דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
רש"י - באותיות מרים 10;
פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new
10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
סיום נדרים פרק שני 'ואלו מותרין'
ותחילת פרק שלישי 'ארבעה נדרים'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נדרים כ,א)
משנה:
נדר
ב"חרם" (דאמר "חפץ זה חרם עלי"), ואמר (ושוב אמר) "לא נדרתי אלא בחרמו של ים (['חרם'
= הרשת שצדין בו את הדגים] "ולא בחרם ממש)" -
ב"קרבן",
ואמר: "לא נדרתי אלא בקרבנות של מלכים (דורונות
שמקריבין לפני מלכים)" –
"הרי עצמי
קרבן" (דמשמע שהקדיש את עצמו), ואמר (ושוב אמר): "לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי (שיש
לי בתוך ביתי) להיות נודר בו (ולא
בעצמי ממש)" -
"קונם
אשתי נהנית לי" ואמר: "לא נדרתי אלא באשתי הראשונה שגירשתי" –
על כולן אין
נשאלין להם (דאין צריך שאלה דודאי מותר הואיל ואינהו אמרי דעל דעת
כן אמרו); ואם נשאלו (אם
באו לישאל) - עונשין אותן ומחמירין
עליהן - דברי רבי מאיר;
וחכמים אומרים:
פותחין להן פתח (בחרטה)
ממקום אחר ומלמדין אותן כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים.
גמרא:
הא - גופא
קשיא: אמרת '(וכולן) אין נשאלין להן (דאין
פותחין להם פתח ואין מתירים להן, דקנסינן להו משום דנדרא ממש משמע)', והדר תני 'אם נשאלו (דמשמע
דנשאלין) - עונשין אותן ומחמירין
עליהן'?
אמר רב יהודה:
הכי קתני: וכולן - אין צריכין שאלה (דמותרין בלא שאלה); במה דברים אמורים? בתלמיד חכם (דאקראי
הוא דנדר כהאי גוונא, ולא אתי למיסרך), אבל בעם הארץ שבא לישאל - עונשין אותו ומחמירין עליו (כדי שלא
יהא רגיל לנדור בו).
בשלמא
'מחמירין' - דלא פתחינן ליה בחרטה, אלא עונשין.
היכי דמי?
כדתניא: 'מי
שנזר ועבר על נזירותו (דכסבור בטעות נדר ואחרי כן בא
לישאל) - אין נזקקין לו (לפתוח
לו בחרטה) עד שינהוג בו איסור
כימים שנהג בהן היתר - דברי רבי יהודה. אמר רבי יוסי: במה דברים אמורים? בנזירות
מועטת (שקבל עליו נזירות שלשים יום), אבל בנזירות מרובה (אבל אם
קיבל נזירות מרובה ועבר ושתה מאה יום - אין אומרים ינהג איסור מאה יום שנהג היתר) - דיו שלשים יום (אלא
לעונש שלשים יום, כסתם נזירות) - (-
הכי נמי [במקרים שבמשנה] עונשין
אותו שינהג איסור בנדרו, וכימים שעכב כל נדרו, דכשאמר "לא נדרתי אלא בחרמו של
ים" ונהג היתר בנדר עד לאחר זמן שעלה בדעתו לישאל).
אמר רב יוסף: הואיל
ואמרי רבנן 'אין נזקקים לו' - בי דינא דמזדקקי (דמזקקי
ליה קודם שינהוג איסור בעצמו) לא
עביד שפיר.
רב אחא בר יעקב
אומר: משמתינן ליה.
וחכמים אומרים:
פותחין לו פתח [ממקום אחר ומלמדין אותן כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים]:
תנא: 'לעולם
אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות (גירסת
רש"י: בנדרים)
(אם תרבה לנדור), ואל תהי רגיל אצל עם הארץ שסופך להאכילך טבלים; אל תהי רגיל אצל כהן עם
הארץ שסופך להאכילך תרומה; ואל תרבה שיחה עם האשה שסופך לבא לידי ניאוף.'
רבי אחא ברבי
יאשיה אומר: כל הצופה בנשים - סופו בא לידי עבירה, וכל המסתכל בעקבה של אשה הויין
לו בנים שאינן מהוגנין.
אמר רב יוסף:
ובאשתו נדה.
אמר רבי שמעון
בן לקיש: 'עקבה' דקתני - במקום הטנופת, שהוא מכוון כנגד העקב.
תניא: '[שמות כ,טז:
ויאמר משה אל העם: אל תיראו, כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים, ובעבור תהיה יראתו על
פניכם לבלתי תחטאו:] 'בעבור תהיה יראתו על פניכם' - זו בושה; 'לבלתי תחטאו' - מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא; מיכן אמרו: סימן
יפה באדם שהוא ביישן. אחרים אומרים: כל אדם המתבייש - לא במהרה הוא חוטא; ומי שאין
לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני.
אמר רבי
יוחנן בן דהבאי: ארבעה דברים סחו לי מלאכי השרת: חיגרין מפני מה הויין? מפני
שהופכים את שולחנם (‘שהופכין' - פנים כנגד עורף, שבאים על נשותיהן שלא
כדרכן; [ל"א:] 'שהופכים שולחנן' - היא למעלה
והוא למטה); אילמים מפני מה
הויין? מפני שמנשקים על אותו מקום; חרשים מפני מה הויין? מפני שמספרים בשעת תשמיש;
סומין מפני מה הויין? מפני שמסתכלים באותו מקום.'
רמינהו [על
ההערה של רבי יוחנן בן דהבאי על חרשים כתוצאה מש"מספרים בשעת תשמיש"]: 'שאלו את אימא שלום [אשתו
של רבי אליעזר הגדול, אחותו של רבן גמליאל]: מפני מה
(נדרים כ,ב)
בניך יפיפין
ביותר?
אמרה להן:
אינו מספר (אינו משמש) עמי לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצות הלילה; וכשהוא מספר - מגלה טפח
(מבגדה)
ומכסה טפח (אותו טפח מבגד וכן עושה עד שיבא עליה), ודומה עליו כמי שכפאו שד (שבא
אליה בכח ודומה כמי ששד כפאו; ואית דאמרי שמתכסה כולו כאדם שמפחד מן השד); ואמרתי לו: מה טעם? ואמר לי: כדי שלא אתן את
עיני באשה אחרת ונמצאו בניו באין לידי ממזרות' [מכאן
שדברה אתו בשעת תשמיש, שלט יעלה על הדעת שעל ענינים אלה דברה בזמן אחר! ובניה היו
יפים ולא חרשים!]
לא קשיא: הא
במילי דתשמיש [שכאשר
עוסקים בזה מותר לשוחח גם בזה] הא במילי אחרנייתא [שאין
לעסוק בהם בזמן תשמיש].
אמר רבי יוחנן:
זו דברי יוחנן בן דהבאי, אבל אמרו חכמים: אין הלכה כיוחנן בן דהבאי, אלא: כל מה
שאדם רוצה לעשות באשתו עושה. משל לבשר הבא מבית הטבח: רצה לאכלו במלח – אוכלו; צלי
– אוכלו; מבושל – אוכלו; שלוק – אוכלו; וכן דג הבא מבית הצייד.
אמר אמימר: מאן
'מלאכי השרת' [בדברי רבי יוחנן בן דהבאי: ארבעה דברים סחו לי מלאכי השרת]? = רבנן; דאי תימא 'מלאכי השרת ממש' - אמאי אמר
רבי יוחנן 'אין הלכה כיוחנן בן דהבאי'? הא אינהו [מלאכי
השרת ממש] בקיאי בצורת הולד טפי!
ואמאי קרו להו 'מלאכי השרת'? - דמצייני (שעטופים בציצית) כמלאכי השרת.
ההיא דאתאי
לקמיה דרבי, אמרה לו: "רבי! ערכתי לו שלחן והפכו!" אמר לה: "בתי!
תורה התירתך, ואני מה אעשה ליך!".
ההיא דאתאי
לקמיה דרב, אמרה לו: "רבי! ערכתי לו שלחן והפכו!" אמר: מאי שנא מן
ביניתא (דג שיכול לאכלו כמו שירצה)?
[במדבר טו,לט: והיה
לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם] ולא תתורו אחרי לבבכם [ואחרי
עיניכם אשר אתם זנים אחריהם] -מכאן
אמר רבי: אל ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר.
אמר רבינא: לא
נצרכא אלא דאפילו שתי נשיו.
(יחזקאל כ,לח) וברותי מכם המורדים והפושעים בי [מארץ
מגוריהם אוציא אותם, ואל אדמת ישראל לא יבוא; וידעתם, כי אני ה'] - אמר רבי לוי: אלו בני תשע מדות: בני
אסנ"ת משגע"ח (סימן הוא): בני אימה, בני אנוסה, בני שנואה
(שלבו על אחרת בשעת תשמיש, ואמרו: כשבא עליה לאו ביאה גמורה
היא הואיל וכל כך שונאה אלא כזנות בעלמא הוא), בני נידוי (שהבעל
בנידוי ובא עליה ומתעברת הימנו),
בני תמורה (שיש לו שתי נשים וכסבור לבא על זו
ובא על אחרת. לשון אחר בני תמורה: שהוא סבור לבא על אשה אחרת ונמצאת שהיא
אשתו, וקרובין לממזרות שהרי נתכוון לניאוף), בני מריבה (שמשמש במריבה), בני שכרות (שמשמש
בשכרות, דביאתו לאו ביאה גמורה אלא כביאת זנות היא, שאין מתכוון אלא לבעול בעלמא), בני גרושת הלב, בני ערבוביא
(שבא על אשה אחת בין הנשים ואין ידוע על איזו מהן בא.
ל"א: שבאו עליה אנשים הרבה ואין ידוע בן מי הוא. ל"א בני ערבוביא:
ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון), בני חצופה [שאשתו תובעתו].
איני [אשתו
תובעתו – אין בכך רע]! והאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל אדם שאשתו
תובעתו - הויין לו בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היו כמותם, שנאמר (דברים
א,יג) הבו לכם אנשים חכמים
ונבונים [וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם], וכתיב: (דברים א,טו) ואקח את ראשי שבטיכם [אנשים
חכמים וידעים ואתן אותם ראשים עליכם:
שרי אלפים ושרי מאות, ושרי חמשים ושרי עשרת, ושטרים לשבטיכם], ולא כתיב 'נבונים' [כלומר:
בדורו של משה לא מצא נבונים; ולעומת זאת] וכתיב (בראשית מט,יד) יששכר חמור גרם [רבץ בין המשפתים] וכתיב (דברי הימים א יב,לג) מבני יששכר יודעי בינה לעתים [לדעת
מה יעשה ישראל; ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם] (חמור גרם ליששכר שנולד: אותו חמור
שהיה יעקב רוכב שפנה לאהל לאה) [כלומר:
מבני יששכר היו נבונים, ולא בדורו של משה; ומכאן הקושיא לעיל: איני! – שהרי לאה תבעה בפה,
שנאמר: [בראשית ל,טז:] ויבא יעקב מן השדה, בערב, ותצא
לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא, כי שכר שכרתיך בדודאי בני; וישכב עמה, בלילה הוא]?
ההיא - (אינה
תובעת בפה אלא) דמרציא ארצויי (דמרציא
קמיה: מראה לו מתוך דבריה, כגון לאה [רש"י מפרש שרק אמרה לו
שיבוא אליה, לאהל שלה, אך לא שתבעה ממנו שיבוא עליה],
דמההיא נפקי בני מעליא).
הדרן עלך ואלו מותרין
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-==-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-==-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
נדרים כ,ב פרק שלישי ארבעה נדרים
משנה:
ארבעה נדרים
התירו חכמים (בלא שום שאלה): נדרי זרוזין, ונדרי הבאי, ונדרי שגגות, ונדרי אונסין.
'נדרי זרוזין'
– כיצד?
היה מוכר חפץ,
ואמר "קונם שאיני פוחת לך מן הסלע" (שהוא
ארבע דינרין) והלה (הקונה) אומר "קונם שאיני מוסיף לך על השקל" (שהוא
שני דינרין) -
(נדרים כא,א)
[המשך
המשנה]
שניהם רוצין
בשלשה דינרין (כלומר: זה הנשבע שאינו פוחת לו מן הסלע - לא היה פיו
ולבו שוין לכך שלא יפחות לו מן הסלע כלום, אלא להכי נדר: כן לזרז את חבירו שיתן לו
שלשה דינרין הוא רוצה לבא, וזה שנשבע שלא ליתן לו יותר משקל - לא היה פיו ולבו
שוין, שלא היה בדעתו שלא יתן יותר אלא לכך נדר: שיתן לו בשלשה דינרין ולפיכך
מותרין).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)
מקרא באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2007 by Julius Hollander 27 Bialik
St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com