דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
רש"י - באותיות מרים 10;
פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new
10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך פרק רביעי 'אין בין המודר'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נדרים לד,א)
תנן 'מקום
שנוטלין עליה (חזרת אבידה) שכר - תפול הנאה להקדש' (דכיון דמודר ממנו הנאה - לא מצי
האי למיתב ליה שכר); בשלמא למאן
דאמר 'אפילו בשנכסי בעל אבידה אסורים על מחזיר נמי מהדר (ליה
אבידתו)' - היינו דקתני 'מקום
שנוטלין עליה שכר תפול הנאה להקדש' (כיון דמחזיר לא מצי למישקל
מיניה השכר, לפי שזה - בעל אבידה - הדירו מנכסיו, אינו יכול להשתייר השכר בידו,
דמקום שנוטלים עליה שכר הוא ולא מצי בעל אבידה למימר 'הואיל ואינו יכול ליטול השכר
יהא שלי' - לפיכך תפול הנאה להקדש; ואי נכסי מחזיר אסורים על בעל אבידה,
והאי מחזיר אדם עשיר הוא, ואינו רוצה לקבל שכרו - דזילותא הוא לקבל השכר - מכל
מקום האי בעל אבידה לא מצי תפיס לשכרו, משום דמודר הוא מנכסי מחזיר, ושכרו איתיה
גביה דמקום שנוטלין עליה שכר הוא - לפיכך תפול הנאה להקדש); אלא למאן דאמר 'כשנכסי (כשנכסי
מחזיר אסורין על בעל אבידה מהדר והתם איכא למימר תפול הנאה להקדש אבל נכסי) בעל אבידה אסורים על מחזיר לא מהדר' (הואיל
ולא מהדר ליה לא יהיב ליה אגרא) - (אם
כן) [א]מאי 'תפול הנאה להקדש'
(איכא למימר הכא הואיל ולאו בר אגרא הוא)?
(תריץ:)
אחדא קתני (אחד לחוד מיירי 'תפול הנאה להקדש': בשנכסי מחזיר
אסורין על בעל אבידה, דבעל אבידה לא מצי תפיס אגריה דמחזיר, דלא מצי למיתהני
מיניה, ומחזיר נמי לא בעי ליטול שכר דעשיר הוא - להכי תפול הנאה להקדש).
איכא דמתני לה
בהאי לישנא:
פליגי בה רבי
אמי ורבי אסי: חד אמר לא שנו אלא בשנכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר, ומשום פרוטה
דרב יוסף לא שכיח (וליכא הנאה כלל); אבל נכסי מחזיר אסורים על בעל אבדה לא מהדר ליה - משום
דקא מהני ליה (דאף על גב דמידעם דנפשיה מהדר ליה - אפילו הכי מהני
ליה, דדמי כמאן דמהני ליה מנכסיו);
וחד אמר: אפילו נכסי מחזיר אסורים על בעל אבידה - מותר, דכי מהדר ליה - מידי
דנפשיה קמהדר ליה (ולא מהני ליה כלום).
תנן: 'מקום
שנוטלין עליה שכר - תפול הנאה להקדש'; בשלמא למאן דאמר אפילו בשנכסי מחזיר
אסורים על בעל אבידה מהדר - היינו דמתרץ 'מקום' (כלומר:
דמשכחת ליה 'מקום שנוטלים עליה שכר תפול הנאה להקדש', דכיון
דנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה - לא מצי בעל אבידה לשייר השכר לעצמו, דהא נכסי
מחזיר הן, ואסורין עליו, וצריך לו ליתן השכר; והמחזיר אי אדם עשיר ואינו רוצה לקבל
השכר - להכי תפול הנאה להקדש); אלא
למאן דאמר בשנכסי מחזיר אסורין (על בעל אבידה) ולא מהדר, היכי מתרץ 'מקום (שנוטלין
עליה שכר' - הא ליכא שכרו כלל, דלא מהדר)?! (והכא ליכא
לתרוצי 'אחדא קתני', דהתם - דכיון דקאמר בשנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה - קא
מוקי ביה 'תפול הנאה להקדש', דכופין לבעל אבידה שיתן השכר להקדש, ואין יכול להחזיק
בו, דנכסי מחזיר אסורין הן עליו; אבל הכא ליכא לתרוצי 'אחדא קתני' - אנכסי בעל
אבידה אסורין עליה, דכיון דנכסי מחזיר אין אסורין על בעל אבידה - מצי האי בעל
אבידה למיתפס השכר לנפשיה ולא נפיל להקדש, והיכי מתרץ 'מקום'?)
קשיא.
(נדרים לד,ב)
אמר רבא: היתה
לפניו ככר של הפקר*, ואמר "ככר זו הקדש", נטלה (דכיון
שהחזיק בו קנאה ואחר כך הקדישה עסקינן, דקודם לכן לא יכול להקדישה[1]) לאוכלה
– (ואם אכלה)
מָעַל (ומשלם להקדש)
לפי כולה (וחומש, שהרי הוציאה לחולין); (אבל נטלה על מנת) להורישה לבניו - (לא) מעל (אלא) לפי טובת הנאה שבה (שאינו
משלם להקדש אלא כפי חזקת טובה שנותן לאביו אחד מן הבנים בשביל שמורישה לו, והיינו
טובת הנאה). *(של הפקר - וכל שכן אי דנפשיה, אלא רבותא קא משמע לן:
דמצי זכי בהפקר לחליה קדושה עילויה.)
בעא מיניה רב
חייא בר אבין מרבא: "ככרי (יהא אסור) עליך" - (וחזר) ונתנה לו (למודר) במתנה מהו? "ככרי" אמר לו, כי איתיה
ברשותיה (כלומר: כל זמן שהוא של מדיר) - הוא דאסור (דהכי משמע
"ככרי" - כל זמן שהוא שלי)? או דלמא "עליך" אמר ליה: עילויה שויתיה (לאותו
ככר) הקדש (ואף על
פי שנתנו לו במתנה אסור)?
אמר ליה: פשיטא
דאף על גב דיהבה ליה במתנה אסור; אלא (הא קמבעיא ליה: האי דאמר) "ככרי עליך" (אי
אמרינן דכל זמן שהוא ברשותיה [שאמר "ככרי" ולא אמר
"ככר זה"] דאי אתי
לידיה [של המודר] מיניה
דיליה [מהמדיר] קאמר
ליה) לאפוקי מאי? לאו לאפוקי דאי
גנבה מיניה מיגנב (לאותו ככר, ונתנה לו הגנב במתנה - שאינו אסור בה,
הואיל והוא עצמו לא נתנה לו? או דלמא אף על גב דאי גנבה ליה מיגנב אסירה ליה)?
אמר ליה: לא!
לאפוקי דאי אזמניה עלה (למיכל מההוא ככר מעיקרא, והדר אמר ליה "ככרי
עליך" - דהתם כיון דאזמניה עליה קנה חלקו כמה שהוא יכול לאכול הימנה, ואינו
יכול לאוסרה עליו, דלאו כוליה דנותן הוא אלא גם דמזומן).
(נדרים לה,א)
איתיביה: 'אמר
לו "השאילני פרתך"! אמר לו "קונם פרה שאני קנוי לך (הכי
גרסינן: שאני הנאה לך)" (והכי
משמע: קונם יהו עליך שאר פרות שיש לי, שאני מהנה לך, כלומר: שאין לי פרה אחרת, וזו
שיש לי - איני משאילך; שזו - לא רצה להשאילו, והאחרות אסורות עליו בנדר), (או שאמר לו:) "נכסי (אסורין) עליך אם יש לי פרה אלא זו" (ונמצא
שיש לו פרה אחרת - אסור לישאל ליהנות); "השאילני קרדומך"! אמר לו "קונם קרדום שיש לי שאני (שאינו) קנוי" (כלומר:
שלא קניתי קורדום אחר, וזה איני משאילך שאני צריך לו); (או שאמר לו:) "נכסי (יהו
אסורים) עלי אם יש לי קרדום (אחר) אלא זה", ונמצא שיש לו (קורדום
אחר): בחייו ([של]
בעל הקורדום) – אסור (ליהנות
מנכסיו כל ימי חייו; אי נמי: בחייו דמדיר - אסורין נכסיו על המודר); מת (המשאיל) או שנתנה לו במתנה (למודר) - הרי זה מותר.'
(אמר לן המורה: האי דקתני 'מת' - לא קאי אסיפא כלל,
דהיכי מצי קתני אסיפא [דהא] קתני '"נכסי עלי" מת או שנתנה לו במתנה
הרי זה מותר' - מי מותר? הרי אנפשיה קאמר! אלא ארישא קתני, א"השאילני
פרתך", שאם מת המדיר - מותר [המודר]
בפרה או בנכסים של מדיר, דהא אמר "נכסַי [עליך]", ומאחר שמת -
לאו נכסיה דידיה אינון; והכי נמי אם ניתנו לו במתנה.
ואמר לן המורה דכה"ג 'שאני הנאה' שאינו קנוי -
כינוי לשון בני אדם [הן] (שרי) דהכי היו נודרים בירושלים, ובנדרים הלך אחר
לשון בני אדם.
קתני 'שניתנו לו במתנה הרי זה מותר' - וקשיא
לרבא, דאמר: אף על גב דיהיב ליה במתנה אסור!)
אמר רבי אחא
בריה דרב איקא [גירסת רש"י: אמר לך רבא: הכא במאי עסקינן? -
כגון]: שניתנה לו על ידי אחר (שבעל
הפרה נתנו לאחר ואותו אחר נתנו לשואל). (ולהכי מותר: שכבר הוציאה משאיל מרשותו כשנתנה לאחר; אבל היכא
דאמר ליה "ככרי עליך" ולא נתנה לו על ידי אחר - הואיל ולא יצאת מרשותו
קודם לכן – אסור; ולא דמי להיכא דאיגנבה מיניה, משום דהיכא דאיגנבה מיניה - הואיל
ושלא מדעתו דבעל הככר יצא מרשותו - כעודה בידו דמי. ואסור; אבל היכא שנתנה לו
במתנה על ידי אחר - יצאת מרשותו מדעתו.)
אמר רב אשי:
דיקא נמי דקתני 'שניתנה לו' ולא קתני 'שנתנה לו' (דמשמע
שהוא עצמו נתנו לו).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)
מקרא באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2008 by Julius Hollander 27 Bialik
St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com