דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
רש"י - באותיות מרים 10;
פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new
10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
סיום פרק שלישי 'ארבעה נדרים' ותחילת פרק רביעי
'אין בין המודר'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נדרים לא,ב)
גמרא:
תניא: 'רבי
יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה שכל זכיות שעשה משה רבינו לא עמדו לו כשנתרשל מן
המילה, שנאמר [שמות ד,כד: ויהי
בדרך במלון] ויפגשהו ה' ויבקש
המיתו.
אמר רבי: חס
וחלילה שמשה רבינו נתרשל מן המילה, אלא כך אמר: אמול ואצא? סכנה היא, שנאמר (בראשית
לד,כה)
ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים [ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי
אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר]; אמול ואשהא שלשה ימים? הקב"ה אמר לי [שמות
ד,יט: ויאמר ה' אל משה במדין:] לך שוב מצרים [כי מתו
כל האנשים המבקשים את נפשך]; אלא
מפני מה נענש משה?
(נדרים לב,א)
מפני שנתעסק
במלון תחלה (ואחר כך במילה, והיה לו להתעסק במילה תחלה; ואותו
מלון סמוך למצרים, דלא היה סכנה, ואותו התינוק לא היה באותה שעה אלא בן שמונה ימים), שנאמר (שמות ד,כד) ויהי בדרך במלון [ויפגשהו
ה' ויבקש המיתו].
רבי שמעון
בן גמליאל אומר: לא למשה רבינו בקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק, שנאמר [שמות
ד,כה: ותקח צפרה צר ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר:] כי חתן דמים אתה לי; - צא וראה מי קרוי 'חתן' - הוי אומר זה התינוק.'
דרש רבי יהודה
בר ביזנא [הוא אמורא]:
בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה באו אף וחימה ובלעוהו, ולא שיירו ממנו אלא רגליו;
מיד 'ותקח צפורה צור ותכרות את
ערלת בנה' מיד 'וירף ממנו'; באותה שעה ביקש משה רבינו להורגן (לאותן
שני מלאכים ['אף' ו'חמה']), שנאמר (תהלים לז,ח) הרף מאף ועזוב חמה [אל
תתחר אך להרע]; ויש אומרים לחימה
הרגו, שנאמר: (ישעיהו כז,ד) חמה אין לי [מי יתנני שמיר שית במלחמה אפשעה בה, אציתנה יחד].
והכתיב (דברים
ט,יט) כי יגורתי מפני האף
והחמה [אשר קצף ה' עליכם להשמיד אתכם, וישמע ה' אלי גם בפעם ההוא]?
תרי 'חימה'
הוו.
ואיבעית אימא:
גונדא דחימה (חיל שלו; אבל איהו גופיה נהרג).
תניא: 'רבי
אומר: גדולה מילה, שאין לך מי שנתעסק במצות כאברהם אבינו ולא נקרא תמים אלא על שם
מילה, שנאמר [בראשית יז,א: ויהי
אברם בן תשעים שנה ותשע שנים, וירא הי אל אברם, ויאמר אליו אני אל שדי] התהלך לפני והיה תמים, וכתיב (בראשית יז,ב) ואתנה בריתי ביני ובינך [וארבה
אותך במאד מאד];
דבר אחר:
גדולה מילה ששקולה כנגד כל המצות שבתורה, שנאמר [שמות
לד,כז: ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה] כי על פי הדברים האלה [כרתי
אתך ברית ואת ישראל]
(גירסת רש"י: שהיא
שקולה כנגד כל המצות שבתורה, דכתיב [שמות כד,ח:
ויקח משה את הדם ויזרק על העם ויאמר] הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים
האלה, וכתיב במילה (בראשית יז,ב)
ואתנה בריתי [ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד] כרתי
[אתך] ברית [ואת ישראל], וכתיב להן (שם) ואתנה
בריתי: מה להלן ברית אף כאן ברית).
דבר אחר:
גדולה מילה שאילמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר [ירמיהו
לג,כה: כה
אמר ה'] אם לא
בריתי יומם ולילה [חקות שמים וארץ לא שמתי]'
ופליגא דרבי
אליעזר, דאמר רבי אליעזר: 'גדולה תורה, שאילמלא תורה לא נתקיימו שמים
וארץ, שנאמר: אם לא בריתי
יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (מה להלן תורה [חוקות שמים וארץ]
אף כאן [בריתי] תורה;
והיינו פליגא: דהכא מוקי לה להאי קרא במילה והתם מוקי לה בתורה).
אמר רב יהודה
אמר רב: בשעה שאמר לו הקב"ה לאברהם אבינו [בראשית
יז,א: ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים; וירא ה' אל אברם ויאמר
אליו: "אני אל שדי] התהלך
לפני והיה תמים" - אחזתו רעדה,
אמר: שמא יש בי דבר מגונה (עכשיו, שלא אמר לו "והיה
תמים" עד עכשיו)? כיון שאמר לו
(בפסוק הבא: בראשית יז,ב) ואתנה בריתי ביני ובינך [וארבה
אותך במאד מאד] - נתקררה דעתו.
(בראשית טו,ה) ויוצא אותו החוצה [ויאמר: הבט נא השמימה וספר
הכוכבים -אם תוכל לספר אתם? ויאמר לו: כה יהיה זרעך] - אמר לפניו: ריבונו של עולם! הסתכלתי במזל שלי <ואין
לי אלא בן אחד> ואיני ראוי
להוליד בן! אמר לו: צא מאיצטגנינות שלך: אין מזל לישראל.
אמר רבי יצחק:
כל המתמים עצמו (מתמם עמו) - הקב"ה מתמים עמו שנאמר (שמואל ב כב,כו) עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם.
אמר רבי
הושעיא: כל המתמים עצמו - שעה עומדת לו שנאמר (בראשית
יז,א) התהלך לפני והיה תמים, וכתיב [בראשית
יז,ד: אני - הנה בריתי אתך] והיית לאב המון גוים.
אמר רבי: כל
המנחש (כלומר: שרודף אחרי המנחשים) לו נחש (אחריו רודפין ניחושין: דכל דקפיד
- קפדי בהדיה), שנאמר (במדבר
כג,כג) כי לא נחש ביעקב [ולא
קסם בישראל; כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל].
והא בלמ"ד
אל"ף כתיב (דמשמע דאין רודפין אחריו)?
אלא משום מדה
כנגד מדה (דבמדה שאדם מודד - בה מודדין לו, ולא נפיק מקרא).
תני אהבה בריה
דרבי זירא: 'כל אדם שאינו מנחש - מכניסין אותו במחיצה שאפילו מלאכי השרת אין
יכולין ליכנס בתוכה, שנאמר כי
לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל (כל זמן שאינו מנחש; מה כתיב בתריה) [כעת
יאמר ליעקב ולישראל (כלומר: עדיין יהא אותו עת דמלאכי
השרת יהיו שואלין אותו שאינו מנחש - מה פעל אל - לפי שהוא נכנס למקום שאין מלאכי
השרת יכולין ליכנס).
אמר רבי אבהו
אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? -
מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים, שנאמר [בראשית
יד,יד: וישמע אברם כי נשבה אחיו] וירק את חניכיו ילידי ביתו [שמנה
עשר ושלש מאות וירדף עד דן];
ושמואל אמר:
מפני שהפריז (שהגדיל לישאל) על מדותיו של הקב"ה, שנאמר [בראשית
טו,ח: ויאמר
אד' ה'] במה
אדע כי אירשנה;
ורבי יוחנן
אמר: שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר [בראשית
יד,כא: ויאמר מלך סדם אל אברם:] תן לי הנפש והרכוש קח לך (ולא היה לו לעשות כן שהיה לו
לגיירם).
'וירק את חניכיו ילידי ביתו': רב אמר: שהוריקן בתורה (שלימדם
תורה כאדם שמריק מכלי זה לתוך כלי זה - כך הוא לימדן תורה);
ושמואל אמר:
שהוריקן בזהב (לשון ציהוב, שנאמר (תהלים סח,יד)
ואֶברותֶיה בירקרק חרוץ: שנתן להם זהב הרבה).
[בראשית יד,יד: וישמע אברם
כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו] שמנה עשר ושלש מאות [וירדף עד דן] - אמר רבי אמי בר אבא: אליעזר (היה
שקול) כנגד כולם.
איכא דאמרי:
אליעזר הוא, דחושבניה הכי הוי (דאליעזר בגימטריא שמונה עשר ושלש
מאות: שלא היה עמו אלא אליעזר לחוד).
ואמר רבי אמי
בר אבא: בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו, שנאמר (בראשית
כו,ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי
[וישמר משמרתי, מצותי, חקותי ותורתי] - חושבניה מאה ושבעין ותרין (דהכי
משמע 'עקב' כמנין עק"ב שנים שמע אברהם בקולי, וכל שנותיו היו קע"ה: אלמא
בן שלש שנים הכיר את בוראו)!
ואמר רמי בר אבא:
(נדרים לב,ב)
'השטן'
בחושבניה תלת מאה ושיתין וארבעה (וימי השנה שס"ה ימים) [ואינו
שולט ביום כפור – ע"פ הר"ן].
ואמר רמי בר
אבא: כתיב 'אברם' וכתיב 'אברהם': בתחלה המליכוֹ (השליטו) הקב"ה על מאתים וארבעים ושלשה אברים,
ולבסוף המליכו על מאתים וארבעים ושמונה אברים: אלו הן [שנוספו
לשליטתו:] (דלאחר
שמל היה שלם בכל אבריו): שתי עינים ושתי אזנים וראש הגוייה (הוא
אבר).
ואמר רמי בר
אבא: מאי דכתיב (קהלת ט,יד) עיר קטנה ואנשים [ובא אליה מלך גדול וסבב אתה ובנה
עליה מצודים גדלים [פסוק טו] ומצא
בה איש מסכן חכם ומלט הוא את העיר בחכמתו; ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא]? - 'עיר קטנה' - זה הגוף; 'ואנשים בה מעט' - אלו אברים; 'ובא אליה מלך גדול וסבב אותה' - זה יצר הרע; 'ובנה
עליה מצודים וחרמים' - אלו
עונות; 'ומצא בה איש מסכן וחכם' - זה יצר טוב; 'ומלט הוא את העיר בחכמתו' - זו תשובה ומעשים טובים; 'ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא' - דבשעת יצר הרע לית דמדכר ליה ליצר הטוב.
(קהלת ז,יט) החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים [אשר היו בעיר] (שהן מועילין לגוף יותר מעשרה
שליטים): 'החכמה תעוז לחכם' - זו תשובה ומעשים טובים; 'מעשרה שליטים': שתי עינים ושתי אזנים ושתי ידים ושתי רגלים וראש הגוייה ופה.
'אמר רבי
זכריה משום רבי ישמעאל: ביקש הקב"ה להוציא כהונה משם, שנאמר [בראשית
יד,יח: ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין] והוא כהן לאל עליון: כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום - הוציאה (לכהונה) מאברהם, שנאמר (בראשית
יד,יט) ויברכהו ויאמר
"ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ (פסוק כ) וברוך אל עליון [אשר
מגן צריך בידך ויתן לו מעשר מכל]"!
אמר לו אברהם: וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו? - מיד נתנה לאברהם, שנאמר (תהלים
קי,א) [לדוד
מזמור:] נאם ה' לאדנִי: שב
לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך', ובתריה כתיב (שם, פסוק ד) 'נשבע
ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק' - על דיבורו של מלכי צדק (ניטלה
ממנו הכהונה); והיינו דכתיב 'והוא כהן לאל עליון' - הוא כהן, ואין זרעו כהן.'
הדרן עלך 'ארבעה נדרים
=-=-=-=-==-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-==-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
נדרים פרק רביעי 'אין בין המודר'
משנה:
אין בין המודר
הנאה מחבירו (שחבירו הדירו שלא יהנה ממנו בשום ענין) למודר הימנו מאכל (שלא הדירו
אלא הנאת מאכל) אלא דריסת הרגל (לעבור
בחצרו ולקצר דרכו), וכלים (ולהשתמש
בכלים של מדיר) שאין עושין בהם אוכל
נפש (מאכל; דמודר הנאה אסור בדריסת הרגל, דהיינו הנאה שמקצר דרכו,
ולהשתמש בכליו; אבל מודר ממנו מאכל מותר בשתיהן, לפי שזה לא הדיר ממנו אלא מאכל).
המודר מאכל
מחבירו לא ישאילנו נפה וכברה וריחים ותנור, אבל משאיל לו חלוק וטבעת וטלית ונזמים.
גמרא:
מאן תנא (דמודר
הנאה אסור בדריסת הרגל ובכלים וכו' אף על גב דלא מיחזי הנאה)?
אמר רב אדא בר
אהבה: רבי אליעזר היא, דתניא: 'רבי אליעזר אומר: אפילו ויתור אסור במודר הנאה'
(‘ויתור' - זהו כגון שלקח מדה של תפוחים בפרוטה, ולאחר שמדד
לו המדה - מוסיף לו שתים או שלשה, וזהו דרך של חנוונין: להוסיף על המדות משלהן;
הואיל ובלא תנאי נותן לו - לא מיחזי כמקח אלא כמתנה; ואליבא דרבי אליעזר - אסור
המודר באותו הויתור של מדידת פירות; הכא נמי: אף על גב דדריסת הרגל לא הויא הנאה
גמורה - אסור).
המודר מאכל
מחבירו לא ישאילנו [נפה וכברה וריחים ותנור, אבל משאיל לו חלוק וטבעת וטלית ונזמים]:
(נדרים לג,א)
והא "מן
מאכל" נדר (ואמאי אסור להשאילו נפה - והני לא מאכל נינהו)?
אמר רבי שמעון בן
לקיש: באומר "הנאת מאכלך עלי (יהא אסור)".
אימא: (מאי
"הנאת מאכלך"? -) שלא
ילעוס חיטין (שלו) ויתן
על מכתו (והיינו נמי "הנאת מאכלך"; ואכתי אמאי לא ישאילנו
נפה וכברה)?
אמר רבא: באומר
"הנאה המביאה לידי מאכלך עלי" (ונפה וכברה מביא מאכלו
למאכל, ולהכי לא ישאילנו לו).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)
מקרא באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2008 by Julius Hollander 27 Bialik
St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com