דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
רש"י - באותיות מרים 10;
פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new
10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך פרק שלישי 'ארבעה נדרים'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נדרים כו,ב)
איתיביה רבינא לרבא [תוספתא נדרים פ"ה ה"א (ליברמן)]: 'רבי נתן אומר: יש נדר שמקצתו מותר ומקצתו
אסור; כיצד? - נדר מן הכלכלה
(נדרים כז,א)
והיו בה בנות
שוח (בנות שבע [– סוג תאנה; אבל כבר הוכיח יהודה פליקס [שביעית
פ"ה מ"א] שבנות שוח הם מין אורן, שהיוונים קראו לאורן זה בשם דומה
לתאנה; לאורן זה - גרעיניו טובים לאכילה; ולאחר שנדר תוך מחשבה שיש שם רק אצטרובלי
אורן סרק]), ואמר
"אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה לא הייתי נודר" - הכלכלה אסורה, בנות
שוח מותרות; עד שבא רבי עקיבא ולימד 'נדר שהותר מקצתו הותר כולו''; מאי? לאו דאמר "אילו הייתי יודע שבנות
שוח בתוכה הייתי אומר "תאנים שחורות ולבנות אסורות (דהיינו
"פלוני ופלוני"), בנות
שוח מותרות" (דהיינו נמי מין תאנים, והיינו 'נדר שהותר מקצתו' -
ומקצתו אסור, דתאנים אסורות ובנות שוח מותרות), ורבי עקיבא היא (כדקתני 'עד שבא רבי עקיבא
ולימד וכו'), ופליגי רבנן (דאמרי
'הכלכלה אסורה ובנות שוח מותרות' וקשיא לרבא דאמר דכולי עלמא היכא דאמר
"פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר" דכולן מותרין דברי הכל)?
לא (תריץ
לה), באומר "אילו הייתי יודע
שבנות שוח בתוכה הייתי אומר 'כל הכלכלה אסורה ובנות שוח מותרות'" (היינו
דומיא ד"כולכם אסורין חוץ מאבא", דפליגי, ורבי עקיבא היא ולא רבנן).
מאן תנא להא
דתנו רבנן: 'נדר מחמשה בני אדם כאחד: הותר לאחד מהם (כגון
דאמר "פלוני ופלוני אסורין ופלוני מותר") - הותרו כולן; חוץ מאחד מהן (דהיינו
דומיא ד"כולכם אסורים חוץ מאבא") - הוא מותר והן (וכולן) אסורין (והכי
איכא למשמע מינה דהך סיפא – ב"כולכם" קמיירי: מדקתני 'חוץ' משמע דאמר
"כולכם"; ומדסיפא קמיירי ב"כולכם" - לא פליגי אלא ב"לזה
ולזה")?:
אי לרבה - רישא
(דקתני 'הותר לאחד מהן הותרו כולן') רבי עקיבא (רבי
עקיבא היא, ולא רבנן, דלרבי עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר כולו) וסיפא (דקתני 'הוא מותר והן
אסורין') דברי הכל (והכא
נמי קאמר רבה ד"בכולכם" - כולן אסורות דברי הכל); אי לרבא (אמר "לזה ולזה" - דברי
הכל מותר, וב"כולכם" פליגי) - סיפא רבנן (‘הוא מותר והן אסורין' רבנן היא, דרבא לטעמיה,
דאמר ב"כולכם" פליגי, ורבנן אוסרים), ורישא (דקמיירי ב"לזה ולזה") דברי הכל (דהכי נמי
אמר ד"לזה ולזה" דברי הכל מותר).
(מכל מקום בין לרבא בין לרבה: רישא ב"לזה
ולזה" וסיפא ב"כולכם".)
משנה:
נדרי אונסין:
הדירו חבירו שיאכל אצלו, וחָלָה הוא (המדיר), או שחלה בנו או שעכבו נהר - הרי אלו נדרי אונסין.
גמרא:
ההוא גברא
דאתפיס זכוותא בבי דינא (שהביא שטרי זכיותיו לבית דין והיה צריך לחזור לביתו), ואמר (לבית דין ולבעל דינו) "אי לא אתינא עד תלתין יומין - ליבטלון הני
זכוותאי"; איתניס ולא אתא. אמר רב הונא: בטיל זכוותיה.
אמר ליה רבא: אנוס הוא, ואנוס רחמנא
פטריה, דכתיב (דברים כב,כו) ולנער[ה] לא תעשה דבר [אין לנער חטא מות כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה] (משום דאנוסה היא); וכי תימא קטלא שאני (דגבי
קטלא חס רחמנא עלה כי אניסה, אבל בשאר אונסין - דליכא חיוב קטלא - לא מפטר משום
אונס) – והתנן: 'נדרי אונסין:
הדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה הוא או שחלה בנו או שעיכבו נהר הרי אלו נדרי אונסין (ופטור)'?
ולרבא (דאמר
אנוס הוא ופטור) - מאי שנא מהא דתנן
[גיטין פ"ז מ"ז]: 'הרי זה גיטיך מעכשיו אם לא באתי מכאן עד י"ב
חדש ומת בתוך י"ב חדש - הרי זה גט' – אמאי (דכי מת
בתוך שנים עשר חודש, דאף על גב דאנסיה מיתה הוי גט ופטורה מן הייבום)? והא מינס איתניס?
אמרי (משום
הכי הוי גט אף על פי שמת בתוך הזמן:) דלמא שאני התם,
(נדרים כז,ב)
דאי הוה ידע (בשעת
התנאי) דמית (בתוך
הזמן) - מן לאלתר הוה גמר ויהיב
גיטא (מעכשיו; הלכך הוי גט, ולהכי גמר בלביה למיהוי גט, אבל האי -
אי הוה ידע דאתניס -
לא הוה מבטל זכוותיה, ולא גמר ומקני).
מאי שנא מההוא
דאמר להו "אי לא אתינא מכאן עד תלתין יומין ליהוי גיטא", אתא, ופסקיה
מעברא, אמר להו "חזו דאתאי! חזו דאתאי!" ואמר שמואל: לא שמיה מתייא (אף
על גב דאניס) ' - אמאי? והא מינס
אניס (ולא ליהוי גיטא)!?
דלמא אונסא
דמיגליא שאני ומעברא מיגלי אונסיה (דזימנין דלא משתכתא בכהאי גיסא
ומבעיא ליה לאסוקי אדעתיה (ודלמא אסיק אדעתיה), ואפילו הכי לא התנה; משום הכי אי
מיתניס בהאי זמן - אמר גמר ומקני דליהוי גט אפילו עיכבו שום אונס, אבל בעלמא אי
איתניס פטור).
ולרב הונא (דאמר
בטלן זכוותיה) - (אמאי)? מכדי אסמכתא היא (הא
אסמכתא הוא דברים בעלמא וסמך על דעתו כסבור שהוא יכול לבא בזמנו להכי קאמר הכי), ואסמכתא לא קניא!?
שאני הכא (להכי
קני): דמיתפסן זכותן (לבית
דין, דכגבוי דמי, ולא הוה אסמכתא).
והיכא דמיתפסין
- לאו אסמכתא היא?: והתנן [בבא בתרא פ"י מ"ה]: 'מי שפרע מקצת חובו, והשליש את שטרו (שהניח
השטר שהיה לו לבעל חוב עליו ביד נאמן), ואמר "אם אין אני נותן לו [אם
איני פורע לו את שאר המלוה] מכאן עד שלשים יום - תן לו (למלוה) שטרו (ויחזור
ויגבה בו כל מה שכתוב בו בתחילה)";
הגיע זמן ולא נתן (ולא פרע): רבי יוסי אומר: יתן (השליש השטר למלוה, ואף על גב
דאסמכתא היא, דסבור היה לפרוע באותו הזמן - קנה המלוה את השטר), ורבי יהודה אומר: לא יתן', ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: אין
הלכה כרבי יוסי דאמר אסמכתא קניא (הא הכא אף על גב דאתפיס השטר ביד
[השליש] - הויא אסמכתא ולא קניא לטעמיה דרב)?
שאני הכא, דאמר
"לבטלן זכותיה (שלא יהא בהן ממש)" (דזהו חמור מ"תן לו
שטרו").
והלכתא: אסמכתא
קניא (ואף על גב דלא מתפיס), והוא דלא אניס (באונסא דמוכחא לאינשי כי האי דלעיל דפסקיה מעברא), והוא דקנו מיניה (שלא
יחזור בו) בבית דין חשוב (שיהא
מומחה לרבים). (וכל
הני תלת מילי בעינן בה, דאי הוה חד בלא אידך - לא קני; אלא כולהו שלשה בעינן:
1)דלא אניס 2)וקנין 3) ובבית דין חשוב).
משנה:
נודרין להרגין ולחרמין,
ולמוכסין "שהיא תרומה" - אף על פי שאינו תרומה (נודרין
להרגין שהוא הורג על עסקי ממון: שאם בא להורגו - יכול לדור על זה [תבואה זו]
שהוא של תרומה, ויאמר "נדר זה עלי אם אינו של תרומה" אף על פי שאינו של
תרומה, כדי שלא יטלם - לפי שיש חיוב מיתה לזו [לתרומה, אם יאכל אותה];
והנדר מותר; והיינו נמי נדרי אונסין, ולחרמין שהוא ליסטים בעלמא, שאינו
הורג, ולמוכסין נוטל מכס המלך ורוצה ליטול פירותיו בעל כרחו - אף על פי שאינן
של תרומה יכול לידור שהן של תרומה כדי שלא יטלם; ומתניתין [שמתחיל בהרגין, ששם
ההיתר קל ביותר, ועובר לחרמין ואח"כ למוכסין]
- לא זו אף זו קתני); "שהן של
בית המלך" אף על פי שאינן של בית המלך.
בית שמאי
אומרים: בכל נודרין (להם)
(נדרים כח,א)
[המשך
משנה]
חוץ מבשבועה (שלא
יאמר "יאסרו פירות שבעולם עלי בשבועה אם אינן של תרומה"); ובית הלל אומרים: אף בשבועה.
בית שמאי
אומרים: לא יפתח לו בנדר (אם הליסטים אינו מזקיקו שידור -
לא יפתח לו הוא בעצמו),
ובית הלל
אומרים: אף יפתח לו;
בית שמאי
אומרים: במה שהוא מדירו (בלבד ידור, ולא בדבר אחר, כדמפרש),
ובית הלל
אומרים: אף במה שאינו מדירו!
כיצד?
אמר לו:
"אמור: קונם אשתי נהנית לי" ואמר "קונם אשתי ובני נהנין לי" -
בית שמאי אומרים: אשתו מותרת (דהיינו במה שהוא מדירו) ובניו אסורין (דהיינו
במה שלא מדירו), ובית הלל אומרים:
אלו ואלו מותרין.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)
מקרא באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2008 by Julius Hollander 27 Bialik
St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com