דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
רש"י - באותיות מרים 10;
פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new
10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך פרק שלישי 'ארבעה נדרים'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נדרים כד,ב)
אמר ליה רבינא
לרב אשי: (אמאי אסורות?)
ודלמא האי גברא - קינא דשומשמני (נמלות מקובצות הרבה) חזא (ראה ביחד כעולי מצרים,
דאפשר) ואסיק להון שמא [ומכנה
אותם בשם] "עולי
מצרים", ו(דלמא)שפיר
משתבע (לדעתיה דידיה)?
(נדרים כה,א)
אמר ליה: כי
משתבע - אדעתא דידן משתבע (כדרך שבני אדם נשבעין), ואנן לא מסקינן נפשין אשומשמני (ואין
דרך בני אדם לקרוא לנמלים "עולי מצרים").
ועל דעתא
דנפשיה לא עביד איניש דמשתבע? והתניא: 'כשהן משביעין אותו - אומרים לו
"הוי יודע שלא על תנאי שבלבך אנו משביעין אותך אלא על דעתינו ועל דעת בית
דין"' - לאפוקי מאי (לאפוקי מאי אמרי ליה הכי: דשלא על
דעתך אנו משביעין אותך)?: לאו
לאפוקי דאסיק להו לאיסקונדרי (דיהיב ליה לבעל חובו אסקונדרי:
פיספסים שמשחקים בהן) ואסיק להון
שמא "זוזי" (וקרא אותן "זוזי", ובכך רוצה לפטור עצמו מן
השבועה)? ומדקאמר "על
דעתינו" - מכלל דעביד אינש דמשתבע אדעתא דנפשיה (הכא נמי
נימא הכי גבי שומשמני)!?
לא (שומשמני
ואיסקונדרי - לאו מילתא היא, ובהכי לא מיפטר איניש נפשיה, ומשום האי טעמא לא היו
אומרים לו "הוי יודע כו'"), (אלא) לאפוקי
מקניא דרבא: דההוא גברא דהוה מסיק בחבריה זוזי, אתא לקמיה דרבא, אמר ליה ללוה: זיל
פרע לי! אמר ליה: "פרעתיך"! אמר ליה רבא: אם כן, זיל אישתבע ליה
דפרעתיה; אזל ואייתי קניא, ויהיב זוזי בגויה, והוה מסתמיך ואזיל, ואתי עליה לבי
דינא; אמר ליה למלוה: נקוט האי קניא בידך! נסב ספר תורה ואישתבע דפרעיה כל מה דהוה
ליה בידיה (דזוזי ממש יהב, ובעי למיפטר בהכי; ובשאר מילי לא עביד איניש
דנשבע אדעתא דנפשיה)!
ההוא מלוה רגז
ותברה לההוא קניא, ואישתפך הנהו זוזי לארעא - ואישתכח דקושטא אישתבע!
ואכתי לא עביד
דמישתבע אדעתא דנפשיה? והתניא: 'וכן מצינו במשה רבינו כשהשביע את ישראל בערבות
מואב, אמר להם: הוו יודעים שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעתי ועל דעת
המקום, שנאמר (דברים כט,יג) ולא אתכם לבדכם [אנכי כרת את הברית הזאת ואת
האלה הזאת][1]' (הכי פירושו: איני משביע אתכם על
דעתכם לבדכם); - מאי אמר להו משה
לישראל? לאו הכי קאמר להו: דלמא עבידתון מילי ואמריתון "על דעתינו" -
משום הכי אמר להו "על דעתי" - לאפוקי מאי (קאמר להו
הכי)? לאו לאפוקי דאסיקו שמא לעבודת
כוכבים "אלוה" (דאי אסיקו לה שמא לעבודת כוכבים
"אלוה", ופלחו לה, ובעו למיפטר נפשייהו דאמרי דפלחי לאלוה)? מכלל דעביד איניש דמשתבע אדעתא דנפשיה?
לא (לאו
לאפוקי משום האי קאמר הכי, דאינהו לא מצו לאסוקי לעבודת כוכבים שמא
"אלוה" ולמפטר נפשייהו, דהא) עבודת כוכבים איקרי "אלוה" (מעצמה), דכתיב [שמות
יב,יב: ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים
מאדם ועד בהמה] ובכל אלהי
מצרים [אעשה שפטים אני ה'] (אם כן
אמאי משבע יתהון הכי על דעת המקום ועל דעתי? לישבע יתהון דמקיימיתו תורה [– ניכר שלרש"י
היתה גירסא קצת יותר קצרה מזו שלפנינו]) - ולשבע יתהון דמקיימיתון מצות?
משמע 'מצות
המלך'!
ולשבע יתהון
דמקיימיתון כל מצות?
משמע מצות
ציצית, דאמר מר: שקולה מצות ציצית כנגד כל מצות שבתורה!
ולשבע יתהון
דמקיימיתון תורה?
משמע תורה אחת (שבכתב
בלבד)!
ולשבע יתהון
דמקיימיתון תורות?
משמע תורת
מנחה, תורת חטאת, תורת אשם.
ולשבע יתהון
דמקיימיתון [תורות] ומצות?
[תורות] - משמע
תורת המנחה; 'מצות' - משמע מצות המלך (שבפרשה שום
תשים עליך מלך (דברים יז,טו) שיש שם מצות)!
ולישבע יתהון
דמקיימיתון תורה כולה?
'תורה כולה' -
משמע עבודת כוכבים, דתניא: 'חמורה עבודת כוכבים, שכל הכופר בה כאילו מודה בתורה
כולה'!
ולישבע יתהון
דמקיימיתון עבודת כוכבים ותורה כולה? אי נמי "שש מאות ושלש עשרה מצות" (ולא
מצי למיטעי מידי)?
אלא משה רבינו
מילתא דלא טריחא נקט (כשאמר "על דעת המקום ועל דעתי" - ששם נכלל
הכל).
אם לא ראיתי
נחש כקורת בית הבד:
ולא? והא ההוא
חויא דהוה בשני שבור מלכא, רמו ליה תליסר אורוותא דתיבנא (איצטבלאות
מלאות תבן) ובלע יתהון (אלמא
דהוה גדול מקורת בית הבד)!
אמר שמואל:
בטרוף (נחש מנומר לא משתכח כקורת בית הבד.)
(והא) כולהו
נחשי מיטרף טרפי (הוו מנומרין)!?
אגבו טרוף (בגבו
טרוף) קאמרינן (ולא
הוי גדול כי האי גוונא).
ולתני
"טרוף" ("אם לא ראיתי נחש גבו טרוף כקורת בית הבד")?
מילתא אגב
אורחיה קא משמע לן: דקורת בית הבד גַבּוֹ טרוף (דכי אמר
"בית הבד" - אגבו טרוף קאמר: דומיא דקורת בית הבד דהוי טרוף: חדקים
חדקים).
למאי נפקא
מינה?
למקח וממכר (למוכר
קורת בית הבד לחבירו), לומר לך:
המוכר קורת בית הבד לחבירו - אי גבו טרוף - אין (ודאי הוי
קורת בית הבד), ואי לא לא.
(נדרים כה,ב)
משנה:
נדרי שגגות: (אמר
"קונם עלי ככר זה) אם
אכלתי", ו"אם שתיתי" - ונזכר שאכל ושתה (פטור,
דלבו אונסו, דסבר שבאמת נשבע);
"שאני אוכל" ו"שאני שותה"[2]
- ושכח ואכל ושתה;
אמר "קונם
אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה את בני" - ונודע שלא הכתו ונודע שלא
גנבה;
ראה אותן
אוכלין תאנים, ואמר "הרי (הן) עליכם קרבן" ונמצאו אביו (אותן
האוכלים שהיה אביו) ואחיו (או
אחיו - היינו נמי נדרי שגגות, שאילו היה יודע שהיה אביו או אחיו לא היה מדירן) (או שהיה אוכל עמהן עם אביו ועם
אחיו [אחרים – ב"ח מוחק מילה זו]) והיו עמהן אחרים:
בית שמאי
אומרים: הן (אביו ואחיו בלבד) מותרים, ומה שעמהם אסורים (דקסברי
נדר שהותר מקצתו לא הותר כולו);
ובית הלל
אומרים: אלו ואלו מותרין (ובית הלל סבריף נדר שהותר מקצתו -
הותר כולו. ע"כ מפי' רבינו גרשום זצ"ל, שהתחילו
בדף כב,ב, משום שרש"י לקטע הזה חסר).
גמרא:
תנא: 'כשם
שנדרי שגגות מותרין כך שבועות שגגות מותרות';
היכי דמי
שבועות שגגות?
כגון רב כהנא
ורב אסי: הדין אמר "שבועתא דהכי אמר רב" והדין אמר "שבועתא דהכי
אמר רב": דכל חד וחד - אדעתא דנפשיה שפיר קמישתבע.
ראה אותן
אוכלין:
תנן התם (בפרק
'רבי אליעזר אומר'): 'פותחין
בשבתות ובימים טובים (שאם נדר שלא יאכל כל ימות השנה -
פותחין לו חרטה כך: "כלום נדרת על דעת להתענות בשבתות וימים טובים"?): (אם יאמר "לאו",) בראשונה היו אומרים (היו בית
דין של ראשונים אומרים): אותן
הימים (שבתות וימים טובין) מותרים, ושאר כל הימים אסורים, עד שבא רבי עקיבא ולימד:
נדר שהותר מקצתו הותר כלו (וכולן מותרין)'.
אמר רבה (אמתניתין
קאי) : דכולי עלמא (הכל
מודים - ): (שאם ראה
אותם אוכלים תאנים וענבים ואמר "הרי הן עליכם קרבן" - כמו שאמר על כולם
"כולכם אסורין", ושוב אמר
[כאשר ראה שאביו ביניהם]) כל היכא דאמר "אילו הייתי יודע שאבא ביניכם
הייתי אומר 'כולכם אסורין חוץ מאבא'" - (הואיל
ומעיקרא כללן דאמר "כולכם") דכולהון אסורין ואביו מותר (כולן אסורים ואביו ואמו מותרין,
דלא הוי 'נדר שהותר מקצתו הותר כולו', הואיל ואכתי בדיבורו קמא קאי דאמר
"כולכם"); לא נחלקו אלא
באומר (תחלה בכלל: "הרי הם עליכם קרבן") (ושוב אמר) "אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר 'פלוני
ופלוני אסורין ואבא מותר'" (הואיל ולבסוף פרטן: "פלוני
ופלוני" - קסברי בית הלל דהוה ליה 'נדר שהותר מקצתו הותר כולו'; ובית שמאי
סברי: כל עיקר לא אמר 'הותר מקצתו הותר כולו')[3].
(נדרים כו,א)
ורבא אמר (הואיל
ואכתי אדיבורו קמא קאי, דאמר "כולכם")9 דכולי
עלמא (לא נחלקו באומר תחלה בכלל "הרי זה עליכם קרבן") כל היכא דאמר (ושוב אמר) "אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר 'פלוני
ופלוני אסורין ואבא מותר'" - כולם מותרין (הואיל
ולבסוף פרטן - אפילו בית שמאי מודו דכהאי גוונא - הואיל והותר מקצתו בתוך דבורו -
הותר כולו); לא נחלקו אלא באומר (אלא
דהדר כלל דאמר) "אילו הייתי
יודע שאבא ביניכם הייתי אומר: 'כולכם אסורין חוץ מאבא'": בית שמאי
סברי לה כרבי מאיר דאמר 'תפוס לשון ראשון' (דאזלינן בתר ההוא רובא
דאמר "כולכם אסורין", ולא אמרינן 'משהותר מקצתו הותר כולו'), ובית הלל סברי לה כרבי יוסי דאמר 'בגמר דבריו (דאמר
"חוץ", דמתוך דבורו) אדם
נתפס' ([וממילא,
בגלל ש]הותר מקצתו - דאמר "חוץ מאבא" - הותר כולו).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)
מקרא באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2008 by Julius Hollander 27 Bialik
St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com