דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
רש"י - באותיות מרים 10;
פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new
10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
תחילת פרק שלישי 'ארבעה נדרים'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נדרים כ,ב)
נדרים פרק שלישי ארבעה נדרים
משנה:
ארבעה נדרים
התירו חכמים (בלא שום שאלה): נדרי זרוזין, ונדרי הבאי, ונדרי שגגות, ונדרי אונסין.
'נדרי זרוזין'
– כיצד?
היה מוכר חפץ,
ואמר "קונם שאיני פוחת לך מן הסלע" (שהוא
ארבע דינרין) והלה (הקונה) אומר "קונם שאיני מוסיף לך על השקל" (שהוא
שני דינרין) -
(נדרים כא,א)
[המשך
המשנה]
שניהם רוצין
בשלשה דינרין (כלומר: זה הנשבע שאינו פוחת לו מן הסלע - לא היה פיו
ולבו שוין לכך שלא יפחות לו מן הסלע כלום, אלא להכי נדר: כן לזרז את חבירו שיתן לו
שלשה דינרין הוא רוצה לבא, וזה שנשבע שלא ליתן לו יותר משקל - לא היה פיו ולבו
שוין, שלא היה בדעתו שלא יתן יותר אלא לכך נדר: שיתן לו בשלשה דינרין ולפיכך
מותרין).
גמרא:
ארבעה נדרים
התירו חכמים כו':
אמר ליה רבי
אבא בר ממל לרבי אמי: אמרת לן משמיה דרבי יהודה נשיאה: מאן תנא 'ארבעה נדרים (התירו
חכמים)'? - רבי יהודה היא, דאמר
משום רבי טרפון: לעולם אין אחד מהן נזיר לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה. (גירסת
רש"י: רבי יהודה היא, דאמר אין אחד מהן נזיר:
דלא סמכא דעתייהו ממש לשם נזירות, אלא תלו נזירותן בזה שבא כנגדן, ולא היה פיו
ולבו שוין - להכי אין אחד מהם נזיר; הכא נמי לא סמכא דעתייהו בשעת הנדר דכל חד וחד
אדעתא דחבריה, כדי לזרזו, ולא היה פיו ולבו שוים להכי; דאי רבנן - דפליגי עליה
דרבי יהודה – דאמרי: אף על גב דלא סמכא דעתייהו להיות נודר ממש בנזיר, דתלה נזירות
באחר - הוי נזיר אותו שנתקיימו דבריו, הכא נמי: אף על גב דלא סמכא דעתייהו אדבור
פיהן, שלא נתכוונו אלא לזרז – אסורים, דאמרינן: כשנדרו - ודאי סמכא דעתייהו, דזה
לא יפחות מסלע וזה לא יוסיף על שקל, והרי פיהן ולבן שוים ואסור) [ורש"י
אינו גורס ואינו מסביר שאלה דברי רבי טרפון ומשום שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה –
שהרי כאן אין נזירות! אך לגירסתנו אולי ניתן לומר שנדרים נלמדים מנזירות, וכמו
שבנזירות לא חלה נזירות באופן זה, כך גם בנדרים].
רבא אמר: אפילו
תימא רבנן (דפליגי עליה דרבי יהודה): מי קתני 'שניהן רצו' (דאי קתני
הכי - הוה משמע שניהן רצו בתחלה בשלשה דינרין, ואלא עכשיו בשעת הנדר אין
רוצין, אלא סמכא דעתייהו אדבור פיהן ופיהן ולבן שוים ונדר מעליא הוי)? 'שניהן רוצין' קתני (דמשמע
מעיקרא היו רוצין בשלשה דינרין, ואכתי שניהן נמי רוצין, ולא היה פיהן ולבן שוין;
הלכך אפילו רבנן מודו דמותרין, וכדי לזרז זה את זה נתכוונו שניהן).
אמר ליה רבינא
לרב אשי: אמר לו "טפי מסלע" והלה אמר "בציר משקל" ([האם זהו ההסבר במשנה:] היכא דאמר שאינו פוחת מסלע, וזה
אומר שאינו מוסיף על שקל - כיון דדברי שניהם קרובין לשלשה דינרין - אמרינן
'דנדרי זרוזין הוו', אבל הכא, כיון דאמר טפי מסלע, דהיינו פרוטה, והלה אומר
"קונם שאיני מוסיף לך על פרוטה פחות משקל", דהשתא מרחקי מילתייהו משלשה
דינרין) – (כיון
דדייקי הכי) נדרא הוי (ואסורים)? או (לא), זרוזין הוי?
אמר ליה:
תנינא: 'היה מסרב בחבירו (שהיה מפצירו) שיאכל אצלו (לאכול
אצלו מעט), ואמר לו "קונם
ביתך שאני נכנס" (שנדר שלא יכנס לביתו); "טיפת צונן שאני טועם" (שלא
לאכול אצלו כלום) - מותר ליכנס
לביתו ולשתות הימנו צונן (אבל לא אכילה מרובה), שלא נתכוון זה (המסרב [כלומר: המזמין והמפציר]) אלא לשום אכילה ושתיה (מרובה:
שיסעוד אצלו הרבה ולשון טיפת צונן לא נתכוון זה שהיא שתיה מועטת)' [וממילא
גם הנודר לא התכוין לאסור על עצמו אלא אכילה ושתיה של ממש] – ואמאי? והא "טיפת צונן" קאמר (דמשמע
שתיה מועטת ואכילה מועטת)? - אלא
משתעי איניש הכי [כך מדברים אנשים] (דכי אמר (טיפת צונן) יאכל עמו -
ודאי לאכילה מתכוון, וכי נדר זה שאינו טועם עמו טיפת צונן - ודאי לאכילה מרובה
נתכוון, ולהכי מותר לשתות טיפת צונן) - הכא נמי משתעי איניש הכי (דכי נתכוון ליתן שלשה דינרין אומר
שאינו מוסיף על פרוטה פחות משקל; ולעולם נדרי זרוזין הוו, ואפילו דאמר "טפי
מסלע" ו"בציר משקל").
אמר ליה:
(נדרים כא,ב)
מי דמי?: גבי
צונן - צדיקים אומרים מעט ועושין הרבה (וזה שהיה מסרב בחבירו
שיאכל אצלו קימעא וישתה טיפת צונן - ודאי לאכילה ושתיה מרובה קאמר, כי כן דרכן של
צדיקים: לומר מעט ולעשות הרבה; וכי אמר ליה האי "קונם טיפת צונן שאני
טועם" - הכי נתכוון, לומר: "אותה טיפה שאתה רוצה ליתן לי - איני
טועם", דהיינו אכילה מרובה, ולא נתכוון לטיפת צונן ממש; הלכך אסור באכילה
ושתיה מרובה, ומותר לשתות הימנו טיפת צונן); (אבל) הכא -
ספיקא הוא: דלמא פחות מסלע ויותר על שקל קאמר (דדילמא
האי דאמר "טפי מסלע" דעתיה על פחות מסלע, ליתן בשלשה דינרין, והאי דאמר
"בציר" - דעתיה על יותר משקל, ליתן שלשה דינרין), וזירוזין הוי (ומותר), או דלמא דוקא קאמר, ונידרא הוי (ואסור)!?
תבעי [לשון
ירושלמי; בבלי בדרך כלל כותבים "תיקו"].
אמר רב יהודה
אמר רב אסי: ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם.
כי אמריתא קמיה
דשמואל, אמר: תנא תני 'ארבעה נדרים התירו חכמים' ואת אמרת צריכין שאלה
לחכם?!
רב יוסף מתני
לה להא שמעתא בהאי לישנא: אמר רב יהודה אמר רב אסי: 'אין חכם רשאי להתיר אלא כעין
ארבעה נדרים הללו' (והני הוא דשרו, משום דלית בהו ממש, אבל שאר נדרים -
אין אדם רשאי להתיר עד שיתחרט הנודר מעצמו); קסבר אין פותחין בחרטה (שאין חכם רשאי לפתוח ולומר לו:
"נדרת אדעתא דהכי?" כדאמרינן לקמן, אלא הנודר - הוא יתחרט תחלה, ויפתח
ויאמר לו [לחכם]:
"לא לדעת כן נדרתי", והוא [הנודר]
פותח תחלה בחרטה).
ההוא דאתא
לקמיה דרב הונא, אמר ליה: "לבך עלך" (כלומר:
"עומד אתה על דעת הראשונה, שרצונך עדיין באותו נדר")? אמר ליה: "לא" (כלומר:
"מתחרט אני")! ושרייה (אלמא
קסבר פותחין בחרטה).
ההוא דאתא
לקמיה דרבה בר רב הונא, אמר ליה: אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה (שאם
פתחו לך בחרטה כשרצית לנדור) - מי
נדרת (כלום נדרת)?
אמר ליה: "לא" – והתירו (קסבר אין פותחין בחרטה, ולכך אמר
ליה כהאי גוונא; דכיון דאמר "אילו היו עשרה בני אדם כו'" - דמעיקר עקר
לנדריה, ולא הוי נדר כלל, ולכך פותח בחרטה הוא; אבל בעלמא אין פותחין בחרטה).
תניא: 'רבי
יהודה אומר: אומרים לו לאדם "לב זה עליך"? אם אמר "לאו" -
מתירין אותו.
רבי ישמעאל
ברבי יוסי אומר משום אביו: אומרים לו לאדם "אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך
באותה שעה מי נדרת"? אם אמר "לאו" - מתירין אותו' (קסבר רבי ישמעאל ברבי יוסי אין
פותחין בחרטה).
<סימן אסי ואלעזר יוחנן וינאי>
ההוא דאתא
לקמיה דר' אסי,
אמר ליה: "כדו תהית (מצטער אתה שנדרת)"? אמר ליה "לא?" [כלומר:
"וכי לא? אלא בשביל מה באתי לחכם?"] (דהיינו בחרטה) – ושרייה.
ההוא דאתא
לקמיה דרבי אלעזר,
אמר ליה: "בעית נדור" (קיבלת הנדר מרצונך)? אמר ליה "אילו לא מרגזין לי (אלמא
שהכעיסוני) - לא בעינן כלום (לא
הייתי נודר)". אמר ליה: תהא
כבעית (הואיל ולא קיבלת מרצונך - יהא מותר לך כמו שאתה רוצה, דלא
הוי נדר; והאי תנא סבר דאין פותחין בחרטה).
ההיא איתתא
דאדרתה לברתה; אתאי לקמיה דרבי יוחנן; אמר לה: "אילו הוה ידעת דאמרן מגירתיך (כמו
ומגרת ביתה (שמות ג,כב))) עלה דברתך (שאומרות
השכנות על בתך)
(נדרים כב,א)
"אילו לא
חמאת (אילולי שראתה)
בה אימה מילין דעזיבה (דברים שיפין להניחן, כלומר דבר זימה) - בכדי (בחנם) לא אדרתה (לא היתה
מדירתה)" (ומלעיזין
עליה), מי אדרתה (מי
היית מדירה)? אמרה ליה
"לא" ושרייה (הכא ליכא למשמע אי פותחין אי לא).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)
מקרא באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes
become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2008 by Julius Hollander 27 Bialik
St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com