דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
רש"י - באותיות מרים 10;
פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new
10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
תחילת פרק רביעי 'אין בין המודר'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נדרים לב,ב)
נדרים פרק רביעי 'אין בין המודר'
משנה:
אין בין המודר
הנאה מחבירו (שחבירו הדירו שלא יהנה ממנו בשום ענין) למודר הימנו מאכל (שלא
הדירו אלא הנאת מאכל) אלא דריסת
הרגל (לעבור בחצרו ולקצר דרכו), וכלים (ולהשתמש בכלים של מדיר) שאין עושין בהם אוכל נפש (מאכל;
דמודר הנאה אסור בדריסת הרגל, דהיינו הנאה שמקצר דרכו, ולהשתמש בכליו; אבל מודר
ממנו מאכל מותר בשתיהן, לפי שזה לא הדיר ממנו אלא מאכל).
המודר מאכל
מחבירו לא ישאילנו נפה וכברה וריחים ותנור, אבל משאיל לו חלוק וטבעת וטלית ונזמים.
גמרא:
מאן תנא (דמודר
הנאה אסור בדריסת הרגל ובכלים וכו' אף על גב דלא מיחזי הנאה)?
אמר רב אדא בר
אהבה: רבי אליעזר היא, דתניא: 'רבי אליעזר אומר: אפילו ויתור אסור במודר הנאה'
(‘ויתור' - זהו כגון שלקח מדה של תפוחים בפרוטה, ולאחר שמדד
לו המדה - מוסיף לו שתים או שלשה, וזהו דרך של חנוונין: להוסיף על המדות משלהן;
הואיל ובלא תנאי נותן לו - לא מיחזי כמקח אלא כמתנה; ואליבא דרבי אליעזר - אסור
המודר באותו הויתור של מדידת פירות; הכא נמי: אף על גב דדריסת הרגל לא הויא הנאה
גמורה - אסור).
המודר מאכל
מחבירו לא ישאילנו [נפה וכברה וריחים ותנור, אבל משאיל לו חלוק וטבעת וטלית ונזמים]:
(נדרים לג,א)
והא "מן
מאכל" נדר (ואמאי אסור להשאילו נפה - והני לא מאכל נינהו)?
אמר רבי שמעון
בן לקיש: באומר "הנאת מאכלך עלי (יהא אסור)".
אימא: (מאי
"הנאת מאכלך"? -) שלא
ילעוס חיטין (שלו)
ויתן על מכתו (והיינו נמי "הנאת מאכלך"; ואכתי אמאי לא
ישאילנו נפה וכברה)?
אמר רבא: באומר
"הנאה המביאה לידי מאכלך עלי" (ונפה וכברה מביא מאכלו
למאכל, ולהכי לא ישאילנו לו).
אמר רב פפא: שק
להביא פירות וחמור להביא עליו פירות ואפילו צנא בעלמא (של מדיר
- אסור למודר ליתן בה פירות): הנאה
המביאה לידי מאכל הוא (ואסור).
בעי רב פפא:
סוס לרכוב עליו (לילך לבית המשתה) וטבעת ליראות בה (בבית המשתה כדי שינהגו בו
כבוד, והיינו הנאה) - מהו?
מיפסק ומיזל
בארעיה (שהולך דרך קרקעו לבית המשתה ומקצר דרכו) מאי (מי הוי הנאה המביאה לידי
מאכל בכל הני או לא)?
תא שמע: 'אבל
משאילו חלוק וטלית נזמים וטבעות' - היכי דמי?: אילימא שלא ליראות בהן - צריכא
למימר (דשרי הא ליכא הנאה כלל)? אלא - לאו אפילו ליראות בהן, וקתני 'משאילו' (ושמע
מינה דשרי)?!
לא, לעולם (אפילו) שלא ליראות (בה,
ובדין הוא דלא היה צריך למיתני 'משאילו'); ואיידי דקתני רישא 'לא ישאילנו' תנא סיפא 'משאילו'
(ומהא ליכא למשמע מינה).
משנה:
וכל דבר שאין
עושין בו אוכל נפש, מקום שמשכירין כיוצא בהן (שנוהגין
להשאיל כל אלו הדברים על ידי שכירות) – אסור (למדיר להשאילו: דכיון שנוהגים להשכיר - מיחזי כהנאה
המביאה לידי מאכל, ואסור).
גמרא:
מכלל, דרישא (דקתני
'לא ישאילנו נפה וכברה') - (הוי) אף על פי שאין משכירין (כלומר:
שאין נוהגין להשאיל בשכירות, אף על גב דלא הוי הנאה גמורה; דכיון שאין משכירין -
מאי קא מהני ליה? אם זה לא ישאילנו, שכנו אחר משאילו בחנם, שהרי מקום שאין משכירין
הוא)!? מאן תנא (דאפילו
הכי אסור)?
אמר רב אדא בר
אהבה: רבי אליעזר היא; (אבל סיפא, דקתני 'מקום שמשכירין אסור' - דברי הכל
היא, דהנאה גמורה היא).
[לרבי
אליעזר כל המכשירים הם בכלל הענין עצמו, ואותו דין חל עליהם, כמו היתר מכשירי מילה
בשבת; ושאר תנאים חולקים עליו.]
משנה:
המודר הנאה
מחבירו שוקל לו את שקלו (המדיר יכול ליתן בשבילו מחצית השקל שנותנין לתרומת
הלשכה) ופורע את חובו (ויכול
לפרוע חובו, ואין מהנה לו כלום) ומחזיר
לו את אבידתו; מקום שנוטלין עליה [על
השבת אבידה] שכר - תפול
הנאה להקדש. (מדקתני 'פורע חובו' - אלמא לא מהני ליה מנכסיו, דהא
לא יהיב ליה בידים ממש.)
גמרא:
אלמא אברוחי
ארי בעלמא הוא (שמבריח חובו מעליו) ושרי; מאן תנא (דאברוחי שרי)?
אמר רב הושעיא: זו -
(נדרים לג,ב)
דברי חנן היא (דאמר
איבד מעותיו: שאין למלוה על בעלה של זו כלום, הואיל ולא נתן בידו, אלא הבריח ארי
מעליו: שפירנס את אשתו שהוא חייב לזוּנהּ – הכא נמי: כי פרע חובו - אברוחי ארי
הוא, שאין לו לפרוע על החוב כלום, ולהכי שרי; דאי [בני]
כהנים גדולים - דפליגי עליה דחנן היא, כיון דאמרי 'ישבע כמה הוציא ויטול' -
מן הבעל - הכא נמי סבירא להו: כי פרע חובו - יכול הפורע לגבות מן הלוה, ולהכי הוי
הנאה גמורה אם אין הפורע חוזר וגובה ממנו - ואסור).
רבא אמר: אפילו
תימא דברי הכל: גבי מודר הנאה, דיהיב על מנת שלא לפרוע (מזה,
דהשתא: כי פורעו זה - לא הוי הנאה, הואיל ואי בעי לא מצי למיגבא מיניה כלום; ושוקל
לו את שקלו נמי מוקמינן ליה לדברי הכל, כהאי גוונא: שאינו מהנה לו כלום, כגון
שהוא עצמו שקל את שקלו, ושגרו לירושלים, ונגנב או אבד לאחר שנתרמה הלשכה, והאי לא
נתחייב באחריותו ולא היה לו לפורעו, דהכי קיימא לן: (שקלים פ"ב
מ"א; בבא מציעא נז,ב) בני העיר ששיגרו את שקליהן ונגנבו
או שאבדו, אם נתרמה התרומה נשבעין השלוחין לגזברים שאבדו ובעלים פטורים, דתורמין
על האבוד; ואם קודם שנתרמה הלשכה -
נשבעין לבני העיר; לפיכך כי חזר הנודר, ופרע שקלו – מותר, דלא מהנה ליה כלל).
מאי 'חנן'?
דתנן [כתובות
פ"יג מ"ב]: 'מי שהלך
למדינת הים ועמד אחד ופירנס את אשתו: חנן אמר: איבד את מעותיו. נחלקו עליו בני
כהנים גדולים, ואמרו: ישבע כמה הוציא ויטול.
אמר רבי
דוסא בן הרכינס כדבריהם.
אמר רבי
יוחנן בן זכאי: יפה אמר חנן, הניח מעותיו על קרן הצבי!'
רבא לא אמר כרב
הושעיא, דקא מוקים לה למתניתין כדברי הכל; רב הושעיא לא אמר כרבא [אלא
אומר שהמשנה לפי שיטת חנן]: [לפי
בני כהנים גדולים היה מקום להטיל] גזירה [במקרה
של הלואה " דיהיב על מנת] שלא ליפרע" משום ליפרע (דהתם אי
הוה פרע חובו - הוה מהני ליה [מחשש שיפרע המדיר עבור המודר
גם במקרה של הלואה])!
מחזיר לו את
אבידתו [מקום שנוטלין עליה שכר - תפול
הנאה להקדש].
פליגי בה רבי
אמי ורבי אסי: חד אמר: לא שנו (דמחזיר לו אבידתו) אלא בשנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה (שהמחזיר
הדירו מנכסיו), דכי מהדר ליה -
מידעם דנפשיה קא מהדר ליה (וליכא הנאה שאינו מהנהו מנכסיו
[של המודר הנאה שמצא אבידה של המדיר] כלום), אבל נכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר (דמחזיר
מודר מבעל אבידה) - לא קא מהדר ליה (לא
מצי מהדר ליה אבידתו), דקא מהני ליה
(משום דאי מהדר ליה הוה מתהני מבעל אבידה) פרוטה דרב יוסף (דאמר רב
יוסף: העוסק במצוה פטור מן המצוה, ולא בעי למיתב ליה פרוטה לעניא בשביל אותה מצוה
שמקיים - הלכך אין מחזיר לו אבידתו);
וחד אמר: אפילו נכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר - מהדר ליה; ומשום פרוטה דרב יוסף
- לא שכיח (דלא שכיח כהאי גוונא דלהוי שביק ולא יהיב פרוטה לעניא בשביל
אותה מצוה, ולא מתהני מיניה כלל - לפיכך מחזיר לו אבידתו).
[##
ולדיעה שלא יחזיר - צריך לענות על
השאלה: מה הוא צריך לעשות באבידה שמצאה ועתה היא בידיו? ואולי הכוונה שאם יודע של
מי האבידה - לא ירים את האבידה אלא מניחה במקומה, אך גם לדיעה זו – אם הרים –
יחזיר.]
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)
מקרא באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2008 by Julius Hollander 27 Bialik
St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com