דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
רש"י - באותיות מרים 10;
פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new
10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך פרק שלישי 'ארבעה נדרים'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נדרים כז,ב)
משנה:
נודרין להרגין ולחרמין,
ולמוכסין "שהיא תרומה" - אף על פי שאינו תרומה (נודרין
להרגין שהוא הורג על עסקי ממון: שאם בא להורגו - יכול לדור על זה [תבואה זו]
שהוא של תרומה, ויאמר "נדר זה עלי אם אינו של תרומה" אף על פי שאינו של
תרומה, כדי שלא יטלם - לפי שיש חיוב מיתה לזו [לתרומה, אם יאכל אותה];
והנדר מותר; והיינו נמי נדרי אונסין, ולחרמין שהוא ליסטים בעלמא, שאינו
הורג, ולמוכסין נוטל מכס המלך ורוצה ליטול פירותיו בעל כרחו - אף על פי
שאינן של תרומה יכול לידור שהן של תרומה כדי שלא יטלם; ומתניתין [שמתחיל בהרגין, ששם
ההיתר קל ביותר, ועובר לחרמין ואח"כ למוכסין]
- לא זו אף זו קתני); "שהן של
בית המלך" אף על פי שאינן של בית המלך.
בית שמאי
אומרים: בכל נודרין (להם)
(נדרים כח,א)
[המשך
משנה]
חוץ מבשבועה (שלא
יאמר "יאסרו פירות שבעולם עלי בשבועה אם אינן של תרומה"); ובית הלל אומרים: אף בשבועה.
בית שמאי
אומרים: לא יפתח לו בנדר (אם הליסטים אינו מזקיקו שידור -
לא יפתח לו הוא בעצמו),
ובית הלל
אומרים: אף יפתח לו;
בית שמאי
אומרים: במה שהוא מדירו (בלבד ידור, ולא בדבר אחר, כדמפרש),
ובית הלל
אומרים: אף במה שאינו מדירו!
כיצד?
אמר לו:
"אמור: קונם אשתי נהנית לי" ואמר "קונם אשתי ובני נהנין לי" -
בית שמאי אומרים: אשתו מותרת (דהיינו במה שהוא מדירו) ובניו אסורין (דהיינו
במה שלא מדירו), ובית הלל אומרים:
אלו ואלו מותרין.
גמרא:
והאמר שמואל
'דינא דמלכותא דינא' (ולאו נדרי אונסין נינהו, ואמאי נודרין למוכסין להבריח
המכס של מלכות)?!
אמר רב חיננא
אמר רב כהנא אמר שמואל: במוכס שאין לו קצבה (שנוטל כל
מה שרוצה).
דבי רבי ינאי
אמר: במוכס העומד מאליו (שאינה של מלכות).
"שהן של
בית המלך" ואע"פ שאינן של בית המלך:
היכי נדר?
אמר רב עמרם
אמר רב: באומר "יאסרו פירות העולם עלי אם אינן של בית המלך".
כיון דאמר
"יאסרו" (ולא אמר מילתא דהערמה) - איתסרו עליה כל פירי עלמא!?
באומר "(
יאסרו) היום" (דהיינו
הערמה: דההוא יומא לחוד אסר נפשיה).
אי דאמר
"היום" - לא מקבל מיניה מוכס (ואינו מניחו בשביל אותו
נדר שלא יטול הפירות שהרי שומע דבהערמה נדר)!?
באומר בלבו
"היום" ומוציא בשפתיו סתם; ואף על גב דסבירא לן (בעלמא) 'דברים שבלב אינן דברים' - לגבי אונסין
שאני.
בית שמאי
אומרים: בכל [נודרין, חוץ מבשבועה; ובית הלל אומרים: אף בשבועה. בית
שמאי אומרים: לא יפתח לו בנדר; ובית הלל אומרים: אף יפתח לו]:
'בית שמאי
אומרים: במה שהוא מדירו, ובית הלל אומרים: אף בשאינו מדירו. כיצד? אמר לו
"קונם אשתי נהנית לי" ואמר "קונם אשתי ובני נהנין לי" - בית
שמאי אומרים: אשתו מותרת ובניו אסורין, ובית הלל אומרים אלו ואלו מותרין':
אמר רב הונא: תנא: 'בית שמאי אומרים: לא יפתח לו בשבועה (שלא
יאמר לו "אם תרצה אשבע לך"), ובית הלל אומרים: אף יפתח לו בשבועה' לבית שמאי - בשבועה הוא דלא יפתח לו, הא בנדר יפתח לו (שיאמר
לו "אם תרצה אדור לך נדר")!? והא תנן: 'בית שמאי אומרים: לא יפתח לו בנדר'!? ותו - מיפתח הוא
דלא יפתח לו בשבועה, הא מידר - נדר בשבועה (אם הליסטים מזקיקו לכך
וידור לו כן בלשון שבועה, כדאמרן לעיל)!? והתנן: 'בית שמאי אומרים: בכל נודרין חוץ מבשבועה' (ואמאי
קתני בברייתא דלא יפתח לו בשבועה)!?
(תריץ הכי:) תנא מתניתין בנדר להודיעך כחן דבית שמאי (דאפילו
בנדר גרידא לא, וכל שכן בנדר שבועה);
תנא ברייתא בשבועה, להודיעך כחן דבית הלל (דאפילו בשבועה יפתח לו;
וברייתא - משום בית הלל נשנית, ולאו דוקא היא, ולא מצית למימר 'התם בשבועה הוא דלא
יפתח וכו', ולא מקשינן דבית שמאי אדבית שמאי).
רב אשי אמר:
הכי קתני (האי 'לא יפתח' דברייתא - לא משמע כדאמרינן, דבאונסין
קאי): (אלא) בית שמאי אומרים: 'אין שאלה בשבועה' (האי
'לא יפתח' דבית שמאי סברי לא יפתח לו החכם פתח לחרטה להשאל על שבועתו, דאין שאלה
לשבועה לפני החכם, וליכא למידק מינה שום קושיא), ובית הלל אומרים 'יש שאלה בשבועה'.
משנה:
(אמר) "הרי
נטיעות האלו קרבן (כלומר שיהו הקדש) אם אינן נקצצות" ("אם
אינן נקצצות היום" מוקי לה בגמרא, ועבר היום ולא נקצצו), "טלית זו קרבן אם אינה נשרפת" (ולא
נשרף הטלית) – (הרי הן הקדש, ו)יש להן פדיון (והדמים יכנסו להקדש, והם יצאו לחולין); (אבל אם אמר) "הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו", "טלית
זו קרבן עד שתשרף" -
(נדרים כח,ב)
[המשך
המשנה]
אין להם פדיון (לעולם,
כל זמן שלא נקצצו, ואין יוצאין לחולין, אלא קדושות הן, שהן בקדושת הגוף לעולם, ואין
להם תקנה עולמית; שאפילו פדאן - חוזרות וקדושות; דכיון דאמר "עד שיקצצו"
- אין להם פדיון לעולם כל זמן שלא נקצצו - משמע דלעולם יהיו קרבן עד שיקצצו).
גמרא:
וליתני (בהאי
לישנא ברישא - דהיכא דאמר "הרי הפירות האלו קרבן [אם אינם
נקצצות]") 'קדושות ואין
קדושות' (קדושות, דחל קדושה עלייהו; ואינן קדושות - דיש להן פדיון;
דלפי ההוא עניין [כלומר: בהשוואה עם הסיפא]
דקתני סיפא [שאמר "עד שיקצצו" ולא "אם אינן נקצצות"]
- הויין [הפירות במקרה המתואר ברישא]
קדושות ואינן קדושות: דאילו בסיפא דהתם, דאמר "עד שיקצצו" - הוי קדושה
גמורה, שהרי הן בקדושת הגוף שאין להם פדיון כל זמן שאין נקצצות - אף על גב דקדושת
דמים הוא; ואילו כי אמר [כמו ברישא]
"אם אינן נקצצות" - ליכא קדושה חמורה, שהרי יש להם פדיון; ולהכי
- כי אמר "אם אינן נקצצות"t; - לענין [בהשוואה עם הענין]
כי אמר "עד שיקצצו" [שבסיפא] –
[הרי שאלה ברישא] 'קדושות
ואינן קדושות' הן).
(תריץ אין הכי נמי הוה ליה למתני, אלא) איידי דבעי למיתנא סיפא 'אין להם פדיון' - תנא
נמי רישא 'יש להם פדיון'.
היכי נדר?
אמר אמימר:
באומר "אם אינן נקצצות היום", ועבר היום ולא נקצצו.
אם כן למה לי
למימר (דחל קדושה עלייהו כיון שעבר היום ולא נקצצו)? פשיטא!?
לא, צריכא:
כגון דאיכא זיקא נפישא (שמנשבת רוח קשה בעולם, דמסיק אדעתיה דמיתבר להו זיקא
- דהיינו נקצצות – וסלקא דעתן אמינא: לא גממר בלבו להקדישו, אלא אדעתא דמיתבר להו
זיקא אמר הכי, ולא צריכי פדיון, דלא חל עלייהו קדושה, וכחולין דמי [כלומר שכל כוונתו היתה
שיוקדשו אם לא השיר הרוח את הפירות, וזה פירוש דבריו במלה "נקצצות"]
- קא משמע לן דחל קדושה עלייהו דלהקדש גמורר מתכוין).
והא קתני לה
גבי [סמוך ובאותו ענין כמו] טלית, וטלית לשריפה קיימא (כלומר:
היכי מצית אמרת דאיכא זיקא נפישא? והקתני לה דומיא דטלית, וטלית מי קיימא לשרפה -
בתמיה)?
[אִין], כגון
דאיכא דליקה - הכא נמי דאיכא זיקא נפישא, וסלקא דעתא דמסיק אדעתיה דלא מיתנצלן,
ומשום הכי קא נדר (ולהכי קאמר "אם אינה נשרפת", וסלקא דעתא
אמינא דלא מתכוין להקדש כלל כדפרשינן) - קא משמע לן (דחל קדושה עלייהו).
הרי נטיעות
האלו קרבן [עד שיקצצו", "טלית זו קרבן עד שתשרף" - אין להם פדיון]:
ולעולם (בתמיה:
מדקתני 'אין להן פדיון' - משמע שלעולם אין להם פדיון, אפילו לאחר קציצה)?
אמר בר פדא:
פדאן - חוזרות וקודשות, פדאן חוזרות וקודשות עד שיקצצו (כל זמן
שלא נקצצו עדיין חוזרות וקדושות);
נקצצו - פודן פעם אחת ודיו (ויצאו לחולין ושוב אינו פודן דהא
חולין הן).
ועולא אמר:
כיון שנקצצו - שוב אין פודן.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)
מקרא באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2008 by Julius Hollander 27 Bialik
St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com