה שכר - תיפול הנאה להקדש' (ומודר
היינו דאמר "קונם", ומדמי ליה להקדש) - למימרא כי הקדש: מה הקדש יש בו מעילה - אף קונמות יש
בהן מעילה.
כתנאי: '"קונם
ככר זו הקדש" (שאמר בלשון "הקדש" ובלשון
"קונם", והוא הדין נמי לא אמרה אלא בלשון "קונם"), ואכלה - בין הוא ובין חבירו - מָעַל (שהרי
הקדישה סתם אכולי עלמא), לפיכך (הואיל
ויש בה מעילה) יש לה פדיון (ויצאה
לחולין, דהוי כשאר הקדש); (אמר:) "ככר זו עלי להקדש", ואכלה (כיון
דאמר "עלי" - עליה דידיה שוויה הקדש) - הוא מָעַל (אם אכל חייב לשלומי), חבירו לא מעל (דלא אסרה
אלא על עצמו, וגבי חבירו הוי כחולין), לפיכך אין לה פדיון (שהוא עצמו אין יכול לפדותה לעולם
שהרי אמר "עלי" - ולא על אחר, ואחר אין יכול למעול בה) - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: בין כך ובין כך
(בין אמר סתם, בין אמר "עלי") לא מעל (בין הוא
ובין חבירו, אף על פי שאמר "הקדש" - כיון דאמר נמי "קונם"), לפי שאין מעילה בקונמות.'
אמר ליה רב אחא
בריה דרב אויא לרב אשי: "ככרי עליך" ונתנה לו במתנה - מי מעל (אליבא
דמאן דאמר יש מעילה בקונמות קבעי)?:
למעול נותן - הא לא אסירא עליה (דנותן)!? למעול מקבל - יכול דאמר היתירא בעיתי, איסורא לא בעיתי
(גירסת רש"י: התירא
ניחא לי דתיתיב לי, איסורא לא בעיתי; כלומר: דבתורת היתר קבלתיה ממך ולא בתורת
איסור)!?
אמר ליה: מקבל
מעל לכשיוציא, שכל המוציא מעות הקדש לחולין כסבור של חולין הוא - מועל (אעפ"כ
- הכי נמי אף זה המקבל אף על פי שסבור זה המקקבל שהיתר הוא) - אף זה מועל (כי אכלה מעל).
(נדרים לה,ב)
משנה:
ותורם את
תרומתו ומעשרותיו לדעתו (מפרש בגמרא), (אם היה כהן אותו שנדר שלא יהנה ממנו) ומקריב עליו (יכול להקריב עליו)
קיני זבין קיני זבות (וכו') קיני יולדות חטאות ואשמות; ומלמדו מדרש הלכות ואגדות;
אבל לא ילמדנו מקרא, אבל מלמד הוא את בניו ואת בנותיו מקרא.
גמרא:
איבעיא להו:
הני כהני (שמקריבין קרבנות) - שלוחי דידן (דבעלי קרבן) הוו? או שלוחי דשמיא?
למאי נפקא
מינה?
למודר הנאה: אי
אמרת דשלוחי דידן הוו - הא מהני ליה (שליח לכפר כפרתו, ואיהו הדירו שלא
יהנה ממנו), ואסור; ואי אמרת שלוחי
דשמיא – שרי! מאי?
תא שמע דתנן: 'מקריב
עליו קיני זבין כו': אי אמרת שלוחי דידן - קא מהני ליה (אלא
מדקתני 'מקריב עליו קיני זבין וכו' שמע מינה דשלוחי דשמיא נינהו)!
וליטעמיך (אם
כן דשלוחי דשמיא נינהו) - ליתני (סתם) 'מקריב עליו קרבנות'?! אלא (מדלא
קתני אלא 'קיני זבין וכו' - שמע מינה דשלוחי דידן נינהו); (ודקשיא לן הא קמהני ליה – תריץ:
לא קמהני ליה) מחוסרי כפרה שאני (כי
הני דמתניתין), דאמר רבי יוחנן: הכל
(כל הקרבנות) צריכין
דעת (שיהו מקריבים בעלים) חוץ ממחוסרי כפרה, שהרי אדם מביא קרבן על בניו ועל בנותיו הקטנים (כשהן
מחוסרי כפרה) שנאמר (ויקרא
טו,לב) זאת תורת הזב [ואשר
תצא ממנו שכבת זרע לטומאה בה] - בין
גדול בין קטן (ונשים נמי שמביא קרבן עליהן אף על פי שלא מדעתן [הב"ח] הוא
הדין נמי גדולים: אין צריכין להביא כפרתן לדעתן; הלכך - הואיל ומקריב עליו שלא
לדעתו - לא מהני ליה: דהא לא ידע! ומותר).
אלא מעתה, לרבי
יוחנן (דמפיק מזאת תורת הזב בין גדול בין קטן הכא נמי מצי למימר
מהאי קרא נמי:) [ויקרא
יג,ז: והקריבו לפני ה' וכיפר עליה וטהרה ממקור דמיה] זאת תורת היולדת [לזכר
או לנקבה] בין קטנה ובין גדולה!? -
קטנה בת לידה היא? והא תני רב ביבי קמיה דרב נחמן: שלש נשים משמשות במוך: קטנה
ומעוברת ומניקה: קטנה - שמא תתעבר ותמות (ודאי אלמא לאו בת לידה
היא)!
(אמר לך רבי יוחנן:) ההיא 'זאת
תורת היולדת' - בין פקחת בין שוטה (לא
מרבי לה לקטנה אלא בגדולה מיירי וקא מרבה אפילו יולדת שוטה), שכן אדם מביא קרבן (עשיר,
אפילו) על אשתו שוטה, כדברי רבי
יהודה, דתניא [דומה לנגעים פ"יד מ"יב; וכן נזיר כד,א ועוד]: 'רבי יהודה אומר: אדם מביא קרבן עשיר על
אשתו וכל קרבנות שחייבת (אדם מביא קרבן עשיר על אשתו בין
פקחת בין שוטה, ולא אמרינן דאף על פי שנשאת לעשיר - עניה היא, דמה שקנתה אשה קנה
בעלה, אלא כל הקרבנות שחייבת מביא עליה) שכך כותב לה 'ואחריות דאית ליך עלי מן קדמת דנא' (דהכי משמע: אחריותא עלי, וכי היכי
דהאי מביא קרבן על אשתו יולדת - אפילו שוטה; כך כל מחוסרי כפרה אין צריכין דעת
ולעולם שלוחי דידן נינהו).
(נדרים לו,א)
מתיב רב שימי
בר אבא: 'אם היה כהן (המדיר) יזרוק עליו דם חטאתו ודם אשמו' (קתני סתם, דמשמע כל חטאות ואשמות
ואף על גב דלא מחוסרי כפרה נינהו)!?
(לא! לעולם שלוחי דידן נינהו, ומאי 'דם חטאתו ודם
אשמו' דקתני? -) דם חטאתו של
מצורע ודם אשמו של מצורע, דכתיב (ויקרא יד,ב) זאת תהיה תורת המצורע [ביום
טהרתו והובא אל הכהן] (דהיינו
מחוסרי כפרה וכו', והוא הדין לגדול:) - בין גדול ובין קטן.
תנן [גיטין
פ"ה מ"ד]: 'הכהנים
שפיגלו במקדש מזידין חייבין (לשלם קרבן לבעלים)' - הא שוגגין פטורין, אלא שפיגולן פיגול. אי
אמרת בשלמא שלוחי דשמיא הוו - היינו שפיגולן פיגול, אלא אי אמרת שלוחי דידן הוו -
אמאי פיגולן פיגול? לימא ליה "שליחא! שויתיך (שליח) לתקוני, ולא לעוותי!"
אמרי: (לעולם
שלוחי דידן נינהו, ולהכי פיגולו פיגול:) שאני גבי פיגול דאמר קרא [ויקרא
ז,יח: ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה, המקריב
אתו] לא יחשב לו [פגול
יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא] מכל מקום (פיגול יהיה מכל
מקום).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)
מקרא באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2008 by Julius Hollander 27 Bialik
St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com